מקרא
ויקרא פרק יד
(לא) אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל מלבד[1] הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לב) זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ: פ
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה ורק שם יהיה דין זה ואינו נוהג בחו"ל בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש[2] וְנָתַתִּי לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל אלא נס גמור[3] נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
(לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת מכיון שכל דיני צרעת נחתכים על פי הכהנים ואין אדם יוכל לפסוק לעצמו[4]:
(לו) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא[5] וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:
(לז) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת שוקעות במראיהן[6] היינו שנראין הקירות שקוע מן הנגע ומראה הנגע גבוה יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת או ש-[7] וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:
(לח) וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:
(לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת:
(מ) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ והסירו[8] אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא שאין שום דבר טהור רגיל לשם ולא יטמאו שם כלום[9]:
(מא) וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ יקלף מן הטיח מִבַּיִת מתוך הבית כלומר מבפנים סָבִיב לנגע[10] וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מב) וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת התנה שני דברים, א] שיקחו אבנים דוקא לא לבנים שנעשו במלאכה ואין נכללים בשם אבנים, ב] שיהיו אחרות ולא שיביא אבנים מכותל זה וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר גם בזה התנה שני דברים, א] שיהיה עפר לא סיד וגבסיס, אבל לבנים כתושים ומדד (מין עפר) וחרסית כתוש הוא בכלל עפר , ב] שיהי' עפר אחר לא מן הבית עצמו יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת:
(מג) וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע אחרי שבוע – וּפָרַח בכל מקום בַּבַּיִת אפילו נולד במקום אחר מן הבית ואפילו ממראה אחר שאינו כמראה הנגע הראשון נדון אותו כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע הנולד מתחלה אַחַר ש -[11]חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ:
(מד) או ש - וּבָא הַכֹּהֵן פעם שניה וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה כלומר שחזר ופרח באותו מקום[12] הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:
(מה) וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
נביא
ישעיהו פרק נו
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה שמרו לעשות משפט צדק, ועשו צדקות, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת ואם כך תעשו, קרובים לבוא עליכם, הישועות והצדקות, שאעשה לכם בגאולתכם.
ב. אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ אשרי האיש ובן אדם שיעשה ויחזיק (תמיד) - במצוותי, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ ישמור את קדושת יום השבת - מלחלל אותו, (מלעשות אותו כיום חול) וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע וישמור את ידו מלעשות כל דבר רע.
ג. וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר, הַנִּלְוָה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר ולא יאמר, בן הנכר (מהגויים הבאים להתגייר), המתחבר אל ה' להאמין בו, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְקֹוָק מֵעַל עַמּוֹ ה' יבדיל אותי מבנ"י, ולא אזכה בטובה יחד עימם, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ ואל יאמר הסריס (אדם, שלא יכול להוליד בנים ; כמו אשה עקרה שלא יכולה ללדת), הנה אני, כמו עץ יבש,(שלא מצמיח פירות), ולשם מה אעשה רצון ה', אחר שאין לי בנים שיִרְשוּ הטובה שאקבל.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, לַסָּרִיסִים, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי כי כה אמר ה' לסריסים, שישמרו את קדושת השבת, ויבחרו לעשות את רצון ה', וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי ומחזיקים תמיד בתורה, (הכרותה בברית),
ה. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי אתן להם בבית המקדש, ובתוך חומות הר הבית, (ששם יושבים הסנהדרין), יָד מקום,(מעמד) חשוב ונכבד, וָשֵׁם ומשם יתפרסם שמם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת ושם זה שינתן להם, יהיה טוב להם, יותר מבנים ובנות, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת שמם יתפרסם, ולא יכרת - לעולם.
ו. וּבְנֵי הַנֵּכָר, הַנִּלְוִים עַל יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ המתגיירים, המתחברים אל ה' - לשרת אותו, וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְקֹוָק, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים ולאהוב את ה', ולהיות לו לעבדים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ השומרים את קדושת השבת - מלחללהּ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי ומחזיקים תמיד בברית שמירת התורה ומצוותיהָ,
ז. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי גם את כל הגרים, אביא ואשמֵחַ בבית המקדש, יחד עם כל ישראל, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי קרבנותיהם יהיו לרצון לפני, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים כי בית ה' הוא בית תפילה, לא רק להם, אלא אפילו לכל העמים.
ח. נְאֻם יְקֹוָק אלוקים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו עוד אקבץ גרים, שיתאספו ויתחברו לבנ"י בארצם. (עליו - על ישראל)
ט. כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי כל חיות השדה, אֵתָיוּ בואו, לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר את חיות היער החזקות (את מחנה גוג ומגוג ; כמו שני בא יחזקאל: "...אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ...עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל...וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם", יחזקאל לט' יז')
י. צֹפָיו הצופים שעל החומה (משל, לשרי העם והמנהיגים), המזהירים את העם מאוייבים, עִוְרִים כֻּלָּם, לֹא יָדָעוּ עִוְרִים הם, ועושים את עצמם, כאילו אינם יודעים על פשעי העם, ועל בֹּא הרעה, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים, לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ כל המנהיגים דומים, לכלבים אִלְמִים - שאינם נובחים, (שאינם מזהירים את העם) הֹזִים שֹׁכְבִים נרדמים ושוכבים בתרדמתם, אֹהֲבֵי לָנוּם אוהבים לישון.
יא. וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ והכלבים, המנהיגים, חזקים ברצון תאוותם לאכול, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה ולא שבעים לעולם מתאוותם, וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין וכך הרועים, לא רוצים להבין את העומד לבוא על העם, כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ כל אחד פונה לדרכו ולרדוף אחר ממון, מִקָּצֵהוּ כל המנהיגים, מקצה - לקצה.
יב. אֵתָיוּ בואו, אֶקְחָה יַיִן, וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר נשתה יין, עד שנהיה סובאים (שִיכְרוּת) בשֵיכָר, וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר וכמו שעשינו היום, נעשה גם מחר, גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד ומחר, עוד נשתה הרבה יותר מהיום.
ישעיהו פרק נז
א. הַצַּדִיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב הצדיק אבד מהעולם, ואין איש, ששם אל ליבו - להתבונן בדבר, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים נאספים מן העולם, בְּאֵין מֵבִין ואין מי שמבין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק שהצדיק נאסף מן העולם, כדי שלא יראה הרעה שתבוא,
ב. יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם יבוא הצדיק לנוח בשלום על משכבותם, הֹלֵךְ נְכֹחוֹ הצדיקים, שהיו הולכים בדרך נכוחה וישרה.
ג. וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה, בְּנֵי עֹנְנָה ואתם בנ"י, בנים של מעוננים העוסקים בכישופים, קרבו לשמוע דברי, זֶרַע מְנָאֵף בנים של מנאפים, וַתִּזְנֶה ושל נשים הזונות תחת בעליהם.
כתובים
הקדמה לשיר השירים
אמר רבי עקיבא לא היה העולם כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים הם קודש ושיר השירים הוא קודש קדשים שכולו יראת שמים וקבלת עול מלכותו, ומטרתו לכונן את לב בני האדם, ובפרט אלו שמתאוננים רע בפגעי הזמן לאהוב את השי"ת.
שלמה המלך ע"ה שר חמשה ואלף שירים כמו שנאמר במלכים א' פרק ה' פסוק י"א "ויהי שירו חמשה ואלף וידבר שלשת אלפים משל וכו" ולמעלה משירים אלו הוא חיבר את שיר השירים שהוא המובחר מכולם.
השיר הזה הוא שיר ידידות ובו יסופר כל תוקף קשר האהבה העזה והדיבוק האמיתי שבין הקב"ה ובין עמו ישראל. שלמה המלך אחז במשל האהבה הנמרצת בין החושק והנחשקת שגעגועיהם יהיו רבים בעת יהיו נפרדים זה מזו ותמיד יחכו ויצפו לדיבוק התמידי של שניהם. יכול להיות שהמשל מספר על אהבה בין רועה צאן לנערה שומרת כרמים, ומספר על דברי האהבה שהיו אומרים האחד על השני, ועל מעשים שקרו להם. ואמנם לפעמים יש להם כל מיני קשיים ועיכובים באהבתם, ואעפ"כ אין אהבתם פגה, אלא אדרבא הולכת ומתחזקת, ומרוב אהבתם כל אחד רואה את השני מושלם בכל דבר שלימות. אך לדעת המלבי"ם זהו חידה על מי בדיוק המשל מספר. מכל מקום ענין הספר, לשורר על האהבה, שכשהיא קיימת, כמה השפעתה גדולה, וכמה היא דבר חזק ויציב, וכמו שכתוב לקראת סוף הספר, כי עזה כמות אהבה וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. ולא נכנס ספר זה אל בין כתבי הקדש, אלא בגלל שממנו נלמד על האהבה שבין ה' לישראל, כמה גדולה וחזקה היא, ושאין דבר היכול לכבותה, וכל דבר שכתוב באהבת הדוד (כלומר, ידיד ואוהב) ורעיתו, יש בו על אותו הדרך באהבת ה' וישראל.
שיר השירים פרק א
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים השיר המובחר מכל השירים (כמו קודש קדשים) אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה שחיבר שלמה המלך:
(הרעיה מדברת על אהבתה לדוֹדה)
(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ רוצה אני שאהובי ינשק אותי מנשיקות פיו על פי כמנהג החתן לכלה. משל על עם ישראל שמבקשים מה' מי יתן שתנשק אותנו בפיך, שתדבר אתנו שאר הדברות כמו שתי הדברות הראשונות כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן שהאהבה שלך יותר טובה מיין, יותר טוב הדברים ששמעתי מפיך משבעים פנים שבתורה (יין גמטריא שבעים):
(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים בגלל ריח השמנים הטובים שנודפים ממך שאתה סך את בשרך בהם שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ וכמו שמן שמריקים מהכלי ונודף ריח טוב, כך כביכול מריקים את שמך ונודף ריח טוב. כלומר, שמך נעים להזכירו, והשמן תמרוקים שאתה סך בשרך בהם פרסמו את שמך עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ לכן כל העלמות אהבוך, והגוים רוצים גם בקרבת ה' מפני שרואים את גדלותו וכבודו כגון ניסי מצרים:
(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה תמשוך אותי קצת אל ביתך, ונרוצה הרבה יחד, ואני אחריך הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו אהובי שחשוב עלי כמלך יביא אותי אל חדרי ביתו ואמנם יש שם הרבה תענוגות אבל נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ אבל אנחנו רוצים לשמוח עם המלך ו- נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן נדבר ונתעסק באהבה שלך שהיא יותר טובה מיין ולכן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ הישרים אוהבים אותך בגלל שאתה ישר וביושר ומכל הלב כל העלמות אוהבות אותך:
(הרעיה מספרת שהיא שחורה ואינה תמיד יכולה להיות עם דודה, ובכל זאת הם משתוקקים להיות יחד)
(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה דעו חברותי מבנות ירושלים, אפילו שאני שחורה, נאה אני אצלו והכוונה שחורה בכונה, ויפה בקיום מצות בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם אומרת למי שגר בסביבות ירושלים וזה לגוים ואין שחרותי מנוולת אותי עליו, אלא כשחרות כְּאָהֳלֵי קֵדָר כמו האהלים של הבדויים שהם שחורים אבל כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה אבל קלה אני להתכבס ולהיות לבנה כמו הבדים של שלמה. והנמשל הוא שכנסת ישראל אומרת לאומות העולם אל תחשבו שה' מאס בי בעבור הפשע שנמצא בי כי עם כל זה עדיין חביבה כנסת ישראל לפניו בעבור הזכויות הטמונות בה ונוח הוא לכפר לה שנאמר כשלג ילבינו:
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת אל תסתכלו עלי בבזיון שאני מאד שחורה כי לא נולדתי כך אלא שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ שאין זה אלא דבר זמני ורק השמש השחירה אותי ובנקל אני יכולה לחזור ולהיות לבנה בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי בני אמי (מצרים) נהגו בי בכעס ובשנאה עד ש- שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים הם שמו אותי שאני אשמור על הכרם שלהם ולכן הושחרתי מרוב השמש ולכן אתכַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי בעל כרחי שומרת אני כרם שהוא אפילו לא שלי ולא יכלתי לחזור לביתי ולהיות בצל ובתוך צרה זו, אין לי אלא עסק אחד, לברוח לרגעים מן הכרם, וללכת לבקר את אהובי והנמשל הוא שלא הספיקה כנסת ישראל לעסוק בתורה ובמצוות ומתוך כך נתקלקלו מעשיה:
(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שואלת את המלך שהיא אוהבת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם איפה אתה רועה ומשכיב את הצאן שלך בצהרים היינו אנא הודיעני מקומך שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה אשר למה אהיה כנטפלת אצל עדרי הרועים האחרים, כי לא אמצא אותך. והרי איני רוצה למצוא אלא אותך עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ אצל עדרי הרועים (למצוא את מקומך):
עונה הדוד:
(ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים עונה לה ה' אם את לא יודעת היכן אני, אומר לך אני צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן בואי לרעות עמי אחר הצאן ולעקוב אחר פסיעותיהם ועקבותיהם, ולרעות את הגדיים והכוונה היא שתנהגי כמַעֲשֵי הראשונים וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים ותרעי את הצאן ליד שאר הרועים וזה לא קשה למצוא אותי, שאני רועה את צאני, קרוב למשכנות הרועים, שתוכלי למצוא אותי בקלות, וניתן גם להסביר שכוונת המשל הוא שהוא עונה לה שכשלא תדעי את האמת מעצמך נוח לך להשען ולסמוך על הקבלה בדרכי אבותיך ואז תהיי למעלה מכל גויי הארצות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה