מקרא
ויקרא פרק ד
(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ והם כל ישראל והכהנים ההדיוטים וכל הלוים[1] אבל כהן גדול שחטא בשוגג בגלל שכחה ולא הורה הוראה אינו מביא קרבן כלל ומלך שחטא כבר נתבאר לעיל שמביא שעיר בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם וידע מעצמו שחטא[2] ועושה תשובה והוא תנאי בקרבן שצריך לעשות תשובה[3]:
(כח) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו מאחרים חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים בת שנתה תְּמִימָה בלא מום נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא:
(כט) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה בצפון:
(ל) וְלָקַח הַכֹּהֵן בכלי שרת מִדָּמָהּ ממקום השחיטה ומוליך למזבח ולוקח בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה כמעשה נתינת הדם בקרבן הנשיא היה עולה על הסובב הנמצא באמצע גובה המזבח ובא לקרן דרומית מזרחית ונותן הדם על חוד הזוית מבחוץ ואח"כ הולך לקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ונותן על קרנותיהם כנ"ל וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד דרומי של הַמִּזְבֵּחַ:
(לא) וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח עז הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ ובשניהם ובכל האשמות נתן חלק לכהנים, כי אכילת הכהנים תועיל בהם לכפרת החוטאים[4]: פ
(לג) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת מכאן שבכל חטאת צריך לשחוט לשם חטאת ואם שחט לשם קרבן אחר החטאת פסולה[6] בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה בצפון:
(לד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ הכל כמעשה העז:
(לה) וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר יוּסַר חֵלֶב הַכֶּשֶׂב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים כלומר ששם נתרבה לכבש אף הקטרת האליה וה"ה גם כאן יעשה כן וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֹתָם הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְקֹוָק בעולה ובמנחה ובשלמים אמר אשה לה'. שהם מתקבלים למנחה על האש כי באו נדבה. ובחטאת על אשי ה', כי אינם מתקבלים מצד עצמם כי באו על חטא, רק שהחוטא יתכוין לאשים כאלו חלבו ודמו של החוטא נקטר, ומתכוין לה' בעל הרחמים שמקבל חלב החי תמורת האדם[7] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ: פ
ויקרא פרק ה
(א) וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא באחת משלושת החטאים הבאים וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה שני אנשים שדרשו מהם בית דין להעיד והתובע משביע אותם ואומר להם "מביע אני עליכם פלוני בן פחוני, ופלוני בן פלוני, שתבואו ותעידו לטובתי והרי אתם באלה כלומר בקללה וארורים אתם לה' אם אתם יודעים עדות ולא תעידו לי" וְהוּא עֵד (סתם עד בתורה הכונה לשני עדים) ואותם שניים באמת עדים בדבר על ידי - אוֹ רָאָה שראו את המעשה בעצמו אוֹ יָדָע שיודעים שכך היה המעשה מכיון שהנתבע הודה בפניהם אבל לא ראו אותו בעיניהם אִם לוֹא יַגִּיד אם לא יעידו ויאמרו נשבעים אנו שאין אנו יודעים ויקבלו על עצמם השבועה וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ יעברו עוון ואפילו אם לא יהיה שבועה בענין אלא סתם לא יעידו עדות שהם יודעים יעברו עוון אבל הקרבן המפורש להלן אינו אלא בשבועה ובתביעה ובכפירה בבית דין ובשני עדים[8]:
(ב) אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה כלומר בעלי חיים טמאים ככלב וסוס וכדומה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה כחמור וכן אם נגע בבהמה טוהרה שמתה ולא נשחטה שגם היא נבילהאוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא כעכבר לטאה וכדומה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא הפסוק קצר בדבר המובן, וכתב שעל ידי שנעלם ממנו חטא, במה שהוא טמא ואין צריך לפרש החטא שבא על ידי העלמה, כי ידוע הוא שאין בהעלמת טומאה חטא, כי שום איסור להטמא מלבד אכילת קדש או שנכנס למקדש בטומאה, ששניהם במזיד בכרת[9] וְאָשֵׁם:
(ג) אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם כלומר שנגע באדם מת לְכֹל טֻמְאָתוֹ כל סוגי הטומאו שיוצאות מהאדם כגון זב זבה נדה מצורע אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ ואכל קדשים או נכנס למקדש לעזרה וְהוּא יָדַע אחר שעשה כן נודע שהיה טמא או שמה שאכל היה קודש[10] וְאָשֵׁם:
(ד) אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם שהוציא בשפתיו השבועה ולא שאמר רק בלבו ונקרא בחז"ל שבועת ביטוי והיא נחלקת לארבעה חלקים, שתים להבא, ושתים לשעבר, כגון שנשבע על דבר שעבר שנעשה או שלא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה ושלא יעשה וזהו - לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לעצמו כגון אוכל ולא אוכל ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן בין להבא בין לשעבר, כיצד לשעבר, שאכלתי, או שזרקתי אבן לים, או שדבר פלוני עם פלוני, או שלא אכלתי, או שלא זרק אבן לים, או שלא דבר פלוני עם פלוני, כיצד להבא, שאוכל או שלא אוכל, או שאזרוק או שלא אזרוק אבן לים, הרי אלו שתים לשעבר ושתים להבא לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ שנשבע או שכח שאסור לעבור על שבועתו[11] וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה:
(ה) וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה לדרשת חז"ל הכוונה על כל האמור לעיל גם על קבנות החטאת שצריכים ווידוי וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ ווידוי זה אומר בשעה שסומך ידיו על ראש הקרבן[12]:
(ו) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא שלושת החטאים שהוזכרו לעיל שהם שבועת העדות טומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ:
(ז) וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה כלומר[13] שאפילו אם ימכור את ביתו ונכסיו לא יצליח להגיע למספיק כסף לקנות שה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים גדולים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה קטנים לַיקֹוָק אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה כנגד האימורים – החלבים הקריבים בקרבן הבהמה[14] וקרבנות אלו נקראים בחז"ל קרבן עולה ויורד כלומר קרבן שתלוי בעטשרו של האדם עשיר בהמה דל – עני עופות ודלי דלות – עני שבעניים מנחה כמבואר לקמן:
(ח) וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק חותך הכהן בציפורנו אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ כלומר בצוואר מתחת לראש ובצידו האחורי של הראש וְלֹא יַבְדִּיל כלומר שחותך רק סימן אחד קנה או וושט[15]:
(ט) וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת אוחז בעורף ומתיז מרחוק - עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ בקרן דרומית מערבית מתחת לחוט הסיקרא להבדיל מעולת העוף שנעשית למעלה מחוט הסיקר ואין בה הזאה אלא רק מיצוי כדלעיל וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה יסחוט על קיר המזבח ומשם ייזל אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא צריך לעשותה לשם טאת ואם עשה לשם קרבן אחר הרי היא פסולה:
(י) וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט כמבואר בעולת העוף של נדבה בתחילת הפרשה[16] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ: ס
נביא
ישעיהו פרק מ
ח. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ החציר והציץ - מתייבש ונובל, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם אך דבר ה', שדבר ע"י הנביאים - יתקיים לעולם,
ט. עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן על הר גבוה, עלו הנביאים, המבשרים על גאולת ציון וירושלים,(שתשמע ותתפרסם נבואתכם) הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הרימו בכוח ובקול גדול נבואתכם, הנביאים המבשרים על גאולת ציון וירושלים, הָרִימִי אַל תִּירָאִי הרימו קולכם, ואל תפחדו, (הרי: "... וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"), אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם אמרו ליושבי ערי יהודה: הנה אלוקיכם, בא לגאול אתכם,
י. הִנֵּה יְקֹוָק אלוהים בְּחָזָק יָבוֹא הנה ה' יבוא בחוזקה - להעניש את הגויים, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ ובזרועו - ימשול בגויים - להכותם, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ ויתן שכר טוב לצדיקים, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו ופעולת כל אחד ואחד, גלויה לפניו לתת שכר או עונש.
יא. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה כמו הרועה, שרועה את צאנו, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא שאת הטלאים הקטנים, אוסף משאר העדר, כדי לשאת אותם בחיקו, עָלוֹת יְנַהֵל ואת הצאן המניקות[17], מנהיג אותם בנחת, (כך ה', ינהיג בנחת את בנ"י - בשובם לארץ)
יב. מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם מי יכול למדוד באגרופי ידיו, את המים בכל מקום בעולם ?! וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן ואת השמים הפרושים - למדוד במידת הזרת (חצי אמה) ? וְכָל ולמדוד, בַּשָּׁלִשׁ במידת ה - "שליש",עֲפַר הָאָרֶץ את עפר הארץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים ולשקול בפלס (מקל באמצע המאזניים, המראה את המשקל המסומן) את משקל ההרים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם ואת משקל הגבעות במאזניים ? (ואם את העולם המופלא, יצר ה' ית' במידה מכוונת, ודאי שיוכל לעשות הפלאות הללו לישראל !!)
יג. מִי תִכֵּן האם יש אדם שהכין, אֶת רוּחַ יְקֹוָק את רצון ה' כשעשה העולם ?! וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ האם יש אדם, שה' הודיע לו את עצתו ומחשבתו ?!
יד. אֶת מִי נוֹעַץ וַיְבִינֵהוּ האם יש אדם שנתן עיצה ובינה - לה', לברוא את העולם ?! וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט ולימד את ה' את דרך המשפט בבריאת העולם ?! וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת ולימד דעת את ה', וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ והודיע לה' דרך תבונה בבריאת עולמו ?!
טו. הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי הלא כל הגויים חשובים נגד ה', כטיפה מרה הנוטפת מהמים הנשאבים בדלי[18], וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ וכמו האבק הדק, הנשאר בכפות המאזניים-נחשבים הגויים לפניו ! הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל הלא את איי הים, יכול ה' ליטול ולהשליך לים - כאבק דק ! (וא"כ, איך יעמדו מול ה', ברצונו לגאול את בנ"י ?)
טז. וּלְבָנוֹן אם יקחו הגויים, את כל עצי הלבנון, אֵין דֵּי בָּעֵר לא יספיקו העצים והאש, לכמות הקרבנות הדרושה לכפרתם, וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה ואת כל החיות שבלבנון, להקריב על המזבח, לא יכפרו על עוון הגויים ! (שכופרים ביכולת ה', לגאול את עמו !)
יז. כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ הלא כל הגויים, הם כאין (כלא כלום), נגד ה', מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ כל הגויים נחשבים, פחות מאפס ומהריקנות הגמורה, נגד ה' ית' !
יח. וְאֶל מִי, תְּדַמְּיוּן אֵל את מי תוכלו לדַמוֹת, לה' ית' ?! וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ ואיזה דבר ידמה בערכו, לה' ית' ?!
יט. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ הלא הפסל, האומן התיך ממתכת, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ והצורף, מרדד על הפסל זהב - ליַפּוֹתוֹ, וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף ושרשראות מכסף, עושה הצורף לפסל - להרים אותו בהם, (היתכן לדמותו - לבורא ית' ?!)
כ. הַמְסֻכָּן ואם עני הוא, ואין בידו לעשות פסל מכסף וזהב[19], תְּרוּמָה יתרום מעצים, לעשות מהם - פסל, עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר יבחר עץ חזק שלא יֵרָקֵב, חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ יבקש אומן חכם, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט שיכין לו פסל, שלא יפול.
כא. הֲלוֹא תֵדְעוּ הלא מדעתכם לבד, תוכלו להבין מי ברא ומנהיג את העולם, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ או שתוכלו לשמוע, ממי שמבין מדעתו, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הלא מראש, מדורות קודמים, נודע דבר זה !הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הלא תבינו, מי הוא זה ששם את יסודות העולם !
כב. הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ הלא ה', הוא היושב בשמים הסובבים את הארץ, ומנהיג אותה ! וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים ויושבי הארץ לפניו - קטנים כחגבים לפניו, הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם הלא ה', פורש את השמים מסביב הארץ, כמו שבקלות פורשים יריעה, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת ומתח את השמים מעל הארץ, כמו שפורשים את יריעות האוהל לשבת בו,
כתובים
אסתר פרק ד
(א) וּמָרְדֳּכַי כאשר יָדַע מפי אליהו הנביא אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה לאחר שנאמר לו בחלום שהסיבה היא לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש:
(ב) וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק מכיוון שאין זה דרך ארץ ומראה ביזיון לבית המלוכה ולא רצה ללבוש בגדים יפים כי לא רצה שבני ישראל יסמכו עליו ויאמרו שישתדל הוא אצל המלך והמלך ודאי יישמע לו שהרי הוא יושב בשער המלך אלא שיצעקו לאביהם שבשמים ויעשו תשובה שכל יהודי שעובר ורואה את הצדיק מתאבל, נחרד ומתעורר לתשובה:
(ג) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ ששליחי המלך נושאי הספרים הביאו את הגזירה אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד אמירת קינות שַׂק ללבוש וָאֵפֶר לשים על הראש יֻצַּע לָרַבִּים:
(ד) ותבואינה וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ שמרדכי הולך ברחובות העיר לבוש שק וזועק זעקות גדולות ומרות וַתִּתְחַלְחַל מלשון חיל - פחד הַמַּלְכָּה מְאֹד והיתה מעוברת והפילה וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי מעל השק או- וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל:
(ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ יש אומרים שזהו דניאל[20] אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה שמרדכי עושה וְעַל מַה זֶּה מה הסיבה לכך:
(ו) וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר שהיתה הומה מאדם ואפילו במקום זה לא התבייש מרדכי ללכת בלבוש שק ולזעוק לה' אע"ג שגם היה - אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ:
(ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ שלא כרע להמן ולע"ז שעל לבו וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף פירוש הכסף היינו הסיבה אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים בעבור בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם:
(ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם כי שושן הייתה מרכז הגזירה כי שם גרו רוב היהודים נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ:
(ט) וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי:
(י) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי שלא יגרה ריב עם המן:
(יא) כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ ואפילו וְעַם הדרים ב- מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים ולא אוכל להתנצל ולומר לא ידעתי אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִיתולא משנה מהו רמת חשיבותו לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב מַטֶה של מלך וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם ובודאי בעוד זמן מועט אקרא אל המלך ואבקש אז על עמי ולמה לי להסתכן ולהכנס עכשיו שלא כדת וספק גדול אם אצליח. וכשיצא התך מאסתר להעביר למרדכי את תשובתה ראהו המן הרשע וגבר כעסו טהרגו ובמקומו נזדמנו שם המלאכים מיכאל וגבריאל:
(יב) וַיַּגִּידוּ מיכאל וגבריאל לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר: פ
(יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי תחשבי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ ובגלל כך לא תחול עלייך גזירתו של המן מִכָּל הַיְּהוּדִים שהרי הגזירה היא על כל היהודים ואת בכללם:
(יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי מלשון חרש ושקט בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר מהקב"ה באופן אחר ולא על ידך אבל את שחשבת להמלט לבית המלך אז וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת חודש ניסן כשהגזירה נקבעה לחודש אדר הבא הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ויכול להיות שהגעת למלכות רק לשם ההצלה מהגזירה הקשה:
משנת ההלכה
מוצרי חלב
חמאה
א. מבחינה טכנית אין אפשרות לייצר מחלב בהמה טמאה כגון חלב אתונות נאקות וכדומה חמאה מכיון אין חלב זה מתחבץ לחמאה
ב. ולכן לא אסרו חכמים את החמאה משום חלב עכו"ם מכיון שאין חשש שעירבו חלב טמאה ומעיקר הדין הרי היא כשרה ללא תעודת עשרות
ג. אך בימינו אין לסמוך על כך מחמת מספר בעיות בארץ ישראל יש חשש של חלב שנחלב בשבת ובחו"ל יש לחשוש שמא הוסיפו שומנים מהחי חומרי גיבוש וצבעי מאכל האסורים באכילה ולכן יש להקפיד לאכול רק חמאה שיש עליה הכשר מהודר
ד. אך במקום בו ברור על ידי פיקוח כשרותי שאין שום תערובת איסור בחמאה מותר לאכלה אפילו אם נעשתה מחלב שחלבו גוי ללא שישראל רואהו למי שמתיר אכילת חלב עכו"ם בפיקוח ממשלתי
גבינות
ה. אסרו חכמים אכילת גבינות נכרים על אף שגם הגבינה לא ניתן ליצרה מחלב בהמה טמאה וטעם הדבר מכיון שהעמדת והקרשת הגבינה נעשית על ידי אנזים "רנט" או "לאב במצוי במסס קיבת עגלים וא"י יש לחשוש לתערובת נבילות וטריפות בגבינה וגם בימינו שיש תחליפים צמחיים או ביוטכניים ללא השגחה אין לסמוך על כך ולכן חייבים כשרות מהודרת על גבינות מעת החליבה עד עת האריזה והשינוע
[1] אבע"ז
[2] חזקוני
[3] ספורנו
[4] ספורנו לעיל פס' כז
[5] אבע"ז
[6] זבחים ב.
[7] מלבי"ם
[8] מלבי"ם משך חכמה
[9] רמב"ן
[10] רש"י
[11] רמב"ם שבועות א
[12] רמב"ן
[13] שו"ת חוו"י קפו
[14] אבע"ז
[15] רש"י
[16] רש"י
[17] כמו: "...וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי...", בראשית לג' יג'.
וכמו: "וַיַּעֲשֹוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת" שמואל א' ו', י'
וכמו: "וַיַּעֲשֹוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת" שמואל א' ו', י'
[18] דלי - הכלי שבו דולים, שואבים מים.
[19] מְסֻכָּן - עני, כמו: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת (בעניות) תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם...", דברים ח' ט'.
[20] ולדעת האבן עזרא זהו דעת יחיד כי כנראה דניאל לא חי עד לימי מלכות אחשורוש כי כבר בימי כורש היה מאוד זקן וגם בגלל שהרי היה חכם גדול ואיש חשוב ולא יכול להיות שלעת זקנותו הורידו אותו מגדולתו לעשותו משרת ושליח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה