מקרא
במדבר פרק ג
(יח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנִי וְשִׁמְעִי:
(יט) וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל:
(כ) וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם:
(כא) לְגֵרְשׁוֹן היו הפקודים[1] מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי:
(כב) פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(כג) מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי כמו אחורי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה בצד מערב[2] לא החל הכתוב במשמרות הלוים מן המזרח כאשר עשה בדגלים, מפני שאין שם משמרת ללוים רק לאהרן ובניו הכהנים ולמשה שהוא כהן הכהנים והחל מן המערב שהוא מעמד כנגד המזרח[3]:
(כד) וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל:
(כה) וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד יריעות הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל יריעות העזים מִכְסֵהוּ עורות אילים ותחשים[4] וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל סמוך ל - הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב שהחצר וכן קלעי החצר הקיפו בג' רוחות את המשכן וברוח מזרחית היה עקרו להקיף את המזבח שלכן היה רחוק נ' אמה מן המשכן[5] וְאֵת מֵיתָרָיו של משכן והאהל ולא של חצר לְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(כז) וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַעַמְרָמִי משה ובניו[6] וּמִשְׁפַּחַת הַיִּצְהָרִי וּמִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי וּמִשְׁפַּחַת הָעָזִּיאֵלִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי:
(כח) בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ הוא הארון ונקרא קדש כנגד המשכן[7]:
(כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום:
(ל) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל:
(לא) וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת החיצוני והפנימי[8] וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ היא הפרכת[9] וְכֹל עֲבֹדָתוֹ וי"א שהוא מסך פתח אהל מועד וכל עבודתו מיתריו[10]:
(לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי שהיה נשיא על שלשת הנשיאים של שלש המשפחות[11] אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ:
(לג) לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי וּמִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת מְרָרִי:
(לד) וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(לה) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה:
(לו) וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(לז) וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם:
(לח) וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
(לט) כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף ואם תחשב את כולם אתה מוצא - "עשרים ושנים אלף ושלש מאות", וזו שאלה [ששאל] קונטרקוס ההגמון את רבן גמליאל בבכורות ואמר לו - שאותם שלש מאות בכורות היו ופדו את עצמן, ולכך לא נמנו דרך הפדיום[12]: ס
נביא
פרק ד
א. שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן - נְשוֹת מלכי ושרי שומרון, (שנמשלו לפרות שמנות ומדושנות, הרועות בהרי הבשן), הָעשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים - העושקות ושוברות את העניים, הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה - ואומרות לבעליהן, לקנות יין בעושק שעשקו מהעניים.
ב. נִשְׁבַּע ה’ אֱלוֹקִים בְּקָדְשׁוֹ - נשבע ה' בקדושת שמו, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם, וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת- יבואו ימים שיבוא האוייב ויגלה אתכם בסירות קטנות, ( סירות בצורת צינה, מגן ) וְאַחֲרִיתְכֶן, בְּסִירוֹת דּוּגָה - ואת בניכם יקח ( האחרית של האדם - אלו בניו שנשארים אחריו ) בסירות קטנות כסירות הדייגים.
ג. וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה - הנשים יצאו ויברחו דרך הפרצות שבחומה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ - בפרצה שנגדה, (הקרובה אליהָ), וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה נְאֻם ה' - ויגלו ויושלכו עד הרמונה. ( שם מקום )
ד. בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ - עתה, עשו כרצונכם הרע, ולכו לבית אל ולגלגל, והרבו לפשוע בע"ז, אולי יושיעו אתכם, וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם - בכל בוקר הביאו שמה קרבנותיכם לעגל,לִשְׁלשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם - ולשם תביאו אחר שלוש שנים, את המעשרות שביערתם מבתיכם[13]. ( ולא כפי ציווי התורה להביאם לירושלים ).
ה. וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה - הקריבו לעגל, מִלַחְמֵי התודה, אף שיש במינם מין חמץ ! (במיני הלחם שבא עם קרבן תודה, יש מין אחד חמץ, שאסור להעלותו למזבח. ומשום כך, לא מקריבים כלל את לחמי התודה!) וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ - קראו והשמיעו להביא נדבות לע"ז, כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ אֱלוֹקִים - להביא לע"ז, ולא לה' ית'.
ו. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם - כמו שאתם לא הבאתם לפני קרבנות ומעשרות, גם אני מנעתי מכם אוכל בכל הערים, עד ששיניכם נשארו תמיד נקיות, וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם - ולחם היה חסר בכל מקומותיכם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה’ - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
ז. וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם, בְּעוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר - בשלושת החדשים שלפני הקציר,( שאז, צריכה התבואה גשמים רבים ) מנעתי מכם גשם, וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת, וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר - וכנגד הטבע, על עיר אחת אמטיר גשם, ומעיר אחרת אמנע מטר, לאוֹת, כי מאיתי נהיה הדבר הזה, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר, וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ, תִּיבָשׁ - ואפילו באותה עיר, רק בחלקה אוריד הגשם, וחלקה האחר יִבַש.
ח. וְנָעוּ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ עָרִים, אֶל עִיר אַחַת, לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ - ינועו ישראל אל העיר שאמטיר עליה מטר, להרוות צמאונם, ולא ישבעו מהשתיה שימצאו, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
ט. הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן - הכיתי את התבואה בשדפון וירקון, (שִּׁדָּפוֹן - שהתבואה מוכה ומתייבשת מהרוח,כמו: "שדופות קדים", יֵּרָקוֹן- שהתבואה מתייבשת והופכים למראה ירוק ). הַרְבּוֹת - מה שאתם מרבים, גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם - גנים, כרמים, מטעי תאנים וזיתים, יֹאכַל הַגָּזָם - יאכל הגזם ( מין ארבה), וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה’ - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
י. שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם - שלחתי בכם דֶבֶר, כשירדתם למצרים להביא תבואה, מפני הרעב בארץ, הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם, עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם - את הבחורים שירדו למצרים הרגו האוייבים בחרב, ואת הסוסים לקחו שבִי, וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם - ריח רע עלה במחניכם מריבוי המתים, וּבְאַפְּכֶם - עד שעלה באפיכם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
יא. הָפַכְתִּי בָכֶם - הפכתי והשחתתי, חלקים מארצכם, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים, אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה - כמו שהפך ה' את סדום ועמורה, וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה - עד שמי שנשאר, דומה לאוּד המוצל מהשריפה,(האוד, הוא העץ שהופכים בו האש, ואינו נשרף לגמרי כְּעצי המדורה ) וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה' - ובכל זאת, לא שבתם אלי בתשובה.
יב. לָכֵן - בגלל שלא שבתם אלי, כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל - כמו כל הרעות הללו, אעשה לכם ישראל, עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ - ומפני ששומעים אתם מהנביאים, שכך אעשה לכם, הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל - הכינו את עצמכם לפני ה', ושובו לפני בתשובה,
יג. כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ - כי הנה ה', הוא היוצר הרים ובורא את הרוח, וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ - הוא שיודע שיחת כל אדם, עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה - ובידו להפוך את אור השחר - לחושך, וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ - ובידו לדרוך ולהשפיל, את בעלי הגאווה שבארץ, ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, שְׁמוֹ - ששמו של ה', מורה על כך, שהוא אדון כל הצבאות (צבא השמים והארץ), וברצונו יעשה כל חפצו, וא"כ שובו אליו -ותנצלו מהרעה !
כתובים
דברי הימים ב פרק יח
(ז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק מֵאֹתוֹ שתוכל לדרוש את ה' מעמו וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן שהרי הוא רק אומר את מה שהקב"ה שם בפיו: (ח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד שר אחד משריו וַיֹּאמֶר אמור למיכיהו שיבוא מַהֵר מיכהו מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא: (ט) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בגדי מלוכה וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח בגורן שעמד מול שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם: (י) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָהאחד מנביאי הבעל קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם היינו תחזק להתגבר עליהם כמשל שבקרניים ינגח אותם והסיבה שהוא עשה דוגמא הייתה כי כך הייתה דרכם של נביאי ה': (יא) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְקֹוָק בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (יב) וְהַמַּלְאָךְ והשליח אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד בהסכמה אחת מנבאים טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ ולכן וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ גם אתה טּוֹב היינו שהנבואה שלך תהיה טובה למלך: (יג) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְקֹוָק כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי רק אֹתוֹ אֲדַבֵּר: (יד) וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ יהושפט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָה הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם וכאן לא אמר נבואה אלא אמר מעצמו כברכה שהלוואי וינצחו והקב"ה מסור את אנשי רמות גלעד בידיהם[14]: (טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים לא פעם ולא פעמיים אלא כמה פעמים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת ולא דברי שקר ולא דברי לעג בְּשֵׁם יְקֹוָק שידע שאינו מדבר בשם ה' אך לא ידע אם מברך מעצמו או לועג: (טז) וַיֹּאמֶר מיכיהו רָאִיתִי במראה הנבואה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים מפוזרים עַל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה להנהיג אותם ביחדוַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה שמכיוון שאין להם מנהיג עדיף שיחזרו הביתה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם היינו שהמלך אחאב ימות וכל העם יחזרו בשלום: (יז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחאב אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שמפני השנאה לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם לְרָע ובאמת זה לא דבר ה': ס (יח) עונה מיכיהו וַיֹּאמֶר לָכֵן מכיוון שאתה חושד שאני לא אומר את דבר ה' שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק ותראה האמת איתירָאִיתִי אֶת יְקֹוָק יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ שבימין עומדים מלמדי הזכות ולשמאל עומדים מלמדי החובה: (יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לעומדים מצדדיו מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעָד שכבר נגזר דינו לחובה וַיֹּאמֶר זֶה אֹמֵר כָּכָה ברעיון אחד וְזֶה אֹמֵר כָּכָה ברעיון אחר: (כ) וַיֵּצֵא הָרוּחַ רוחו של נבות היזרעאלי וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו בַּמָּה: (כא) וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר אדבר שקר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו להבטיח לו הצלחה במלחמה וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכַל ותצליח והוא יצא למלחמה צֵא וַעֲשֵׂה כֵן להזדרז:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
הזורה
א. הזורה לרוח, כל מה שאסור בשבת, אסור ביו"ט (חיי אדם כלל פב סעי' א)
הבורר
ב. הבורר, הוא מהמלאכות המותרות ביו"ט[15], בין אוכל מתוך הפסולת ובין פסולת מתוך האוכל, ומותר לברור[16] אפילו לסעודה אחרת שצריך לבו ביום (חיי אדם שם סעי' ב ומ"ב תקו ס"ק ה ותקי ס"ק ה)
ג. במה דברים אמורים, כשהאוכל מרובה על הפסולת שאז טוב יותר לברור את הפסולת[17] כיון שטירחתו מועטת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את האוכל שטירחתו מועטת ומניח את הפסולת. ואם שניהם שוים בורר איזה מהם שירצה (שו"ע סי' תקי סעי' ב ובמ"ב שם)
ד. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת, כגון שהפסולת דקה אעפ"י שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. וכן להיפך (שם ובמ"ב ס"ק ט)
ה. ואם יכל לברור מבעוד יום ראוי שיברור דוקא אוכל מתוך פסולת[18], ויעשה כן סמוך לסעודתו[19]
ו. הפוצח אגוזים או אגוזי אדמה וכיו"ב ביו"ט יברור את האוכל מתוך הפסולת או את הפסולת מתוך האוכל ובלבד שיברור את זה שקל יותר לברור כדי למעט בטורח (מ"ב שם ס"ק י)
ז. אסור להניח קטניות או שאר זרעונים במים כדי שתצוף הפסולת למעלה או שיפול העפר למטה[20] שזה דרך חול (חיי אדם שם סעי' ד)
[2] אבע"ז
[8] אבע"ז
[10] אבע"ז
[13] ביעור מעשרות - אחר כל שלש שנים משנות השמיטה, היינו, בשנה הרביעית והשביעית, מבערים (מוציאים) את כל המעשרות מן הבית. כל מעשר נותן כפי עניינו: מעשר ראשון - ללוי, מעשר עני - לעני וכו'.(פר' ראה וכי תבוא).
[15] ולרשב"א אסור מדאורייתא, ולכן כל מה שבשבת חייב, אסור גם ביום טוב, אלא מה שאסרו בשבת מדרבנן, התירו ביו"ט, ולפי זה אפילו כשבורר ביד, אינו מותר אלא מה שצריך לאותה סעודה. אבל לסעודה אחרת, אפי' לבו ביום, אסור. אבל לדעת שאר פוסקים וכן דעת השו"ע דכל מלאכות שהם באוכל נפש גופא דינו אלא מדרבנן, מלאכת בורר התירו לגמרי (חיי אדם שם)
[16] ובדבר שהדרך לברור אותו לצורך זמן מרובה ידו וכ"ש בכלי אע"ג שהוא בורר עכשיו לצורך יו"ט אסור כיון שנראה שבורר לצורך מחר (ביאור הלכה סי' תקי ד"ה הבורר ולדעת החיי אדם המובא שם כל דבר שעיקר דרך ברירתו הוא בידו ג"כ אסור ביו"ט ועיין בבה"ל שם ד"ה אם ירצה שכתב שבסתם ברירה ביד אינה עיקר דרך הברירה)
[17] ואע"ג שהפסולת מוקצה כתב בתורע"א בחידושיו לביצה פ"א מ"ח דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש מותר ביו"ט ועיי"ש ברש"ש ובחזו"א סי' מז ס"ק טו
[18] בבה"ל תקי סעי' ב ד"ה אם רוצה הביא דדעת המ"א ושאר אחרונים דבורר הוא ממלאכות המותרות לגמרי ביו"ט. והביא שהט"ז מצדד להלכה כדעת הרשב"א דדוקא לאלתר שרי אבל לא להניח דכיון שבשבת חייב חטאת אסור ביום טוב ותמהו עליו האחרונים (פמ"ג ובית מאיר ונהר שלום וש"א) וכתב "אכן מה דהעיר דצריך לאסור מטעם דהיה אפשר לעשות מבעוד יום לכאורה הדין עמו בזה דהא כן מבואר ברמ"א סי' תצ"ה ס"ג לדעת היש מחמירין דאפילו באוכל נפש עצמו כל שאפשר לעשותו מבע"י אסור כ"א ע"י שינוי ואם כן בעניננו הא דמתירין פסולת מתוך אוכל דוקא כשלא היה יכול לברור מבע"י אכן מסתימת השו"ע והרמ"א משמע דיש להקל בעניננו בכל גווני והטעם אפשר לענ"ד לומר דכיון דע"י שינוי כתב שם הרמ"א שמותר וכאן דבלא"ה לא התירו אלא ע"י קנון ותמחוי י"ל דזה חשיב שינוי דכדרכו הוא דוקא ע"י נפה וכברה ואף דאין זה שינוי גמור דבשבת בפסולת מתוך אוכל חייב אף בזה מ"מ לענין יו"ט חשיב שינוי וכ"ש אם בורר ביד וכן בעבוה"ק להרשב"א משמע גם כן דזה חשיב שלא כדרכו" וכתב למסקנא היוצא מדברינו דהנוהג להקל לברור קטניות פסולת מתוך אוכל אף שהיה אפשר מבעוד יום יש להם על מי לסמוך ואף בבורר להניח לסעודה אחרת ומ"מ לכתחלה נכון בכגון זה שהיה אפשר לו מבעוד יום לברור האוכל מתוך הפסולת דזהו בודאי חשיב שינוי וכמדומה שכן נוהגין העולם":
[19] בבה"ל שם לא כתב דבעינן סמוך לסעודה אבל בשו"ע הרב סי' תקי סעי' ה כתב שיברור סמוך לסעודה ומביאו בשמירת שבת כהלכתה ח"א פ"ד הערה יח
[20] ועיין בשמירת שבת כהלכתה שם הערה כ שכתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שיש להסתפק שמה שנאסר הוא רק בעפר או פסולת שדרך לברור לימים רבים אבל לברור באופן זה קטניות מתולעים כיון שרגילים לעשות כן לפני הבישול ולא לימים רבים אין זה בורר ביו"ט ובסעי' ה שם כתב לאיסורא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה