מקרא
ויקרא פרק טז
(כח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם ללמד שאם נתעסקו רבים בשריפה, אחד הביא האור ואחד מסדר העצים ואחד מבעיר האש, שאין מטמא בגדים אלא המצית בהן את האור[1] וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:
(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם אחר שהכתוב אומר ותתענג בדשן נפשכם ידענו כי הענוי הפך התענוג והוא הצום והכלל כל עינוי שימצא במקרא דבק עם נפש הוא הצום[2] וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם הכתוב הזה הבטחה לדורות כי יום הכפורים הוא יום מיוחד לסליחה וכפרה, ובו יטהרו ישראל מכל חטאתם שעשו לפני ה'[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תִּטְהָרוּדברים שבין אדם להקב"ה מוחלין לו שבינו לבין חברו אין מוחלים לו עד שיפייסהו[4]:
(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
(לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ אין העבודה כשירה אלא בכהן גדול משוח בשמן המשחה או - וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו כלומר אף אם אינו משוח בשמן המשחה וכמו שהיה מימי יאשיהו ואילך ובבית שני אבל וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ שלובש שמונת בגדי כהונה והוא הנקרא בחז"ל מרובה בגדים:
(לג) וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר:
(לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה שהיום עצמו יכפר אף על פי שלא יהיה מקדש ועבודה כאמרם תשובה תולה ויום הכפורים מכפר[5] וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה שקיים אהרן כל מה שנצטוה, ונזהר כל ימיו שלא יבא אל מבית לפרוכת, זולתי ביום הכפורים בקרבנותיו ככל אשר צוה השם את משה[6]: פ
ויקרא פרק יז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היות הפרשה אזהרה להקריב כל הקרבנות באהל מועד, יזהיר הכהנים שהם המקריבים הקרבן שלא יקריבום בחוץ, ויזהיר גם ישראל שיביאום לה' שם ולא יקריבו אותם בחוץ על ידי עצמם[7] וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:
(ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט אפילו חולין[8] שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה יזכיר גם השוחטים מחוץ למחנה שיהיו חייבים להביא אותם אל פתח אהל מועד, כי אע"פ שיתיר בשר תאוה כלומר בשר חולין כשירחיב השם גבולם מפני שאינם במקום המקדש לא יתיר כן במדבר אפילו חוץ למחנה, לפי שאינם רחוקים מן המזבח כאשר יהיו בארץ שירחיב השם גבולם כי אז יתיר להם בשר תאוה[9]:
(ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ כל זמן שלא העמיד משה את המשכן היו הקרבנות קרבים בכל מקום וכן מצינו וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כיון שהוקם המשכן הוזהרו ונאסרו להקריב רק אל פתח אהל מועד[10] לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיקֹוָק לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְקֹוָק דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ חיוב מיתה יחשב משמים לאיש ההוא אותו דם ששפך בשעת שחיטת חוץ[11] וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
(ה) לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה ויש מהם שטועים לשעירים ולא לשמים[12] וֶהֱבִיאֻם לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיקֹוָק אוֹתָם להרגילם שימשכו ידיהם מעבודת כוכבים ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שהיו שטופים בהם במצרים וצוה עכשיו שיעשו חולין שלהם שלמים[13]:
(ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
נביא
ישעיהו פרק סא
ד. וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם יבנו הערים, שהיו חרֵבות זמן רב, שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ הערים השוממות מימים ראשונים - יבנו ויקימו, וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב, שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר ויחדשו את בנין הערים, החרֵבות והשוממות מדורות ראשונים,
ה. וְעָמְדוּ זָרִים, וְרָעוּ צֹאנְכֶם ויבואו עמים זרים, לעמוד לפני בנ"י לרעות את צאנם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם וגויים בני נכר, יהיו האכרים (עובדי השדה) והכורמים (עובדי הכרם) עבור ישראל.
ו. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְקֹוָק תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם ואתם, בנ"י, תִּקָרְאוּ ע"י הגויים: "כהני ה' " - משרתי ה', חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ עושר הגויים יאכלו בנ"י, (שיביאו מנחה לבנ"י), וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ בנ"י, יהיו מרוממים, בכבוד שהיה לגויים (בעושרם הרב), (תִּתְיַמָּרוּ, כמו: " אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם...", ענין גדולה והבדלה, דברים כו' יז' ; וכמו:"...שְׁנַיִם שְׁלשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר...", הענף העליון שבעץ ; לעיל יז' ו')
ז. תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה במקום הבושה שהיתה לכם, תקבלו משנה, פי שניים כבוד, וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם ותחת הכלימה שהיתה לכם בגלות, תהיה לכם רינה ושמחה על חלקכם הטוב, לָכֵן, בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ פי שניים טובה תירשו בארץ, שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם ושמחה לעולם תהיה לכם.
ח. כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֹהֵב מִשְׁפָּט אוהב משפט צדק, שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה ואפילו כשיביאו לפני קרבן עולה, שנוא הוא לפני, כשבא מהגזל,(לכן, אנקום נקמת ישראל מהגויים) וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת אתן שכר נאמן וקיים, על פעולתם של ישראל בגלותם, וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם וברית לעולם, אכרות עימם.
ט. וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כשילכו בנ"י בין הגויים, יהיו ניכרים וידועים ברוב גדולתם, כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְקֹוָק כל הגויים שיראו את בנ"י, יכירו בהם שהם הזרע שה' ברך.
י. שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְקֹוָק אחר גאולתינו, נָשִֹישֹ ונשמח בה', תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי תגיל נפשי בה' שגאל אותי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע הישועות סובבות אותי, כבגד את הגוף, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי וצדקות עוטפות אותי -כמעיל, כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר כמו חתן, המתגדל בבגדי פאר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ וכמו כלה, המתקשטת בתכשיטים (תַּעְדֶּה - מלשון תכשיט)
יא. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כמו הארץ, שמוציאה הצמחים מתוכה, וכמו הגינה, שמצמיחה צמחים, מהזרעים שבתוכה, כֵּן יְקֹוָק אלוֹקִים, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם כך, יצמיח ה' צדקות לישראל, ויהללו אותם כל הגויים.
ישעיהו פרק סב
א. לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט למען ציון לא אשתוק, ולא תהיה לי מנוחה, על חורבנה, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ עד שתאיר כנוגה, מרוב הצדקות שאעשה לה, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר והישועה שאעשה לה, תראה לכל העמים, כלפיד בוער הנראה למרחוק.
ב. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ ויראו כל הגויים ומלכיהם, את רוב הצדקות והכבוד שינתן לך, וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ עד שיקראו לך בשם חדש, אֲשֶׁר פִּי יְקֹוָק יִקֳּבֶנּוּ שפי ה' בעצמו, יפרש שם זה.(האמור לקמן בפס' ד')
ג. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְקֹוָק ירושלים תהיה ככתר מפואר ביד ה', (שיחזיק תפארתם, שלא תיפול עוד) וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ וכמו צניף, מצנפת, של מלוכה וגדולה ביד ה',
ד. לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה לא יאמרו עוד, שעזובה את מיושביִך, וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה ולא יאמרו עוד על ארצך, ששוממה היא, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ כי לך ירושלים יקראו: " חֶפְצִי בָהּ ", העיר שה' חפץ בה, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה ולארצך יקראו: "בעולה", שבניה יושבים בה, כִּי חָפֵץ יְקֹוָק בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל כי ה' רוצה בירושלים, וכל א"י תבעל, תיושב בבנ"י.
ה. כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ כמו שבחור נושא בתולה, שהוא דבר נאה וקיים, כך ישובו בנ"י להתיישב בארץ, וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ וכמו השמחה שיש לחתן בזמן חופתו עם בתולה, כך ישיש ה' עליך תמיד.
ו. עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים על חומות ירושלים הפקיד ה' שומרים, (מלאכים) כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ כל היום והלילה, תמיד, לא ישתקו מלהזכיר לה' על חורבנה, הַמַּזְכִּרִים אֶת יְקֹוָק אתם השומרים, המזכירים חורבן ירושלים לפני ה', אַל דֳּמִי לָכֶם אל תשתקו מלהזכיר חורבנה.
ז. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ ואל תתנו לה', שישתוק מלהאזין לכם, עַד יְכוֹנֵן עד שיתן את ירושלים על כַּנָה, על בסיסה, וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ ועד שיתן את ירושלים, שתהיה מהוללת בפי כל העמים.
כתובים
שיר השירים פרק ד
(ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ הצואר שלך זקוף וישר כמו מגדל דוד בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת - בנוי לנוי שכולם מסתכלים בו. ולמדים את פרטי הבנין. [תלפיות, לשון לימוד והסתכלות]. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים אלף מגינים תלויים על המגדל לנוי, וכל השלטים [-סוגי מגינים] של הגיבורים. וכך צוארה של הרעיה יפה ומושלם.
הנמשל הוא הסנהדרין שכולם באים ללמוד זקופים וישרים והתלמידים נקראים מגינים באים ללמוד מהסנהדרין.
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה שני השדיים שלך יפות ומכוונות בגודלן, כמו שני עפרים קטנים שנולדו תאומים לצביה [גם בן של צבי נקרא עופר, כמו בן האיל] הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּיםשרועים בשושנים, ומתמזגים עם יופי השושנים.
הנמשל הוא על המלך והכהן הגדול שהיו מניקים את עמ"י ומשפיעים לה טובה. המלך ע"י מלחמתו והכהן ע"י עבודתו והם היו שווים בגדולה כשני העופרים:
אבל כיון שאין הרעיה יכולה לבוא עמו כעת בגלל שמירת הכרם
אומר הדוד
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים עד שיתפשט חום השמש, ולא יהיה כלל צל, ותוכלי לחמוק משמירת הכרם להיות עמי אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה אלך לי לטייל להרים שגדלים בהם בשמים של מור ולבונה, ואמתין לך שם.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שבעבור כשרון המעשה והשבח הוא ימהר להשרות את שכינתו בביהמ"ק איפה שמקטירים קטורת ובהם מור ולבונה:
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ כולך יפה רעיתי, ואין בך שום מום שיפחית מיופיך.
הנמשל הולך על כנסת ישראל שכולם כשרים ואין בהם פסולים:
[הדוד מדבר על אהבתו לכלתו, ממשיל אותה לגינה, ובסופו של דבר "אוכל מפירותיה"]
אומר הדוד
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי בואי נלך לטייל יחד במקומות יפים, ונלך ללבנון ונחזור משם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה תוכלי להסתכל מראש הר הנקרא אמנה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹןמראש הר חרמון הנקרא גם שניר מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים נלך למקומות מרוחקים שיש שם מעונות אריות והררי נמרים, ואני אשמור עליך שם.
הנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שתבוא איתו לארצה וע"י כך תצא מהגלות:
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה משכת את לבי מרוב אהבה אליך, אחותי וכלה שלי לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ משכת את לבי, אפילו במבט רק של אחד מעינייך בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ ואפילו רואה אני רק ענק אחד ממחרוזת הענקים התלויה בצוארך.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שהוא אוהבם בעבור אברהם אבינו שהיה עין העולם ובעבור משה רבינו ע"י זה שהיה מפרסם את אלהות וגדלות הקב"ה והוא מכנה אותו בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ שהוא היה הקישוט המיוחד שהיה קורא ללכת בדרכי הקב"ה:
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה כמה טובה ויפה האהבה שלך מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן כמה טובה היא יותר מיין וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים וריח השמן שעל גופך טוב לי יותר מכל בשמים.
הנמשל הוא שהאמונה שעמ"י מאמין בהקב"ה ופרסום קדושת שמו ע"י כנסת ישראל הגון הוא ומקובל בפני הקב"ה:
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה מתוק לשמוע את דיבור שפתותיך, כאילו השפתיים שלך נוטפות דבש דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וכאילו דבש וחלב תחת לשונך וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹןוריח הבגדים שלך כריח לבנון.
והנמשל הוא ללימוד ועסק התורה הקדושה:
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה את כמו גינה נעולה שאף אחד אינו יכול להיכנס להשחית את הצמחים לולי בעל הגינה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם כמו נחל ומעין סגור שאף אחד אינו יכול להיכנס ולזהם את המים.
והנמשל הולך ומסביר את ריחוקו של עמ"י מעבודה זרה וממזלות שלא יטמאו מהם:
(יג) שְׁלָחַיִךְ הענפים שלך, כלומר, איברי גופך פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים נחמדים כפרדס של רימונים שנותנים פירות מתוקים כְּפָרִים עִם נְרָדִים נעימים ומריחים כבשמים של כופר ונרד.
והנמשל הוא שבניך יהיו מלאי חכמה כמו שהרימון מלא וגם יהיו בני מידות טובות כמו פרי משובח בטעם וביופי ופרסום שמותם של בנ"י יהיה כמו החיבור של הבשמים הנקראים נרד וכפר שההרכבה ביניהם מעלה ריח ערב ונודף הוא למרחוק:
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת וכן כמו כל סוגי בשמים אלו עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים יחד עם כל המובחר שבבשמים.
והנמשל הוא בהמשך לפסוק הקודם:
משנת ההלכה
דיני ומנהגי הסדר
דיני הסיבה המשך
א. כיצד היא ההסיבה אם יושב על כסא יטה ראשו לצד שמאל על גבי ידו המונחת על גבי כסא ועליו כר שיהא תחת מראשותיו ויש שמטים גופם לגמרי לצד שמאל על גבי כרים המונחים על ידית הכסא. ובכל אופן תהיה באופן הנוח ביותר לישיבתו ואם יושב על מטה או כסא המיוחדים להסיבה יטה עצמו לגמרי על גבי כרים וכסתות לצד שמאל
ב. הסיבת ימין אין שמה הסיבה כלל ואינו יוצא ידי הסיבה. וגם איטר לא יסב על ימין ובאיטר שהיסב בדיעבד י"א שיצא.
הסדר
ג. רבותינו הראשונים נתנו סימנים לחלקיו השונים של הסדר: - קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
ד. יש שנהגו לומר את כל סימני הסדר לפני תחילת הסדר ויש שהוסיפו לומר את כל אחד מהסימנים לפני תחילת עשייתו.
ה. ולהלן יבוארו דיני ומנהגי ליל הסדר לפי סדר זה.
ו. יש שנהגו שכל אדם נשוי לובש "קיטל" בליל הסדר ויש שנהגו שרק עורך הסדר לובש.
ז. יש שנהגו לערוך בפני כל אורח קערת ליל הסדר ויש שנהגו לערוך בפני כל אדם נשוי כולל בניו וחתניו ויש שנהגו שרק עורך הסדר יש בפניו קערת ליל הסדר
קדש
ח. קדש – מתחילים את הסדר באמירת קידוש על היין כשהמצות מכוסות, ואין לקדש לפני זמן צאת הכוכבים ואין לאחר ולהשתהות לפני התחלת הקידוש כדי שלא יירדמו התינוקות ויפסידו את הסדר וגם כדי להספיק את אכילת אפיקומן לפני חצות ומלבד זאת כלל בידינו "זריזין מקדימין למצוות".
ט. מצוות צריכות כוונה ויכוון לפני הקידוש לקיים מצוה דאורייתא של קידוש היום ואת מצות שתיית כוס ראשונה מארבע כוסות, וטוב שיאמר זאת בפיו.
י. אם אפשרי ימזוג אדם אחר את היין עבור עורך הסדר ולא ימזוג הוא בעצמו.
יא. מנהג קהילות הספרדים וחלק מהאשכנזים לעמוד בקידוש. ועיקר מנהג האשכנזים לשבת בעת הקידוש של ליל פסח אלא אם כן חל בשבת.
יב. המקדש יכוין להוציא את כולם ידי חובה והשומעים יכוונו לצאת ויענו אמן ולא יאמרו ברוך הוא וברוך שמו ויש שנהגו שכל המסובים אומרים את הקידוש בלחש עם המקדש ולמנהג זה לא יענו אמן.
יג. בברכת שהחיינו יכוונו לפטור את כל מצוות ליל הסדר מצה מרור וכו'.
יד. בתום הקידוש שותים בהסיבה ואם לא היסב לא יצא וחוזר ושותה
טו. לכתחילה שותה שיעור רביעית בבת אחת כמבואר לעיל בדיני ארבע כוסות ומי שאינו יכול בבת אחת עיי"ל בדיני ארבע כוסות.
טז. כדאי לכוון בברכת בורא הגפן בקידוש שדעתו על כל מה שירצה לשתות ובכך פוטר אף יין שירצה לשתות סתם או אם ייאלץ לחזור ולשות כוס ראשון וכגון שלא שתאו בהסיבה.
יז. מ"מ לכתחילה אין להוסיף ולשתות יין סתם אחר כוס ראשון, כדי שלא יירדם או ישתכר.
יח. אחר הקידוש מותר לאכול פירות וכיוצא באלו להשקיט רעבונו ולא ימלא כריסו מהם.
ורחץ
יט. ורחץ - נוטלים ידים לצורך אכילת הכרפס והוא מתקנת חז"ל ליטול ידיו לפני כל מאכל שרטוב מאחד משבעת המשקים[14] וכאן מכיון שיטבול הכרפס באחד משבעת המשקיים נטל ידיו אמנם אין מברכים על נטילה זו.
כ. ולכתחילה אין לדבר דיבורים שאינם הכרחיים בין הנטילה לאכילת הכרפס.
כרפס
א. תיקנו חכמים שתי טיבולים ללילה זה לפני קריאת ההגדה ולאחריה וטיבול ראשון הוא טיבול הכרפס
ב. לוקח ירק פחות מכזית טובל כולו או מקצתו בידיו בחומץ או במי מלח ומברך ברכת "בורא פרי האדמה" ויאכלנו בלא הסיבה ואם רוצה להסב ראי אמנם אין המנהג כן.
ג. יש שנהגו שאחד מברך ומציא את כולם ויש שנהגו שכל אחד מברך לעצמו.
ד. בעת הברכה יכוון לפטור גם את המרור הנאכל מאוחר יותר[15].
ה. יש שכתבו שלכתחילה ייקח ירק הנקרא "כרפס" שמרומז בו כמה עניני הגאולה והשיעבוד ס' ריבוא בפרך וכדומה וכתבו האחרנים שזהו הירק הנקרא "סלרי" בימינו.
ו. אמנם יש הרבה שלא הקפידו ולוקחים פטרוזיליה, גזר, סלק, צנון, או תפוח אדמה, וכל כיוצ"ב. אבל לא ייקח מירקות שיוצא בהם ידי חובת מרור.
ז. אם אכל יותר מכזית מהכרפס (28 סמ"ק) הוא מחלוקת גדולה בפוסקים אם לברך אחריו ברכה אחרונה ודעת הגר"א לברך וכן הורו כמה אחרונים והביאור הלכה נשאר בספק האם לברך לכן יזהר מאד שלא יאכל כשיעור זה.
ח. יש שהקפידו על פי קבלה להשאיר מעט כרפס בקערה עד אחר אכילת המרור אמנם מנהג רוב האשכנזים אינו כן.
[1] רמב"ן
[2] אבע"ז
[3] רבינו בחיי
[4] חזקוני
[5] ספורנו
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רמב"ן
[10] חזקוני
[11] רשב"ם
[12] רשב"ם
[13] חזקוני
[14] יין דבש שמן חלב טל דם מים סימן י"ד שח"ט ד"ם
[15] מכיון שיש הסבורים שאף שאוכלים את המרור לאחר המוציא יש לברך עליו בורא פרי האדמה
וכדי לא להכנס במחלוקת הפוסקים פוטרים אותו עתה בברכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה