מקרא
ויקרא פרק כג
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים האמורים בפרשת פנחס בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא אע"ג שכבר זמן שבעה ימי סוכה עברו, אעצור אתכם יום אחד שלא תלכו עדיין[1] וענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו[2] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה[3] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם שאתם חייבים לה' כמו הבכור והמעשר[4] וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:
(לט) אַךְ אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה[5] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץשדות וכרמים[6] תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שתחוגו לפניו, לתת הודאה לשמו על מעשיכם שאספתם תבואתכם[7] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר קיבלו חז"ל שזהו אתרוג כַּפֹּת תְּמָרִים לולב וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הדס וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק על ידי מצוות החד ישיבה בסוכה ד' מינים ושמחה[8] שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אפי' אותן שיש להם בתים מפוארים[9] יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה[10] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ אחר שכלה השמן שהתנדבו במלאכת המשכן צוה שיביאו לדורות[12] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום[13]:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת הפרוכת שלפני הארון הנקרא עדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ולדורות כשר גם בכהן הדיוט[14] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם[15] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה ולכן אמר הטהורה כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה מקבלים טומאה ולכתחלה צריך ליזהר בטהרתם[16] יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ
נביא
הושע פרק ח
ח. נִבְלַע יִשְׂרָאֵל - נשחת ישראל, ( ע"י הגויים ), עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם, כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ - ישראל בזויים בעיני הגויים, ככלי, שאין בו חפץ ושימוש.
ט. כִּי הֵמָּה - ישראל, עָלוּ אַשּׁוּר - לבקש את עזרתם, פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ - כחמור בר ההולך יחידי, בלי מנהיג, אֶפְרַיִם, הִתְנוּ אֲהָבִים - אפרים נתנו אתנן כזונה, למלך אשור .( שיעזור להם )
י. גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם - אף על פי שנתנו אתנן לגויים שיעזרום, עַתָּה אֲקַבְּצֵם - בבא העת, אגאל אותם, וַיָּחֵלּוּ מְּעָט, מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים - ומעט חִיל ורעדה יבוא עליהם, מהמשא שיתנו עליהם מלכי ושרי העמים.
יא. כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם, מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא, הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא - וחיל זה שיבוא עליהם, יהיה מפני שהרבו לחטוא ולעשות מזבחות לע"ז.
יב. אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי - ריבוי הוראות ותוכחות הנביאים, שאני שולח לו תמיד, ( מפני שרבים השליחים שאני שולח, נחשבים התוכחות כאילו כתובות לפניו ) כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ - נחשבים בעיניהם כדיבורים של אדם זר, ואינם שומעים.
יג. זִבְחֵי הַבְהָבַי - זבחיהם הנשרפים לפני, יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ, ה' לֹא רָצָם - שישחטו את הבשר לעצמם ויאכלו בשר ( כאילו כתוב "יזבחו בשר וְיאכלו"), שהרי אינם לרצון לפני, עַתָּה - בעוד זמן קצר, יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם, הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ - יזכור להענישם על חטאתם, וישובו למצרים. ( בזמן יוחנן בן קרח )
יד. וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ, וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת - שכח ישראל את ה' שעשהו לעם, ובנה ארמונות לע"ז, וִיהוּדָה, הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת - ויהודה הרבו ערים בצורות להגן מהאוייב, ( ולא בטחו בה' ) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו - של יהודה, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ - והאש תאכל את ארמונות הע"ז שבנו.
הושע פרק ט
א. אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל, כָּעַמִּים - אין ראוי לכם לשמוח ולגיל כמו העמים, כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ - מפני שזניתם מעל ה', אָהַבְתָּ אֶתְנָן, עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן - כזונה האוהבת לקבל אתנן דגן מן הגורן, הלכתם לבקש את עזרת הגויים.
ב. גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם - לכן, תבואה שבגורן ויין שביקב, לא תהיה להם למרעה, למאכל, וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ - התירוש "ישקר" לישראל, ולא יוציאו יין מהגפן,
ג. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה' - כי יגלו, וְשָׁב אֶפְרַיִם מִצְרַיִם - ישיבו את עצמם לנוס למצרים, וּבְאַשּׁוּר טָמֵא יֹאכֵלוּ - ובגלות אשור יאכלו מאכלים טמאים.
ד. לֹא יִסְּכוּ לַה' יַיִן, וְלֹא יֶעֶרְבוּ לוֹ - לשם מה ינסכו לפני ה' יין, הלא אינו לרצון לפניו, ואינו ערב לו, ( שהלא עוברים על מצוותיו ) זִבְחֵיהֶם, כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם - זבחיהם נחשבים כמאכל של אונן, (אבל), שמאכלו נטמא ממנו, כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ - כל מי שאוכל ממאכל האונן - נטמא, כך כל זבחיהם - כטמאים לפני, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם, לֹא יָבוֹא בֵּית ה' - הקרבן שמביאים לכפרת נפשם, אין ראוי שיבוא בבית ה'. ( מפני שאינם מטיבים את דרכם )
ה. מַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם מוֹעֵד - ומה תעשו, ביום המיועד לפורענות שתבוא עליכם, וּלְיוֹם חַג ה' - שהוא היום, שה' יהרוג בכם. (ההריגה היא כמו זבח שמקריבים ביום חג )
ו. כִּי הִנֵּה הָלְכוּ, מִשֹּׁד - כי הנה הלכו מארצם מפני השודד שבא עליהם, ( נ"נ ) מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם, מֹף תְּקַבְּרֵם -במצרים יתקבצו, ובעיר מוף ( מוף היא נוף ) ימותו ויקברו, מַחְמַד לְכַסְפָּם - בתי אוצרות כספם שהיו חומדים, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם, חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם - יִרְשוּ קימוש וחוח ( מיני קוצים), מפני שיהיו שממה.
ז. בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה, בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם - באו הימים, שה' יפקוד ויזכור לשלם להם כפעלם הרע, יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל, אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ - אז יֵדְעו ישראל, שאוילים היו נביאי השקר, ומשוגע היה האיש שחשבו שיש בו רוח אלוקים, והבטיחו להם טובות, עַל רֹב עֲוֹנְךָ, וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה - ובגלל רוב עוונותיכם, רבה השנאה השמורה עליכם אצל ה'[17].
ח. צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי - צופה ( נביא שקר ) יש לאפרים עם הע"ז שלו, נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו - ונביא שקר זה, דומה לפח ומוקש לישראל, ( שמכשיל אותם בדרכיהם) מַשְׂטֵמָה, בְּבֵית אֱלֹהָיו - ולכן בבית ה', יש לישראל - משטמה, ( שנאה ) מאת ה'.
ט. הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה - העמיקו להשחית את דרכם, כמו בימי פלגש בגבעה, יִזְכּוֹר עֲוֹנָם יִפְקוֹד חַטֹּאתָם - ולכן, יזכור להענישם על רעתם.
י. כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל - ישראל חביבים היו על ה', כגפן שמוצא אדם במדבר, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה - כחביבות שיש לאדם, בתאנה היוצאת ראשונה, בְּרֵאשִׁיתָהּ - בתחילת בישול התאנים, רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם - ראיתי בחביבות את אבותיכם, הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר - אך כשהם באו לעבוד לבעל פעור, וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת - והפרישו עצמם לע"ז, המביישת את עובדיהָ, וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים, כְּאָהֳבָם - היו משוקצים ומתועבים לפני, כפי השיעור שאהבתי אותם בתחילה.
יא. אֶפְרַיִם, כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם - כבודם של אפרים, יתעופף כעוף הפורח, (הכוונה שימעטו בניהם) מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן - או שימותו בלידה, או בעודם בבטן אימם, או שלא יהיו כלל בהריון.
כתובים
דברי הימים ב פרק ו
(טז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ ההבטחה שהבטחת לו כמבואר בספר מלכים (מ"א ב, ד) לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל ושם התנה הקב"ה עם דוד - רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי: (יז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֵן יעשה נאמן ואמת כלומר יתקיים דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְדָוִיד: (יח) כִּי הַאֻמְנָם האם אמת הדבר ש - יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת עם הָאָדָם עַל הָאָרֶץ כלומר בבית המקדש הבנוי על הארץ הלא - הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי כלומר כל שכן שלא יוכל להכילך - הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי כי אתה מקום העולם ואין העולם מקומך, א"כ מה שבניתי הבית לך אינו אלא על דרך משל שיהיה רצונך וכבודך נמצא בבית הזה לשמוע אל התפלה אשר יתפללו במקום הזה: (יט) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה הצעקה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ: (כ) לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָשׂוּם שִׁמְךָ שָׁם לִשְׁמוֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה ואעפ"י שבכל מקום הוא רצונו אלא הצועק אליו בלב שלם לשמוע תפלתו בקש שלמה מלפני השם שיהא המקום הזה הנבחר מסייע בתפלה כאלו הבית הוא מלאך מליץ ותשמע תפלת כל המתפלל בבית הזה בקרוב יותר משיתפלל במקום אחר: (כא) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תַּחֲנוּנֵי עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ לעוונות המתפלל: (כב) אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ בדיני ממונות, והדיין - וְנָשָׁא בוֹ חייב אותו אָלָה שבועה לְהַאֲלֹתוֹ לקללו אם יישבע לשקר וּבָא המחוייב שבועה ואמר אָלָה את השבועה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה: (כג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהָשִׁיב לְרָשָׁע המחוייב שבועה אם ישקר כגמולו לָתֵת דַּרְכּוֹ של הרשע שמשביע אחרים בחינם בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק הנשבע באמת לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ של המשביע בצדק ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת אמר על זה לא תסלח הואיל וחלל הבית עם השבועה: ס (כד) וְאִם יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב ולא מפני שידך קצרה מלהושיע אלא דבר זה גורם - כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ והתוודו והללו אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה: (כה) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁיבוֹתָם מן השבי ששבום אויביהם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם: פ (כו) בְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ ואפילו אם -מֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם ישובו מחטאתם למען אשר תענם בעת הצרה ולא מאהבת המקום: (כז) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם בזה תלמדם הדרך הטובה לשוב מאהבתך בראותם חסדי המקום אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ ומה גורם לעצירת הגשמים וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה: ס (כח) רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹןשהזרעים לפני שנגמרת הבשלתם נשדפים ומתייבשים וְיֵרָקוֹן התבואה במקום להצהיב ולהכסיף נראית או נשארת ירוקה אַרְבֶּה וְחָסִיל סוג של ארבה כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אוֹיְבָיו בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו או כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה: (כט) כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל הָאָדָם הפרטי היחיד וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: (ל) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם: לְמַעַן כשיראו שתסלח להם בשובם אליך והתפללם אליך בבית הזה ידעו כי בעונש עון בא להם הנגע והמחלה ולא שהוא מקרה ובעבור זה - יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ: ס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה