מקרא
ויקרא פרק כב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ ויתרחקו[1] מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מלאוכלם בטומאת הגוף[2] וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי ואת[3] אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְקֹוָק:
(ג) אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב לאכול[4] מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו אעפ"י שהתרתי לבעלי מומין לאכול, טמאין לא התרתי לאכול[5]וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְקֹוָק:
(ד) אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר ימי טהרתו וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ שנטמא במת[6] אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:
(ה) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ כגון אדם אב הטומאה, שאין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כגון זב ומצורע וטמא מת[7] לְכֹל טֻמְאָתוֹ לרבות נוגע בזב וזבה נדה ויולדת[8]:
(ו) נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:
(ז) וּבָא ושקעה הַשֶּׁמֶשׁ ובסוף השקיעה[9] וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים תרומה כִּי לַחְמוֹ הוּא ולא יצטרך להמתין כפרתו קודם שיאכל לחמו[10]:
(ח) נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ לפי שהותרה מליקה אצל הכהנים שהוא, להבדיל, דומה דנבילה, "וטריפה" זהו בשר שיצאת חוץ למחיצתו, כגון בשר קדשים שיצאת חוץ לעזרה, ובשר קדשים קלים שיצאת חוץ לחומה דכל בשר שיצאת חוץ למחיצתה נקרית טריפה[11] אֲנִי יְקֹוָק:
(ט) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי מלאכול תרומה בטומאת הגוף[12] וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם:
(י) וְכָל זָר שאינו מזרע אהרון[13] לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תרומהתּוֹשַׁב כֹּהֵן זה עבד עברי שנרצע שהוא קנוי לו עד היובל וְשָׂכִיר זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומה[14]:
(יא) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ עבד כנעני קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ בן שפחה כנענית[15] הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ:
(יב) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר שאינו מזרע הכהנים[16] הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
(יג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה מהאיש הזר וְזֶרַע אֵין לָהּ ממנו וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: ס
(יד) וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ תרומה בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת עם הַקֹּדֶשׁ כלומר ישלם קרן וחומש[17]:
(טו) וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיקֹוָק:
(טז) וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם בטומאה או בזרות[18] אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם שאמר הרי עלי עולה וּלְכָל נִדְבוֹתָם שאמר הרי בהמה זו קרבן עולה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק לְעֹלָה עולה צריך תמות וזכרות, שלמים תמות ולא זכרות[19]:
(יט) לִרְצֹנְכֶם לקרבן שיהיה לרצון לכם ולא לבדק הבית[20] למעלה בפרשת ויקרא דבר בקרבנות חובה וכאן בנדרים ונדבות[21] תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים:
(כ) כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:
נביא
הושע פרק ה
ז. בַּה' בָּגָדוּ, כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ - בגדו בה', שילדו בנים מנשים נכריות, עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ, אֶת חֶלְקֵיהֶם - חודש אב, המוכן לפורענות, יאכל את חלקות שדותיהם.
ח. תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה, חֲצֹצְרָה בָּרָמָה - תקעו בשופר ובחצוצרה, בגבעה וברמה, להזהיר את העם מפני האוייב, הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן - הריעו בשופר בבית אָוֶן, מפני חרב האוייב, אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין - בנימין! האוייב בא מאחריך להכותך.
ט. אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה - ישראל יהיו תמהים מה לענות, בְּיוֹם תּוֹכֵחָה - ביום שאבוא להוכיחם על עוונם, בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה - שהלא בתורה הודעתי נאמנה, שאביא הפורענות לסרים מדרך ה',
י. הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה, כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל - כמו אדם הנמשך ומשיג גבול חבירו, נמשכו יהודה אחר מעשי ודרכי ישראל, עֲלֵיהֶם, אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי - ולכן אשפוך כמים, את כעסי עליהם.
יא. עָשׁוּק אֶפְרַיִם - עשוק וגזול אפרים ביד העמים, רְצוּץ מִשְׁפָּט - שבור מהמשפט שנעשה בו, כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו - מפני שרצה ללכת, אחר ציווי נביאי הבעל.
יב. וַאֲנִי כָעָשׁ, לְאֶפְרָיִם - אכלה את אפרים, כעש, כתולעת, האוכלת ומכלה את הבגד, וְכָרָקָב לְבֵית יְהוּדָה - אכלה את יהודה, כרקב, כתולעת, האוכלת ומכלה את העץ,
יג. וַיַּרְא אֶפְרַיִם, אֶת חָלְיוֹ - כאשר יראה אפרים, את החולי והצרות שבאו עליו, וִיהוּדָה, אֶת מְזֹרוֹ - ובני יהודה, יראו את המכות שבאו עליהם,( מזורו - מכה. שזורים, מפזרים עליהָ סממנים לרפֹּאתהּ ), וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל אַשּׁוּר - הלך אפרים לבקש עזרה ממלך אשור, ( "וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל, אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ" ; מלכים ב', טו' יט' ) וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב - ויהודה בקש עזרה ממלך ירב, מלך אשור, ( "כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה', וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר - וְלֹא לְעֶזְרָה" ; מלכים ב', כח' כא' ) וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם - ולא יעזור לכם, וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר - ולא ירפא את המכה.
יד. כִּי אָנֹכִי, כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם, וְכַכְּפִיר, לְבֵית יְהוּדָה - כי אני ה' לאפרים ויהודה, כשחל וכפיר הטורפים, ( שמות האריה ), אֲנִי אֲנִי אֶטְרֹף וְאֵלֵךְ - כשאטרוף, אכה ואוליך אותם לגלותם, אֶשָּׂא וְאֵין מַצִּיל -אשא אותם לגלות, ואין מי שיוכל להצילם מידי.
טו. אֵלֵךְ - אסלק שכינתי מהם, אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי - ואשוב אל השמים, עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ, וּבִקְשׁוּ פָנָי - עד שיכירו באשמתם ויבקשו את פני, בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי - וידרשו אותי מתוך צרתם.
הושע פרק ו
א. לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה' - בואו ונשוב בתשובה לה', כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ - כי ה' הוא שטרף, שהיכה בנו, ובידו לרפאות אותנו ממכותינו, יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ - הוא שהיכה בנו, ובידו לחבוש את מכותינו.
ב. יְחַיֵּנוּ - הוא זה שהחיה וריפא אותנו, מִיֹּמָיִם - משתי הגלויות: גלות מצרים וגלות בבל, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - וכן בגלות שלישית זו, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו - יקים אותנו משבר הגלות, ונחיה לפניו עד עולם. ( שלא נגלה עוד ).
ג. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' - ונדע לרדוף את ידיעת ה', כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ - כמו הרואה את עלות השחר, שבטוח ( נכון = ברור ובטוח ) שיבוא אור היום, כך נדע בבטחון, שבדרכינו הטובה נשיג את ידיעת ה',וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ - וידיעת ה' תביא עלינו רוב טובה, כגשם וכמלקוש ( גשם אחרון ) המַרְוִים את הארץ.
ד. מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם, מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה - אך כיצד אוכל לרפא אתכם, ישראל ויהודה ? וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר - הלא החסדים המעטים שאתם עושים, נעלמים כענן בוקר, ומיד שבים אתם לעשות רעות,וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ - וכמו הטל, שמיד בהשכמת הבוקר מתאדה בשמש.
כתובים
דברי הימים ב פרק ד
(ט) וַיַּעַשׂ את חֲצַר עזרת הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה זו עזרת ישראל ונקראת עזרה ע"ש שנעזרים מהקב"ה ע"י התפילות שם וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת: (י) וְאֶת הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַיְמָנִית בצד דרום קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה משוך כלפי הכיוון המזרחי דרומי שבחצר הכהנים וההרחקה הזו מן המזרח נבעה מכך שזה לא כבוד ונאה שיהיו טובלים נגד פתח האולם: (יא) וַיַּעַשׂ חוּרָם אֶת הַסִּירוֹת הנחושת שהיו משתמשים בהם לחתות את הדשן וְאֶת הַיָּעִים לגרוף את הדשן וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת ס וַיְכַל חירם חוּרָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים לצורך ביהמ"ק: (יב) עַמּוּדִים שְׁנַיִם וְהַגֻּלּוֹת של- וְהַכֹּתָרוֹת עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם היינו לשתי העמודים וְהַשְּׂבָכוֹת החלק העליון של הכותרת נקרא כך שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים היינו שזה נועד לכסות על החלל שבשבכות: (יג) וְאֶת הָרִמּוֹנִים אַרְבַּע מֵאוֹת כפי שכתוב לעיל מאה לכל טור והיו 2 טורים לכל עמוד לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת לתלות אותן מסביב שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים והרימונים היו חרוזים בתוך השבכות והם היו מכסים את שתי הגולות שבראש הכותרות: (יד) בנוסף, חירם השני הכין גם וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשָׂה וְאֶת הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂהכדי להושיבם עַל הַמְּכֹנוֹת כני הכיור: (טו) אבל חירם האב היינו חירם הראשון הכין אֶת הַיָּם אֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחְתָּיו כי הם היו יצוקים מנחושת ממורטת וחירם השני לא היה בקיא במלאכה מסוג זה: (טז) פסוק זה חוזר כדי להדגיש את הקושי שבהכנת הכלים הללו שהיו מוכנים מנחושת מרוק וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵיהֶם של חצרות בית ה' עָשָׂה חוּרָם אָבִיו לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק נְחֹשֶׁת מָרוּק: (יז) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה הוא חפר באדמה את צורות הכלים ואז הוא התיך את הנחושת ושפכם שם בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה: (יח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד כִּי לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת לא מדדו ושקלו את הנחושת מרוב שזה היה הרבה: פ (יט) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר ל- בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶםסידרו את לֶחֶם הַפָּנִים: (כ) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם העשויים להדליק בהם את הנרות כַּמִּשְׁפָּט שהיו עומדים לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר שסגרו אותו בכור הצורף כדי לטהר אותו מסיגים: (כא) וְהַפֶּרַחשבמנורה שהוסיף משה וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם שמגביהים באמצעותם את הפתילות היו עשוים זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב מזוקק וצרוף מבלי תערובות סיג: (כב) וְהַמְזַמְּרוֹת כלי זמר וְהַמִּזְרָקוֹת לזרוק בהם דם על המזבח וְהַכַּפּוֹת לבזיכי לבונה וְהַמַּחְתּוֹת לחתות בהם את תרומת הדשן להרים מעל המזבח היו עשויים מ- זָהָב סָגוּר וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה