מקרא
ויקרא פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אמרו חז"ל בין דם לדם[1] לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ כנוי לערות הזכר[2] זוֹבוֹ טָמֵא הוּא[3]:
(ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ זיבה הרי היא כיציאת שכבת זרע רק מראה שונה ואינה באה מחמת הסיבות הגורמות שכבת זרע אלא מחמת חולי ואם רָר לשון ריר אם יצא כריר ומטפטף בְּשָׂרוֹ אבר הערוה אֶת זוֹבוֹ שהזוב קלוש וצלול כעין קרי אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ שיוצא עבה וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו[4] טֻמְאָתוֹ הִוא:
(ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא נגע במשכב עצמו[5] יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא ודוקא המיוחד לשכיבה או ישיבה אבל אם עומד למלאכה אחרת אפילו אם שכב אינו מטמא בטומאת משכב[6]:
(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב לימד על משכב ומושב שחמור מן המגע שהם נעשים אב הטומאה כזב בעצמו לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב או מושב כלומר מה שנגע בזב ואח"כ נגע בו דבר אחר אינו אלא ולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלים ומשקים אבל לא אדם ובגדים וכלים[7]:
(ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב באיזה אבר שיהיה[8] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר ונשאו הטהור או נגע ברוק[9] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב הבליטה שלפני האוכף ושלאחריו המחזיקים את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו זהו נקרא מרכב שהוא עשוי לרכיבה, ואין המרכב ראוי לישיבה, אלא להסמך עליו בעת שהוא רוכב על האוכף[10]אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא ישב עליו יִטְמָא:
(י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו של מרכב[11] יִטְמָא עַד הָעָרֶב אבל אינו זקוק לכיבוס ובזה קל מרכב ממשכב ומושב שזקוקים לכיבוס בגדים וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם את הזב או משכבו, מושבו רוקו, או מרכבו[12]יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם יקרא הכתוב לטבילה שטיפה במים, וכן יקראנה בבגדים כבוס, והטעם, מפני שהטבילה צריך שלא יהיה בה דבר חוצץ, אלא ישטוף כל גופו במים, ופי' הפסוק, בעבור כי הנגיעה בידים, אמר כי כאשר יגע בו הזב בידיו, ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים, יהיה טמא, כאלו אמר וכל אשר יגע הזב בידיו, ועדיין לא רחץ, ביום טהרתו יכבס [בגדיו]. והוצרך לומר לשון שטיפה, ללמד על הרחיצה שיזכיר (בפסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה[13] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב מתוכו אבל מאחוריו אינו מטמא[14] יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בטבילה בַּמָּיִם וכן הדין גם בכלי מתכות[15]:
(יג) וְכִי יִטְהַר שיפסיק[16] הַזָּב שראה שלושה ראיות מִזּוֹבוֹ ויש מפרשים וכי יבא לטהר שנתרפא הזב מזובו[17] וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ כלומר שבעת ימים להפסקתו שהם נקיים מזיבה שלא ראה בהם זיבה כלל[18] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים מי מעיין שנובעים[19] וְטָהֵר:
(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אל פתח העזרה וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן:
(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ: ס
(טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: פ
נביא
ישעיהו פרק נח
א. קְרָא בְגָרוֹן, אַל תַּחְשׂךְ הרם קולך ואל תמנע עצמך מלקרוא בקול רם את נבואותי, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ הרם קולך בקול גדול - כשופר, המריע בקול גדול, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם ואמור לבנ"י את פשעם וחטאתם.
ב. וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן ואת ה' יום יום דורשים ומבקשים לדעת דרכי ה', אך רק בפיהם, ולא בליבם ולא במעשיהם, כְּגוֹי, אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב ועושים עצמם כעם שמבקש לעשות צדקה, ואת משפט ה' לא עזבו, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן שואלים על משפטי הצדק, וחפצים בפיהם, את קרבת אלוקים.
ג. לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע ועוד שואלים, מדוע צמנו ועִנִּינוּ את נפשנו, ואתה ה', כאילו לא ראית ?? הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ הלא ביום שאתם צמים, עסוקים אתם בחפצכם ורצונכם, ואין אתם שמים ליבכם לשוב אלי ! וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ וביום הצום, הולכים ונוגשים (דרישת החוב בחזקה) את בעלי חובכם, נגד מצוות התורה !
ד. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע הלא כל עסקיכם ביום הצום הוא, לריב (מַצָּה - ענין מריבה) ולהכות באגרוף של רשע - את חבריכם ! לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם אתם לא צמים, כמו שצמים ביום צום,לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם שבו מרבים בתפילה לה'.
ה. הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ האם כך, נראה יום צום שאבחר וארצה בו ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ יום שמענה אדם את נפשו ?! הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ האם בכך, שיכופף את ראשו כצמח האגמון (שכפוף בטבעו), וישים למצע תחתיו - שק ואֵפר, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיְקֹוָק האם לזה יקרא יום צום ויום רצוי לפני ה' ?!ו. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ הלא זה (כמו שמפרש והולך) נקרא יום צום שה' בוחר בו ! פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע בכך, שתפתחו ותתירו, את קשרי הרשע שבינכם, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה לפתוח, את אגודות האנשים (קבוצות אנשים, מחוברים יחדיו) - שמטים את הדין, וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים לשלח לחופשי את העבדים עבריים, הרצוצים השבורים תחת ידיכם, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ וכל אגודות מוטה, המטים את הדין - תנתקו ותתירו.
ז. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ הלא רצון ה', שיתן ויפרוס אדם לרעבים - מלחמו, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת ועניים הנאנחים מרוב עוניים, יכניס ויארח בביתו, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ ואם תראה אדם הזקוק לבגדים, תלביש אותו בבגדים ראויים, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם ומשאר בשרך (קרוב משפחה), לא תתעלם מלעזור להם.
ח. אָז, יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ אז, אם תנהג כך, יזרח עליך אור גדול (הצלחה גדולה), כאור השחר, הבוקע את העננים, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח ותצמח לך רפואה מכל הרעות, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ ואף אחר מותך, ילכו לפניך כל הצדקות שעשית בחייך, כְּבוֹד יְקֹוָק יַאַסְפֶךָ וכבוד ה', יאסוף אותך לתת לך שכרך.
ט. אָז תִּקְרָא, וַיְקֹוָק יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אז, כשתקרא וְתְּשַׁוַּע (תצעק), אל ה' - מיד יענה לך ויאמר: הנני למלא בקשתך, אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה וכל זה, אם תסיר מתוכך את אגודות המוטה (, המטים את הדין, שְׁלַח אֶצְבַּע, וְדַבֶּר אָוֶן מלשלוח אצבע כנגד חבירך (כדרך בני אדם המתקוטטים), ולדבר דברי שקר,
י. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וכשתתן לרעב מלחמך, תוציא ותתן לו, גם את נפשך, את רצונך הטוב, שתתן לו בסבר פנים יפות ובחפץ לב, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ ונפש מעונה ביסורים - תשביע לפי צרכהּ, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ גם לך, בזמן החושך והצרה, יאיר לך ה' באור שלא תנזק, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם ובזמן האפילה, החושך, יאיר לך ה' - כאור שבצהרים.
יא. וְנָחֲךָ יְקֹוָק תָּמִיד ינהיג ה' אותך תמיד, בדרך טובה, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וישביע את נפשך, גם בזמן שיתן יובש בעולם, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ ואת עצמות גופך, יבריא ויחזק, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה ותהיה שבע בכל טובה, כמו גן הרווה תמיד ברוב מים, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו וכמו נביעה של מעיין מים, שלא יפסיקו מימיו לנבוע.
יב. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם בזכותך יִבָּנוּ (בזכות המעשים הטובים שתעשה),כל החרבות שנחרבו בעולם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם ויסודות הערים החרבות מדורות קודמים - תקים במעשיך הטובים, וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ ויקראו לך: "גודר פרץ", שבזכותך, שם ה' גדר, בכל פרצות החומות שנפרצו בעולם, מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת ובזכותך, השיב ה' את כל הדרכים - שילכו בהם בנ"א.
יב. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם בזכותך יִבָּנוּ (בזכות המעשים הטובים שתעשה),כל החרבות שנחרבו בעולם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם ויסודות הערים החרבות מדורות קודמים - תקים במעשיך הטובים, וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ ויקראו לך: "גודר פרץ", שבזכותך, שם ה' גדר, בכל פרצות החומות שנפרצו בעולם, מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת ובזכותך, השיב ה' את כל הדרכים - שילכו בהם בנ"א.
יג. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ וכל זה יבוא לך אם תשיב ותמנע את רגלך, מללכת מחוץ לתחום שבת, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי ואם תשיב את עצמך, מלעשות את כל חפציך (מלאכות האסורות בשבת) ביום שבת קודש, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג ויום השבת יקרא אצלך, יום של עונג, (שתענג את השבת במאכלים משובחים) לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וליום שה' קידש, נקרא יום מכובד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ ונכבדוֹ בכך, שנמנע מלעשות את דרכנו וחפצנו של כל יום חול, (במלאכות האסורות), וְדַבֵּר דָּבָר ולדבר בשבת מדברים האסורים,
(עסקי חשבונות וכדו')
יד. אָז, תִּתְעַנַּג עַל יְקֹוָק אם תעשה כן, תתענג נפשך לפני ה' - לעבדו ברוב טובה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וה' ירכיב אותך בא"י, שהיא הגבוהה בחשיבותה - מכל הארצות, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר "אאכיל" אותך את א"י, שהיא נחלת יעקב אביך.
כתובים
שיר השירים פרק ב
אומרת הרעיה
(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן דומה אני בעיני אהובי, לפרחים יפים שנקראים חבצלת שגדל בעיקר בשרון ששם האדמה פוריה שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים וכמו שושנה שגודלת בעמקים באדמה לחה והנמשל הוא שכל זמן שעם ישראל לא יסור מדרך הישר כל זמן שהיא אוחזת במצוות ועמוסה במעשים טובים:
אומר הדוד
(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים את כמו שושנה שגדלה בין הקוצים והם מנקבים אותה ובכל זאת היא נשארת יפה לכן גם כך כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת כך אשתי בין הבנות עם ישראל בין הגויים נשארת בנאמנותה לה' ולא הולכת ולא שומעת לעובדי הגילולים:
אומרת הרעיה
(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כמו עץ תפוח בתוך יער של שאר אילני סרק כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים כך נראה לי דודי כשיושב בין הבחורים כך ה' בין כל האלילים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בצל התפוח רציתי לשבת ואפילו שיש לו פחות צל משאר אילנות הסרק בכל זאת הוא עדיף כי הוא מגדל פרות ולכן ישבתי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי ופרי התפוח מתוק לחיך שלי והנמשל הוא שאמנם כל פיתויי העולם גדולים כמו צל העצים אבל עמ"י מעדיפים את הפרות לעולם הבא:
(ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן דודי הביא אותי אל המשתה, לשמוח יחד ולפרסם על אהבתנו וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה והוא תמיד בא אצלי, כאילו אצלי מקום הדגל שצריך להתאסף אליו, לרוב אהבתו אותי.
והנמשל הוא לומר שהקב"ה מתאווה להשרות את שכינתו בעמ"י לעיני כל עובדי הע"ז ולפרסם לכל העמים כמה שבנ"י חביבין:
(ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת תחזקו אותי בכוסות מלאי יין הנקראים "לגינין" כדרך שמביאים לחולים לחזקם רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים תציעו מסביב למיטתי תפוחים לריח טוב כמו שעושים לחולים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי כי אני חולה מחמת אהבה.
והנמשל הוא שכנסת ישראל תאמר לחכמים ולזקנים חזקו ואמצו אותי לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה כי כלתה נפשי אליה ורוצה אני קרבת האלוקים:
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי שכשאני עם דודי, הוא שם את יד שמאלו תחת ראשי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי וביד ימינו הוא מחבק אותי.
והנמשל הוא שכנסת ישראל מאוד תאבה שהקב"ה ישרה את שכינתו בתוכה כמו בזמנים שהיו:
מרוב אהבה פונה הרעיה אל בנות ירושלים
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם אני משביעה אתכן, כל בנות ירושלים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שתהיו דומות לצבאות ובאילות השדה להיות הפקר ולמאכל כמותן [ואפשר גם לפרש שהצבאות והאילות שמסתובבות כאן ושומעות את דברי, כך הדרך להשביע בדבר הקרוב, שכביכול שומע את השבועה, ויהיה לעד, והוא כאומר שכשם שימשיכו הן להתקיים, כך השבועה קיימת] אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה אל תדברו איתי על הדוד, ואל תמאיסו אותי בעיניו עַד שֶׁתֶּחְפָּץ עד שתחפוץ האהבה להתעורר מעצמה, שודאי תתעורר.
והנמשל הוא שכאילו כנסת ישראל השביעה את עובדי הכוכבים והמזלות באמירה שכל זמן שאהבת הקב"ה לא חזרה מעצמה, אל תכריחו אותי לעבור על דת התורה כדי להמאיס אותי בעיני הקב"ה ואז אהבתו תתעורר עליכם:
[הדוד מחפש אחר הרעיה, אבל על אף אהבתם אינה יכולה לבוא]
אומרת הרעיה
(ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא שומעת אני את קול דודי שבא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת בא בדילוגים וקפיצות מרוב אהבתו אלי.
והנמשל הוא לומר שהגאולה כבר מוכנה ואהבת הקב"ה תמהר לחזור לעמ"י:
משנת ההלכה
הכשרת המטבח
א. הוזהרנו מן התורה שלא לאכול חמץ החל משעה שישית בערב פסח והחמירה התורה מאד באיסור אכילתו וכל האוכל חמץ בפסח חייב כרת.
ב. גם חמץ הבלוע בכלים אסור הוא בפסח ולפיכך יש לנקות היטב ולהכשיר כל כלי שרגילים להשתמש בו עם חמץ להלן רשימה של כלי מטבח שרגיל להתאסף בהם וזהו סדר הכשרתם
ג. תנורי אפיה: יש לנקותם באופן יסודי שלא ישאר בתוכם שום לכלוך ובמיוחד בחריצים ולהמתין 24 שעות מהשימוש בחמץ ואז לחממם לדרגת חום הגבוהה ביותר למשך כשעה. ויש מחמירים שאין זה מועיל ולכן מצפים את התנור מכל צדיו מבפנים בנייר כסף עבה
ד. תבניות ורשתות התנור - צריכים ליבון גמור ומצוי שמתקלקלים על יד כך ועדיף לקנות חדשות
ה. תנור פירוליטי - יש להפעיל את הניקוי העצמי ואפשר להכשיר על ידי כך גם את התבניות ורשתות התנור לכתחילה אמנם תבניות בציפוי אמייל אין מועיל להם הכשרה זו
ו. הזכוכית הקבועה בדלת התנור צריך לצפותה מבפנים בנייר כסף עבה
ז. כיריים גז: המבערים – יש ללבנן על ידי הדלקת האש לעשר דקות. החצובות – יש ללבן על ידי הדלקת האש תחתיהם לעשר דקות וצריך שתגע האש בכל חלקי החצובה ולכן יש להזיזם תוך כדי הליבון. גוף הכיריים – מה שתחת החצובה לכתחילה יש לערות עליהם מים רותחים ולצפות בנייר כסף. שאר הכיריים צריך לנקות ניקוי יסודי
ח. כיריים חשמליות: יש להדליק למשך כשעה ולנקות סביב היטב.
ט. כיריים קרמיות: אין להם תקנה אלא אם עושים ליבון גמור על משטח הזכוכית שעליו יושבים הסירים
י. פלטה של שבת: מנקים היטב ומערים עליה מים רותחים מקומקום ותוך כדי כך מעביר עליה אבן מלובנת או מגהץ. ולחילופין לאחר הנקיון מצפים בנייר כסף עבה שאין חשש שייקרע
יא. מיקרוגל: קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח אלא יקנה חדש ומי שדחוק לו יעשה שאלת חכם.
יב. מדיח כלים: קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח
[1] אבע"ז
[2] אבע"ז
[3] כאשר יקרה זה מבשרו שהוא בסיבת חולי כלי הזרע בלבד, הנה זה יורה על חולשתם וחסרון עכולם אשר יקרה על הרוב בסבת רוב התמדת המשגל והרהוריו אשר בו לא תחדל זמת אולת חטאת ובכן ראוי שיספור ז' נקיים אשר בם יסורו הרהוריו מלבו ויטבול מן הטומאה ויכפר בחטאת ועולה על מה שפעל והרהר. ספורנו
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] הכתב והקבלה
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רש"י
[19] ת"א ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה