מקרא
(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם בפרישה מע"ז[1] ומן העריות וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים שיהיה הזרע מוכן לשרות שכינה בתוכו כאמרם ז"ל (קדושין פרק י' יוחסין) שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל[2] כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי חוקותע"ז וכל הנובע ממנה כאובות וידעונים וחוקות עריות[3] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(ט) כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל ודבר נורא עשה[4] דָּמָיו בּוֹ וחייב סקילה[5]:
(י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת בחנק[6]:
(יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם לשון זה בכל הפרשה משמעותו סקילה[7]:
(יב) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ אשת בנו[8] מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ הקדמונים פירשו מלשון תבלול בעינו, שנבלל הלבן עם השחור, כן כאן נבלל זרע האב עם זרע הבן[9] דְּמֵיהֶם בָּם:
נביא
הושע פרק א
א. דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, בִּימֵי המלך עֻזִּיָּה והמלך יוֹתָם והמלכים אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
ב. תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ – תחילה לארבעה הנביאים שנתנבאו באותה התקופה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ, לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים - קח לך אשה זונה שתוליד לך בנים, כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה' - וציווי זה יהיה לאות, שישראל זונים מאחרי ה' ועובדים ע"ז.
ג. וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וכבר נתבאר בפתיחה שיש מרבותינו שפירשו שמעשה זה כך היה ויש מרבותינו שפירשו שאינו אלא משל הנבואה:
ד. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל, כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא - ציוה אותו לקרא שם בנו יזרעאל, להורות, שה' יזכור את דם בית אחאב שהרג יהוא מלך ישראל - ביזרעאל. (ואף על פי, שעשה בזה הישר בעיני ה', כיון שגם יהוא ובניו עבדו ע"ז, נחשבו לו הדמים ששפך לדם נקי[10] ) וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל - עד שאבטל לחלוטין את מלכות ישראל.( שיגלו כולם בזמן הושע בן אלה )
ה. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - ביום שאבטל מלכות ישראל, וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל - אשבור את חוזק וכוח מלכות ישראל בעמק יזרעאל, ששם ישבו מלכי ישראל.
ו. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל - גומר, הוסיפה ללדת בת, וציוה אותו לקרא לה: "לא רוחמה", להורות, שה' לא יוסיף לרחם על ישראל, ויגלו כולם עד זמן הושע בן אלה, כִּי נָשׂא אֶשָּׂא - אשא את האוייב, לָהֶם - עליהם.
ז. וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם - ומזמן שיגלו ישראל, ארחם על בית יהודה (עד מלכות צדקיהו), וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם - בזמן חזקיהו, יושיע אותם ה', מידי סנחריב מלך אשור, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים - שמלאך ה', הכה את מחנה סנחריב.
ח. וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן - אחר שנגמלה לא רוחמה - מחלב אימהּ, ילדה גומר בן נוסף.
ט. וַיֹּאמֶר, קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי, כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם - ציוה אותו לקרא שמו: "לא עמי", להורות, שבנ"י לא מתנהגים כעם ה' לשמור מצוותיו, וכן ה' לא יושיע אותם מאוייביהם.
הושע פרק ב
א. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר - עוד יבוא זמן ( בזמן מלך המשיח ), שירבו בנ"י כחול הים, שלא ניתן למדוד ולספור, וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי - ובמקום שהיו נקראים לא עמי, יקראו בני אל חי.
ב. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו - יקבצו בני ישראל ויהודה יחד מהגלות, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד - מלך המשיח, וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ - מארצות גלותם, כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל - כי גדול היום, שבו יקבץ ה' את ישראל ויהודה שזרע ופיזר אותם בגלותם.
ג. אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי, וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה - במקום שמות הילדים: לא עמי ולא רוחמה, יִקָרְאוּ: עמי ורוחמה, להורות על שיבת בנ"י מגלותם.
ד. רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ - ריבו עם אמכם ( כנסת ישראל ), שהיא כעת כאשת זנונים, על מעשיהָ הרעים, כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ - שאינה נחשבת לאשתי, ואני לא בעלה, וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ - שתסיר את הצבע, ששמה כדרך הזונות על פניהָ, ( משל שיסורו מהע"ז ) וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ - ושתסיר את ניאופיהָ.
ה. פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה - שמא אפשיט בגדיהָ, ותהיה ערומה בבזיון, וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ - אעמיד אותה ערומה כיום לידתה, וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה - אשים אותה שתהיה הפקר לכל -כמדבר וארץ שוממה, וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא - עד שתמות בצמא.
ו. וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם, כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה - ולא ארחם על בנ"י, שהרי הולכים וזונים מאחרי ה'.
ז. כִּי זָנְתָה אִמָּם - שזנתה כנסת ישראל בע"ז, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם - אמם הזונה שהרתה אותם, עשתה מעשים שצריכה להתבייש בהם, כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי - שאמרה: אלך אחרי העמים האוהבים אותי,( אשור ומצרים ) נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי - הנותנים לי לחם מים לאכול, צמר ופשתן ללבוש, שמן לסוך גופי ומשקה לשתות.
כתובים
דברי הימים ב
דברי הימים ב פרק א
(א) וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ כי וַיקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה בענייני הממלכה שעד עכשיו היה נשען על כוחו ועצתו של אביו דוד ועכשיו נתגדל לבד: (ב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל ומי הם? הלא אלו לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת ושם הוא מבקש שהם יבואו עמו לבמה שבגבעון: (ג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בַּמִּדְבָּר: (ד) אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין במה שהכין לוֹ מקום דָּוִיד כִּי נָטָה ופרש לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם: (ה) וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק וַיִּדְרְשֵׁהוּ היינו שהקריב עליו קרבנות שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל: (ו) וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף: (ז) סיפור זה נזכר במלכים א' ג' ופה נכתב ביותר קיצור בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ שאל אותי כל מה שתרצה ואני אתן לך: (ח) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו והרי זה מספיק חסד שהרי נבחרתי משאר בנין וזהו ההוכחה שאבי דוד לא חטא עם בת שבע: (ט) עַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים יֵאָמֵן יקוים דְּבָרְךָ מה שדיברת עִם דָּוִיד אָבִי שהמלוכה תהיה בידי כִּי ומכיוון ש- אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ אצטרך חכמה רבה: (י) ו- עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי ועכשיו שביקשתי חכמה אוכל וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל שהרי א"א לשפוט עם כזה מחכמת לבבו בלי עזרה מן השמים ואני נער רך ואפילו לאלף אנשים חכמים היה קשה לשפוט עם כ"כ גדול: ס (יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת השאלה הזאת עִם לְבָבֶךָ שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש לו יראת שמים בלבו וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ לנצחם וְגַם יָמִים רַבִּים לחייך לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו: (יב) ולכן הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ מה ששאלת וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד שלא שאלת בכל זאת אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן שהעשירות הכבוד והאריכות ימים תהיה חסרת תקדים: (יג) וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן שהייתה נמצאת ב- יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה שנצנצה בו בן לילה: פ (יד) וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב הערים המיוחדים להעמיד בהם את הרכב וחלקם היו וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: (טו) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים שמרוב כסף וזהב שהיה לו ושהיו בעלי משקל רב, הניח אותם בחוץ כי לא היה חשש שיגנבו וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה גדלים לָרֹב:
משנת ההלכה
חמץ שעבר עליו הפסח המשך
א. כל חמץ שנשאר ברשותו של יהודי בפסח מבלי לבערו, לבטלו או למכרו לגוי נאסר באכילה ובהנאה.
ב. יש לציין שלא כל וועדי הכשרות והרבנויות מתנים מתן כשרות לכל השנה גם במכירת חמץ כדין, ואין מקפידים על מכירה של כל חומרי הגלם, מלאי סחורה מוגמרת ומחסני יבוא של יבואנים. לכן יש לוודאות שהכל נמכר במכירה גמורה.
ג. אדם שלא התכוון למכור את חמצו לגוי, ומחשיב את מכירת החמץ לטקס דתי בלבד, אין למכירה תוקף ויש לחמצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח ברשותו של יהודי, הנאסר בהנאה.
ד. לדעת הגרי”ש אלישיב זצ"ל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אין תוקף למכירת החמץ שלו וצריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי, וכך נוהגים בחלק מוועדי הכשרות המהדרין.
ה. יש המהדרים שלא לקנות לאחר הפסח חמץ גמור שנמכר לגוי, כגון לחם, ביסקוויטים, פסטה וכדומה, וממתינים ליצור חדש המיוצר לאחר הפסח.
ו. יש הנוהגים בחומרה זו עד חג השבועות בלבד.
ז. גם למהדרים מקובל לנהוג בחומרה זו רק לגבי מוצרים שהם חמץ גמור, כגון לחם, ביסקוויטים, איטריות וכדומה אבל לא לגבי מוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: מוצרי סויה, אבקות מרק, ממתקים וכדומה היות ומקילים יותר בתערובת חמץ.
ח. היות והקפדות אלו הם בגדר חומרות, רבים נוהגים להקל יותר לגבי ילדים, בפרט במוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: ממתקים, ממרחים וכדומה. מוצרים אלו עלולים להמצא בשווקים גם לאחר שנה וקשה מאוד להקפיד על כך.
ט. בתהליך טחינת הקמח בעבר היו רוחצים (לותתים) את החיטה במים והתעוררה שאלה האם החיטה מגיעה לכלל חימוץ לעומת זאת בימינו רק מתיזים מעט מים על החיטה. ולדעת מומחים רבים בתהליך הלתיתה הנהוג בימינו החיטה אינה מגיעה לידי חימוץ היות ובניגוד לעבר שהיו משהים את החיטה באמבט מים, בימינו מתיזים על החיטה באמצעות תרסיס מים בכמות מדויקת , עם בקרה אלקטרונית, תהליך הנמשך 5 שניות בלבד ולאחר כ- 30 שניות אין בחיטה כדי טופח על מנת להטפיח.
י. אם קמח זה נמכר לגוי זוהי חומרה על גבי חומרה באיסור דרבנן שלא להשתמש בו ועיקר הפרסומים בנושא הם תוצאה של תחרות מאפיות וסוחרים ולאו דווקא מצד ההלכה.
[1] רש"י
[2] ספורנו
[3] חזקוני ספורנו
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] משך חכמה
[10] כמו שמצאנו במלכים על בעשא מלך ישראל, שהיכה את בית ירבעם, כדבר ה' ביד אחיה השילוני, ובכל זאת נענש: "...לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם, וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ", ( מלכים א' טז', ז' ) שהואיל, וגם הוא הלך בדרכו של ירבעם והחטיא את ישראל, לא תחשב לו זאת לזכות, על שקיים את דבר ה' ביד אחיה השילוני.}
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה