מקרא
ויקרא פרק כב
(כא) וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק לְפַלֵּא לפרש בדיבורו שיהיה ל -[1] נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ הזהירנו שלא להטיל מום בקדשים אפילו אחרי שחיטת הקרבן[2]:
(כב) עַוֶּרֶת מום של עורון אוֹ שָׁבוּר עצם שבורה[3] אוֹ חָרוּץ ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה אוֹ יַבֶּלֶת בעין אבל שבגוף מצוי הוא בכל בעל חי[4] אוֹ גָרָב סוג שחין אוֹ יַלֶּפֶת חזזיתלֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיקֹוָק הזהירנו משחוט בעל מום[5] ואפילו המקדיש בהמה שיש בה מום לגבי המזבח עובר בלא תעשה ולוקה על הקדשו כיון שע"י דיבורו יוצא מחול לקודש שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין[6] וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיקֹוָק הזהירנו מהקטיר בעלי מומים על המזבח[7]:
(כג) וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ אבר גדול מחבירו וְקָלוּט פרסתו אינה חצויה אלא הרי היא כפרסת סוס או חמור נְדָבָה לבדק הבית תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לרצון על המזבח[8] לֹא יֵרָצֶה:
(כד) וּמָעוּךְ מום באבר הרבייה ביציו מעוכין וְכָתוּת ביציו כתושים וְנָתוּק שהביצים מנותקים ביד וְכָרוּת מנותקים בכלי[9] לֹא תַקְרִיבוּ לַיקֹוָק הזהירנו מזרוק דם בעלי מומים על המזבח[10] וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ הוזהרנו שלא לסרס אדם או בהמה[11]:
(כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה הזהירנו מהקטיר קרבנות גויים אם הם בעלי מומים[12] כִּי מָשְׁחָתָם לשון השחתה בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: פ
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או הבת ואינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן[13] לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:
(כט) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיקֹוָק לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ יהי רצונכם וכונתכם בעת שתזבחו שביום ההוא יאכל[14]:
(ל) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אֲנִי יְקֹוָק:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק שיזהרו בקרבנות במומים ובמחוסרי הזמן קודם שבעה ויום שנשחטה האם, ולעשות הזבחים והתודה ולשחטם לרצון[15]:
(לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ונתחייבנו בזה לקדש את ה', כלומר לפרסם את האמונה ה' בעולם בלי לפחד מאף אחד. ולא לשמוע למי שינסה להכריח אותנו לכפור בה' ח"ו, ולמסור את עצמנו למיתה, בשביל לא לעבור על דבר זהשעל מנת כן הוציאנו ה' ממצרים[16] אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק: פ
ויקרא פרק כג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה על כלישראל להאסף בבית אלהים ביום מועד, לקדש אותו בפרהסיא בתפלה והלל לה' ובכסות נקיה ולעשותו יום משתה ושמחה, והוא מלשון קרואי העדה (במדבר א, טז) ואחרי כן יאכלו הקרואים[17] אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי מתייחס לשבת ובגלל שיש הרבה שבתות בשנה כתב בלשון רבים[18]:
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ
(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם משעה ששית מתחילת היום כלומר מחצות תקריבו קרבן -[19] פֶּסַח לַיקֹוָק:
(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:
(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש תעשו[20]:
(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים שבפרשת פנחס[21] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ
נביא
הושע פרק ו
ה. עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים - לכן, חצבתי דברי ע"י הנביאים, ( כמו החוצב בהר, שחוזר ומכה חוזר ומכה, כך שבתי והוכחתי אותם ע"י הנביאים ), להזהיר אתכם מהרעה, הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי - ומפני שלא שמרו אמרי פי - הרגתי בהם, וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא - וכיצד אוכל להוציא משפטיך לאור ולטובה ?!
ו. כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח - הלא חפץ אני שתעשו חסד, ולא בזבחים שתזבחו לי ! וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת - ושתבקשו לדעת את ה', ולא שתעלו לפני עולות !
ז. וְהֵמָּה כְּאָדָם, עָבְרוּ בְרִית - אך הם כאדם הראשון עברו על ברית ה', שָׁם בָּגְדוּ בִי - ושם בא"י שהושבתי אותם, בגדו בי !
ח. גִּלְעָד, קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן - גלעד היא עיר של עושי שקר , עֲקֻבָּה מִדָּם - מלאה באנשים שאורבים לשפוך דם נקי.
ט. וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים - וכמו גדודי אנשים, המחכים ואורבים לשדוד העוברים בדרך, חֶבֶר כֹּהֲנִים, דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה - מתחברים הכהנים בדרכים איש לרעהו, שכם אל שכם, לשדוד ולרצוח, כִּי זִמָּה עָשׂוּ -עשו את מחשבתם הרעה.
י. בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה - דבר מאוס ומגונה, שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם, נִטְמָא יִשְׂרָאֵל - ישראל זונים ונטמאים בע"ז,
יא. גַּם יְהוּדָה, שָׁת קָצִיר לָךְ - גם על יהודה, אשים ואביא קציר, כלומר אביא עליהם פורענות, בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי - ופורענות זו תבוא, לפני שאשיב את השבויים מעמי לארצם.
הושע פרק ז
א. כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל - כשחפץ אני להושיע את בנ"י, וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם, וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן, כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר-מתגלים לפָנַי עוונות אפרים, והרעות שעשו בשומרון, וְגַנָּב יָבוֹא - באים וגונבים ממון חבריהם, פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ - וגדודי אנשים פושטים ושודדים מחוץ לערים.
ב. וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם - ואינם נותנים אל ליבם, כָּל רָעָתָם זָכָרְתִּי - שאת כל הרעות שעושים -אני זוכר, עַתָּה סְבָבוּם מַעַלְלֵיהֶם - מעשיהם הרעים סובבים אותם, נֶגֶד פָּנַי הָיוּ - מעשיהם נגד פני, ולא נעלמו ממני.
ג. בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ - המלך שמח, ברעות שעושה העם, וּבְכַחֲשֵׁיהֶם שָׂרִים - ובשקריהם, משמחים את השרים.
ד. כֻּלָּם מְנַאֲפִים - המלך, השרים והעם, כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה - יֵצר הניאוף בוער בקרבם, כבעירת האש שמבעיר האופה בתנור, יִשְׁבּוֹת מֵעִיר, מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ - כפי שיעור הזמן, שממתין האופה מלישת הבצק עד שמחמיץ, ישבתו מלעורר את יצרם לעבירה, ומיד כשיוכלו ימהרו וילכו לזנוֹת.
ה. יוֹם מַלְכֵּנוּ - ביום שהיו ממליכים את המלך, הֶחֱלוּ שָׂרִים - נעשו השרים חולים, חֲמַת מִיָּיִן - מחום היין המשכר שבוער בקרבם, מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים - היין משך את יד המלך, להתחבר עם אנשים לצים.
ו. כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר, לִבָּם - עוררו את יצר ליבם הרע, עד שיבער כאש בתנור, בְּאָרְבָּם - בשעה שאורבים וחושבים לעשות העבירה, כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם -בלילה ישן האופה, (שעדיין לא התחמם התנור), בֹּקֶר, הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה - ובבוקר, שהתנור מוסק בחוזקה, אופה את הלחם. ( נמשל: כל הלילה מבעירים את יצרם הרע, ומיד בבוקר ממהרים לחטוא )
ז. כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר - יִצְרם חם כְּאֵש התנור, וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם - הרגו את הסנהדרין כדי שלא יעשו משפט, כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ - ולכן, כל מלכיהם נהרגו, אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי - ואעפ"כ, אין מי שקורא אל ה'.
ח. אֶפְרַיִם, בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל - אפרים התערב עם העמים, ולמד ממעשיהם, אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה - כפת הנאפית בתנור, שאם לא יהפכו אותה מצד לצד - תשרף, כך אפרים לא הופך במעשיו, לראות הטובים הם או רעים.
כתובים
דברי הימים ב פרק ה
(א) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק ס וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי את הכסף שהקדיש דָּוִיד אָבִיו וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים שהרי את הכסף לבניין והכלים שלמה אסף בעצמו: פ (ב) אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה לקדש את הבית עפ"י סנהדרין אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל ולא את הבחורים וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג הסוכות הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי: (ד) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם היינו הכהנים מבני לוי אֶת הָאָרוֹן: (ה) וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד שעשה משה שהיה בגבעון שלמה גנז את זה בבית האוצרות עם שאר הכלים שלא נצרכו וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל שנתן דוד בארון הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים העלו את הארון ו- הַלְוִיִּם העלו את הכלים: (ו) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו הלכו לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב: (ז) וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ היינו המקום העשוי עבורו אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שעשה שלמה שעמדו בנס כמו שלמדנו: (ח) וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם עַל מְקוֹם ש - הָאָרוֹן עומד שם וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: (ט) וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים משכו את הבדים לכיוון מזרח מקום פתח קדש הקדשים והיו מונחים בדים רק למזרח ולא כמו שהיה במשכן שהיה הארון מונח באמצע הבדים ובלט למזרח ומערב בשוה וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הָאָרוֹן אבל לא הבדים עצמם אלא נראו בליטות בפרוכת במקום בו הבדים בלטו החוצה - עַל פְּנֵי כלומר מקודש הקדשים לשטח הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה גוף הבדים עצמם לא היה נראה מחוץ לקודש הקדשים וַיְהִי שָׁם הארון עַד הַיּוֹם הַזֶּה ימי יאשיהו שאז נגנז הארון: (י) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: פ (יא) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ אחרי שהניחו שם את הארון כִּי כָּל הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת ולא הזכיר איזה כהנים אז שמשו כי כל הכהנים שאז היו בירושלים טהרו את עצמם ובגלל שהיו כ"כ הרבה קרבנות אז לא הייתה חלוקה למשמרות כי בני המשמר המכהן לא הצליח לעמוד בעומס במלאכה: (יב) וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לכולם ששימשו ואלו הםלְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בבגדי בּוּץ ונושאים בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מצד מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ ששם היה הדוכן וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מחצררים מַחְצְרִיםמנגנים בַּחֲצֹצְרוֹת: (יג) וַיְהִי כְאֶחָד למחצצרים לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד כולם נגנו באחדות אחת וזה היה נשמע כמו קול אחד ולא כמו במקהלות שאחד פותח והאחרים עונים אחריו לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַיקֹוָק וּכְהָרִים קוֹל ואף אחד לא הקדים את חבירו בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא ה- עָנָן הרגיל להיות ב- בֵּית יְקֹוָק היינו השכינה: (יד) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה