מקרא
ויקרא פרק יד
(מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ ולא שהה בו יִטְמָא טומאת עד הגוף ויטבול וימתין לטהרתו[1] עַד הָעָרֶב:
(מז) וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל, אלא כתבה התורה את הרגילות, וילמוד סתום מן המפורש. וכמה שיעור שהייה ושכיבה? כדי אכילה. ושיעור אכילה, כדי אכילת פרס, והם ד' ביצים, וזה השיעור הלכה למשה מסיני. ואמרו חכמים הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וטבעותיו וסנדליו בידיו, הוא והם טמאים מיד. היה לבוש בכליו וסנדליו וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו, הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס[2]:
(מח) וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה כלומר לא חזר הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע ואם עמד בעיניו גם בראשון גם בשני כלומר שחזר בשני חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר נותץ את הבית[3]:
(נ) וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
(נא) וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת נחלקו תנאים בפי' י"א שמזה על המשקוף ועל שתי המזוזות כמו שהיה בפסח מצרים וי"א שמזה על הבית כולו שֶׁבַע פְּעָמִים:
(נב) וְחִטֵּא וטיהר[5] אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת:
(נג) וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר וניקה את הנגע עַל הַבַּיִת וְטָהֵר:
(נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק:
(נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת:
(נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:
(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: ס
נביא
ד. עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ על מי אתם בוטחים, שאתם יושבים בתענוגותיכם ?! עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה, תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן ועל מי אתם פותחים פה,(שהיו מתלוצצים על נביאי ה') ומאריכים בלשונכם דברי גנאי ובזיון ?! הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע, זֶרַע שָׁקֶר הלא אתם עצמכם, יַלְדֵי פשע ומלאים בשקר ! וכיצד תלעגו לנביאי ה' ?!
ה. הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים המתחממים בזנות הע"ז, תחת עץ האֵלָה, תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן ותחת כל עץ רענן, שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים ועוד, שוחטים הילדים - לע"ז, בנחלים ותחת שִינֵי הסלעים. (ואתם תלעגו לנביאי ה'?!)
ו. בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ בחלוקי נחל (האבנים השחוקים מהמים שבנחלים) - ירגמו אותך, הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ הם האבנים - חלקך - הראוי לך, גַּם לָהֶם גם על האבנים האלו, (שהיו מזבחות לע"ז) שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ, הֶעֱלִית מִנְחָה שפכת עליהם נסך יין, והעלית עליהם קרבן מנחה - לע"ז, הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם האם על עוונות כאלה אוכל להנחם (להתחרט מלהענישך) ?!
ז. עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא על ההרים הגבוהים והנישאים, שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ זנית בע"ז, גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח גם שם, עלית והקרבת זבחים לע"ז,
ח. וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ שמת זכרון לע"ז, על מזוזות הדלת,(במקום לשים על המזוזה, זכרון עבודת ה', כפי שצוּוֵנוּ) כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית כי יצאת מרשותי, לגַלוֹת עצמך, ולזנות בע"ז, וַתַּעֲלִי ועלית על ההרים - לעבוד הע"ז, הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ הרחבת מקום המשכב - שהיה רק עם ה' ית', לזנות, עם אלוהים אחרים, וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם ואיתם כרתת ברית אהבה, אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם אהבת לזנות איתם, יָד חָזִית בכל מקום מוכן שראית - עבַדְתְּ ע"ז.
ט. וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ שלחת תשורות (מתנות) למלכים, למצוא חן בעיניהם, בַּשֶּׁמֶן, וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ מתנות שמן, ורקיחת (ערבוב) בשמים, וַתְּשַׁלְּחִי צִירַיִךְ עַד מֵרָחֹק שלחת שליחים למלכי הגויים, עד למרחוק,וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל והשפלת את עצמך עד שאול, (בהכנעה מרובה)
י. בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ בדרכים רבות, התייגעת, לבקש עזרת הגויים, לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ ולא התייאשת, מלשוב ולבקש עזרתם, חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת ורדיפת עזרת הגויים, היה ערב ונעים לך, והיה נראה שמצאת את כוח ידך, (שמצאת דבר המשמח, והנותן בך כוח) עַל כֵּן לֹא חָלִית לכן, לא נהיית חולה, מטורח זה.
יא. וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ, וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי ממי דאגת ופחדת, שכִּזַבְתְ ועזבת את ה', וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ ואת לא זכרת אותי, ולא שמת על ליבך לבטוח בי, הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם הלא אני, בכל הדורות, החשיתי, השתקתי, את הקמים עליכם, וְאוֹתִי, לֹא תִירָאִי וממני, לא תפחדי ?!
יב. אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ אני אומר לכם (ע"י הנביאים), מה תעשו כדי שהצדקות יבואו עליכם, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ ומה לעשות להטיב דרכיכם, וְלֹא יוֹעִילוּךְ ולא מועילים כל תוכחות הנביאים.(שאינכם שומעים להם)
יג. בְּזַעֲקֵךְ וכי כשתזעקי בשעת הצרה, יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ יצילו אותך כל המלכים שקבצת לעזרתך ?! וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ, יִקַּח הָבֶל הלא את כולם, תשא הרוח וההבל יקח ! (שכולם יכלו - ברגע !) וְהַחוֹסֶה בִי המסתתר והבוטח בה', יִנְחַל אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי ינחל את א"י, ואת הר קדשי. (ירושלים)
יד. וְאָמַר אל הבוטח בה', סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ תסללו ותכבשו דרך, ופנו המכשולות ממנה,(פנו את דרך ה', מכל מכשולות יצר הרע) הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי הרימו ותוציאו מהדרך, את האבנים שעמי נכשל בהם.
טו. כִּי כֹה אָמַר, רָם וְנִשָּׂא כה אמר ה', שהוא רם ונישא, שֹׁכֵן עַד השוכן לעולם, וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ ושמו קדוש ומובדל מכל האלוהים, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן אמנם, אני שוכן במקום מרומם ומקודש, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ אך אני שוכן גם בארץ, עם הנדכאים ושפלי הרוח, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים להחיות ולרומם, את רוח השפלים, (שרוחם נמוכה), ולב אנשים מדוכאים.
טז. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כי לא לעולם, אריב ואכעס על החוטא, שיקבל יסורים, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף כאשר, רוח האדם, שבאה מלפני ה', תעטוף אותו ויכנע לפני, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי ויבין, שהנשמות - אני עשיתי, אז אבטל את כעסי עליו,
יז. בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי, וְאַכֵּהוּ, הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף כי הלא כעסתי, הכתי, הסתרתי פני ממנו בכעס, רק בגלל עוונו, שרדף אחר הבצע, וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ והלך במרידתו לפי רצון ליבו ! (לכן, כשישוב אלי ויכנע, אבטל כעסי ממנו)
יח. דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ כשאראה דרכיו הטובים - ארפא אותו מיסוריו, וְאַנְחֵהוּ אנחה ואנהיג אותו, בדרך טובה, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו אשלם לו, ולמתאבלים בבנ"י, על אורך הגלות, נחמות על רוב הצרות שעברו.
יט. בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם אברא דיבור (ניב - מלשון תנובה, שמוציא הדיבור בשפתיו) חדש, שידברו על בנ"י, שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב ויאמרו: שלום שלום, לאלו שהיו רחוקים, (ששבו רק כעת בתשובה), ולקרובים לה' עוד מזמן הגלות, אָמַר יְקֹוָק וּרְפָאתִיו אמר ה', וירפא את מכאובם,
כ. וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ אך הרשעים לא ישבו בשלווה, ודומים לים, ש - "מגרש" ממנו כל הזמן את הגלים, כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל ולא יוכל לשבת במנוחה, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט ומוציאים הגלים מהים לכלוך, כך הרשעים מוציאים מעצמם - מעשים רעים.
כא. אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים לרשעים אין שלום ושלווה.
כתובים
שיר השירים פרק א
דברי אהבה בין הדוד לרעיה
(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה את רעיתי דומה בעיני לסוסה של פרעה שהיא הכי יפה בעולם. כאן בעצם המלך עונה לעם ישראל שהם מאד יפים בעיניו דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי אני מדמה את אשתי שהיא יפה ומקושטת בהרבה תכשיטים:
(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים יפים הלחיים שלך עם השרשרת חוליות זהב שנקראת "תורים" והכוונה, שהיא יפה בגלל התורה צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים צוארך יפה עם המחרוזת יהלומים והכוונה היא המצוות:
(יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף לפי יופיך, ראוי לעשות לך שרשרת זהב עם נקודות כסף:
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ עוד כשאהובי שדומה עלי כמלך, מיסב במשתה עם חבריו, ואינו נמצא עמי אבל נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ ריח הבשמים הנקרא נרד ששמתי עלי שעלי הגיע עד אליו, והוא התאוה לישב עמי:
(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי ידידי ואוהבי נעשה הוא כמו בקבוק בושם בשם מור ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שנאבד והנמשל הוא שכך הקב"ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על חטאם ע"י נדבות המשכן בֵּין שָׁדַי יָלִין מתמיד להיות אתי והוא שוכב עלי באהבתו, ושם את ראשו בין שדי והנמשל הוא לבין הבדים של ארון הברית:
(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי דודי לי הוא כמו אשכול של בושם הנקרא כופר שגדל בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי שגודל בכרמי עין גדי ששם גדל הכופר המשובח ארבע או חמש פעמים בשנה וריחו נודף למרחוק והנמשל הוא שהקב"ה סולח שוב ושוב על הנסיונות שבנ"י ניסו אותו במדבר:
אומר הדוד
(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי המלך עונה לה שאת יפה אשתי משני סיבות. האחת כי את רעיתי שומרת אהבתי והשנית היא הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים את יפה ועיניך יפות כזוג יונים שמסתכלים רק האחד אל השניה והנמשל הוא לומר שמעשייך טובים והגונים ולכן האהבה נמשכת:
אומרת הרעיה
(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים עונה לו, לא היופי שלי הוא הקובע אלא זה כי אתה יפה וגם נעים להיות אתך והנמשל הוא שהקב"ה עבר על פשע עמ"י ובכל זאת השרה את שכינתו בתוכה אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה ומרוב אהבתי אליך, גם כל מיטה שתהיה לנו הרי היא בעיני רכה והגונה והמטה שלנו עשויה מעץ רענן והנמשל הוא שכל הטוב שהקב"ה גמל את עמ"י היה מהמובחר ונעשה בחסד רב ומקום שכינת הקב"ה הוא על הכפורת:
(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים ודומה עלי הבית שבנית לנו שקורותיו עשויים מארזים, שהם משובחים ויפים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים הרהיטים של הבית עשויים מעץ ברוש והנמשל הוא ביהמ"ק שהכנת לשבתך כולו מפואר ומיוחד:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה