מקרא
ויקרא פרק כה
(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב הרי הן כשדות הנגאלים עד היובל ויוצאין ביובל לבעלים אם לא נגאלו גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ מיד אם ירצה ובזה יפה כחו מכח שדות שהשדות אין נגאלות עד שתי שנים ואם לא יגאל - וּבַיֹּבֵל יֵצֵא בחינם[1]:
(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם ארבעים ושמנה עיר שנתנו להם[2] בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם אעפ"י שהיא מוקפת ולא תימכר לצמיתות גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם אפילו לאחר מלאות שנה תמימה[3]:
(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם שאם ישראל מכר בית עיר חומה ללוי וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כלומר, אין לה דין בתי ערי חומה, שכשם שאין ישראל יכול לקנות לצמיתות מלוי, כך אין הלוי יכול לקנות מישראל לצמיתות, אלא יגאל או יצא ביובל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם מ"ח עיר שהיה להם בארץ ישראל, ו' ערי מקלט ומ"ב שניתוספו עליהם כדכתיב - "ועליהם [תתנו] ארבעים ושתים עיר". ואין להם אחוזה אחרת ולא שדות וכרמים אלא הערים ומגרשיהם ו -[4] הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כלל וכלל ואין דינו כבית[5] כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם: ס
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ שאינו יכול להשיג מה שהוא צריך וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ על ידי מתנה או על ידי הלואה אבל לא בריבית כמו שמפרש בהמשך[6] גֵּר וְתוֹשָׁב אף אם הוא גר או תושב ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות[7] וָחַי עִמָּךְ זהו מצות עשה להחיותו עמך, וממנה נצטוינו על פיקוח נפש[8]:
(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ הוא שילונו מנה ליתן לו ברביתו חמשת שקלים בכל שנה, ויקרא כן בעבור כי אחריתו כנחש ישך וְתַרְבִּית הוא שילונו עד זמן פלוני ואז יפרענו ויתן לו רבית חמשה שקלים, ואין בו רבית אחר הזמן ההוא, כי זה איננו נושך שלא יעלה יותר מן הסך ההוא אבל הוא רבית[9] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:
(לח) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: ס
(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד כל עבד עברי ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים מבוזים שהעבדים עושים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד במה דברים אמורים בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר ואפילו בנו ותלמידו מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו וי"א שאסור גם בישראל שלא נמכר כל שלא התנה עמו על מנת כן[10]:
(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ כלומר שיכול אדם לצוותו בכל הדברים שדרך בני אדם לצוות השכיר והתושב ולפיכך מותר להעבידו שיספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו[11] עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:
נביא
הושע פרק יד
א. תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן - תהיה שומרון שממה, כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ - כי מרדה בה', בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ - אנשי שומרון, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ - יבקעו את התינוקות, וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ - ואת הנשים המעוברות - יבקעו את בטנם.
ב. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ - שובו אל ה', כי רואים אתם שעוונותיכם הכשילו אתכם ליפול ברעה.
ג. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים - התוודו לפני על עוונותיכם, וְשׁוּבוּ אֶל ה' - ושובו לעבוד את ה', אִמְרוּ אֵלָיו - אל ה', כָּל תִּשָּׂא עָוֹן - כל עוון - תשא ותסלח, וְקַח טוֹב - קח לפניך את מעשינו הטובים, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ - במקום קרבנות פרים, נשלם לפניך בוידוי שפתיים.
ד. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ - לא נבקש עוד עזרה מאשור, עַל סוּס לֹא נִרְכָּב - ולא נבטח בגבורת הסוס במלחמה, וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ - ולא נאמר עוד על הע"ז, שהיא מעשה ידינו, שהיא אלוקים, אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם - כי ידענו, שרק בך יִמְצָא היתום והחלש - רחמים והצלה.
ה. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם - וכאשר יתוודו כך לפני, אביא מרפא, ואסלח על שמרדו בי, אֹהֲבֵם נְדָבָה - ואוהב אותם בנדבת ליבי, כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ - כי שב ממני הכעס עליהם, ואוהב אני אותם כבראשונה.
ו. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל - אהיה לישראל כמו טל שאינו מפסיק, ואשפיע עליהם רוב טובה, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה - יעלה פרחים כשושנה, ( המוציאה פרחים יפים ) וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן - ויכה שורשים ( ישלח שורשים לכל עבר )כעצי הלבנון החזקים.(שיצליחו בכל מעשיהם)
ז. יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו - יתפשטו ענפיו הרכים - למרחוק, וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ - וכעץ הזית, יהיה הוד יופיו, (כעלים שבעץ הזית - שלחים כל השנה). וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן - וריחם ילך למרחוק, כריח הטוב של עצי הלבנון.
ח. יָשֻׁבוּ - ישראל לארצם, יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ - וישבו בשלוה בצל ה', יְחַיּוּ, דָגָן - יחיו עצמם במצוות ה', כדגן המחיה את האדם, ( כאילו כתב: יחיו כדגן ; רד"ק ) וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן - ויפרחו כגפן, המוציא פירות שנה אחר שנה,זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן - שמם הטוב של ישראל, יזכר תמיד, כמו יין הלבנון הנזכר כיין משובח.
ט. אֶפְרַיִם - יאמר: מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים - מדוע לי לפנות עוד לע"ז, אֲנִי עָנִיתִי - אז, אענה לכל בקשותיו ממני, וַאֲשׁוּרֶנּוּ - ואראה מעצמי, לתת לו דֵי מחסורו, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן - כמו ברוש רענן, שכופפים את ראשו עד שרשיו, כך כבייכול, ירד ה' השוכן במרום, להשפיע טובה לישראל, מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא - וכל פירות הצלחתך - ממני יהיו.
י. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם - מי בכם חכם להבין כל דברי אלה, וישוב אל ה', כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' - כי דרכי ה', ישרים וטובים. וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:
כתובים
דברי הימים ב פרק ט
(ז) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ: (ח) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת יִשְׂרָאֵלשבעבור שהקב"ה אוהב את ישראל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם שיתקיימו לעולם ולכן וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ להנהיג אותם בדרך ישרה לפי רוב החכמה ו- לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: (ט) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא בכמות אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: (י) וְגַם עַבְדֵי חירם חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּיםעץ יקר מאוד וְאֶבֶן יְקָרָה: (יא) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת מדרגות כמו שנזכר בפסוק ד' לְבֵית יְקֹוָק ומשם וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למשוררים מבני לוי וְלֹא נִרְאוּ כָהֵם מרוב גדלם לְפָנִים לפני כן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: (יב) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ מהדברים היקרים שהיא ראתה בבית שלמה אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר הֵבִיאָה אֶל הַמֶּלֶךְ היינו המתנות שהיא העניקה לו וַתַּהֲפֹךְ את פניה וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: פ (יג) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה מאופיר בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב: (יד) לְבַד חוץ ממה שהיו מביאים לומֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים שתרים את הארץ ואלו הסוחרים הקטנים שמחפשים ומרגלים אחר סחורה לקנות אותה במחיר ובמקום הזול וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת שליטים הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה: (טו) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה בגד הגנה שמכסה את האדם משלשת צדדיו עשוי זָהָב שָׁחוּט זהב רך שנוח לעבוד איתו ולרקוע אותו עד שנעשה כחוט שֵׁשׁ מֵאוֹת דינרי זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה היה נכנס עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת: (טז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן בית גדול ששלמה המלך בנה בירושלים שהיה עשיו מעצים שהגיעו מלבנון: פ (יז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן שנהב הפיל גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר: (יח) וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות עשה לַכִּסֵּא וְכֶבֶשׁ שהיה עשוי בַּזָּהָב להגיע למדרגות ו- לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה מעקה לאחיזת היד עַל מְקוֹם הַשָּׁבֶת המושב בעצמו וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עשויים מזהב עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת: (יט) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה היינו ששה מכל צד ו- לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכָה: (כ) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר מין זהב יקר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה מרוב שהיה הרבה: (כא) כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת ל- תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים ופעם אחת בשלוש שנים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת מ- תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים שיני פילים ופילים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים טווסים: פ
משנת ההלכה
א. שמות בעלי החיים משתנים בהתאם לזמן ולמקום ואף באותה הלשון משתנים השמות מזמן לזמן וגם השמות המובאים בספרים הם אותם שמות שנשמרו במרוצת הדורות.
ב. מסיבה נאמרה ההלכה "נאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד" מכיון שיש להניח שהצייד הבקי בעופות ובשמותיהן בקי יותר מאשר החכם שאפילו אם יודע את שמותיהם אינו בהכרח שיידע כיצד נראים וכיצד נקראים היום.
ג. מחמת בעיה זו בעל הספר "זבחי כהן" הביא בספרו תמונות של כשלושים ספרים הנאכלים במסורת אך בתמונות המצויות שם קשה מאד לשחזר בדיוק לאילו עופות נתכוון
ד. בדורות האחרונים מצאו דרך אחרת להעביר את מסורת העופות על ידי שימוש בשמות המדעיים הקבועים בכללים ועל פי בעלי מסורת הבקיאים. בשמות אלו
ה. אך אליה וקוץ בה מכיון שהמדע מחלק בעלי חיים לפי קבוצות ומינים שלא בהכרח תואמים את הקבוצות והמינים שחז"ל קבעו כמין אחד למשל לא כל מה שמוגדר במדע כעופות ממין היונה מוגדרים כך על פי מסורת חז"ל ולכך אין להקיש מכך שעוף מסויים נמצא בקטגוריה או בקבוצה של מין המותר על כך שהוא מותר אלא אם כן יש עליו מסורת.
ו. הבדל נוסף הוא שבעופות מסויימים בולטת ביותר דו הפרצופיות המינית כלומר שהזכר שונה מהנקיבה במנה בצורה ובגודל עד כדי שאין ניכר שהם מאותו המין ובהלכה יש מקרים כתוצאה מכך שרק אחד מהמינים מותר באכיל למשל "שכווי היער".
להלן יובאו מספר דוגמאות לעופות שכשרותם אינה מוטלת בספק
תרנגול הבית בשמו המדעי Gallus domesticus באנגלית Chiken
בדרכי תשובה יו"ד (פב, כד) כתב שמין העוף הידוע לנו כגון תרנגולת שמוכר וידוע שזה העוף ממין התרנגולת הוא רק שהוא גדול קצת או קטן בקומה או באיבריו ואפילו בא ממדינה אחרת לא נחשיב אותו כמין חדש אלא נסמוך על המסורת הכללית שיש בידינו שמין זה כשר הוא כי בכל מין ומין נמצאים גדולים וקטנים אך אם יש שוני רוב בינו לבין התרנגול המוכרת לנו שא שרק אבר אחד שונה כגון שהרגלים בלבד גבוהות מהרגיל או שצווארה ארוך נקרא שינוי מהותי ונדרשת מסורת ספיציפית לעוף זה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה