מקרא
ויקרא פרק כז
(כב) וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ כלומר שדה שקנה ולא שדה שהוא מנחלת אבותיו אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַיקֹוָק:
(כג) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כלומר ייחשב את פדינו כחישוב שדה אחוזה:
(כד) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה סלע ופונדיון לשנה[1]:
(כה) וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ קבע משה רבינו מטבע כסף בישראל, כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא "שקל" בעבור שכל המטבע במשקל שלם, אין בו פחות ולא כסף סיגים. ובעבור שמשקלי הערכין ופדיון הבכור במטבע ההוא שהם קדש, וכן כל שקלי המשכן וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, יקרא לו הכתוב שקל הקדש[2] ומשקלו - עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל: ס
(כו) אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַיקֹוָק בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ לשום קרבן אחר מכיון שאינו שלו[3] וגם אינו צריך להקדישו קדושת בכור מכיון שיש לו קדושה עצמית[4] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַיקֹוָק הוּא:
(כז) וְאִם הקדיש לה' בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ כלומר לפי מה שיעריכנו הכהן וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל על ידי בעליו וְנִמְכַּר לאחרים[5] בְּעֶרְכֶּךָ:
(כח) אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיקֹוָק לכהנים מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם עבד כנעני[6] וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק וינתן לכהן:
(כט) כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם שאינו שלו כגון הנלחמים על אויביהם ונודרים נדר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם (במדבר כא ב) לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת ימותו כל האדם הנמצא בהם והטעם, שאין דעת הנודר כן לתתו לכהנים, רק שיהיה הכל אסור בהנאה, כי נתכוון להכרית האויבים ולכלותם[7]:
(ל) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מעשר שני מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיקֹוָק הוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק
קנאו השם ומשולחנו צוה לך לעלות ולאכול בירושלים כמו שנאמר (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו'[8] וי"א שממון גבוה הוא חוץ לירושלים ואין מקדשין בו את האשה[9]:
(לא) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ ולא ממעשר חבירו הפודה מעשר של חבירו אין מוסיף חומש ומה היא גאולתו כדי להתירו באכילה בכל מקום והמעות יעלה ויאכל בירושלים כמ"ש ונתת בכסף[10] חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:
(לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אין חיוב מעשר בהמה בבהמות שלקח או שנשתתף עמהן אלא בבהמות הנולדות בעדרו, והוא הדין בחיוב בכורה, שנאמר (דברים טו, יט) בבקרך ובצאנך, ואם לקח טלאים מן השוק פטור מלעשר ופטור מן הבכורה[11] אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיקֹוָק כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה והעשירי מכה בשבט צבוע באדום להיות ניכר שהוא מעשר כן עושה לטלאים ועגלים של כל שנה ושנה ויהיה קודש לה' ליקרב למזבח דמו ואמוריו והבשר נאכל לבעלים שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה ולא מצינו שיהא בשרו ניתן לכהנים[12]:
(לג) לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע שיוציא העשירי בין טוב בין רע ואין צריך לברור את היפה ולחכמים אם נכנס לדיר וברר המובחר אינו מעשר דצריך עשירי דוקא. ואף בעל מום קדוש בקדושת מעשר ואסור לגזוז ולעבודוְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל שאינו נפדה ואינו נמכר[13]:
(לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי כדי להעיד אמיתות נבואת השליח המבוררת במחשבתנו הרשומה בנפשותנו, לא על פי אותותיו ומופתיו רק על פי עדותנו, עינינו ראו ולא זר, ולעד לא עשה, ולכן אמר את משה. ולהעיד על העם שקבלו התורה אשר מחשבתם קדמה בטרם יולדו הררי אל, אמר אל בני ישראל. ולהעיד על המקום שבו ניתנו ובו חרדו רעיונינו הזכיר בהר סיני. שם כל יקר ראתה עיני, בראותי יקרו, שם נפשי יצאה בדברו, זרח משעיר והופיע מהר פארן, ושם אתא אלי מרבבות קודש, שם ראיתי רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש[14]:
סליק פרשת בחוקותי
ונשלם ספר תורת הכהנים וקרבנותן ומצותן:
ישובב אל עליון דברים להויתן:
לוים לשירן וכהנים לעבודתן:
וישראל אל נוה איתן:
עינינו תראינה ירושלים גנת ביתן:
וארמון על משפטו היכל ודביר על מכונתן:
ובנות יהודה בשלוותן:
וערבה לה' מנחת יהודה כימי עולם וכשנים כקדמותן:
יעלו על רצון מזבחו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן:
תם ונשלם ספר ויקרא בעז"ה:
חזק חזק ונתחזק
נביא
פתיחה לספר עמוס
ב
משפחתו
שם אביו של עמוס לא נזכר בכתוב ויש אומרים שדברי עמוס לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי מכוונים לאביו ממש לומר שאביו של עמוס לא היה נביא ובמדרש אמר ר' יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא ובן נביא וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו הוא נביא ואביו אינו נביא ורבנן אמרין בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא שכן עמוס אמר לאמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי מה זה נביא והוא אומר לא נביא אנכי אף אביו היה נביא והוא אומר ולא בן נביא אנכי
על כל פנים לא סופר בכתוב דבר על בית אביו של עמוס ולא על משפחתו עמוס היה מקום חיותו
כדברי הכתוב בראש נבואותיו בנקדים מתקוע תקוע נזכרת בין ערי יהודה שבנאן וביצרן רחבעם מלך יהודה וישב רחבעם בירושלם ... ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע מכאן שתקוע בסביבות בית לחם ואמנם נמצא גם בימינו מקום מדרום לבית לחם שהערבים קוראים לו חרבת תקועי וי"ו שרוקה המקום נמצא על גבול מדבר יהודה וחלק מהמדבר הזה נקרא בשם מדבר תקוע תקוע נזכרת גם ברשימות היחס של שבט יהודה
יש הסוברים שהיתה עוד תקוע בגליל ובגמרא אמרו שתקוע היא תקוע שממנה באה האשה החכמה אל דוד לפי זה פירשו קצת מפרשים בשמואל שם שתקוע הנזכרת שם בגליל היא והרד"ק אף הוסיף וכתב בפירושו לעמוס שתקוע של עמוס היא עיר בנחלת אשר ואמנם אין ראיה מוכרחת לא במקרא ואף לא בלשון המשנה והגמרא שהיתה תקוע בגליל על כל פנים לשיטת הרד"ק עמוס הוא נביא מבני מלכות עשרת השבטים ואילו לשיטה שתקוע ביהודה עמוס הוא מבני יהודה ונשלח להינבא במלכות עשרת השבטים ואף לסברה שתקוע שבמשנה ושל האשה החכמה בגליל היא אפשר לומר שתקוע של עמוס ביהודה היא ועמוס מבית יהודה היה
משלח ידו
על משלוח ידו של עמוס טרם הלקחו לנביא אומר הכתוב בראש הספר אשר היה בנקדים' ועמוס אומר לאמציה בוקר אנכי ובולס שקמים ויקחני ה' מאחרי הצאן ברור שהיה עמוס עוסק בגידול בהמות ובעצי פרי לפי תרגום יונתן היה עמוס בעל נכסים מרי גיתי בעל מקנה ושקמין אית לי
בגמ' נדרים לח. "אמר ר' יוחנן כל הנביאים עשירים היו מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה ... עמוס דכתיב (עמוס ז) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא וגו'
על כל פנים ברור גם לפי פשוטו של מקרא שקודם שהיה עמוס לנביא היתה בידו מלאכה להתפרנס הימנה מסתבר שכאשר נלקח עמוס לנביא חדל להתעסק במלאכתו ואין אנו יודעים ממה התפרנס בימי הינבאו אמציה סבר שהוא מתפרנס מנבואתו כלומר נוטל מתנות משומעי נבואותיו ולפיכך אמר ואכל שם ושם תנבא
בימי עמוס רצה אמציה לספר עליו לשון הרע למלך ירבעם כמבואר בפרק ז וירבעם לא קיבל וזכה חהמנות על מלכי יהוד כנאמר בגמ' פסחים פז: "אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס מנלן דאימני דכתיב (הושע א) דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ומנלן דלא קיבל לשון הרע דכתיב (עמוס ז) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך וגו' וכתיב כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וגו' אמר חס ושלום אמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו"
נבואותיו של עמוס
ספר עמוס עיקרו תוכחות לעם ישראל כמבואר בספרי פרשת דברים (פיסקא א) מה תלמוד לומר אלה הדברים אשר דבר משה מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (דברים לב טו) וישמן ישורון ויבעט. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, וכי לא נתנבא עמוס אלא על אלו בלבד והלא יותר מכל חבריו נתנבא מה תלמוד לומר דברי עמוס מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה אלו בתי דינים שלהם....
במדרשים מבואר שעמוס היה כבד פה כלומר שהיה מגמגם וכך נאמר בויקרא רבה פרשת צו (פרשה י) "ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה בישעיה אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו) את מי אשלח ומי ילך לנו שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי ... שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס דא"ר פנחס למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו" וכן נאמר בקהלת רבה (פרשה א) למה נקרא שמו עמוס א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו, אמרו אנשי דורו הניח הקב"ה את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא, פסילוסא וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא טז – נחמו)
כתובים
דברי הימים ב פרק יד
(יג) וַיַּכּוּ אֵת כָּל הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי הָיָה פַחַד יְקֹוָק עֲלֵיהֶם ולא מצאו בעצמם כח להלחם וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הֶעָרִים כִּי בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם של רכוש ובשל כך הם התעכבו ובסופו של דבר הם לא היו צריכים להלחם כלל אלא רק לקחת את השלל: (יד) וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן שביזה של בעלי חיים נקרא שבי לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: ס
דברי הימים ב פרק טו
(א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים: (ב) וַיֵּצֵא מביתו ויבוא לִפְנֵי אָסָא כשחזר מהמלחמה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְקֹוָק עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם בגלל שאתם עִמּוֹ היינו הקב"ה ושומרים את דברו וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם והכל תלוי במעשיכם: ס (ג) שהרי וְיָמִים רַבִּים חלפו לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה שמורה את דרכי הקב"ה וּלְלֹא תוֹרָה ולא היו חפצים בלימוד התורה עד שאתה באת: (ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וכאשר יש צרה לישראל הוא שב אל ה' וכאשר הם וַיְבַקְשֻׁהוּ הוא וַיִּמָּצֵא לָהֶם: (ה) וּבָעִתִּים הָהֵם ובאותם זמנים שעמ"י החזיק במרדו נגד ה' אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא ולא משנה לאיזה כיוון הוא הלך כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת היינו ארצות בנ"י: (ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וישראל ויהודה נלחמו ושברו אחד בשניוְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם שבר אותם בְּכָל צָרָה והעונשים היו מושגחים משמים: (ז) אבל וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כשאתם התחלתם להתחזק ולאחוז בדרכי הקב"ה אל תעזבו ואל תרפו שהמלאכה היא רבה אבל כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם והקב"ה ייתן גמול על הפעולות שלכם: ס (ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא וכשמע אסא גם את הנבואה של עודד הנביא (שלא הוזכרה כאן) הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים שעדיין לא העביר וזהו עבודה זרה ונקראת כך שמאוסה כמו שיקוצים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ תיקן ובנה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְקֹוָק: (ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ: פ (י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא: (יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל אשר הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים: (יב) וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית ע"י עגל שכרתו לשנים וכל העובר בו אמר לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: (יג) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה