מקרא
ויקרא פרק טז
(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ הזאה אחת למעלה עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה לפני הצד שכנגד המזרח וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים למטה[1] מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:
(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר הזאת אחת למעלה ושבע למטה וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם אף הנכנסין מזיד בטומאה[2] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת[3] הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם[4]:
(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ גם שבט הכהנים בפר החטאת וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל בשעיר החטאת[5]:
(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הקטורת סָבִיב:
(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם כיצד הוא מתודה אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכו' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[6] וְנָתַן אֹתָם עַל אחר שיסורו מישראל כאילו נתונים הם אל ראש השעיר והולכים אל מקום שלא יזכרו עוד[7] וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו[8] הַמִּדְבָּרָה:
(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתה מכל טוב[9] וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
(כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד הכתוב הזה אומר לנו דרשני, שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה' ולהניחם שם לרקבון, אבל על כרחנו "ובא אהרן אל אהל מועד" לעבוד עבודה, לא הוצרך הכתוב להזכירה, והיא הוצאת הכף והמחתה והיה זה בסיום כל עבודות היום אחרי עולתו ועולת העם והקרבת חלב החטאת. ואחרי שייצא -[10] וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם טעונים גניזה שלא ישתמש בהם ביום הכפורים אחר[11]:
(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ המקודש בקדושת עזרה[12] אחר שסמך על השעיר המשתלח[13] וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו שמונת בגדי הכהן הגדול וְיָצָא מן המקדש לעזרה וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
(כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם די לו בכך ולא יטמא עד הערב ומיד -[16] וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:
(כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם:
נביא
ישעיהו פרק ס
יא. וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ שערי ירושלים לא יסגרו יומם ולילה, (מרוב המון העמים שיבואו לירושלים) לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם להביא את עושר הגויים, וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים ומלכי העמים, יהיו מונהגים לאורם של בנ"י. (בדר"כ, המלכים מנהיגים ולא מונהגים)
יב. כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה, אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ, וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ כי הגויים והממלכות, שלא יעבדו את ישראל - יאבדו ויחרבו מהעולם.
יג. כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא כל כבוד ארץ הלבנון (עצי הלבנון) יביאו לירושלים, בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר, וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו שמות עצים, לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי, וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד לפאר בעצים אלו, את בית המקדש, שהוא מקום רגלי ה'.(כאלו ה', יושב על הכסא אשר בשמים, ורגליו יורדים לנוח בבית המקדש)
יד. וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ העמים שעינו אותך, ילכו לפניך נמוכי קומה, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וכל אלו שביזו את בנ"י, ישתחוו לפני כפות רגליהם, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְקֹוָק ויקראו לירושלים, "עיר ה'" צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ציון היא העיר, של ה' קדוש ישראל.
טו. תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר במקום המצב, שהיית עזובה מבניך, שנואה על הגויים, ושוממה מעוֹברים, וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם תהיי חשובה ויקרה, בעֵינֵי כל העמים - לעולם, מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר ומלאה בשמחה בכל הדורות.
טז. וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם, וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי תנקי חלב מהשדיים של הגויים, (שתאכלי את כל טוּב ועושר הגוים) וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב ותדעי, שאני ה', חוזקו של יעקב, הושעתי וגאלתי אותך.
יז. תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב במקום הנחושת שגזלו מכם הגויים, יביאו לך זהב רב, וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף, וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת, וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל, וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם, וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה תחת הפקידים והנוגשים, שלקחו מכם מיסים, אתן לך שלום וצדקה,
יח. לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ לא יהיה עוד בגבול ארצך, גזל, שודדים ושבר, וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ הצופים על החומה, לא יקראו ויזהירו מאוייבים, אלא יבשרו על הישועה שבאה,וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה ובשערי העיר יהללו את ה'.
יט. לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ לא תצטרכי את אור השמש, והארת הירח, שיאירו את ארצך, וְהָיָה לָךְ יְקֹוָק לְאוֹר עוֹלָם שאור ה', יאיר לך תמיד, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ ובכבוד ה' - תתפארי.
כ. לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ לא תשקע עוד השמש בארצך, (נמשל: שלא תפסיק ממך הטובה) וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף לא יאסף ויתכסה ממך, אור הירח, כִּי יְקֹוָק יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם כי הארת ה' עליך, תאיר לעולם, וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ וְיִשְלְמוּ ויגָמְרוּ ימי האבל.
כא. וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים כל הנשארים בעם ישראל - צדיקים יהיו, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ ולא יגלו עוד לעולם מארצם, נֵצֶר מַטָּעַי והם, כענף שנטע ה', מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר הם מעשה ידי, ובהם אתפאר.(שכולם, צדיקים ותמימים)
כב. הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם השבט והמשפחה הקטנים, יתעצמו וירבו עד פי אלף, אֲנִי יְקֹוָקבְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה בבוא עת הגאולה, אחיש, (אמהר) להרבות הקטן - לאלף, והצעיר לגוי עצום. (אמרו חז"ל: זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה)
ישעיהו פרק סא
א. רוּחַ יְקֹוָק אלוֹקִים עָלָי רוח נבואה מאת ה' היתה עלי, יַעַן מָשַׁח יְקֹוָק אֹתִי בעבור שה' משח ומינה אותי לגדולה זו, (משיחה - ענין גדולה ושררה), לְבַשֵּׂר עֲנָוִים לבשר לבנ"י העֲנָוִים(השפלים והעניים) על גאולתם,שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לחבוש את לב ישראל, השבור מצרותם, (לנחם אותם בגלותם) לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר לקרוא הבשורה, על שחרור בנ"י השבויים בגלות, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח ולבנ"י האסורים בגלות, שיפתחו ממאסרם, קוֹחַ וילקחו לארצם.
ב. לִקְרֹא, שְׁנַת רָצוֹן לַיְקֹוָק לבשר, שתבוא השנה, שתהיה שנת רצון לפני ה', לגאול את ישראל, וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים ויום הנקמה באוייבי ישראל, שהוא יום נחמתם של אבלי ציון.
ג. לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לשים ולתת לאבלי ציון, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר לתת להם פאר, במקום האיפר שהיו שמים באבלם על ראשם, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל ימשחו שמן על גופם לתענוג, במקום האבל שהיו שרויים בו, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה תעטוף אותם רוח של תהילה, (שכל הגויים, יהללו את גדולת ישראל) במקום רוח חלשה ונמוכה של אבילות, וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יְקֹוָק לְהִתְפָּאֵר ויקראו להם: אילנות של צדק, שה' נטע להתפאר בהם.
כתובים
והרעיה מדברת על אהבתה לדודה, ובכך עונה על השאלה, וכך היא אומרת
(ז) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה המיטה של דודי, הנה היא בעיני כמיטתו של שלמה שהיה החכם והמוצלח מכל האדם, מרוב אהבתי אליו שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל כביכול עומדים סביבה ששים גיבורים לשמרה, כמיטתו של המלך, שכך אני מרגישה בטוחה ונוחה במיטתו.
והנמשל הוא שבביהמ"ק היו ס' גיבורים, 24 משמרות כהונה, 24 משמרות לויה, 12 משמרות של ישראל, וכולם היו זריזים וגיבורים בכבישת יצרם:
(ח) כֻּלָם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה ושכל השומרים אוחזים בחרב ויודעים היטב להילחם אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת כל אחד חרבו חגורה על ירכו, כדי להגן מפחד הגנבים והשודדים של הלילה.
והנמשל הוא שכל הכתות שהיו שומרים על ביהמ"ק היו מורגלים במלחמת היצר והיו עומדים על משמרתם לגדור גדרים כדי להשמר מפיתויי היצר ואון תחבולותיו ועוצם עורמתו, כי הם פחדו להכשל ואז יבוא חושך כחשכת הלילה:
(ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הבית שעשה לו דודי, הוא בדמיוני כהיכל שעשה המלך שלמה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן מהעצים המובחרים שגדלים בלבנון.
והנמשל הוא על ביהמ"ק שהיה בנין מפואר ומופלא:
(י) עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף העמודים של ההיכל עשה מכסף רְפִידָתוֹ זָהָב וריפוד המיטה בבגדי זהב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן וילונות התלויים עשויים מארגמן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָם וכל ההיכל משובץ בבגדים שארגו בנות ירושלים באהבתן אותו.
והנמשל הוא שהעמודים הם כעמודי יכין ובועז שהיו חמודות ככסף, המצעים שהיו על האפריון הם כמקום משכן הכינה על כפורת הזהב מרכבו שזהו הוילון הוא הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקדשים ותוכו רצוף אהבה זהו השראת השכינה הנאהבה והנעימה בעיני כל האומות בתוך ביהמ"ק:
(יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה מתפארת בעיני כולם, צאו ותראו בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כל בנות ציון את דודי שהוא בדמיוני המלך שלמה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ וראו את העטרה היפה שעשתה לו אמו בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ בשביל היום שמתחתן עמי, שזה יום שמחת לבו.
והנמשל הוא האומות העולם לא יחשבו שהקב"ה בחר בעמ"י רק בגלל אהבת האבות אלא ראו שביום קבלת התורה עמ"י הייתה חביבה עליו כאוצר וכעטרה כמו שנאמר והייתם לי סגולה וכן נאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולכן האהבה תשוב למקומה מהר:
שיר השירים פרק ד
הדוד מדבר על יופיה של רעיתו, ומצטער שאינו יכול להיות עמה
אומר הדוד,
(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי אומר לה שהיית יפה הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ את יפה ועיניך יפות כזוג יונים, כשהן נראות מבעד לקישורי כיסוי הראש שלך שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד והשיער שלך נאה כמו מראה עדר עזים שיורדות מהר גלעד, שיופי העדר מתמזג ביופי הרי גלעד
הנמשל הוא שה' אומר לעם ישראל שכל אחד בעם ישראל חביב על ה'. כמו יעקב שירד למצרים בהר גלעד.
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שיניך לבנות ישרות ונקיות כמו עדר של רחלים מנויות, שעלו מהנהר שהתרחצו שם שכולם נראים אותו דבר והצמר שלהם מבהיק
שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם שכולן מתאימות אחת עם השניה בגודלן, ואין שום אחת שחסרה
הנמשל הוא גבורי ישראל הכורתים ואוכלים אויביהם בשניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתלכלכו בעבירה ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן וגומר ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ השפתים שלך יפים ואדומים כמו חוט אדום וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה הדיבור שלך יפה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ הצדעים שלך שנראות מבעד לקישורי כיסוי הראש, דומות לחתיכה של רימון באדמימותן ויופין
הנמשל מה שעם ישראל מדברים הם מקיימים. ואפילו הרקים בעם ישראל מלאים מצוות כרימון.מתחת תלמידי החכמים שעמי הארץ שומעים בקולם.
משנת ההלכה
דיני ומנהגי ליל הסדר
א. נצטוינו בליל ט"ו בניסן חמישה מצוות מן התורה ובזמן הזה נוהגות בעוונותינו הרבים רק שנים מהם.
ב. ואלו הם: א. נצטוינו באכילת שלמי חגיגה בלילה זה. ב. נצטוינו באכילת קרבן הפסח שנשחט מבעוד יום בי"ד בניסן ולאוכלו על השובע. ג. נצטוינו באכילת מרור יחד עם קרבן הפסח. - מצוות אלו נוהגות רק בזמן שבית המקדש היה קיים.
ד. נצטוינו באכילת כזית מצה עם קרבן הפסח בזמן הבית ובזמן הזה באכילת המצה לבדה. ה. נצטוינו לספר לבנינו ולעצמינו את סיפור יציאת מצרים. מצוות אלו מיוחדות לליל הסדר מלבד שאר מצוות שמחוייבים אנו כבכל יו"ט כקידוש סעודה ושמחה וכדומה.
ג. מלבד זאת תקנו לנו חכמינו שנקיים את מצוות הלילה הזה לפי סדר שתקנו הם והוסיפו טיבול ואכילת כרפס, ואכילת מרור, וחרוסת, ושנשתה ארבע כוסות יין על סדר זה בהסיבה, ונאכל המצות בהסיבה, ונאמר ההלל ונספר יציאת מצרים לפי סדר ההגדה.
דיני ושיעורי ארבע כוסות
ד. תקנו חז"ל לשתות ארבע כוסות על הסדר האמור בהגדה וחיוב זה שווים בו גברים ונשים. וקטנים שהגיעו לגיל חינוך חובה לחנכם לשתות ארבע כוסות.
ה. יש לגברים לשתות את הארבע כוסות בהסיבה, ודין הנשים יבוארו בדיני הסיבה.
ו. שיעור הכוס הינו שיעור רביעית. לדעת הגר"ח נאה נפח של 86 גרם מים (86 מ"ל) ולדעת החזו"א נפח 150 גרם מים (150 מ"ל).
ז. ובכוס הקידוש שהוא דאורייתא, (לרוב הדעות) יש להחמיר כשיעור חזו"א, ובשאר כוסות יש מקום להקל כשיעור הגר"ח נאה, אבל היכול ראוי שיחמיר כשיעור חזו"א גם בשאר כוסות.
ח. לכתחילה יש לשתות את כל הכוס.
ט. וצריך לשתות רביעית בבת אחת ומי שאינו יכול ישתה רוב רביעית, ומי שגם זה אינו יכול ישתה בהפסקות. לכתחילה בשתי הפסקות, ואם אינו יכול ישתה ביותר משתי הפסקות וישתדל שלא יעברו שתי דקות מתחילת שתייתו עד סופה כשיעור "כדי אכילת פרס" לחומרא[17].
י. לכתחילה ייקח יין אדום משובח עבור ארבע כוסות ואם הלבן משובח ממנו ייקח לבן.
יא. ומי שקשה לו יכול לערב שליש או חצי מיץ ענבים עם היין ולילדים יש להקל במיץ ענבים או יין קל וכן מי שקשה לו שתיית יין יכול להקל במיץ ענבים
יב. יכין לכל אחד מן המסובים כוס עבור שתיית הארבע כוסות וגם לקטנים ראוי שיהיה להם כוס כשיעור אלא אם כן הוא קטן כל כך שאינו שייך כלל בעשיית המצוה.
דיני הסיבה
יג. חייבונו חז"ל להסב בשתיית ארבע הכוסות ובאכילת המצה וצורת ההסבה שיישב דרך חרות וישען לצד שמאל על כרים וכסתות וכדומה
יד. מנהג מקהלות הספרדים שגם הנשים מסיבות והאשכנזים נהגו שאין הנשים חייבות להסב אבל יש נשים שנהגו להחמיר בדבר.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] אבע"ז
[4] רבינו בחיי
[5] אבע"ז
[6] חזקוני
[7] אבע"ז
[8] רשב"ם
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] רש"י
[13] ספורנו
[14] חזקוני
[15] רש"י
[16] חזקוני
[17] ומי שגם זה אינו אפשרי לו יסמוך על דעות הפוסקים שאכילת פרס היא יותר משתי דקות ויש בזה כמה דיעות י"א 4 דק' וי"א 5 דק' וי"א 7 דק' וי"א 9 דק'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה