יום שני, 31 במרץ 2014

פרשת מצורע יום ב'

מקרא

ויקרא פרק יד

(טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בית קדשי הקדשים[1]:
(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל המקומות שנתן את דַּם הָאָשָׁם:
(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן במעשה הדם והשמן[2] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יט) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת כבשת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:
(כ) וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה שלשה קומצי סולת משלושה עשרונים. אבל החטאת והאשם והנותר במנחה ושלשה קומצי סולת נאכל לכהנים[3] הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר: ס
(כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:
(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ על ידי צפרים והזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:
(כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:
(כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ל) וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:



נביא

ישעיהו פרק נד

טז. הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ   אני הוא, שבראתי את האומן, היוצר כלים, נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ   שנופח רוח בפחמים - להבעיר האש, ליצור הכלים,  (למעשהו - כל כלי - לפי עניינו, לפי הצורך שלו) וְאָנֹכִי, בָּרָאתִי מַשְׁחִית   לְחַבֵּל   וכמו כן, אני בראתי גם את המשחית, שיחבל ויקלקל את הכלי. { נמשל: אני בראתי והבאתי עליכם אוייבים - להרוג בכם (סנחריב, נ"נ), ואני אביא על אוייבכם (על גוג) משחית, שיהרוג וישמיד אותם. }
יז. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ   לֹא יִצְלָח   כל כְּלִי מלחמה, שיצור האוייב כדי לפגוע בכם, לא יצליח להרע לכם, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט   תַּרְשִׁיעִי   וכל לשון (כל עם) שתקום לעשות איתך משפט, תּוּרְשַע בדין.זֹאת   זאת הנבואה הטובה, נַחֲלַת עַבְדֵי יְקֹוָק  תהיה הנחלה לבנ"י, עבדי ה',  וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי נְאֻם יְקֹוָק            וזו הצדקה שאעשה להם בגאולתם.

ישעיהו פרק נה

א. הוֹי   לשון קריאה והתאספות, כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם   כל אדם הצמא למים  (מים משל לתורה, שאי אפשר לעולם בלא מים, בלא תורה), ילך למים להַרְווֹת צמאונו,  וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף   וגם מי שאין בידו כסף, ילך לשתות,(שניתנים לכל בחינם), לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ   לכו קנו אוכל - ואִכְלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב   לכו קנו בחינם, יין וחלב. (יין וחלב גם משל לתורה. יין - כמו היין שמשמח לבב אנוש, כך התורה: פיקודי ה' ישרים משמחי לב, חלב - כמו החלב מקיים התינוק ומגדלו, כך דברי תורה מקיימים הנשמה ; וכמו שניבא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים...וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' "; עמוס ח' יא')
ב. לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה   מדוע אתם שוקלים כסף, ונותנים לגויים את הרכוש שיגעתם עליו, בעבור חכמות הגויים שלא ישביעו אתכם כלל ?!(במקום שתרדפו אחר התורה, הניתנת בחינם, ומשביע את לומדיהָ !!)  שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, וְאִכְלוּ טוֹב   שמעו בקול ה' ללמוד התורה, "ותאכלו" דבר טוב (את דברי התורה) וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם   ואז תתענג נפשכם, ברוב טובה ותענוגים !
ג. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי   הטו את אזניכם, לשמוע ולקבל את דברי, שִׁמְעוּ   וּתְחִי נַפְשְׁכֶם   שמעו לדברי, ואז תחיה נפשכם ברוב טובה, וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם   ואכרות לכם ברית שלא תפסק לעולם,  חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים   כמו הטובה והחסד הנאמן (קיים לעולם), שהבטחתי לדוד, שלא תופסק מזרעו המלוכה.
ד. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו   הנה, נתתי את דוד, שיהיה כעד, המעיד ומזהיר את כל העמים, נָגִיד   שר ומושל, וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים   ומצווה על כל המלכויות, לעשות הטוב והישר.
ה. הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע   תִּקְרָא   הנה, עם שלא תדע ותכיר (שיושב בארץ רחוקה), תקרא לו - ויבוא לפניך לשמש אותך, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ   אֵלֶיךָ יָרוּצוּ   ועם רחוק, שלא הכיר אותך, ירוץ לעשות רצונך, לְמַעַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל   כִּי פֵאֲרָךְ   בגלל ה' ית', השוכן בתוך בנ"י, ונתן לך כל הפאר והכבוד הזה.
ו. דִּרְשׁוּ יְקֹוָק בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ   בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב   בקשו וקראו אל ה' ית', כשעדיין קרוב ונמצא בתוככם, לפני בא הפורענות,
ז. יַעֲזֹב רָשָׁע   דַּרְכּוֹ   יעזוב הרשע את דרכו הרעה, וְאִישׁ אָוֶן   מַחְשְׁבֹתָיו   ואיש שקר ועוון, יעזוב מחשבותיו הרעות, וְיָשֹׁב אֶל יְקֹוָק  וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ   כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ   וישוב בתשובה, כי ה' מרבה לסלוח לחוטאים, ואף אם חטא הרבה, ירחם עליו ה', ויקבל תשובתו.
ח. כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי   מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם   דְּרָכָי, נְאֻם יְקֹוָק            כי אין מחשבות האדם, ודרך הנהגתו, כמו מחשבת ה' ודרך הנהגתו. ה' ית' מקבל בתשובה, גם אדם שחטא הרבה מאוד, ואפילו אם רק בסוף ימיו חזר - מקבלו באהבה. (לכן: " יעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה'....")
ט. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם   כי כמו שגבהו השמים ורחוקים מעל הארץ, כך, רחוקים דרכי ומחשבותי מכם. (שאין דרך האדם לסלוח כל כך, כבורא ית"ש)
י. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם   כי כמו הגשם והשלג, היורדים מן השמים, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ   ולא ישוב לשמים (כשמתאדה ממי הים), לפני שמרווה את האדמה, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ   ומולידה ומצמיחה,  וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל - תבואה וזרעים - לזורעים, ולחם - לבני האדם לאכול,
יא. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי   כך יהיו, כל הבטחותי שיצאו מפי, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם, כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו   ויתקיימו הבטחותי, שנתתי ביד הנביאים, להטיב רוב טובה לשומעים לי !
יב. כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ   כי בשמחה גדולה תצאו מהגלות, כפי הבטחתי, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן   ובשלום תהיו מובלים ארצה, הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם   רִנָּה   יפתחו "פיהם" - ברינה ושבח לה', וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה   יִמְחֲאוּ כָף   לכבוד ה', שגאל את עמו.
יג. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ   במקום הקוצים, הגדלים במדבריות, יַעֲלֶה בְרוֹשׁ   יעלה ויצמחו עצי ברוש נאים, וְתַחַת הַסִּרְפָּד   יַעֲלֶה הֲדַס    ובמקום הַסִּרְפָּד (מין קוץ), יעלו ויצמחו עצי הדס, וְהָיָה לַיְקֹוָק לְשֵׁם   ופלא זה, יהיה לפרסום שם ה' בעולם,  לְאוֹת עוֹלָם   לאות לעולם, על אהבת ה' לעמו,  לֹא יִכָּרֵת   ולעולם לא יפסק אות זה.

כתובים

דברי הימים א פרק כט

(י) וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְקֹוָק לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל שהקהיל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ חוזר שוב על שמו של יעקב אבינו שגם הוא נדר נדר כמ"ש בבראשית מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם מהעוה"ז עד העוה"ב: (יא) לְךָ יְקֹוָק הַגְּדֻלָּה שאני בה ונתן להקב"ה שבח על כל העשירות שנתן לו לבנין ביהמ"ק ואפילו שהקב"ה נתן לו את כל הממון הזה לבנין ביהמ"ק הוא נתן את כל הגדולה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת אשר ביוְהַנֵּצַח והניצחון שעשיתי וְהַהוֹד שבי הכל מידך הקב"ה כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם שמכיוון שהקב"ה שולט בשמים אז כל שכן על מה שבארץ וּבָאָרֶץ לְךָ יְקֹוָק הַמַּמְלָכָה שאתה ממליך מלכים וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ ואתה הוא המנשא לכל מי שהועמד להיות בראש: (יב) וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ מידך הם נתונים וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל מי שתחפוץ: (יג) וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שחלקת לנו מטובך ועל העושר הרב שנתת לנו וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ: (יד) וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת האם כח ועוצם ידינו כ"כ גדול להתאסף ולהתאזר ולתת כ"כ הרבה כסף לנדב נדבה כ"כ גדולה שהרי כִּי מִמְּךָ הַכֹּל כל העושר הזה וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ וחזרנו ונתנו לך את זה: (טו) כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ  למול שנותיך ימי שנותינו מועטים כימי הגר בארץ נכריה וְתוֹשָׁבִים וכל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא כְּכָל אֲבֹתֵינוּ שהלכו להם ומתו ולכן נחשב כמו גרים כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ כמו צל שפונה בשעת שקיעת החמה כך ימינו על הארץ וְאֵין מִקְוֶה ואין תקוה לאדם להאריך ימים יותר ממה שנקצב לו: (טז) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כֹּל הֶהָמוֹן הַזֶּה העושר הזה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ מִיָּדְךָ היא הוּא וּלְךָ הַכֹּל: (יז) וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים ואתה יודע את מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב ולכן אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי התנדבתי ביושר תִּרְצֶה  וגם כָל אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב לָךְ שגם הם התנדבו ביושר כמוני: (יח) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם זכור לנו את הנדבה הזו למצוה רבה ולצדקה לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ  את עולת מחשבות לבב עמך שהייתה במחשבה טובה ורצויה וְהָכֵן לְבָבָםואמץ את לבבם להפנות אֵלֶיךָ: (יט) וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל דברי התורה הזאת וְלִבְנוֹת הַבִּירָה לפי התכניות וההכנות אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי את כל דבר שצריך על הבניין: פ (כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל הַקָּהָל בָּרְכוּ נָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וַיְבָרֲכוּ כָל הַקָּהָל לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק וְלַמֶּלֶךְ: (כא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק זְבָחִים זבחי שלמים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַיקֹוָק לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא פָּרִים אֶלֶף אֵילִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף וְנִסְכֵּיהֶם וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל יִשְׂרָאֵל שכולם הביאו קרבנות שלמים: (כב) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא כדין בשר זבחי שלמיםבְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד שאמנם כבר נמשך בספר מלכים א' אך בשל מחלוקת אדוניה לא הומלך ע"י כולם אבל כאן הוא הומלך ע"י כל ישראל וַיִּמְשְׁחוּ לַיקֹוָק לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן גדול כי אדוניהו משך את אביתר לכ"ג: (כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְקֹוָק לעשות את משפט ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל ולא ערערו עליו כלל: (כד) וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תקעו את כפם להיות  תַּחַת ממשלתו של שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: (כה) וַיְגַדֵּל יְקֹוָק אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת שהיה נראה בעיני כולם להיות ראוי למלכות אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל: פ (כו) וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל: (כז) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ: (כח) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו: (כט) וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים מה שקרה לדוד מתחילתו שהיה עוד נרדף ע"י שאול ועד סופוהִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בספר שמואל וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה שגם הם כתבו ספרים אך אינם איתנו: (ל) עִם כָּל מַלְכוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְהָעִתִּים עתות הצרה אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיושעברו עליו אישית וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת שבאו על ישראל:

סליק דברי הימים א


 



משנת ההלכה

הפרשת חלה מהמצות

       א.       כשם שבכל עיסה שנעשה ממנה לחם חל עליה חיוב מצה אף מצה חייבת בחלה, וזמן ההפרשה לכתחילה הוא בשלב העיסה עו קודם שנאפה.

        ב.        במצות מכונה החלה מופרשת מיד אחר הערבוב הראשוני על פי רוב, ולכן הקונה או משתתף באפיית מצות מכונה אין המצות חייבות בחלה.

         ג.         במצות יד מנהגנו שאופים עיסות שאין בהם שיעור חלה וממילא אין מפרישים במאפיה מהעיסה ולפיכך הקונה מצות אלו או משתתף באפייה חייב לברר אם הופרשה חלה לאחר האפיה ואם לאו חייב להפריש בביתו (הסיבה שאין מפרישים ברוב המקומות מיד אחר האפיה מכיון שמצוה זו הוטלה לכתחילה על הנשים והן אינן מצויות במאפיה בשעת האפיה ולכך מביאים המצות הביתה כדי שהנשים יפרישו). 

        ד.        כשבא להפריש חלה אם יש לו שיעור חלה בקופסת קרטון אחד כלומר 2.250 ק"ג קמח לחזון איש, 1.670 ק"ג קמח לגר"ח נאה (ובמשקל, המצות שוקלים מעט פחות משיעור הקמח הניתן בהם, וא"כ גם אם המצות עתה שוקלים פחות משיעורים אלו הרי חייבים בחלה לפי משקל הקמח שנתנו בהם.) יפריש חתיכת מצה ויברך ברוך אתה וכו' אשר קדשנו וכו' "להפריש חלה". ויאמר הרי זה חלה.

       ה.       ואם יש לו כמה קופסאות קרטון יצרף כולם יחד שיגעו זה בזה ולכתחילה יפתח את כולם אמנם אין צריך לפתוח את השקית שהמצות נתונות בו בתוך הקופסא ויפריש כנ"ל מאחד מהקרטונים ויברך ויאמר "הרי זו חלה על כל המצות".

         ו.         ואם אין לו קופסא שיש בה שיעור חלה כנ"ל אבל בצירוף קופסא אחרת יגיע לשיעור זה יפתח את הקופסאות ויקרבן עד שיגעו זה בזה ויניחם בתוך סל אחד או יניחם על מפה ויכסה אותם מלמעלה גם כן במפה שהם מונחים עליה ויפתח גם את הניילון שהמצה ארוזות בתוכו ויטול מצה ויניחה  על גבי המצות שבשתי החבילות ודבר זה נקרא "צירוף סל" ויטול מצה אחרת לשם חלה ויברך כנ"ל ויאמר הרי זה חלה על כל המצות.

         ז.         ואם אין לו כשיעור זה או שמסופק האם היה שיעור זה בקמח יפריש כנ"ל בלא ברכה.

       ח.       ואם המצות פחותות מ-1.200 ק"ג קמח מעיקר הדין אם הם מצות "חבורה" כלומר מחבורה שהתאגדה לאפיית מצות אינו חייב בהפרשת חלה כלל אמנם נשתרש המנהג להפריש גם באופן זה. אבל אם קונה ממאפיה יש אומרים שחייב מעיקר הדין ויפריש ללא ברכה.

        ט.       את מצות ההפרשה יש לתת לאשה לעשות כמו בכל הפרשת חלה הנעשית בבית.

         י.         וכדאי להפריש את החלה מיד כשיכול בכדי שלא ישכח, וצריך להזהר מאד שלא יבואו בקרבת חמץ ולכן יש שנהגו להפריש החלה קודם שריפת חמץ ושורפים את החלה עם החמץ.



[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה