מקרא
ויקרא פרק כג
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר[1]:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם שתהיה היא הראשונה להקצר ואסור לקצור מהחדש קודם הבאת העומר[2] אֶל הַכֹּהֵן:
(יא) וְהֵנִיף כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְקֹוָק לִרְצֹנְכֶם ואין כופים את הציבור בעל כרחם[3] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יום טוב הראשון של פסח יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:
(יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיקֹוָק:
(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יצא כבש זה מכלל כל הכבשים שאין לך כבש בתורה שמנחתו אלא עשרון וזה שני עשרונים[4] סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:
(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי קמח העשוי מתבואה לחה שמייבשים בתנור וְכַרְמֶל קמח שעשוי מתבואה בעודה לחה[5] לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם קרבן העומר[6] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם גם בחו"ל גם בזמן הזה[7]: ס
(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם כמו ולקחתם לכם, שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד, שימנה בפיו ויזכיר כקבלת חז"ל (מנחות סה ע"ב)[8] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יום טוב ראשון של פסח מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת כלומר תמנו את השבועות[9] תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת השבוע הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק כלומר מנחה מתבואה חדשה שגדלה קודם שבועות ונקרא חדשה מכיון שלא יובא בית ה' מנחה עד שיביאו זאת, כמו שפירשו רבותינו (מנחות פג:)[10]:
(יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם ולא מחוצה לארץ תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים ראשונה לכל המנחות אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים לא תקרב מן החדש קודם לשתי הלחם[11] לַיקֹוָק:
(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל כלומר בשביל הקרבת[12] ועם[13] הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיקֹוָק וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם את הכבשים עַל עם[14] לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק עַל סמוך ל - שְׁנֵי כְּבָשִׂים של שלמים כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם בצד שני הכבשים ומניף קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיקֹוָק לַכֹּהֵן ולא לזרים לפי שהם קרבנות ציבור[15]:
(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לצורך העומר, ולא תלקט הלקט לצורכו, ובא לומר שלא תדחה מצות העומר הלאוין האלה וי"א לפי שמשבועות ואילך עיקר הקציר, והתחיל לדבר מהעומר שהוא תחילת הקציר, הזכיר כאן לקט ופאה[16] לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מניסן והוא חודש תשרי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן נצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח זִכְרוֹן תְּרוּעָה שנריע ביום הזה ויהיה לנו לזכרון לפני השם[17]מִקְרָא קֹדֶשׁ:
(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה המוספים האמורים בחומש במדבר בפרשת פנחס[18] לַיקֹוָק: ס
(כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כז) אַךְ אף על פי שבשאר מקראי קדש ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה כאמרו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו מכל מקום - בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא להתודות ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג אבל הוא יום ענוי[19] מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם באחד לחודש יום הדין אמנם בעשור לחודש יום כפורים שאחתום גזר דין שלכם לכפרה על כן -[20] וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה קרבנות כהן גדול וקרבנות צבור הבאים לכפרה וקרבנות מוסף שבפרשת פנחס[21] לַיקֹוָק:
(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ כמו בשבת לפי שהוא יום טוב ויום צום אבל בשאר יו"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל מלאכת אוכל נפש הותרה[22] בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם אף על פי שאין שם כפרת מזבח שהיא חובת היום כמו שקרה בגלות[23]:
(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ
נביא
הושע פרק ז
ט. אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ - מלכי עמים זרים אכלו את כוחם, את עושרם של בנ"י, וְהוּא לֹא יָדָע - ולא נתנו אל ליבם לדעת על מה באו עליו הצרות. גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ, וְהוּא לֹא יָדָע - ואף שנחלשו כזקנים, לא נתנו אל ליבם לדעת על מה באו עליו הצרות.
י. וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו - תכנע גאוות ישראל לפניהם, (לפני עצמם. ר"ל,שיראו את השפלת כבודם) וְלֹא שָׁבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא בִקְשֻׁהוּ בְּכָל זֹאת - ועל אף כל זאת, לא שבו ולא בקשו את ה'.
יא. וַיְהִי אֶפְרַיִם, כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב - אפרים נדמו ליונה, המתפתה בקלות לאכול מן הזרעים המפוזרים ברשת - ונלכדת. מִצְרַיִם קָרָאוּ, אַשּׁוּר הָלָכוּ - למצרים קראו, ולאשור הלכו לבקש עזרה. ( ובהליכה זו לעזרת הגויים - יכשלו וילכדו )
יב. כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ - לבקש את עזרת הגויים, אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי - ללכדם ברעה, כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם אוֹרִידֵם - שיפלו מטה, כעוף שנופל עם הרשת שלכדה אותו, אַיְסִרֵם, כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם - אביא עליהם יסורים, כפי שהשמעתי לעדת ישראל במדבר דברי התוכחות.
יג. אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי - אוי להם, על שנדדו ורחקו ממני, שֹׁד לָהֶם כִּי פָשְׁעוּ בִי - השודד יבוא עליהם, כי פשעו ומרדו בי, וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם, וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים - ואני חשבתי לפדות אותם מצרותם, אך הם דברו על ה' דברי כזב וכחשו בהשגחתי, על כן לא אצילם.
יד. וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם, כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם - ולא זועקים בליבם אל ה', כאשר מיַלְלִים במשכבם על צרותיהם, עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ - מחוזק הרעב, היו מתאספים ממקום למקום לחפש דגן ותירוש, יָסוּרוּ בִי - ואף על פי כן יסורו ממני.( ולא נותנים אל ליבם שמה' בא הרעב )
טו. וַאֲנִי יִסַּרְתִּי, חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם - וכאשר קשרתי וחזקתי זרועותם כנגד אויביהם, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע - עלי חשבו רעה, ולא הבינו שאני חזקתי אותם נגד האוייב.
טז. יָשׁוּבוּ, לֹא עָל - ישיבו את עצמם ללכת לדרך רעה, ולא אל ה', שהוא עליון על כל הארץ, ( ואת כל צרותיהם תולים ביד המקרה ) הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה - ודומים בכך, לקשת מקולקלת, המרמה את היורה ולא פוגעת במטרה, ( כך ישראל, לא נותנים אל ליבם להבין, שהרעות מה' באות, ולא שבים אל ה' ) יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם - לכן, יפלו השרים בחרב, מִזַּעַם לְשׁוֹנָם - מהכעס שמכעיסים את ה' בלשונם, כשמכחישים השגחת ה' בעולם, זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - וזה שירדו לבקש עזרה ממצרים, יהיה להם ללעג ובזיון.
הושע פרק ח
א. אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר - הושע, שים שופר על החֵיך ( שקול השופר עובר מהגרון דרך החיך ) להזהיר את ישראל מהרעה, כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית ה' - במהירות כנשר, יבוא האוייב על בית ה' להחריבו, יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי, וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ - וכל זה, מפני שעברו על ברית ה', ומרדו במצוות התורה.
ב. לִי יִזְעָקוּ, אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל - כשתבוא על ישראל רעה, יזעקו אל ה' ויאמרו, אלקינו ! יודעים אנו אותך והושיענו.
ג. זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב - אך ישראל, עזבו את ה' שהוא הטוב האמיתי, אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ - לכן, אוייב ירדוף אותם.
ד. הֵם הִמְלִיכוּ, וְלֹא מִמֶּנִּי - כשישראל המליכו מלכיהם, לא שאלו את פי ה', הֵשִׂירוּ, וְלֹא יָדָעְתִּי - וכשמינו שרים, ולא מדעתי, ( שהיו רשעים, ומכשילים ומחטיאים אותם ) כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים - מהכסף והזהב עשו ע"ז, ( הפסילים נקראו עצבים, משום שאינם מועילים ומעציבים את העובדים ) לְמַעַן יִכָּרֵת - והעצבים, הם הסיבה שיכרת מהם העושר ע"י האוייב.
ה. זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן - עזב ה' אתכם, בגלל העגל שהנחתם בבית אל ( שהיו עובדים מלכי שמרון ), חָרָה אַפִּי בָּם - בעגל שעשיתם, ובשומרון, עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן - עד מתי לא יתנו אל ליבם, לנקות עצמם מהע"ז.
ו. כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא - כי מישראל נעשה העגל, ( כי מישראל הוא - העגל ) חָרָשׁ עָשָׂהוּ, וְלֹא אֱלֹהִים הוּא - אומן עשה את העגל, ואין בו כוח אלוקות, כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן - כי עגל שומרון יִכָּתֵּש, ויעשה לחתיכות קטנות,
ז. כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ, וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ - ישראל קצרו רוח סופה, מפני שרוח זרעו, ( מה שזורעים - קוצרים. לכן ישראל שעבדו ע"ז, יקצרו הבל כמותה, דהיינו שלא יצליחו במעשיהם ) קָמָה אֵין לוֹ - לא תצמח התבואה, להיות קמה, ( קמה - שבולים עומדות ומוכנות לקצירה ) צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח - ולא יעשו קמח מהצמח שזרעו, ( שלא יצליחו במעשיהם ) אוּלַי יַעֲשֶׂה, זָרִים יִבְלָעֻהוּ - וגם אם תעשה התבואה קמה לעשות ממנה קמח, הזרים יקחו הכל.
כתובים
דברי הימים ב פרק ו
(א) אָז בראות שלמה את הענן היינו שבאה השכינה אָמַר שְׁלֹמֹה יְקֹוָק אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל עכשיו אני יודע שהקב"ה השרה את שכינתו כי השכינה דרכה להיות שרויה בערפל כמו שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים: (ב) וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל מלשון מדור לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים והשכינה לא תשרה במקום אחר לעולם כי שילה, נוב וגבעון לא היו לעולמים שהרי הם לא היו המקום הנבחר: (ג) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו אל מול העם וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד: (ד) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו שיתן לו בן שיבנה לו ביתאֵת דָּוִיד אָבִי וּבְיָדָיו מִלֵּא היינו קיים את דברו לֵאמֹר: (ה) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ו) וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִיד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבוֹתָ טוב עשית בזה וגם אני בוחר בבית שעלה בלבך לבנותו לשכן את שמו של ה' כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ וזה יהיה לזכות כי על ידו באה ההכנה והציווי לעשות הכל: (ט) ונאמר לדוד רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת אלא רק תעשה את כל ההכנות כִּי בִנְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: (י) וַיָּקֶם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקוּם תַּחַת דָּוִיד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (יא) וָאָשִׂים שָׁם בבית אֶת הָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בארון את לוחות ה- בְּרִית יְקֹוָק אֲשֶׁר כָּרַת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יב) וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו כדרך אדם שמבקש חסד: (יג) והיאך ראו כל ישראל את שלמה ושמעו את דבריו כִּי עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וַיִּתְּנֵהוּ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ וַיַּעֲמֹד עָלָיו וכך כולם ראו אותו וַיִּבְרַךְ כרע עַל בִּרְכָּיו נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה: (יד) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ ממה שאתה שֹׁמֵר את הגמול שהבטיח ב- הַבְּרִית שאתה גוזר מהשמים לתת את וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם כמו שהלך לפני דוד אבי: (טו) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ שאני בנו שלמה יבנה את הבית וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה שההבטחה התקיימה:
משנת ההלכה
א. כאמור לעיל נהגו כל ישראל שלא להסתפר בימי הספיר ל"ג יום בין גדולים ובין קטנים ובענין תספורת הזקן נחלקו הפוסקים יש האוסרים מעיקר הדין כתספורת הראש ויש האוסרים מכח המנהג ומ"מ לכולם ודאי הדבר אסור.
ב. וכן בקהילות האשכנזים נהגו שאין נשים מסתפרות מלבד לצורך מיוחד כגון בשיער שיש בו כינים וכדומה ולצורך מצוה כגון לצניעות או ליל טבילה וכן בכדי שלא תתגנה על בעלה ודאי מותר
ג. מריטת שער הגבות או הריסים מותרת ושאר שרות הגוף דינם כנ"ל.
ד. אדם שאורך שפמו מפריע לו לאכול רשאי לקצרו ולגלחו. וכן אדם שנגרם לו צער רב על ידי שגדלים שערות זקנו מותר לו לגלח אך אם יכול ישתדל לעשות כן בערב שבת לכבוד שבת.
ה. אדם החייב להתגלח לצרכי פרנסתו רשאי לגלח אמנם יש לשאול שאלת חכם וישתדל לעשות כן בערב שבת כנ"ל.
ו. אין איסור בימי העומר לרחוץ בים או בבריכה.
זמן ספירת העומר
ז. המתפלל במנין קבוע בשעה מאוחרת לדוגמא מי שיש לו מנין קבוע באחת עשרה י"א שעליו לספור ספירת העומר מיד בצאת הכוכבים ללא תפילת ערבית וי"א שעליו לספור עם הציבור אחרי תפילת ערבית מאוחר יותר וכן נהגו.
ח. ומ"מ לכו"ע מכיון שנאמר בפ' אמור "וספרתם...תמימות תהיינה" וכתבו הראשונים שכדי שיהיה כל יום "תמים" יש לספור ספירת העומר מיד בתחילת הלילה ומכיון שהלכה בידינו "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם" יש להקדים להתפלל תפילת ערבית בימי הספירה מוקדם ככל האפשר מיד אחרי צאת הכוכבים כדי לספור אח"כ ספירת העומר.
ט. אך מי שעובד באותו הזמן ואינו יכול לצאת להתפלל מכיון שההלכה היא תדיר וכו' אינו רשאי להקדים את ספירת העומר שאינה תדירה לערבית שהיא מצוה תדירה וא"כ עליו להמתין לספור עד אחרי ערבית ועוד סיבה נוספת שעליו להמתין מכיון שכשסופר בציבור הרי הוא מהודר יותר משום "ברוב עם הדרת מלך".
י. אך אם יודע שלא יוכל להתפלל במנין מאוחר יותר אלא ביחידות ואינו יכול להתפלל ביחידות בצאת הכוכבים אם חושש שמא יישכח לספור מאוחר יותר עליו לספור מיד בצאת הכוכבים .ביחידות.
יא. ובמקום שיכול לספור בציבור מייד אחר צאת הכוכבים למשל שבמקום עבודתו ישנם אנשים רבים שומרי תורה ומצוות שעובדים יחד ויוכלו להפסיק עבודתם כדי לספור אחר צה"כ אבל לא כדי להתפלל ערבית וערבית יתפללו מאוחר יותר נחלקו הפוסקים האם שייך כאן טעם של תדיר ושאינו תדיר וכו' ולפיכך אם יש אנשים מהציבור שאם לא יספרו עתה עלולים לשכוח לספור מאוחר יותר עדיף שכולם יספרו מיד אחר צאת הכוכבים.
[1] עיין רמב"ן שכתב "בעבור שיחדש בכאן בכל אחד מן המועדים מצוה חדשה, מלבד השבתון והמקרא קודש, תתיחד בכל מועד פרשה בפני עצמה שיזהיר בה "דבר אל בני ישראל" ומפני שחג השבועות זמנו תלוי בעומר, אמר הכל בפרשה אחת ובעבור שיום הזכרון ויום הכפורים בחדש אחד ושניהם מענין אחד בדין העונות וכפרתם לשבים, לא אמר ביום הכפורים "דבר אל בני ישראל", כי יספיק לו בדבור הראשון, ועשה מהן שתי פרשיות, שהם ענינים שונים".
[2] רש"י רמב"ן
[3] אדרת אליהו
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י ויקרא ב יד
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י ספורנו
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] אבע"ז רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רמב"ן
[18] רש"י
[19] ספורנו
[20] רמב"ן רבינו בחיי
[21] רשב"ם ספורנו
[22] חזקוני
[23] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה