מקרא
(כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע להזכיר טעם האיסור, כי לא יודע הזרע למי הוא ויבאו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם ולא הזכיר זה בעונש (להלן כ יח), כי אפילו הערה בה ולא הוציא זרע יתחייב[1] לְטָמְאָה בָהּ:
(כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ שם עבודה זרה שמעביר בנו באש וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:
(כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:
(כג) וּבְכָל בְּהֵמָה נקיבה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה זכר[2] לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה[3]:
(כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה אפילו בקריבה לגלות ערוה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כי תחלת פשעי הגוים בעריות לא היה בגלוי ערוה ממש אבל היה בקריבה בלבד[4]:
(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ מן הקריבה באו לידי כך שנטמאה הארץ בגלוי עריות ממש[5] וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ וכל מה שיקיא האדם נתעב בעיניו ולא יחפוץ האדם שישוב אליו עוד[6]:
(כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי פרשת עריות שהזכרתי וְאֶת מִשְׁפָּטַי שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהם[7] וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
(כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:
(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כלומר, כדי שלא תקיא הארץ אתכם על ידי הטומאות שתעשו עליה, אני מזהיר עליכם שתשמרו מצותי וחוקותי ולא תטמאו אותה, שאם תטמאו ודאי תקיא -[8]כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:
(כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת הזכר והנקיבה מִקֶּרֶב עַמָּם:
(ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תעשו שמירה לא להתקרב כלל לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת שמגפפים ומנשקים ומתוך כך באים לידי זימה[9] אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת אחרי מות
מעשה המולך
כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכהניהם עובדי האש, כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים (ויקרא ט"ו, י"ד) ונתנם אל הכהן, ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המולך ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך לפיכך העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת חוץ ממולך פטור
י"א שאינו חייב אא"כ העביר בתוך המדורה אבל אם היתה מדורה מכאן ומכאן ועובר הוא באמצע אינו כלום אבל כל שעובר בתוך המדורה הן בקפיצה הן דרך הלוך חייב ויש פוסקין שאין דרך העברה בהלוך אלא בדרך קפיצה (המאירי סנהדרין סד ע"ב) וי"א שחייב גם במעבירו במדורה מכאן ומדורה ומכאן וי"א שאינו חייב אלא במעביר ע"י שאוחז בנו ברגליו ומעבירו מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת אבל אם האב עובר בעצמו ועי"כ מעביר בנו אינו דרך העברה ופטור (הרמב"ם שם לפי המהרי"ק סי' עו)
וי"א שלא היה מעבירו בלבד אלא שורפו על ידי שהיו מעבירין אותו על השלהבת פעמים רבות עד שתצא נשמתו וחייב בדין התורה משעת העברה הראשונה משתמשול בו האור, כגון שנתפס האש באחד מאיבריו (רמב"ן עה"ת ויקרא שם)
אינו חייב כרת או סקילה עד שימסור בנו למשרתי עבודה זרה שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך למולך ויעבירו ברגליו באש דרך העברה מסר ולא העביר העביר ולא מסר או שמסר והעביר שלא בדרך העברה פטור (שם ה"ד) מסר והעביר שלא למולך אל לעבודה זרה אחרת מסר והעביר למולך ולא באש אינו חייב (סנהדרין סד ע"ב וברש"י שם)
נביא
ישעיהו פרק סד
ו. וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ ואין מי שקורא בשם ה', מִתְעוֹרֵר, לְהַחֲזִיק בָּךְ אין מי שמתעורר, להחזיק בדרכי ה', כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ כאשר הסתרת פניך מאתנו, וַתְּמוּגֵנוּ, בְּיַד עֲוֹנֵנוּ ומפני עוונותינו, היינו נמסים וכלִים ביסורים. (והצדיקים אינם להגן בעדינו)
ז. וְעַתָּה יְקֹוָק אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ אך עם כל זאת אבינו אתה, ואנו כחומר אתה יוצרנו, וכיצד תשחיתנו.
ח. אַל תִּקְצֹף יְקֹוָק עַד מְאֹד אל נא, תכעס עלינו מאוד, וְאַל לָעַד, תִּזְכֹּר עָוֹן ואל תזכור עוונותינו לעולם, הֵן הַבֶּט נָא, עַמְּךָ כֻלָּנוּ הנה הבט נא, שאנו מחזיקים באמונתך, ולא פנינו אל אלוהים אחרים,לכן העבר עונותינו ורחם עלינו.
ט. עָרֵי קָדְשְׁךָ, הָיוּ מִדְבָּר הנה, הבט אל ערי קדשך שנהיו שוממות כמדבר, צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה.
י. בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ הבית המקודש לנו, ואשר בּוֹ אנו מתפארים, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ אשר בו היו אבותינו מהללים אותך, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ היה לאש למאכל, (נשרף), וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ, הָיָה לְחָרְבָּה וכל ערינו שהיינו חומדים - נחרבו.
יא. הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְקֹוָק האם על צרות נוראות אלה, תוכל להתאפק ולא תרחם ?! תֶּחֱשֶׁה תשתוק, וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד ותוסיף לענותינו זמן כֹּה רב, ביד הגויים ?!
ישעיהו פרק סה
א. נִדְרַשְׁתִּי, לְלוֹא שָׁאָלוּ משיב ה' לישראל: נדרשתי לישראל ע"י נביאַי, אך הם לא בקשו אותי, נִמְצֵאתִי, לְלֹא בִקְשֻׁנִי המצאתי את עצמי ע"י נביאי, אך הם כלל לא בקשו אותי, אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אמרתי: הנני הנני, שובו אלי, אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי אך הקריאה היתה לעם שלא רצו לקרא בשמי.
ב. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם פתחתי את יָדַי לקראת בנ"י, שישובו אלי, אֶל עַם סוֹרֵר אך פרישת ידיים זו, היתה אל עם שסר מן הדרך, הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב, אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם שהולכים בדרך לא טובה, ואחר מחשבותיהם הרעות.
ג. הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי, עַל פָּנַי תָּמִיד הם עם שמכעיסים אותי לפָנַי (בירושלים שהיא עיר ה') תמיד, זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת זובחים זבחים בגינות לע"ז, וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים ומקטירים קטורת לע"ז על הלבנים שהיו שורפים.(שורפים הלבנים לחזקם לִבְּנִיָה)
ד. הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים יושבים בין הקברים, שתשרה עליהם רוח טומאה של שֵדִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ ולנים בין פגרי המתים, (שהמתים לא יכולים לצאת ממקומם, וכאילו נתונים במצור) הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם שאוכלים בשר חזיר, ובכלי הבישול בלוע מְרַק (רוטב) בשר הפיגולים שבישלו.
ה. הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ הם האוכלים כל טמא, אומרים לנשמר ממאכלים אלו, עמוד במקומך, אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ ואל תגש אלי לטמא אותי, כי קדוש אני יותר ממך, אֵלֶּה דברים אלה, עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם העלו עשן וחימה באפי, כָּאֵש הבוערת.
ו. הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי - הנה הרעות שעשיתם כתובות לפָנַי לזכרון תמיד, לֹא אֶחֱשֶׂה - לא אשתוק על רעות אלה, כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי - אלא אשלם להם גמולם, וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם - והעונש יהיה על עצמם, ולא לבניהם אחריהם.
ז. עֲוֹנֹתֵיכֶם, וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו, אָמַר ה' -תענשו על עֲוֹנֹתֵיכֶם, ועל עוונות אבותיכם יחדיו, אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים - שהקטירו קטורת לע"ז על ההרים, וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי - וחרפו וביזו את ה', בכך שעבדו לע"ז על הגבעות, וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה אֶל חֵיקָם - בתחילה, אמדוד ואעניש אותם, על פי מה שהם פעלו רע, ואח"כ אֶפָּרַע מהם גם על עוונות אבותם.
ח. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל - כמו שבאשכול הענבים נמצא היין, וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי בְרָכָה בּוֹ - ואמר אדם לחבירו הרוצה להשחיתו: אל תשחית את כל האשכול, שאמנם יש בו חרצנים וקליפות, אך גם יין מבורך וטוב יש בו,
כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי, לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל - כך אעשה למען עבָדַי, (הצדיקים שבישראל), שלא אשחית את כל ישראל, אלא רק את הרשעים והמורדים. (במשל: חרצנים וקליפות הענבים יושלכו, ואת היין יוציא וישמור)
ט. וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע - עוד אוציא מיעקב, (עשרת השבטים), זרע ראוי וטוב, וּמִיהוּדָה, יוֹרֵשׁ הָרָי - ומיהודה (ובנימין) אוציא יורש שיירש את הר ציון והר הבית, (שהם בנחלת יהודה) וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי, וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה -בנ"י, שבחרתי לי לעם, יִירְשוּ ויגורו בא"י.
כתובים
שיר השירים פרק ו
אומרות בנות ירושלים
(א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ רוצות אנו לעזור לך למצוא את דודך, אז הגידי לנו להיכן רגיל דודך ללכת.
והנמשל הוא כאילו יאמרו אומות העולם לכנסת ישראל שאם הדבר כמו שאת אומרת אז היכן הקב"ה ואיך את מתכוננת להשיבך אליו? נעזור לך למצאו ואז נעזוב אותך מלהדיחך לאלהות שלנו:
אומרת הרעיה
(ב) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם דרך דודי להיכנס לגינות היכן שיש ערוגות בשמים לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים לרעות את צאנו בגנים שיש שם, וללקוט שם שושנים.
והנמשל הוא כנסת ישראל עונה שדרכו של הקב"ה לשכון בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומקשיב הוא לקול הרינה של התורה והתפילה ובאמצעות זה כנסת ישראל מבקשת להשיב את הקב"ה אליה:
(ג) אֲנִי לְדוֹדִי דוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים אני חושבת על דודי, ויודעת אני שהוא חושב עלי, כשרועה שם במקום נעים בשושנים.
והנמשל הוא שכמו שבנ"י לא בחרו באל זר כך הקב"ה לא עזבם לבחור עם עובדי ע"ז והוא עדיין מקשיב לתורתנו ותפילתנו והוא עתיד ליתן לנו שכר על זה:
[אהבת הדוד לרעיה, ויופיה בעיניו]
אומר הדוד
(ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה את יפה כמו עיר המלוכה של מלכי ישראל ששמה תרצה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם ונאה כהעיר ירושלים אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת יופיך מטיל התפעלות ואימה כמו לראות מחנה מסודר לדגליו.
והנמשל הוא שאמנם כנסת ישראל היא גולה וסורה אך עם כל זה היא יפה במעשיה ההגונים ובמידותיה הישרים וכל האומות אינם חפצים להשחיתה עד התכלית כאילו הייתה המון עם רב מלומדי מלחמה:
(ה) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי כאילו איני יכול כבר להסתכל בעיניך, ואבקש שתפני את העיניים שלך מלהיות מולי, שהם מרוממים את דעתי עלי, ואני חושב רק עליהם, ואיני יכול לעסוק בשום ענין אחר שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים השער שלך יפה כמו עדר עיזים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד שדלגו בגלעד והשער שלהם הסתרק מהעצים ונראה מאוד יפה.
והנמשל הוא כאילו יאמר לחכמים שהם עיני העדה שגם עכשיו יסתכלו ויביטו בתורה וע"י זה יהיו נאהבים אצל הקב"ה ואמנם אפ"י שהם אינם בא"י ועסק התורה אינו גדול כ"כ כמו בא"י אבל זה עדיין מוסיף והדמיון לשער העיזים הוא לנזירים שלא יכולים להביא קרבן בעצם היותם בגלות אך הם עדיין חביבין לפני הקב"ה:
(ו) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה השינים שלך יפות ולבנות כמו השער של הרחלים שהתרחצו שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת שכל השינים שלמות וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם וחסרון אין בהם.
והנמשל הוא על השוטירם של עמ"י שתפקידם הוא להכרית ולהשחית את החייבים במשפט שהם בעצמם נקיים מן העשק והגזל כמו עדר רחלים שעלו מן הרחצה כשהן נקיות:
(ז) כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ כמו פלח חצי רימון נראה הפנים שלך מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ מתחת לקליעת שערך.
והנמשל הוא על שופטי העדה שהם פני הדור שהם מלאים בכל מדע וחכמה כמו רימון, אך מסתירים אותה בתוכם ולא מתפארים איתה:
(ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת למלך יש ששים נשים שְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים ועוד שמונים פילגשים יש לו וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר ועלמות אין מספר יש בעולם.
הנמשל הוא שזרעו של שם בן נח נחלק לששים עממין ושלמה המלך מכנה אותם מלכות כי היותם מזרע שמו הנאהב של הקב"ה והפילגשים הם מזרעו של יפת בן נח שהם לא נאהבים כמו זרעו של שם וזרעו של חם נחלק לעממין רבים אך שלמה המלך מכנה אותם עלמות שהם השנואות והמקוללות מפי נח:
(ט) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי ומכולן אחת ומיוחדת היא רעיתי, שדומה עלי ביופיה כיונה, ושלימה בלא מום אַחַת הִיא לְאִמָּהּ אחת ומיוחדת היא שזכתה בה אמה בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ אחת צחה ונקיה ממום שזכתה בה יולדתה רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ ראוה בנות ושבחו אותה מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ ואפילו מלכות ופילגשים ראוה והיללוה.
הנמשל הוא שכנסת ישראל היא המיוחדת מכולם כי כור מחצבתה הוא מהאבות והאמהות שהשרישו בה את אהבת ה' וחכמי ישראל הם משבחים ומפארים את עמ"י:
וכך יהללו כולם
(י) מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר מי זאת שמשקיפים ומביטים ביופיה כמו שמביטים ביופי השמש העולה יָפָה כַלְּבָנָה יפה כמו הירח בָּרָה כַּחַמָּה צחה כמו השמש אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת יופיה מטיל התפעלות ואימה כמו לראות מחנה מסודר לדגליו.
והנמשל הוא לראות כמה גדולה אומה זו (ישראל) שבכל פעם מוסיפה גדרים וסייגים כדי לשמור את התורה שבהתחלה הייתה נראית כמו שחר עד שנהיתה צחה כחמה וכל האומות אינם חפצים להשחיתה עד התכלית כאילו הייתה המון עם רב מלומדי מלחמה:
[הרעיה יורד לגינת האגוז, וחושבת ומדמיינת שם על דודה]
אומרת הרעיה
(יא) אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי ירדתי לטייל בגינה שגדלים שם עצי אגוז לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לראות בצמחים הגדלים על גדות הנחל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים לראות אם כבר יצא פרח הגפן ופרח הרימון.
והנמשל הוא שאפילו כשכנסת ישראל הייתה בגולה הקב"ה לא בחר בעם אחר והוא נמצא בבתי כנסיות ומדרשות כדי לקבל ברצון את עסק חידושי התורה ורינת התפילה:
(יב) לֹא יָדַעְתִּי אבל אפילו שירדתי לראות את כל היופי הזה, אחרי שירדתי לא התבוננתי ולא שמתי לבי לפריחה נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי כי נפשי שמה אותי לחשוב ולדמיין מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב את ישיבתי יחד עם ידידי החשוב.
והנמשל הוא שכנסת ישראל תתלונן ותתאונן לומר שלא שמתי ליבי מאז לצאת מבבל כולנו יחד כמו שהקב"ה צוה ומכוונה נשארו משועבדים:
משנת ההלכה
שיעורי המצוות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה