מקרא
(כ) וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה כנענית נֶחֱרֶפֶת מיוחדת לְאִישׁ עבד עברי וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה בכסף אוֹ חֻפְשָׁה על ידי שטר שחרור לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה יחקרו ב"ד אם לא חופשה לא יחייבוהו מיתה כאשת איש[1] לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה:
(כא) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵיל אָשָׁם:
(כב) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא: פ
ויקרא פרק יט
כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ לשון סתימה אטימה והרחקה ואטמתם אטימתו יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו[2] אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים והזכיר הכתוב אטימות בפרי הבא בתוך שלש שנים לאסרו בהנאה, ולא יאמר כן בשאר אסורי הנאה, כי ביאת הפרי בתחילתו יקרא פתיחה כמו שאמר פתח הסמדר (שה"ש ז יג), ולכך אמר שלש שנים יהיה לכם ערלים, כאילו הפירות סגורים באילנות לא הוציאו פרח ולא פתחו סמדר[3] לֹא יֵאָכֵל :
הוזהרנו בזה שהנוטע עץ מאכל, בארץ ישראל ואפילו העובד כוכבים שנטע, בין לעצמו בין לישראל מונה לו הישראל שלש שנים מעת נטיעתו ומשנטע כל הפירות שעושה אותו אילן בתוך ג' שנים אסורין באכילה לעולם וכן בהנאה אסורים לעולם כגון לצבוע בו או להדליק בו את הנר או להסיקו תחת תבשילו, וכן למכרו או להחליפו אפילו אם גוי אסור וכן אסור להריח בפירות ערלה[4] שנטעם למאכל ואפילו אינם עומדים לריח כלל[5]:
(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ קדש כמעשר שני לאוכלו בירושלים הִלּוּלִים לַיקֹוָק ולהלל לבורא שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים ויכול לחללו על מטבע כמו שיכול לכשות במעשר שני[6]:
(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ והמצוה הזאת כשתשמרוה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות. היה רע"א דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו[7] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
נביא
ישעיהו פרק סו
יג. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כאיש, שאמו תנחם אותו מצרה שעברה עליו, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם - כך אנחם אתכם מצרת גלותכם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ - ובבנין ירושלים תנוחמו.
יד. וּרְאִיתֶם, וְשָׂשׂ לִבְּכֶם - כשתראו את ירושלים בבנינה, ישמח ליבכם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם, כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה - עצמותיכם יתחזקו כדשא הפורח, וְנוֹדְעָה יַד יְקֹוָק אֶת עֲבָדָיו, וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו - תִּוָדַע בעולם גבורת יד יְקֹוָק עם עבדיו, וזעם וכעס יְקֹוָק על אוייביו.
טו. כִּי הִנֵּה יְקֹוָק בָּאֵשׁ יָבוֹא - כי הנה יְקֹוָק יבוא בחמת אש על אוייביו, (על גוג) וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו - ובמהירות כרוח סופה, יבוא יְקֹוָק עם מרכבותיו על אוייביו, לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ - להשיב לאוייביו את גמולם בחימה שפוכה, וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי אֵשׁ - ולגעור בהם בחוזק רב כלהבת אש.
טז. כִּי בָאֵשׁ יְקֹוָק נִשְׁפָּט - כי יְקֹוָק יהיה נשפט עם האוייבים באש, (עם גוג ; כמו שניבא יחזקאל: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו... ", יחזקאל לב' כב') וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר - ובחרבו, יכה את כל מחנה גוג, וְרַבּוּ חַלְלֵי יְקֹוָק - ורבים יהיו החללים שיפלו ביד יְקֹוָק.
יז. הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת - המזמנים והמטהרים עצמם, ללכת לעבוד ע"ז בגינות, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ - קבוצה אחר קבוצה, נכנסים לגינה לעבוד הע"ז שבתוכה, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ, וְהָעַכְבָּר - וכל הגויים אוכלי בשר חזיר, בשר שקצים, בשר עכבר וכל דבר טמא, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְקֹוָק - כולם יחד יִכְלוּ מן העולם.
יח. וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם - ואנכי יְקֹוָק, ידעתי מעשיהם ומחשבותיהם, בָּאָה, לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת - באה העת לקבץ את כל העמים עם גוג יחד בא"י, וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי - ושם יבואו ויראו את כבודי, כשאֶפָּרַע מהם על כל רעתם.
כתובים
[הרעיה מתרפקת על הדוד, ואומרת לו דברי אהבה, ומסקנת הספר על ענין האהבה]
הדוד והרעיה חוזרים מהתייחדותם יחד במדבר, וכביכול הרואים שואלים
(ה) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ מי היא זאת שעולה מן המדבר מתחברת אל דודה. כלומר, מה הם עשו יחד במדבר והיא אומרת לו, ובכך עונה על השאלה תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ התייחדנו יחד תחת עץ התפוח, ושם עוררתיך להרגיש אהבתי שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ והרי זה עבורי כאילו שם אמך ילדה אותך. כלומר, שם קבלתי אותך לגמרי.
והנמשל הוא שכאילו כנסת ישראל אומרת להקב"ה איזה עוד עם הסכים ללכת אחריך בארץ לא זרועה ומזמן שאברהם אבינו פרסם את שמך בעולם אני מאמינה בך:
(ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ שים אותי תמיד על לבך, כמו חותם שהוא תמיד על ידו של האדם ומסכם המחבר של השיר כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה שאהבה היא דבר חזק ועז ואין דבר שיכול לנצח ולהפסיק אותו, כמו המות שאין דבר בעולם שיכול לנצח אותו ולהחזיר אדם לחיים קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה הקנאה שאדם מקנא לאהובתו, בגלל שהוא אוהב אותה, קשה וחזקה כמו המות בקבר רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה לאהבה והקנאה כביכול יש גחלים, שהם גחלי אש עם שלהבת.
והנמשל הוא שאם עמ"י ימשיך לשבת בגולה, יקשה עליה הקנאה כשהיא תראה את האומות שוכנות בטח בארם והיא תהיה בודדה וגלמודה:
(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה ואת אותה אש אהבה, אפילו מים רבים לא יכולים לכבות, ששום דבר אינו יכול להפסיק אהבה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ ואפילו נהרות לא יכולים לשטוף אותה ולכבות אותה אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה אם יבקש אדם לקנות אהבה במחיר של כל עושר ביתו בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ כולם יבזו אותו וילעגו לו. שאהבה היא דבר הרבה יותר עוצמתי, שאינו נקנה בכסף.
והנמשל הוא שראוי שלא תסיר את אהבתך ממני כי אהבתי אליך חזקה מאוד:
משנת ההלכה
דיני אמירת מוריד הטל
א. החל ממוסף של היום הראשון של פסח מפסיקים להזכיר גשמים בברכת אתה גיבור וברוב הקהילות מתחילים לומר "מוריד הטל".
ב. ויש שנהגו שלא לומר מוריד הטל אלא אמורים רב להושיע מכלכל חיים ואע"ג שאין מנהגנו כן אף אם לא הזכיר מוריד הטל כל שלא אמר מוריד הגשם ממשיך בתפילתו כהרגלו.
ג. יש שנהגו להמשיך בהזכרת משיב הרוח ואומרים "משיב הרוח ומוריד הטל" ולכן גם מי שאין מנהגו כן אם אמר משיב הרוח ימשיך מוריד הטל וימשיך בתפילתו כדרכו כל שלא אמר מוריד הגשם.
ד. מכיון שגשמים סימן קללה בקיץ ואם הזכירם בשבח שמשבח את הקב"ה לא יצא ידי חובת הברכה וצריך לחזור, ולכן מי שטעה ואמר מוריד הגשם בין אם הזכיר מוריד הטל ובין אם לא הזכיר חוזר לראש הברכה. ודעת הגר"א שחוזר לראש התפילה. ואם לא חזר לראש הברכה אלא לרב להושיע ותיקן ואמר מוריד הטל וסיים ברכתו אין מחזירים אותו.
ה. ואם סיים את ברכת אתה גבור לגמרי חוזר לראש התפילה אפילו לא התחיל עדיין ברכה שאחריה, מכיון שג' ברכות ראשונות חשובות כאחת. אמנם א"צ לחזור ולומר פסוק ד' שפתי תפתח. אבל אם נזכר לאחר השם יסיים למדני חוקיך כדי שלא תהיה לבטלה וא"כ הוא כאלו עומד עדיין באמצע הברכה וחוזר לאתה גבור.
[1] רשב"ם
[2] רש"י רשב"ם
[3] רמב"ן
[4] ועיי"ש בש"ך ס"ק כז ועיין בפתחי תשובה שם ס"ק ד שציין שו"ת רדב"ז חלק א סימן מד שדן באיזה דברים שייך איסור להריח ומסקנתו שם "כללא דמלתא אין לך דבר של ערלה שיהיה אסור להריח בו אלא אילן הנטוע לפירות מאכל ומריח בפירות עצמו אפילו בעודם בוסר ולא בעודם סמדר":
[5] אלה המצוות ל"ת קצב
[6] רשב"ם
[7] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה