מקרא
ויקרא פרק י
(א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא קודם שיצא האש מלפני ה' כבר לקחו אִישׁ מַחְתָּתוֹ להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים של עולת התמיד וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם משה ביום הזה שאע"פ שבשאר ימים כתיב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח היום לא צוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה ולא טוב היום להביא את זה כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש באה מן השמים. כמו שאמר אליהו ואש לא תשימו לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש מלמעלה[1]:
(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ והוא ותצא אש של פרק ט פסוק כד מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם כשיצא האש ותאכל את השלמים של מזבח החיצון כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי ותצא אש מלפני ה' לקטיר קטורת לפנים תחלה ופגעה בני אהרן שם ומתו ואח"כ יצאה משם ובאה אל מזבח החיצון ותאכל את העולה וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה ומיד רצה אהרון לחדול מן העבודה -[2]:
(ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה. כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר שכן אמר לי הקב"ה והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קודש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד זהו כבוד השכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו וַיִּדֹּם אַהֲרֹן מאבלותו ולא בכה ולא התאבל[3]:
(ד) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(ה) וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם כי היו לובשים בגדי כהונה, והנה צוה משה להוציא אותם אל מחוץ למחנה, ושם יפשיטום בגדי הכהונה וילבישום תכריכי המתים, ויקברו אותם כמנהגם כשאר המתים במדבר והנה אחר כן טהרו הבגדים הקדושים והיו לשאר הכהנים[4] אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו כך אמר לאלעזר ולאיתמר. אע"פ שכהנים הדיוטים אתם ואין אתם מצווים בפריעת ראש ובפרימת בגדים כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט הרי אתם היום ככהן גדול לדורת ולכן[5] רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ אל תגדלו שערכם כאבלים וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ אל תקרעו בגדיכם[6] וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף לפי שהם היו שלוחי העדה ושליח צבור שטעה סימן רע לשולחיו[7] וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְקֹוָק:
(ז) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ כמו כהן גדול שעובד באנינות ואינו יוצא מבית המקדש להתאבל על קרוביו[8] פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְקֹוָק עֲלֵיכֶם אתם משוחים עם אביכם והרי אתם ככהן גדול[9] וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה: פ
(ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן נביא היה לֵאמֹר:
(ט) יַיִן וְשֵׁכָר העשוי ממין חטה או דבש או תמרים[10] אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כאשר תעבדו עבודה - ואמר בלשון הזה, כי כל העבודות שם היו, או בתוך האהל או במזבח העולה אשר פתח אהל מועד והכלל, כי האזהרה והעונש באלו אינם אלא שלא יעבוד שתוי יין או שאינו רחוץ ידים ורגלים, וכן מחוסר בגדים, אבל על הכניסה אין בה בתורה שום מניעה מאלו[11] וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
(יא) וּלְהוֹרֹת אלו ההוראות אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אלו המדרשות אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אלו ההלכות אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת[12]. בשעת הוראה בין איסור והיתר ובשעה שמבדילין בין קודש לחול ובין טמא לטהור, אסור לשתות יין, כדי שיהיו מקום קודש שאין נכנסין בו בטומאה, ובין מקום חול, וכן בין טומאה לטהרה[13]: פ
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה זו מנחת שמיני ומנחת הנשיא נחשון שהקריב באותו היום הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק אע"פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן[14] וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ ולא בהיכל ולא ע"ג המזבח[15] כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(יג) וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך הקלעים[16] כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא רק זכרים וכן הדין באכילת קדשי קדשים מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:
(יד) וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר תוך מחנה ישראל שהוא טהור מלהכנס שם מצורעים המשתלחים אף מחוץ למחנה ישראל[17] אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ וכן הדין בכל קדשים קלים מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו) שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
נביא
ישעיהו פרק מה
טז. בּוֹשׁוּ וְגַם נִכְלְמוּ כֻּלָּם וכל הגויים יבושו ויכלמו בהבל הע"ז, יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה בבושה שעבדו להבל, חָרָשֵׁי צִירִים האמנים שעושים הפסילים[18],
יז. יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְקֹוָק תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים ובנ"י יִוָשְעוּ ישועה לעולם, לֹא תֵבשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד שהישועה תתקיים לעולם.
יח. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ ולא הכוכבים ומזלות ושאר ע"ז, וְעֹשָׂהּ שעשה את הארץ, הוּא כוֹנְנָהּ והוא לבדו הכין את הארץ, לכל צרכי בנ"א, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ לא ברא את הארץ לתוהו לריק, אלא הכין אותה לכל צרכי בנ"א היושבים בה, אֲנִי יְקֹוָק וְאֵין עוֹד:
יט. לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חשֶׁךְ לא במקום מסתור וחושך, דברתי דברי על הר סיני להודיע מלכותי בעולם, (ובודאי ידעו כל הגויים את כל ענין המעמד הנורא ההוא) לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי ולא אמרתי לבנ"י לקבל משפטי התורה - לריק ולחינם, אלא לקבל שכר גדול, (וא"כ, גם הגויים חייבים לקבל עליהם מלכות ה', ולעזוב הע"ז) אֲנִי יְקֹוָק דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים כל דברי לבנ"י, צודקים וישרים הם.
כ. הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם התקבצו וגשו אלי, פליטי הגויים שנצלו מחרב נ"נ, לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ הגויים, הנושאים בידם אלוהים מעץ, ומתפללים לאלוהים שלא יוכלו להושיע, לא יָדְעו ולא יבינו - לתקן מעשיהם.
כא. הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ הגידו והגישו טענותיכם, אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו ואף תתיעצו יחד, כיצד לחזק דבריכם, מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מי מהפסילים, השמיע דבריו על מפלת אשור ובבל - לפני מפלתם, מֵאָז הִגִּידָהּ ומאז, עוד לפני שנפלו, השמיע דבר מפלתם, הֲלוֹא אֲנִי יְקֹוָק, וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי הלא רק אני ה', שאין מלבדי עוד כוח שולט בעולם, השמעתי ע"י נביאי, על נפילת עמים עצומים אלו, אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ רק אני ה', אל צדיק ונאמן, להושיע ולקיים דברי נביאיו, אַיִן זוּלָתִי ואין עוד מלבדי.
כב. פְּנוּ אֵלַי פנו אלי, ולא לפסילים, וְהִוָּשְׁעוּ ואז אושיע אתכם, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כל העמים מכל קצות הארץ, כִּי אֲנִי אֵל, וְאֵין עוֹד ותדעו, כי אני אדון הכל, ואין עוד מושיע מלבדי.
כג. בִּי נִשְׁבַּעְתִּי ה' נשבע בשמו, יָצָא מִפִּי צְדָקָה, דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב יצאה מפי ה', צדקה, לקבל כל השבים אליו, ולא ישוב ה' לאחור - משבועה זו, כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן שכל העמים יכרעו לפני, ישבעו בשמי, (ולא בשם ע"ז), ואני - אקבל תשובתם[19].
כד. אַךְ בַּיְקֹוָק הנביא נשבע בשם ה', לִי אָמַר, צְדָקוֹת וָעֹז לי, לישראל, ה' יתן צדקות וחוזק, רבות יותר מכל העמים,(אף אחר שיכירו בה') עָדָיו אליו, (אל בנ"י) יָבוֹא יבואו הגויים לעשות רצונם, וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ ויתביישו ממעשיהם, כל הגויים שהיו כועסים ומרעים לישראל.
כה. בַּיְקֹוָק אך בנ"י לא יתביישו כמו הגויים, שאף בגלותם דבקו בה', יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל ומשם כך, יצדיקו ויהללו כולם, את זרע ישראל.
ישעיהו פרק מו
א. כָּרַע בֵּל בנפילת בבל, נשבר וכרע, בֵּל אלוהי הבבלים - על ברכיו, ואף את עצמו לא הציל, קֹרֵס נְבוֹ ואף נבו אלוהי הבבלים, קרס ונפל, הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה שנשאו את שברי אלוהיהם על החיות והבהמות, נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת הבהמות היו עמוסות במשא רב עליהם, מַשָּׂא לַעֲיֵפָה והמשא, כבד לבהמות העייפות.
ב. קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו קרסו, נפלו, וכרעו יחד על ברכיהם, לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא לא יכלו להציל את עצמם, שלא יִנָשְאו ע"י הבהמות, וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה הם עצמם, (הע"ז) הלכו וגלו, (וכ"ש עובדיהם)
ג.שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הטעונים עלי כמשא, עוד מעת לידתם, (מעת שהיו לעם) הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם שאני נושא אותם, עוד מאז, שיצאו מהרחם. (מעת שהיו לעם)
ד. וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל ועד ימי הזקנה והשיבה של בנ"י, אשא ואסבול את משא בנ"י עלי, (שאוסיף לעזור לבנ"י לעולם) אֲנִי עָשִׂיתִי, וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל, וַאֲמַלֵּט אני עשיתי את ישראל, ואני אשא, אסבול ואציל אותם מאוייביהם. (שלא כמו הפסילים, שהאומנים עשו ונושאים אותם, ואף את עצמם לא יכולים להציל)
ה. לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ אל מי תדמו ותשוו אותי אליו, וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה ומי דומה לי אף כמשל.
כתובים
דברי הימים א פרק כג
בפרק זה בא עזרא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחרי שהמליך את שלמה והכין את עצמו ללכת בדרך כל הארץ ואז סידר את המשמרות של הכהונה והלויה
(א) וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: (ג) וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה שאז ע"פ התורה מתחילה עבודתם של הלווים וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף: (ד) מֵאֵלֶּה ומאלה דוד העמיד לְנַצֵּחַ זהו מלאכת השיר עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְקֹוָק בזמן הקרבת הקורבנות עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים: (ה) וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַיקֹוָק בַּכֵּלִים כלי נגינה ואלו בנוסף ל24000 ששרים בפה המובאים בפסוק הקודם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל: (ו) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת לחלקים ס והם לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי: ס (ז) לַגֵּרְשֻׁנִּי ששמות בניו הם לַעְדָּן הוא לבני המוזכר בתורה וְשִׁמְעִי: ס (ח) בְּנֵי לַעְדָּן הָרֹאשׁ יְחִיאֵל וְזֵתָם וְיוֹאֵל שְׁלֹשָׁה: ס (ט) בְּנֵי שִׁמְעִי בנו של לעדן ולא של גרשון שלמות שְׁלוֹמִית וַחֲזִיאֵל וְהָרָן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן: ס (י) וּבְנֵי שִׁמְעִי בנו של גרשון ושמות בניו הם יַחַת זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה אֵלֶּה בְנֵי שִׁמְעִי אַרְבָּעָה: (יא) וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ שהיה אב בית הדין בבני שמעי וְזִיזָה הוא זינא מהפסוק הקודם הַשֵּׁנִי וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא הִרְבּוּ בָנִים וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת שהיו חבורה אחת והיה להם רק ראש אחד: (יב) בְּנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל אַרְבָּעָה: ס (יג) בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כי הובדלו הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ ברכת כהיום בנשיאת כפים עַד עוֹלָם: (יד) וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי: (טו) בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר:
משנת ההלכה
הלכות פסח
א. החל משלושים יום קודם הפסח יש לודאות בכל דבר שעושה שלא יישאר בו חמץ שקשה להסירו, או שלא ידע אחר כך אם יש בו חמץ. ולכן צריך להיזהר בשימוש בספרים, כלים, צעצועים, וכדומה בסמיכות לחמץ.
ב. ומנהג הרבה מישראל להתחיל לנקות לפסח כבר משלושים יום קודם, אבל אינו חיוב.
ג. מי שיצא מביתו לפני פורים ויחזור רק אחר חג הפסח אינו מחויב בבדיקת ביתו מחמץ, וכן אינו מחויב בניקיונו ומספיק לו ביטול החמץ שיעשה בערב פסח, כמו שיבואר במקומו.
ד. אך חמץ שידוע בקיומו חייב לבער אותו. אלא אם כן ימוכר אותו לגוי, וכמו שיבואר להלן בהלכות מכירת חמץ.
ה. אם חוזר לביתו קודם הפסח מחויב הוא בבדיקה וניקיון ביתו ככל אחד מישראל, ולפיכך ייזהר שלא לחזור קרוב מדי לחג הפסח, שאז לא יוכל לנקות כראוי.
ו. מי שיצא מביתו בפורים או אחריו, אפילו אם אינו מתכוין להיות בביתו בחג הפסח, מכיון שהוא כבר בתוך שלושים יום קודם החג חלה עליו חובת בדיקה וניקיון ביתו, אמנם אם ימכור את חמצו לנכרי קודם י"ד בניסן, כדרך שיבואר להלן בהלכות מכירת חמץ, פטור הוא מבדיקת וניקיון ביתו.
ז. מנהג כל ישראל עוד מזמן חכמי התלמוד שגובים 'מעות חיטין' (קמחא דפסחא) מכל בני העיר כפי אשר תשיג ידם, וקונים במעות אלה חיטים לפסח ומחלקים אותם לעניי העיר, איש איש כפי צרכיו לפסח. וכן נותנים להם שאר צרכי החג ביין בשר ודגים, או נותנים להם מעות והם קונים צרכיהם בעצמם.
ח. ומנהג זה לפני הפסח, אינו משום מצוַת צדקה, שהרי מצוה זו נוהגת בכל השנה כמו בפסח, אלא משום חרות נהגו בו. שאפילו כבר קיֵּם אדם מצוַת צדקה כהלכתה, אין הוא מרגיש חרות בנפשו אם הוא יודע שבסמוך לו נמצאים רעבים שאין להם מה יאכלו. ועוד, בשביל שלא יהא ח"ו כדובר שקרים בליל השימורים, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: 'כל דכפין ייתי וייכול', כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג לשבור רעבונם.
ט. כל בני העיר חיָּבים ליתן מעות חיטין לעניים בני עירם וכופין עליהן את הסרבנים.
י. ובזמן הזה צריך כל אחד להשתתף במגבית זו, על אף שאין גבאי הצדקה באים לדרוש ממנו.
יא. ובמקומות בו העניים מתביישים לבוא לאסוף מצרכים, או לעמוד בתור לחלוקת מצרכים, צריך לתת להם כסף ויקנו צרכי החג בעצמם.
[1] רשב"ם
[2] רשב"ם חזקוני
[3] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רמב"ן
[5] רשב"ם
[6] ת"א ת"י
[7] פי' הטור
[8] חזקוני
[9] רשב"ם
[10] אבע"ז וכן דעת הרמב"ם אבל דעת רש"י לפרשו יין דרך שכרותו ואינו מוזהר על שאר משקים וכן דעת הרמב"ן
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רש"י
[15] חזקוני
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] פסילים נקראו צירים, שמביאים חבלים וכאבים לעובדיהם.
וכן נקראו עצבים, שמעציבים את עובדיהם.
[19] "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד", צפניה ג' ט'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה