מקרא
ויקרא פרק יג
(כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב[1]:
(ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע דעת רוב המפרשים שהנגע הזה, שהוא נתק, אין צריך שיהיה בו בהרת ושאת, ולא תולדותיהן ולא שום שינוי בעולם בעור הראש, אלא כיון שניתק השער כגריס בראש או בזקן ונעקר משורשו לגמרי, הוא הנגע, ואם נולד בו שער צהוב, טמא, וזו היא צרעת הראש או הזקן[2], וי"א שאחר שימרט המקום בראש, אינו נגע עד שיולד במקום החלק בהרת ותולדותה או שאת ותולדותה, ואז תטמא הבהרת והשאת בשער צהוב, כמו שתטמא בעור הבשר וזהו שאומר הכתוב - וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר רומז למראות נגעים הנזכרים למעלה, ובא לומר שלא יטמאנו במראות נגעים בראש או בזקן אלא אחרי הנתוק וי"א שנתקים מטמאים בכל מראה אפילו לבנים בשחור ושחור בלבן. אבל מכל מקום שנוי משאר עור הראש ודאי צריך. והוא עיקר הנגע[3] וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב זהוב[4] דָּק שנהפך שער שחור שבו לצהוב[5] וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער לא כשנולד תחילה קודם הנתוק וכן שנינו (נגעים פ"ז מ"א) נולד בראש או בזקן, חזר הראש והזקן ונקרחו טהורים[6] צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:
(לא) וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ אבל אם יש בו שיער שחור סימן טהרה הוא ואין צריך להסגירו[7] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים:
(לב) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב אבל אם פשה או היה בו שער צהוב טמא הוא[8] וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר:
(לג) וְהִתְגַּלָּח סביב הנתק וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וגם סביבות הנתק לא יגלח אלא מניח עובי שתי שערות סביבו לראות אם פשה שאם ינשרו השערות שהניח הרי הוא פסיון סימן טומאה[9] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(לד) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן שיאמר הכהן טהור הוא, ויטבול וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:
(לו) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר כלומר לא יחפש[11] הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא:
(לז) וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר או כל צבע אחר שאינו צהוב = זהוב[12] צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(לט) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת שאינו לבן בוהק ועז אלא כהה יותר ממראה קרום ביצה[14] בֹּהַק הוּא כלומר הוא מראה שנראה בעור לפעמים ואינו נגע[15] אלא כתמי לובן ש-[16]פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא: ס
נביא
ישעיהו פרק נא
ו. שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם שאו עיניכם אל שרי האומות שבשמים, וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת והביטו אל מלכי האומות שבארץ, כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ ראו ששרי האומות בשמים, יושחתו כעשן שכָּלה ונעלם,וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה ומלכי האומות שבארץ, יִבְלוּ ויושחתו כבגד הבלה (שבַּלֶה מרוב שימוש), וְיֹשְׁבֶיהָ וכמו מלכי השמים והארץ, גם שאר יושבי הארץ, כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן ימותו, וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת אך הישועה והצדקה שהבטחתי לבנ"י, בֹּא תבוא, תתקיים לעולם ולא תשבר.
ז. שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק שמעו אלי בנ"י, היודעים לעשות צדקות, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם עם ששומרים את תורתי בליבם - לעשותהּ, אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ אל תפחדו ותִּשָבְרוּ בְּלִבְּכֶם, מהחרפות ומהגידופים שמבזים אתכם כל אנשי האומות,
ח. כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ כי יכלו העמים, כמו הבגד שנאכל ע"י העש (מין תולעת), וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וכמו הצמר שנאכל וכָּלֶה ע"י הסָס, (מין תולעת), וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים והצדקות והישועות שאביא לכם בנ"י, לעולם יתקיימו עד סוף כל הדורות. (ולא תרדו מגדולתכם)
ט. עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְקֹוָק מתפלל ישעיהו על זרוע וחוזק ה' בעולם, שתתעורר ותֵּרָאה ברוב עוז, (לבשי עוז - שתֵּרָאה בגלוי, כבגד, הנראה כלפי חוץ) עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דּוֹרוֹת עוֹלָמִים התעוררי, כמו שהיתה נגלית בעולם, מימי קדם ובדורות שעברו עוד מזמן רב, (כגון במצרים) הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב הלוא את היא הזרוע שחצבת וכרתת את מצרים (רהב - מצרים, כמו: " לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת (למצרים),רַהַב הֵם - שהם מתרהבים, מתגאים בדבר שאין להם ; לעיל ל' ז') מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין ושַמְתְ חלחלה ופחד בפרעה - הנמשל לתנין. (כמו: "וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים..."; יחזקאל לב' ב')
י. הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה הלא את היא, שיִיבַּשְתְּ את מי התהומות הגדולים שבים סוף לפני בנ"י, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים ושמת את מי עומק הים, לדרך שיעברו בה בנ"י שנגאלו ממצרים.
יא. וּפְדוּיֵי יְקֹוָק יְשׁוּבוּן התעוררי, ותיפדי את בנ"י וישובו לארצם,וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה בשמחה ושבח לה', וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם ושמחה תמידית, תהיה מתנוססת על ראשם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן הששון והשמחה, תשיג וְתִּשְרה על בנ"י, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה והיגון והאנחות, ינוסו ויברחו מהם.
יב. אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם אני הוא, שאנחם אתכם מצרותיכם,מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת מי את, שתפחדי מאדם שסופו למות, וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן ומבן אדם שנתון למיתה, כחציר הנתון ליובש והולך וכלה.(הלא אני הוא שיושיע אתכם, ומדוע תראו מאדם ?!)
יג. וַתִּשְׁכַּח יְקֹוָק עֹשֶׂךָ אך אתם, שכחתם את ה' שעשה אותך, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ אשר נטה ופרש את השמים, ושם את יסודות הארץ, וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם ומפני כך, כל הימים היית מפוחד, מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק מכעס העמים המציקים לכם, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית כאשר התכוננו להשחית אתכם, וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק והיכן הוא כעס המציקים ?! הלא הושעתי אתכם מידיהם ! (ומדוע תפחד תמיד כל היום ?!)
יד. מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ הנה, הצועים, הגולים, (כמו: " וְשִׁלַּחְתִּי לֹו צֹעִים - וְצֵעֻהוּ..." ; נבואה על מואב בירמיהו מח' יב') ימהרו להפָּתַח ממאסר הגלות, וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת ולא ימותו וירדו לשחת, לקבר, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ ואפילו לחם ומזון, לא יחסר להם בדרכם.
טו. וְאָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו הלא אני ה' אלוקיכם, שבקע את הים, אע"פ שגליו המו וגעשו, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ ששמו מורה על כך, שהוא אדון כל הצבאות,
טז. וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ שמתי את דברי התורה בפיך, שתלמד ותעסוק בהם, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ ובזכות התורה שבפיך, צל ידי, כסתה אותך כמגן, מפני האוייבים הקמים עליך, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ אתם בנ"י, הנמשלים לכוכבים הרבים שבשמים, ולעפר הארץ, אטע ואייסד אתכם מחדש בארצכם,
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה ואומר לכם בני ציון, עמי אתם כבראשונה, לפני גלותכם.
יז. הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם התעוררי ירושלים וקומי מחורבנך, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְקֹוָק אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אשר שתית את כוס היין, (הפורענות), מיד ה', אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה וגם את השמרים, שמקומם קבוע בתחתית החבית, של יֵין התרעלה, (שמרעיל הגוף בפורענות שבאה לעל ירושלים), שָׁתִית מָצִית שתית היין, ואף מצצת את כוס היין - עד תום.
יח. אֵין מְנַהֵל לָהּ לא היה לה (לגולים מירושלים) מנהיג ומלך בגלות, מִכָּל בָּנִים יָלָדָה מכל הבנים שילדה בגלות, וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ, מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה ומכל הבנים שגדלה בגלות, לא היה מי שיחזיק בידה, שלא יפלו,
יט. שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ שתי רעות גדולות נקראו ובאו עליך, לפני צאתכם לגלות, מִי יָנוּד לָךְ ואין מי שינוד לך בראשו על רעתך, (שכולם, באו עלייך להכותך) הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר, וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב א) השוד - שהרגו אתכם בחרב, ב) השבר - הרעב, מִי אֲנַחֲמֵךְ מי עבר צרות כאלו, שיוכל לנחם אותך,
כ. בָּנַיִךְ, עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ, בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת בני ירושלים, שכבו מעולפים ברחובות, כְּתוֹא מִכְמָר כמו התְּאוֹ[17], שנלכד ברשת, (מכמר, מכמורת = רשת [18]) וממתין בפחד לשחיטה, הַמְלֵאִים חֲמַת יְקֹוָק, גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ והיו מלאים בכעס ה' ובגערתו עליהם,
כתובים
דברי הימים א פרק כז
(א) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם לכל מספר אנשיהם היו ממונים עליהם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם והיו בהם גם שוטרים של השרים הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ ומתחילת ימי מלכותו היו הממונים בהם לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה לשרת את המלך בכל דבר המוטל ולכוף אותו לעשותו בזמנו וכל מחלקה הייתה באה בתחילת חודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת מספר האנשים במחלקה הראשונה היו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ב) עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן היה ממונה יָשָׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ג) מִן בְּנֵי פֶרֶץ הָרֹאשׁ והיה קרוב משפחה לדוד המלך ולכן מינהו לראש לְכָל שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: (ד) וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ והמסייע לו היה אדם בשם וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ה) שַׂר הַצָּבָא וכולם נקראו שרי צבא אבל מפני כבודו של בניה פרט שוב הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ שהיה ראש וי"א שהיה כהן גדול וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ו) הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים שהיה גיבור שבשרים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ והמסייע לו הוא עַמִּיזָבָד בְּנוֹ: ס (ז) הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו כי עשהאל הומת מיד בתחילת מלכותו ע"י אבנר והועמד בנו אחריו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ח) הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח שבא ממשפחת הזרחי משבט יהודה וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ט) הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי ממקום ששמו תקוע וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (י) הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יא) הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יב) הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי לבנימיני לַבֵּן יְמִינִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יג) הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יד) עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (טו) הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל ממשפחת עתניאל בן קנז וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: פ
משנת ההלכה
אפיית המצות
א. כאמור לעיל צריכה המצה אף שמירה יתירה שלא תבוא לידי חימוץ ולפיכך שומרים בשעת הלישה שלא ילושו הבצק וירדדו אותו כנגד האש של התנור ולא כנגד החלון החשוף לאור השמש בשביל שלא יתחמם הבצק ויבוא מהר לידי חימוץ.
ב. וכן שומרים על כל מערכת הכלים והמכונות שמשתמשים בהם משעת ניפוי הקמח ועד סוף אפיַּת המצות - שהכל יהא חלק, נקי ומצוחצח כל שעה, ולא יהא פרור של בצק מתגלגל מעיסה קודמת לעיסה הבאה אחריה, וכיוצא באלה שימורים ודרכי זריזות הרבה עד לתנור ובתוך התנור, ובכל פעולות אלו יש לחשוב "לשם מצת מצוה".
ג. ושמירה מיחודת ישנה במים שֶׁלָשים בהם הקמח למצות שאין לשין את המצות, אלא במים ש - לנו, כלומר, מים שעבר עליהם הלילה לאחר שאיבתם מן הנהר או מן המעין, ועמדו בכלי תלוש מן הנהר, המעין או הבור לפחות שתים עשרה שעות. שכן המים בשעת שאיבתם מן הנהר, המעין או הבור, אפשר שתהא בהם קצת חמימות ותביא לידי חימוץ.
ד. שואבין את המים בשעת בין השמשות, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, וכמנהג הספרדים - זמן מועט לפני שקיעת החמה, ומסננים אותם וממלאים בהם חביות מכוסות היטב שעומדות במקום מצונן וקרוב לבית האפיה. והמים שוהים שם לפני האפיה כל הלילה אם יש בלילה שתים עשרה שעות מלאות או יותר, ואם הלילה קצר משתים עשרה שעות, ממתינים למים עד שיעברו עליהם שתים עשרה שעות מלאות ולשין בהם.
ה. מותר לשאוב מים בבת אחת לצורך אפיה של כמה ימים.
ו. כשהוא שואב את המים יש לומר בשפתיו: "לשם מצת מצוה".
ז. ובימינו המנהג להקל להשתמש במים שלנו אף במי ברז כלומר למלאות כלים במי ברז ולהניח אותם ללון לילה או שתים עשרה שעות ויש שהחמירו שלא להשתמש במי ברז[19].
[1] רש"י
[2] כך הביא הרמב"ן וכן דעת הספורנו ולאםילו לדעה זו אם יהיה שיער שחור אפילו אם יש מראה צרעת בשר ופסיון שיער שחור מציל ואינו נגע.
[3] רמב"ן
[4] רש"י לקמן פסוק לז
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] רש"י רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] ת"י אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] הכתב והקבלה
[19] המחמירים חששו לחומרי החיטוי שבמים ככלור וכיו"ב שאולי מחמיצים יותר מהר ממים לבד אמנם הגאון ר' שלמה אויערבאך זצ"ל לא חשש לכך כלל והיה אופה מצות מכונה במי ברז ממים שלנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה