מקרא
(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים[1]:
(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה[2] ונקראת נדה שכמו שפעמים שהנדה אסורה ופעמים שהיא מותרת אף באשת אח פעמים שהיא אסורה ופעמים שהיא מותרת ע"י יבום כשנתאלמנה בלא זרע[3] עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ:
(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי שלא לעבור על אזהרות אלו העריות וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי משפטי העונש[4] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ:
(כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם:
(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:
(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:
(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי חכמת התורה חייבה לנו להיותנו מובדלין במאכלנו ובמשתנו ובמלבושנו, ומתוך שאנו מסוגלין במצוות התורה הם מקנאים בנו ומתוך קנאתם ישנאו אותנו[5]:
(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם: פ
סליק פרשת קדושים
נביא
הושע פרק ג
א. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי עוֹד, לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת - לך קח אישה שהיתה אהובה על בעלה, אך היתה מנאפת תחתיו, כְּאַהֲבַת ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים - וזה כדוגמת ה' ית', שלקח את ישראל שאהובים לפניו, והם פונים ממנו וזונים בע"ז, וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים - ואוהבים לשתות מכּוֹסוֹת היין, ומתוך כך עובדים ע"ז. ( במשל : היין מביא לידי ניאוף )
ב. וָאֶכְּרֶהָ לִּי - קניתי האשה, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֶתֶךְ שְׂעֹרִים- ב- 15 שקל כסף, חומר ולֶתֶךְ שעורים. ( חומר ולתך - מידות נפח )
ג. וָאֹמַר אֵלֶיהָ - אל האשה שקִדֵש, יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי - ימים רבים תמתיני עד שאשא אותך לאשה, לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ, וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ - לא תתחתני ולא תזני עם איש, ואף אני אמתין לך, ולא אשא אשה אחרת.
ד. כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - בגלותם, ממתינים לה' שיגאלם, אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר - אין מלך ושר מבנ"י, וְאֵין זֶבַח - ולא זובחים קרבנות לה', וְאֵין מַצֵּבָה - אך גם לא מקריבים במצבה לע"ז, וְאֵין אֵפוֹד - לשאול באורים ותומים דבר ה', וּתְרָפִים - אך גם לא שואלים בתרפים את העתידות.
ה. אַחַר - ימי הגלות, יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם - ישובו בנ"י בתשובה, ויבקשו את ה' ואת מלכותו של מלך המשיח, וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ - יפחדו מה', שלא יסיר שכינתו וטובו, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - שהבטיח להביא עליהם באחרית הימים.
הושע פרק ד
א. שִׁמְעוּ דְבַר ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי רִיב לַה' עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ -שמעו בנ"י היושבים בארץ ( לפני הגלות ), את תוכחת ה' עליכם, כִּי אֵין אֱמֶת, וְאֵין חֶסֶד - שהרי אין אמת וחסד בארץ, וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ - ואין איש, המבקש לדעת את ה' בארץ.
ב. אָלֹה וְכַחֵשׁ - נשבעים בה' לשקר, וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף, פָּרָצוּ - פורצים גדר שמירת התורה, וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ - מריבוי הנרצחים, דמי הנרצחים נוגעים זה בזה.
ג. עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ - לכן, תשחת הארץ, וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ - ויכרתו כל יושבי הארץ, בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם - ואף החיות והעופות - יכרתו, וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ - ואף הדגים יאספו ויכרתו מן העולם.
ד. אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב, וְאַל יוֹכַח אִישׁ - ובאמת, אין איש, שרב ומוכיח את חבירו על מעשיו הרעים, ( כי כולם עושים רעה ), וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן - והנה עמך, אומר ה' לנביא, רבים עם הכהן, המלמד את העם דעת ה'.
ה. וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם - לכן, תכשלו ליפול באור היום, וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה - וגם נביאי השקר יפלו עמך, כאדם הנכשל בחשכת הלילה, וְדָמִיתִי אִמֶּךָ - ותכרת כנסת ישראל.
ו. נִדְמוּ עַמִּי, מִבְּלִי הַדָּעַת - עמי נכרתו מפני שלא ידעו את ה', כִּי אַתָּה - הכהן, שאמור ללמד תורה את העם, הַדַּעַת מָאַסְתָּ - מאסת בעצמך, וללמד את העם דעת ה', וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי - ולכן מאסתי בך מלהיות לי לכהן, וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ - אתה שכחת את תורתי, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי - אף אני אשכח את בנ"י ולא אושיע אותם.
ז. כְּרֻבָּם - כפי השיעור שהתרבו בנ"י, כֵּן חָטְאוּ לִי - כך הרבו לחטוא לי, כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר - לכן במקום להביא עליהם כבוד, אביא עליהם בזיון.
ח. חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ - כל רצונם של הכהנים, לאכול בשר החטאות שמביאים ישראל, וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ - ולכן מנשאים את נפשם ומצפים, שיַרְבּוּ ישראל עוונות, ע"מ שירבו החטאות.
ט. וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן - על העם והכהן יחד, תבוא הפורענות, וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ - אזכור להענישם כפי מעשיהם.
י. וְאָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ - והרעה שתבוא עליהם: שיאכלו ולא ישבעו באכילתם, הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ - ולא יתחזקו, לא יתרבו בבנים, בזנות שעושים, כִּי אֶת ה' עָזְבוּ, לִשְׁמֹר - מלשמור תורתו.
כתובים
דברי הימים ב פרק ב
(יג) והאומן הזה הוא בֶּן אִשָּׁה אלמנה מִן בְּנוֹת שבט דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יהודי שהיה יושב בצור יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת להמציא מלאכות יקרות ממחשבת הלב אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ לעשות אותם עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ ומכאן נלמד שלמרות שהייתה אמו אלמנה צריך אדם לתפוס את אומנות אביו: (יד) וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו לכלכלם: (טו) וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ ונשיט אותם קשורים אחד לשני ע"י רַפְסֹדוֹתדוברות עַל חוף יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם: פ (טז) וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים הלא אלו הגבעוניים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (יז) וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם כמ"ש שהסברנו לעיל:
דברי הימים ב פרק ג
(א) וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ כשירד אש על המזבח אֲשֶׁר הֵכִין ששלמה הכין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: (ב) וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי שבחורף לא יכלו בגלל הקור ובאביב לא יכלו בגלל פסח בַּשֵּׁנִי בחודש אייר בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ: (ג) וְאֵלֶּה הוּסַד שְׁלֹמֹה ואלה מספרי האורך והרוחב שמהם הניחו את היסודות לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הָאֹרֶךְ אַמּוֹת היו בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה היינו במידת אמת המשכן שהייתה בת ששה טפחים אַמּוֹת שִׁשִּׁים בין הדביר וההיכל כולל הדביר וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים: (ד) עזרא בא להוסיף על מה שנתפרש מידות הבית בספר המלכים - וְהָאוּלָם הוא הבית שבכניסה להיכל ובהיכל היו מונחים כלי המקדש אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֹרֶךְ מידת ארכו ממזרח למערב עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת כלומר מידת ארכו של האולם צוין כאן לרוחב ההיכל שההיכל נמשך ממזרח למערב ובסופו היה קודש הקדשים וכאן נתן את מידות האולם לפי רוחבו של ההיכל מכיון שהיה מקביל במדה זו המצויינת פה לרחבו של ההיכל אַמּוֹת עֶשְׂרִים כלומר ארכו ממזרח למערב היה עשרים אמה כמדת רחבו של ההיכל ורחבו מצפון לדרום עד פתח ההיכל היה עשר אמה[6] וְהַגֹּבַהּ של האולם מֵאָה וְעֶשְׂרִים י"מ שכך היה גובה האולם והיה גבוה בתשעים אמה מההיכל מכיון שההיכל מפורש בספר מלכים שהיה גובהו שלושים אמה ויש מפרשים שמבחוץ היה גובהו מאה ועשרים אבל חללו הפנימי היה רק שלושים[7] וַיְצַפֵּהוּ את הבית ההיכל מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר ולא את האולם: (ה) וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל זהו ההיכל שהייתה הכי גדולה (ארבעים על עשרים) חִפָּה ב- עֵץ בְּרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ על העצים זָהָב טוֹב וַיַעַל עָלָיו תִּמֹרִים וְשַׁרְשְׁרוֹת קישוטים היינו שלאחר שחרט בעץ קישוטים שונים אז הוא חיפה אותם בזהב: (ו) וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת הוא שיקע אבנים יקרות במשבצות הזהב לנוי ולתפארת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם שהיה מגיע ממקום ששו פרוים וחז"ל אומרים שהיה דומה לדם פרים מרוב האדמומיות של הזהב: (ז) וַיְחַף מלשון לחפות אֶת הַבַּיִת ו- הַקֹּרוֹת קורות התקרה הַסִּפִּים מזוזות הדלתות וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח וחרט צורות של כְּרוּבִים עַל הַקִּירוֹת: ס
משנת ההלכה
א. יש נוהגין כי בשבת זו שלאחר הפסח שמברכין בו חֹדש אייר, אוכלים לחם משנה שעושין עליו צורת מפתח בשומשמין שמפזרין עליו, או מהבצק עצמו, או שמוביעים בו צורת מפתח או מפתח ממש, לזכר המן שהתחיל לירד בחדש אייר, ולרמז על מפתח הפרנסה שמסור ביד הקדוש ברוך הוא, כי ה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח
דיני קבלת שבת מוקדם
א. כתבו הטור והש"ע "מקדימין להתפלל ערבית בליל שבת יותר מבימות החול" וכ"כ הרמב"ם בפ"ג [הל' ז'] מתפלה "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת ז בערב שבת קודם שתשקע החמה" וכן מסופר בגמ' ברכות (כז:) שרב היה מתפלל של שבת בערב שבת
ב. וטעם גדול יש בדבר דוקא בערב שבת וכמו שכתבו במגן אברהם (רס"ז ס"ק א) ובספר ערוך השולחן (סי' רסז סעי' ג) "וגם יש טעם גדול בדבר להקדים ערבית של שבת דהנה תפלת ערבית תקנו כנגד אברים ופדרים שהקריבו בלילה מתמיד של בין הערבים ועתה הרי אסור בלילה להקריבן כדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת [שבת קי"ד.] וא"כ בהכרח שהקריבו האברים והפדרים מבעוד יום ולכן גם התפלה שכנגדן ביום.
ג. ומפלג המנחה כלומר שעה ורבע קודם השקיעה יכול להדליק נרות שבת ולקבל שבת בתפלת ערבית אמנם אם מתפלל ערבית קודם השקיעה חייב להתפלל מנחה של ערב שבת לפני פלג המנחה ויש מי שאומר שבציבור יכול להתפלל מנחה וערבית אחרי פלג המנחה סמוך אחד אחרי השני וכן נהגו במקהלות הספרדים.
ד. וכמו שיכול להתפלל מבעוד יום כן יכול לעשות קידוש מבעוד יום כמ"ש הרמב"ם (שבת פכ"ט הי"א) " יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אע"פ שלא נכנסה השבת" עכ"ל ומותר לשבת מיד ולאכול את סעודת שבת, אפילו שעדיין לא שקעה החמה
ה. ומדברי חלק מהראשונים משמע שהיו גומרים סעודת שבת מבעוד יום (בספר תרומת הדשן סי' א' ב"י כאן תוס' ברכות ב:) וכן עיקר לדינא אמנם ראוי להחמיר ולהיזהר לאכול כזית בלילה ממדת חסידות (וכדעת ספר חסידים).
ו. אם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל אמנם הנוהג להקל בזה אין למחות בידו ויש לו על מי לסמוך.
ז. הדליק נרות קודם פלג המנחה לא יצא וברכתו לבטלה וצריך לכבות ולחזור ולהדליק בברכה וכן אם התפלל ערבית או עשה קידוש קודם פלג המנחה לא יצא ידי חובה.
ח. אע"ג שקרא ק"ש בערבית לדעת הרבה מהראשונים אינו יוצא ידי חובה מכיון שהוא קודם זמן צאת הכוכבים, ולפיכך אחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע.
ט. ובימי ספירת העומר אין סופרים אחר ערבית שמתפלל מבעוד יום אלא יספור אחר צאת הכוכבים בביתו.
י. המנהג הוא שהאשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות אמנם שאר בני הבית אינם חייבים לקבל את השבת בהדלקתה ולפיכך גם אחר שהדליקה יכולים בני הבית לעשות מלאכה.
יא. המתפלל מבעוד יום מקבל עליו שבת באמירת הפיוט "בואי כלה" ואם אינו אומר פיוט זה הרי מקבל עליו את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת". ומי שאינו אומר "מזמור שיר" וכו' מיד שמתפלל ערבית מקבל עליו את השבת ואסור בעשיית מלאכה.
יב. אין קבלת השבת של הבעל מחייב את האשה ולפיכך אף לאחר שיצא הבעל לבית הכנסת יכולה האשה לעשות מלאכה.
יג. במקום שבו רוב הקהילה מקבלת שבת מוקדם או שיש רק בית כנסת אחד ומקבלים רובם את השבת מוקדם הרי קבלתם מחייבת את המיעוט. ולפיכך מיד כשאמרו "בואי בשלום" הרי כל בני הקהילה או העיר כולל הנשים אסורים בעשיית מלאכה.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] אבע"ז
[5] רבינו בחיי
[6] וצורתו הפוכה מההיכל שההיכל אורכו מצפון לדרום ורחבו ממזרח למערב אבל האולם שהיה מקביל לפתח ההיכל ארכו היה ממזרח למערב ורחבו מצפון לדרום
[7] זה דעת המלב"ים ולפי דבריו משמע שכאן מתייחס להיכל גם כן ובא לומר שהיה רחבו הפנימי ממזרח למערב עשרים אמה וגובהו החיצוני 120 אמה ובמלכים ציין רק את ארכו את גובה חללו הפנימי ואינו מתייחס דוקא לאולם שלפני ההיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה