מקרא
במדבר פרק ד
(כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה[1] לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים[2]:
(כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד בחנותם[3] להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור[4] וּלְמַשָּׂא בעת מסע[5]:
(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן עשר התחתונות וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד יריעות העזים מִכְסֵהוּ מעורות אילים מאדמים[6] וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת[7] סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם כשולחנות ויתדות ומיתרות וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם לכלי העבודה או למשכן ולמזבח[8] וְעָבָדוּ:
(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם, יאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על ענין כך לְכָל מַשָּׂאָם ישא מן היריעות כך, וגם במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו וּלְכֹל עֲבֹדָתָם ויהיה משורר או שוער כך, כלם צריכין לפקידה שהוא המנוי ואלעזר אמרכל על כל שלשת הנשיאים, ואיתמר גזבר על גרשון ומררי וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָםמשה יהיה עמהם בעת המנוי כאשר יפקידו אליהם המשמרות[9]:
(כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר לו הרי לפניך כלים המסורים בידי[10]: פ
(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:
(ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם היה להם ג"כ מינוי קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו[11] לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:
(לב) וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם של עמודים שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה[12] לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם שיפקד ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם, לומר, פלוני ישא כך מן הקרשים, ופלוני כך מן הבריחים, והוא הדין בבני גרשון וקהת, שלא תאמר לא צוה כן אלא בני מררי, בעבור כובד משאם, וירצה כל אחד להקל מעליו ולהכביד על חבירו, אלא גם בבני גרשון וקהת צוה כן[13]:
(לג) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(לד) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה'[14]:
(לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעוֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: ס
(לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:
(מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק:
(מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
(מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:
(מו) כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת והיא הקרבנות[15] שחיטה הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היה עושים הלוים בגיל עשרים וחמש כדתיב בעזרא ובדברי הימים וגבי פסחו של חזקיהו שהלויים היו מפשיטים וכו'[16] וַעֲבֹדַת מַשָּׂא שהיו עושים בגיל שלושים בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים:
(מט) עַל פִּי יְקֹוָק פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ שמינה שלשת האחים האלה כל אחד עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה מינה היחידים לגולגלותם, כל אחד על עבודתו ועל משאו כן הדין שאין בן לוי רשאי לעשות במלאכת חבירו ולא לסייעו בה, כמו שאמרו (ספרי קרח ט) וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים[17]: פ
נביא
עמוס פרק ו
א. הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן - אוי, על היושבים בשקט ובְשַלְוָה בציון, ( ובוטחים, שלא תבוא עליהם הרעה ) וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן - ואוי, על היושבים בבטחון בהר שומרון, שלא תבוא עליהם הרעה, נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם - שישראל היו נקובים בשם ישראל כמובחרים ונעלים מכל העמים, וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל - ועתה, באו ולמדו להָרַע ככל הגויים.
ב. עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ, וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה, וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים - לכו לעמים: כַלְנֵה, חֲמַת הגדולה, גַת שבְּפְּלִשְׁתִּים, הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה - האם מלכותם טובה יותר ממלכות יהודה או ישראל ?!אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם - או האם גבול ארצם גדול יותר מגבול ארצכם ?! ומדוע א"כ, מאסתם בדרך ה' והלכתם בדרכיהם ?
ג. הַמְנַדִּים, לְיוֹם רָע - מניעים ומקרבים את עצמם, ליום שתבוא עליהם הרעה, ( במעשיהם הרעים ) וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס - מגישים ומקרבים את עצמכם במעשיכם הרעים, לגלות מארצכם, ובגלות יחמסו ( יגזלו ) אתכם.
ד. הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן - שהיו מענגים את עצמם לשכב על מטות מפוארות, העשיות משן הפיל, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם - שוטחים את עצמם על המיטות,(כמו:"...יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ": שמות כו' יג') וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן - אוכלים, את הכבשים השמנות שבצאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק - ועגלים, לקחו מהמרבק, (מרבק - מקום שמפטמים את הבקר).
ה. הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל - מנגנים, ופורטים להנאתם על מיתרי הנבל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר - ומחשיבים את עצמם, כדוד המלך שהיה מנגן לכבוד ה',
ו. הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן - שותים יין במזרק ( כלי גדול ) ולא בגביעים, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ - ובשמנים חשובים, מושחים את גופם, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף - ועל השבר, שבא על בית יוסף ( מלכות ישראל ) לא היו עושים עצמם כְּחולים וכואבים.
ז. לָכֵן - מפני שבקשו לעצמם ראש תענוגות ( תענוגות מובחרות ומשובחות ), ולא החלו את עצמם על שבר בית יוסף, עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים - כעת, הם יהיו גולים בגלות קשה ורעה,( ראש גולים - הגלות הקשה שבגלויות ) וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים - ויסור מהם ריבוי המשתאות העודפות שהיו עושים.
ח. נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹקִים בְּנַפְשׁוֹ, נְאֻם ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת - נשבע ה' בעצמו וברצונו, מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב - מתעב ושונא אני, את גאוותם של ישראל, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי - ואת הארמונות שהיו מתענגים בהם - שנאתי, וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ - ולכן, אסגיר ביד האוייב, את העיר ואת כל אשר בה.
ט. וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד - אפילו אם יִנָצְלוּ מהאוייב עשרה אנשים, ויתחבאו בבית אחד, וָמֵתוּ - ימותו גם הם לבסוף - ביד האוייב.
י. וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ - את עצמות כל אחד, ישא דודו ( קרוב משפחתו ), וּמְסָרְפוֹ, לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת - המציל לפחות את עצמותיו מן השריפה, (מְסָרְפו - מצילו מלהשרף ) וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת - ויאמר לאדם הנמצא בקצה הבית פנימה: הַעוֹד עִמָּךְ - האם יש עוד אדם חי בבית, וְאָמַר אָפֶס - והשיב לו: אֵין, וְאָמַר הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה' - וישיב לו השואל, שתוק ! אל תהרהר אחר מידת הדין, כי נשרפו מפני שלא הִזְכִּירוּ שם ה' על פיהם.
יא. כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה, וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים - כי הנה מצוה ה', ויכה האוייב כל בית גדול להָפְכוֹ לרסיסים קטנים, וְהַבַּיִת הַקָּטֹן, בְּקִעִים - וכל בית קטן יבקעו ויהרסו.
יב. הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים - היוכל סוס לרוץ בין הסלעים ? אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים - היוכל בקר, לחרוש בין הסלעים ? ( הלא ישברו רגליהם ! ) כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ, מִשְׁפָּט - אך אתם, את המשפט צדק, שהוא דבר טוב ומתוקן, הפכתם למשפטי רשע הדומים לרֹאש, לעשב מר, וּפְרִי צְדָקָה, לְלַעֲנָה - ואת פירות משפט הצדק, שהם שלום ושלוה, הפכתם ללענה, לעשב מר.
יג. הַשְּׂמֵחִים, לְלֹא דָבָר - השמחים בעָשְרָם, שהוא דבר שאינו בר קיום, הָאֹמְרִים, הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ, לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם - האומרים: הלא ברוב כוחנו, השגנו את כל רכושנו וחוזקנו.
יד. כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי - הנני מעמיד עליכם עם, שיבוא עליכם בית ישראל, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם, מִלְּבוֹא חֲמָת - שבצפון, עַד נַחַל הָעֲרָבָה - שבדרום.
כתובים
(ז) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ היינו גרשת אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם כי כשמישהו נותן מתנה למישהו שהוא אוהב, ואז בא אחר לגוזלו הוא מיד נחלץ להגן על מתנתו, כך גם הקב"ה: (ח) וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר שע"י כך הם יהיו נושעים: (ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט פורענויות וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ כי שם הקב"ה ית' נמצא בבית הזה וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ כמו שהבטחת לשלמה המלך בתפילתו בעת חנוכת הבית: (י) וְעַתָּה למרות שהבטחת להגן עלינו מכל האוייבים הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם להלחם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם והם לא זוכרים את החסד שבנ"י לא השמידו אותם כשעלו ממצרים: (יא) וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים והגמול שהם משלמים לנו עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר אתה בעצמך הוֹרַשְׁתָּנוּ אז בעצם מה יש להם לערער על ירושתנו: (יב) אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה להנצל מידם כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ ואנו פונים אליך להצילנו מידם: (יג) וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי יְקֹוָק גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם: פ (יד) וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק בְּתוֹךְ הַקָּהָל: (טו) וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר יְקֹוָק לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ תפחדו מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה היינו שלא אתם צריכים להלחם בעמים הללו כִּי לֵאלֹהִים הוא ילחם לכם: (טז) מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ שם של מקום וּמְצָאתֶם אֹתָם מחר בְּסוֹף הַנַּחַל שנמצא ל- פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל והקב"ה תן לכם סימן שיחזק לבבכם: (יז) לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת במלחמה הזאת הִתְיַצְּבוּ ו- עִמְדוּ ואל תתגרו בהם להתחיל את המלחמה וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיקֹוָק עִמָּכֶם: (יח) וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיקֹוָק: (יט) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה על הבשורה של הישועה בקול גדול מאוד: (כ) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ: (כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיקֹוָק וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיקֹוָק כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה