מקרא
ויקרא פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים פרושים מן המותר תִּהְיוּ
התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה ביאת איש באשתו ואכילת בשר ויין, ואם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו, או להרבות נשים, ולהיות בסובאי יין ואוכלי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב הזה, אחר שפירט האסורים שאסר לגמרי, וצוה בדבר כללי, שנהיה פרושים מן המותרות, למעט המשגל ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה יח, ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכן ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה, ומן הדבור הנמאס, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמו שאמרו על ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לומר שנזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים, והנה זה כענין הדבור הראשון שבעשרת הדברות[1]:
(ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ בעשרת הדיברות צוה על הכבוד וכאן צוה על המורא שלא יישב במקומו ולא יסתור את דבריו ולא יקרא לו בשמו וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ בעשרת הדיברות צוה על הזכירה וכאן צוה על השמירה[2] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים שלא יפנה לבו בהם להאמין שיש בהם תועלת, או שיבואו העתידות שיתנבאו מהם, אלא יהיו כל מעשיהם בעיניו אפס ותוהו, ולא תבא עתידה רק בגזירת עליון וכן הוזהרנו שלא ינטה במחשבתו בספוריה, או בדרכי עבודתה, או יעיין בהם, כגון להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם[3] וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם הוזהרנו שלא לעשות עבודה זרה אפילו אם אינו מתכוין לעובדה או שעושה לאדם אחר[4] ואֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ עשו את עבודות הקרבן באופן שיעלה לכם לרצון כיצד -[5]:
(ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף צוה לאכלו ביום ראשון עצמו, וממחרת מותר לאכלו גם כן אם נותר מיום ראשון, וזהו שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, הוא לילה האמצעית שבין שני הימים[6]:
(ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ואפילו אם לא אכל אלא רק חשב בזמן עבודות הרבן לאכול ביום השלישי[7] פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה:
(ח) וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְקֹוָק חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:
נביא
ישעיהו פרק סה
י. וְהָיָה הַשָּׁרוֹן, לִנְוֵה צֹאן - עוד יהיה אזור השרון שבא"י, למקום מרעה לְצאן, וְעֵמֶק עָכוֹר, לְרֵבֶץ בָּקָר - ועמק עכור (שם מקום), יהיה למקום רביצת הבקר[8], לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי - וטובה זו תבוא, לאלו מעַמִי שבקשו אותי אף בגלותם.
יא. וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְקֹוָק, הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי - אך אלו שעזבו את יְקֹוָק, ושכחו את ביהמ"ק כמקום הקרבת קרבנות, הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ - שערכו ומלאו יין לנסך לַגַּד ולַמְנִי (שמות כוכבים שעבדו) קרבנות ונסכים.
יב. וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב - אֶמְנֶה (אספור) ואמסור אתכם לחרב, וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ - וכולכם תכרעו ותפלו לטביחה, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם - מפני שקראתי אליכם, ולא שמעתם לשוב אלי, וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם.
יג. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק, אלוֹקִים הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבשׁוּ - עבדי הצדיקים יהנו בכל טובה, ואתם הרשעים תרעבו מכל טובה.
יד. הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ, מִטּוּב לֵב - הנה עבדי, ירימו קולם ברינה מתוך טוב ליבם, וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב - ואתם הרשעים, תצעקו מתוך כאב לב, וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ - ותיללו מתוך צער ויגון.
טו. וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי, וֶהֱמִיתְךָ יְקֹוָק אלוקים - אחר מיתת הרשעים, ינוח וישאר שמם בעולם לסמל של קללה, שעבדי הצדיקים שבחרתי בהם יאמרו: אם עשיתי כך וכך, ימיתך יְקֹוָק כמיתת הרשעים, וְלַעֲבָדָיו, יִקְרָא שֵׁם אַחֵר - ועבדי יְקֹוָק הצדיקים יהיו סמל של ברכה.
טז. אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן - וכבוד יְקֹוָק יתגדל כל כך, עד שכל אדם המתהלל ומשתבח בעולם יתהלל שהוא עבד לאלוקי אמן, אלוקים הנאמן לשלם שכרו למאמיניו, וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ, יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן - וכל הנשבע, ישבע בשם יְקֹוָק הנאמן, כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי - כי כל הרעות, עברו מהעולם ונשכחו, וכל דברי יְקֹוָק ע"י נביאיו נקיימו ונתאמתו. (לכן תתגלה בעולם, אמיתות האמונה ביְקֹוָק ית')
יז. כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה - כי מרוב הטובה שיביא יְקֹוָק בעולם, כאילו ברא יְקֹוָק שמים וארץ חדשים, וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב - ולא יזכרו ואפילו לא יעלו על הלב, הצרות שהיו בראשונה.
יח. כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ.
יט. וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם, וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי - יְקֹוָק יגיל וישמח בבנין ירושלים ובשיבת בניהָ אליהָ, וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה - כי אם רוב טובה.
כ. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו - לא יהיה עוד בירושלים, שצעיר עול ימים (מלשון עולל, תינוק), ואפילו זקן, שימות שלא מלא ימים, כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת - אדם שמת בן מאה, יקרא שמת כנער, וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל - ואם ימות בן מאה, יחשב שקוּלַל מאת יְקֹוָק ומת בחטאו,
כא. וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם.
כב. לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב - לא יבנו בתים, שלא יזכו לשבת הם, (ר"ל, שיאריכו ימים) לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל - לא יטעו כרמים ואחרים יאכלו את הפירות, כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי - שיאריכו ימים כאריכות ימי העצים,וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי - מעשה ידיהם של הצדיקים שיְקֹוָק בחר(בתים שיבנו ועצים שיטעו), יִבְלוּ בחיי בעליהם,
כג. לֹא יִיגְעוּ לָרִיק - לא כפי שנאמר בקללות: "וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אוייביכם",(ויקרא כו' טז') וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה - ובניהם, לא ימותו בחיי אבותיהם (שדבר זה גורם לבהלה לאבותיהם), כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְקֹוָק הֵמָּה -שהלא הם זרע שיְקֹוָק ברך, וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם - ויחיו אתם בניהם עד שימלאו ימיהם.
כד. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע - אשמע ואענה לתפילתם, טרם יסיימו לבקש בקשתם.
כה. זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד - הזאב והכבש ירעו יחד במרעה,[9] וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן - ואריה יאכל את התבן, כמו הבקר, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ - הנחש יאכל העפר, ולא יזיק לאיש, לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי - בכל א"י, אָמַר יְקֹוָק.
כתובים
שיר השירים פרק ז
[הרעיה מדמיינת את הדוד אומר לי]
(א) שׁוּבִי שׁוּבִי חזרי אלי להיות עמי תמיד הַשּׁוּלַמִּית את ששמך שולמית (על שהיא קוראת לו שלמה, קורא הוא לה השולמית, והוא מלשון שמושלמת בכל עניין) שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ חזרי אלי תמיד ואוכל לראותך. ("נחזה" לשון רבים, לכבודו של הדוד בעיני הרעיה) וכשנשאל הדוד מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם מה אתה רוצה כל הזמן לחזות בשולמית, כמו שמביטים במחול של כמה מחנות, שזהו דבר שאנשים הולכים לראות.
והנמשל הוא שכאילו הקב"ה אומר לכנסת ישראל שובי מהגלות לא"י והקב"ה ביחד עם המלאכים ישלים את חפצה בבניית ביהמ"ק וחידוש חלוקת המחנות של כהונה לויה וישראל:
אז עונה הדוד כלפי הרעיה, ומשבח את יופיה מלמטה ללמעלה
(ב) מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים כמה יפו רגליך בתוך הנעליים שהן נעולות בהם בַּת נָדִיב את שאת בת חשובים חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן הירכיים המוסתרות שלך יפות כמו תכשיטים שתוקנו על ידי אומן.
והנמשל הוא שכנסת ישראל שהיא מזרע אברהם תתייפה מאוד כשתשוב לירושלים ותעלה לרגל ג' פעמים בשנה וכאשר בנ"י יקיפו את העזרה אז כנסת ישראל תהיה חמודה בעיני הקב"ה כתכשיטים הנאים:
(ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג הטבור שלך כמו כלי עגול שתמיד מלא ביין מזוג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים הבטן שלך כמו ערימת חיטים גדורה בשושנים.
והנמשל הוא שההשפעה שמסבבת אותה לא תופסק בשום זמן והדימוי לבטן כי כולד שניזון ממעי אמו ופרי בטנה יתרבה כגרעיני חיטים וכולם יהיו גדורים בגדרים נחמדים והגונים כדי שהם לא יכשלו בשום דבר:
(ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה שני השדים שלך כמו שני ילדי צביה תאומים.
הנמשל הוא על המלך והכהן הגדול שהיו מניקים את עמ"י ומשפיעים לה טובה. המלך ע"י מלחמתו והכהן ע"י עבודתו והם היו שווים בגדולה כשני העופרים:
(ה) צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן הצוואר שלך יפה וזקוף ולבן כמו מגדל הקרוי "מגדל השן" עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים העיניים שלך כמו הבריכות היפות שנמצאות בעיר חשבון ליד שער הנקרא "שער בת רבים" אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק האף שלך יפה ומיושר, כמו מגדל הנקרא "מגדל הלבנון" שצופה על העיר דמשק.
והנמשל הוא על ביהמ"ק שהוא החוזק והמבצר של עמ"י כמו צווארו של אדם שהוא חוזקו שמשם יבוא מחילתם וליבון עוונם. העיניים נמשלו לחכמי העדה שיורו לעם את הדרך בה ילכו כמו בריכות שמשקות את הגינות והאף נמשל לשופט שהוא תואר העם כמו שהאף הוא תואר הפרצוף והוא יהיה ישר בלי עקמומיות כמו המגדל:
(ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל ראשך עליך נאה כמו הר הכרמל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן והשערות היורדות על ראשך כחוטי ארגמן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים את נראית כמו מלך היושב ומוקף בקורות עצי היכלו היפה.
והנמשל הוא על השכינה שהיא כמו הראש וקצוות השער הם כמו הנביאים שנשפעים מהקב"ה בשפע הנבואה והם ישמיעו את קולם למרחוק כמו שהארגמן צובע את השמים והמלך הוא הקב"ה שיהיה אסור בתוך ביהמ"ק ששכינתו לא תסור משם:
(ז) מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ כמה את יפה ונעימה אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים האהבה שלי אליך היא עונג גדול.
והנמשל הוא שכשכנסת ישראל תשוב מהגלות או אז הקב"ה יתמלא שמחה:
(ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר הקומה שלך נאה וזקופה כעץ של תמר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת ושדייך דומות לאשכולות הגפן.
והנמשל הוא שכלל ישראל יהיה זקוף בלי עקמימות והשדיים נדמו לכהן גדול והמלך שמניקים את עמ"י להשפיע טובה כמו אשכולות הגפן שנותנים הרבה יין:
(ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו אמרתי אעלה על עץ התמר ואחזיק בענפיו. כלומר, אהיה עמך וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן ושדייך יהיו דומות לי כאשכולות הגפן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים וריח אפך ידמה לי כריחו הטוב של התפוח.
והנמשל הוא שהקב"ה ישרה את שכינתו בעמ"י ולא יפרד מהם והקב"ה ירצה את הקרבנות המוקרבים לריח ניחוח:
(י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב ושמיעת הדיבור של החיך שלך זה כמו לשתות יין טוב, וחושבת הרעיה הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים באמת דיבור האהבה שלי, בא לדוד שלי ביושר ומכל הלב דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים ומעורר אותו לדבר אלי חזרה אפילו אם הוא ישן.
והנמשל הוא שתפילת עמ"י ולימודו יהיה מקובל אצל הקב"ה:
משנת ההלכה
מכירת חמץ
א. עושין מכירת חמץ לנכרי גם על ידי שליח, לפיכך נוהגים בדורותינו שכל אחד מוכר את חמצו על ידי בית דין, או רב העיר וכל מי שיש לו חמץ למכור, בא לבית דין או לרב, ומקנה לו את חמצו עם מקומו על מנת שבית דין ימכור את הכל לנכרי בתנאים שיהיו נראים לעיניו, או שעושה את הרב כשליחו למכור לנכרי. והכל שריר וקיָּם מדין מקח וממכר.
ב. אע"פ שמעקר הדין אין צריך למכור אלא חמץ שהוא בעין, אבל חמץ המובלע בכלים - אין צריך, אלא רוחצם היטב ונותנם במקום מוצנע ודיו בכך.נוהגים משום חומרא למכור לנכרי גם כלים של חמץ שיש להם בביתם.
ג. ובימינו שאין מוציאים את החמץ לרשות הגוי ונשאר החמץ בביתו של היהודי, נהגו בעלי התורה ויראי השמים שלא למכור חמץ גמור לנכרי אלא רק חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילת אדם כמות שהוא, או חמץ שיש הפסד גדול בביעורו,
ד. לפיכך נהגו שלא למכור בצקים קפואים מאכלים המצופים בפירורי לחם וכיו"ב, אמנם תרופות יש בהם חמץ או אבקות מרק ורטבים שיש בתוכם עמילנים נהגו למכור, ומן הראוי לציין בפני הרב המבצע את המכירה אלו סוגי חמץ רוצה הוא למכור,
ה. כמו כן מן הראוי לציין את מיקומו של החמץ בבית, ואם יוצא מביותו בפסח מן הראוי להשאיר מפתח אצל שכו וכיו"ב שיהיה אפשרות טכנית לגוי הקונה את החמץ להכנס לביתו
ו. כל זמן שהחמץ מותר בהנאה, היינו עד סוף שעה חמשית מיום ארבעה עשר, מותר למכרו לנכרי. עברה שעת התר הנאתו, אסור למכרו; שהרי כבר אינו שלו ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו, ואם מוכר אין הקנין מועיל, לפיכך חיָּב לבערו אפילו ההפסד מרובה מאד, ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד יְקֹוָק:\.
ז. ולכן צריך לוודאות למכור את החמץ לבי"ד או לרב קודם שעה חמישית וברוב המקומות מגבילים את הזמן עד אחרי בדיקת חמץ.
ח. יש לסגור את החמץ שנמכר במקום מיוחד או לייחד לו ארון ולציין שמקום זה מכור או שיש בו חמץ.
דיני בדיקת חמץ
א. תקנו חכמינו לבדוק אחר החמץ באור לארבעה עשר, לפי שבערב הכל מצויים בבתיהם, וגם לפי שצריך לבדוק בחורים ובסדקים אם יש לחוש שהכניסו שם חמץ, ואי אפשר לבדוק בחורים ובסדקים לאור היום אלא לאור הנר. וכיון שצריך לנר, קבעו לבדיקה בלילה, שאין הנר מאיר ומבהיק יפה ביום כי אם בלילה.
ב. ומטעם זה יש שנהגו לכבות את אור החשמל בבתיהם בשעת הבדיקה כדי שיבהיק אור הנר, אמנם אין צריך לדקדק בכך ואדרבא אם חראה טוב יותר לאור החשמל יחד עם הנר עדיף שלא לכבות.
ג. וצריך להזדרז ולבדוק תיכף עם צאת הכוכבים שיש עדיִן קצת מאור היום, ולא לדחות את הבדיקה לאחר זמן.
ד. חצי שעה לפני צאת הכוכבים, וסמוך לתחילת שקיעת החמה של יום שלשה עשר, יזהר כל אחד שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק. ואפילו אם יש לו עת קבועה ללמוד, לא ילמד עד שיבדוק. ואפילו התחיל בלימודו או במלאכתו בשעת ההתר, כיון שהגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק.
ה. המתפללים תפילת מעריב בציבור, יתפללו קודם, שמא לא יִמָּצא אחר כך מנין לתפילה בציבור. ועוד, שהתפילה מצוה תדירה והבדיקה מצוה שאינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. אבל המתפלל בדרך כלל יחידי יבדוק תחילה, שכיון שרגיל בכך אין אנו חוששים שמא ישכח מלהתפלל תפילת ערבית.
ו. אין בודקים לאור האבוקה, אלא לאורו של נר קטן יחיד. לפי שאבוקה אינו יכול להכניסה לחורים וסדקים, וגם הוא מתירא שלא ישרוף בו הבית. בדק לאור האבוקה, יחזור ויבדוק לאור הנר בלי ברכה.
ז. וכן אין בודקים בנר של חלב, שומן או שמן לכן צריך לבדוק בנר של שעוה או של פרפין שאורו בהיר והנוטף ממנו אינו מלכלך ואינו מטריף. ובדיעבד אם בדק באחד מהנרות הללו אין צריך לחזור ולבדוק.
ח. ומעיקר הדין יכול לבדוק אף בפנס אמנם נהגו לבדוק בנר כמנהג אבותינו וכדין הגמ' שלמדה שחיפוש הוא בנר אמנם מקומות שקשה לבדוק בנר כגון מתחת למיטות לארונות או במכונית וכיו"ב יבדוק לכתחילה בפנס.
ט. קודם שיתחיל לבדוק מברך, ברוך אתה יְקֹוָק אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצִוָּנו על ביעור חמץ. ויש שמדקדקים ליטול ידים קודם הברכה
י. שכח והתחיל לבדוק בלי ברכה, יברך כל זמן שלא סיֵּם בדיקתו.
יא. אסור להפסיק בשום דיבור בין הברכה לתחילת הבדיקה עבר ושׂח בין הברכה לתחילת הבדיקה אם מעניני הבדיקה שׂח אינו חוזר ומברך. אבל אם לא מעניני הבדיקה, צריך לחזור ולברך.
יב. ולכתחילה יזהר שלא ישיח עד שיגמור כל הבדיקה. ואם שח לאחר שהתחיל בבדיקתו, ואפילו שלא מעניני הבדיקה, אינו צריך לחזור ולברך.
יג. אם בני ביתו עוזרים לו בבדיקה, יעמדו אצלו בשעה שהוא מברך וישמעו ברכתו ויענו אחריה אמן ויתכוְּנו לצאת בה, והמברך יכוֵּן להוציאם בברכתו.
יד. ואם בעל הבית אינו בודק, והוא מצוה לאחר לבדוק, הרי אותו אחר שלוחו הוא למצוה זו וחיָּב לברך, בין אם אותו אחר הוא אחד מבני ביתו הגדולים ובין אם הוא זר, אשר לא מבני ביתו.
טו. היו לו בתים הרבה במקומות שונים והרי הוא חיָּב לבדוק בכולם, וחנות, מחסן או משרד, בכלל זה מברך במקום אחד ובודק שם ופוטר בברכה זו את כל הבדיקות שבשאר המקומות. וכן אם רוצה לשלוח אחרים שיבדקו בשאר המקומות, הוא מברך במקומו והם שומעים ומתכוְּנים לצאת ידי ברכה, והם מתפזרים איש איש למקומו לבדוק על סמך ברכה זו שברך בעל הבית.
טז. וכן את המכונית חייב לבדוק ופוטר אותה בברכה שבירך על ביתו ומקומות אלו כגון המכונית או המשרד שחושש שמא ילכלכך או ישרוף על ידי נר יכול לכתחילה לבדוק לאור פנס חשמלי. ויש שכתבו שעדיף שיבדוק את מכוניתו לאור היום.
יז. קודם הבדיקה מכבדים ומנקים היטב את כל המקומות הטעונים בדיקה. ואף על פי שיודע שכבר אין שם חמץ, חיָּב לבדוק.
יח. יִחֵד מקום לחמצו שמכר לנכרי, או עתיד למכור למחר, אין צריך לבדוק שם.
יט. הבדיקה עצמה היא המצוה, ולא מציאת חמץ. ולכן אם בדק ולא מצא שום חמץ, קיֵּם מצוַת בדיקה, אף על פי כן כבר נהגו שמניחים פתיתי חמץ במקומות מסוימים, והבודק אוספם. ויש ליזהר שהפתיתים יהיו חמץ קשה שאינו מתפורר, ושיושם במקומות משומרים מפני תינוקות ולפי דעת האר"י ז"ל, יש לשים עשרה פתיתים:
כ. המנהג שלוקחים לבדיקה נוצות או סכין שיכול להכניסן לחורים וסדקים ולנקות שם היטב:
כא. אחרי הבדיקה מיד יבטל כל החמץ שאינו ידוע לו שנשאר ברשותו. וכה יאמר: כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה - ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. ומי שאינו יודע פרוש המלים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. כגון בלשון הקֹּדש: כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ולא בערתיו ולא ידעתיו - יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ. ונוהגים לומר נוסח הביטול שלש פעמים.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] אלה המצוות ל"ת י
[4] אלה המצוות ל"ת ג
[5] ת"א ת"י רשב"ם חזקוני
[6] רבינו בחיי
[7] העמק דבר
[9] כמו שניבא לעיל: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (לעיל יא' ו-ט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה