מקרא
ויקרא פרק כד
(ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
(ו) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ חלות בכל אחת מ - הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן של הזהב הַטָּהֹר ולא על שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב[1] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ז) וְנָתַתָּ עַל כל אחת מ - הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה הלבונה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה שמקטיר אותה אִשֶּׁה לַיקֹוָק והלחם לכהנים[2]:
(ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מקטיר הישנה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ את החדש[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(ט) וְהָיְתָה מערכת הלחם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ את הלחם[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק חָק עוֹלָם: ס
(י) וַיֵּצֵא מאהלו לתוך המחנה בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה[5] בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
(יא) וַיִּקֹּב קילל בנקיבת כלומר שפירש שם המפורש[6] בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן אחת הייתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות[7]:
(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר בבית הסוהר[8] נראה היה בעיניהם שחייב מיתה משום דכתיב - "ומקלל אביו ואמו מות יומת", קל וחומר לשכינה, אלא שלא רצו לעונשו מן הדין, ומשום הכי כתיב -[9] לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ לתבוע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר, לתבוע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה[10] וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:
(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק[11] וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:
(טז) וְנֹקֵב שמפרש את שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:
(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:
(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אין נפש תחת נפש בבהמה, ממש, שיצטרך לקנות לו בהמה כבהמתו, אבל שישלם לו דמים בשווי הנזק אשר עשה לו[12]:
(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ יפצה אותו על ידי תשלום ממון[13]:
(כ) דמי שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר דמי עַיִן תַּחַת עַיִן דמי שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ תשלום ממוני:
(כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה[15]: פ
סליק פרשת אמור
נביא
הושע פרק ט
יב. כִּי אִם יְגַדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשִׁכַּלְתִּים מֵאָדָם - ואף אם יזכו לגדל את בניהם, ימותו בניהם ויהיו שכולים, כִּי גַם אוֹי לָהֶם - אוי יהיה להם בכל מעשיהם, בְּשׂוּרִי מֵהֶם - כשאסור מהם.
יג. אֶפְרַיִם, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר שְׁתוּלָה בְנָוֶה - אפרים ישב בשלווה, כְּצוֹר שהיתה שתולה במקומה בנוה טוב, וְאֶפְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו - ומתוך טובה זו, הוציא אפרים את בניו להריגה בעבודת המולך.
יד. תֵּן לָהֶם ה' - תן להם כעת, בעודם קטנים,( שלא יהיה צערם גדול כל כך ) מַה תִּתֵּן - את העונש הראוי להם. תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל - תן להם את ענשם, בזמן שהם בְּרֶחֶם אימם, (שכבר שם ימותו ויעשו את הוריהם שכולים), וְשָׁדַיִם צֹמְקִים - ואם יִוָלְדוּ, שיִצָמְקו שְדֵי אמם, וימותו ברעב בעודם קטנים.
טו. כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל - כל הרעות שעשו ( בע"ז ) היו בגלגל, כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים - כי שם גרמו בע"ז שעבדו, שאשנא אותם, עַל רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם - ומפני רוע מעשיהם, מבית ה' אגרש אותם ואחריבוֹ, לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם - לאהוב אותם, כָּל שָׂרֵיהֶם סוֹרְרִים - מפני השרים, שסרים מדרך טובה.
טז. הֻכָּה אֶפְרַיִם - בצרות רבות, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן - והם כשורש יבש של עץ, שלא יוכל להצמיח פירות, גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם - ואפילו אם ילדו, אמית את בניהם הנחמדים.
יז. יִמְאָסֵם אֱלֹהַי, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ - ימאס אותם ה' אלוקַי, כי לא שמעו בקולו, וְיִהְיוּ נֹדְדִים בַּגּוֹיִם - ויגלו לנדוד בין הגויים.
הושע פרק י
א. גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל - ישראל נמשלו לגפן ריקה מכל רטיבות ולחלוחית, מכל טובה[16], פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ - וכי ראוי שיתן וישים לו ה' פרי ?! כְּרֹב לְפִרְיוֹ - הלא, כשהשפעתי עליהם רוב טובה, הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת-הירבו להקריב במזבחות לע"ז, כְּטוֹב לְאַרְצוֹ - וכשהטבתי לו בארצו, הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת - חיזקו ופיארו את המצבות לע"ז.
ב. חָלַק לִבָּם - ליבם נחלק מעם ה', ופנה לע"ז, עַתָּה יֶאְשָׁמוּ - עתה, יהיו לשממה[17], הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם - וזה שחלק ליבם מעם ה', הוא הדבר שגרם שיהרסו מזבחותם, יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם- וישדדו האוייבים את מצבותם.
ג. כִּי עַתָּה יֹאמְרוּ - ועתה, כשיבוא האוייב יאמרו: אֵין מֶלֶךְ לָנוּ - אין לנו מלך שיצילנו, כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת ה', וְהַמֶּלֶךְ מַה יַּעֲשֶׂה לָּנוּ - ורעה זו באה עלינו, כי לא יראנו מה', והמלך, כיצד יוכל להצילנו.
ד. דִּבְּרוּ דְבָרִים - נגד ה', אָלוֹת שָׁוְא - נשבעו לשקר, כָּרֹת בְּרִית - כרתו ברית לע"ז, וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט, עַל תַּלְמֵי שָׂדָי - יפרח עליהם משפט של פורענות, כעשב המר הפורח בערוגות השדה.
ה. לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן - בעבור עגלי הזהב שבבית אל[18], שנלקחו בשבי, יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן - יבוא פחד לשוכנים בשומרון,(שיאמרו:אם לא הֵגֵן על עצמו, כיצד יגן עלינו ?? ) כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ - יתאבלו עם ישראל על העגל שנשבה, וּכְמָרָיו - והכמרים גם הם יתאבלו, עָלָיו יָגִילוּ - על העגל, שעליו היו תמיד שמחים, עַל כְּבוֹדוֹ, כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ - יתאבלו על כבודו (של העגל ) שגלה ממנו, כשנלקח בשבי האוייב.
ו. גַּם אוֹתוֹ - את עגל הזהב, שהיה בבית אל, לְאַשּׁוּר יוּבָל, מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב - יובילו כמנחה לסנחריב מלך אשור, בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח - אפרים יקח עמו בושה, וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ - שיתבייש על העֵיצָה, לעשות העגלים.
ז. נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ - יכרת מלך שומרון ממלכותו,כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם - כמו הקצף הצף על פני המים, שכלה במהרה.
ח. וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן, חַטַּאת יִשְׂרָאֵל - הבמות שבבית אל, שהיו חטאת לישראל - יִשָמְדו, קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם - על חורבן המזבחות, יעלה קוץ ודרדר, וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ, וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ - ומרוב בושה, יאמרו להרים ולגבעות שיפלו ויכסו אותם.
ט. מִימֵי הַגִּבְעָה, חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל - מימי פלגש בגבעה, החזיקו ישראל בחטאי ע"ז, שָׁם עָמָדוּ - שם בגבעה, עמדו להלחם עם בני בנימין, לֹא תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי עַלְוָה - ומפני הע"ז שעבדו, לא יצליחו בתחילה במלחמתם עם בני בנימין שעשו עוְלָה ופשע, ( פסל מיכה )
י. בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם - ברצוני אקשור אותם בעול העמים, וְאֻסְּפוּ עֲלֵיהֶם עַמִּים - יאספו עליהם עמים, בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עוֹנֹתָם - ויקשרו העמים את ישראל במוסרות לשתי מענות מחרשה ( מענה מחרישה הוא התלם, השורה, שעל השור לחרוש, וכשיקשור את השור לחרוש בשתי מענות, תכבד עבודת השור ), דהיינו, אביא עליהם רעה גדולה וכפולה.
כתובים
דברי הימים ב פרק ו
(לב) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בעבור פרסום שמך וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: (לג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי שהרי כאדם מישראל מתפלל ואין תפילתו נענית הוא תולה זאת בחטאו והוא מפשפש במעשיו אבל כשהגוי ידע שהוא יכול לבקש ואז בקשתו לא תענה, הוא יאמר שלא מצא ממשות בבית האלוקים ולכך אומר שלמה תענה לנכרי ככל אשר יבקש כדי ש- לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי: (לד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם שהרי לא יוצאים למלחמה ללא שאלה מהקב"ה וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת כשפניהם לצד ירושלים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּשהרי כשיהיו בדרכים הם לא יוכלו להתפלל בירושלים ולכך נאמר שיכוונו ליבם דרך ירושלים וביהמ"ק וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: (לה) וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָםלנקום את נקמתם מיד הגוים: (לו) כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא שהרי אם לא יהיה שם אדם שלא חטא ובזכותו יגן על כולם אז בוודאי וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: (לז) אבל אז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ: (לח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם שגם כשהם יהיו בארץ העכו"ם הם יכוונו שהתפילה שלהם תעבור דרך ירושלים אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת וכן דרך הבית אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: (לט) וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם ואז יתגדל שמך בעולם עי"ז וְאֶת תְּחִנֹּתֵיהֶם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם לנקום מיד העכו"ם שיבינו שלא טוב בעיני הקב"ה שהם מכבידים ומקשים את העול שלהם על עמ"י וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ: (מ) עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה: ס (מא) וְעַתָּה קוּמָה יְקֹוָק אֱלֹהִים ממקומך להשרות את שכינתך ב- לְנוּחֶךָ במקום מנוחתך היינו קודש הקדשים אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה שלא יטלטלו ממקום למקום ותשועתך תקיף אותם מסביב וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב בטובה הבאה ממך היינו המעשרות שהלויים מקבלים בשכר עבודתם בביהמ"ק: (מב) יְקֹוָק אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ לקבל את תפילתי זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ למעשה החסד שעשה אבי דוד ובעבורו אל נא תשיבני ריקם: פ
משנת ההלכה
א. מנהג קדום עוד מימות חז"ל לומר פרקי אבות בשבתות הקיץ אחר תפילת המנחה, בכל שבת פרק אחד. ונהגו האשכנזים ברוב המקומות שמתחילים בשבת הראשונה שלאחר הפסח ופוסקים בשבת שלפני ראש השנה. ואומרים בכל שבת פרק אחד עד שמסיְּמים כל ששה הפרקים, בשבת שקודם חג השבועות, ומתחילים שוב בשבת פרשת נשׂא לומר פרק ראשון עד שמסיְּמים. ובשבת שקורין סדר פינחס מתחילים בפעם השלישית, ובשבת שקורין סדר שופטים מתחילים בפעם הרביעית. והואיל ואין בין פרשת שופטים לראש השנה אלא שלש או ארבע שבתות בלבד, לכן בשבתות האחרונות כופלים ואומרים שני פרקים ומסיְּמין בשבת שקודם ראש השנה.
ב. ואולם בקהילות ספרד המנהג הנפוץ, לומר פרקי אבות רק שש שבתות בלבד - משבת שלאחר פסח ועד חג השבועות, 'לפי שהם ימים מנויים למתן תורה' וכו', וכדברי החסיד רבנו יונה; 'יען התורה לא תשכון כי אם באדם הריקן ממידות הרעות ומלא ממידות החשובות וכשם שיוצאי מצרים קדשו את עצמם בין פסח לעצרת לקראת מתן תורה, כך אנו מטהרים את עצמנו לקבלת התורה על ידי הכנה במידות ובמוסר ולימוד בשבח התורה ולומדיה.
ג. מקור נוסף להמנהג לומר פרקי אבות בשבת אחר המנחה, הוא בדברי רב שר שלום גאון ורב סעדיה גאון בשם חז"ל, שתקנו כך לכבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה סמוך לחשכה, ואמרו חכמים: 'נשיא שמת, כל מדרשות בטלים', היינו שאין קובעים שיעורי תורה ברבים בשעה זו. וכדי שלא להבטיל את העם מתורה לגמרי, תקנו לומר פרקי אבות דרך אמירה ולא דרך לימוד. אבל קודם המנחה קובעין מדרשות, ורק אחר המנחה לומדים ביחידות, ואין לומדים ברבים אלא בפרקי אבות.
ד. פותחין בלימוד כל פרק במשנה אחת השנויה במסכת סנהדרין "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". וכן עושים סיום לכל פרק עם מאמר אחד של ר' חנניא בן עקשיא שממסכת מכות "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות..."
ה. ונתנו טעם לדבר לפי שיש במסכת זו דברים העומדים ברומו של עולם וכל הלומד אותם שואל כלום מסוגל אני לקיֵּם דברים רמים ונשגבים אלה, לשם מה אלמדם? וכמו כן אתה מוצא במסכת זו דברים רבים, שכל מי שאינו עושה אותם הוא רשע ועבריָן, ולא נחשדו רוב ישראל על כך, ויכול כל איש הולך תמים לשאול: מאי קא משמע לן, למה נקבעו דברים אלה שהכל ילמדום, בין כך וכך אני נזהר בהם?:
ו. כדי לתת תשובה לאלה ולאלה, 'כל ישראל יש להם (לכל אחד ואחד מהם, ואפילו הקטן ביותר) חלק (שבו הוא מקושר תמיד) לעולם הבא' - ואל יאמר שום אדם מישראל: דבר זה נשגב מהשגתי ואינו ענין אלא לקדושים וטהורים אשר בארץ, לאו מעלמא הדין אלא מעולם הבא - אין הדבר כן אלא כל אחד יש לו בתוכו חלק שבו הוא מקושר לכל העולמות הנעלים.
ז. וזו לשון ספר 'נפש החיים' להר"ח מוולוזין: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולא אמרו בעולם הבא, שמשמעו היה שהעוה"ב הוא מוכן מעת הבריאה כענין ודבר לעצמו, ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו, חלק ממנו אבל האמת, שהעולם הבא, הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו; שהרחיב (את העולם הבא) והוסיף (עליו) והתקין חלק לעצמו, במעשיו".
ח. גופה של מסכת אבות - רק חמשה פרקים יש בה. והוסיפו אליה פרק ששי, פרק 'קנין תורה' שנו חכמים בלשון המשנה וכו'. שאינה משנה אלא ברייתא;כדי שיהו ששה פרקים, ופרק 'קנין תורה' יאמר בשבת הסמוכה לחג השבועות זמן מתן תורתנו. לפי שגם אלו שנוהגים לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ, הכל מודים כי בשש השבתות שבין פסח לעצרת הוא עיקר תקפו של המנהג.
ט. מסכת אבות, היא מסדר 'נזיקין' שבששה סדרי משנה, ומקומה בסדר זה - בין מסכת עבודה זרה למסכת הוריות
י. ולמה קבעוה בסדר נזיקין המלמד חק ומשפט לדיָני ישראל? - לפי ש'אין אדם צריך לזה הדבר, (המוסר, שמסכת אבות מלאה ממנו) כמו הדיָנים. שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי המוסר, אין ההזק לכל ההמון אלא לבעליו לבד; אבל השופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע - יזיק לעצמו ויזיק לבני האדם'
יא. ונקראת 'אבות', לפי שכל דבריה דברי מוסר ודרך ארץ ומידות טובות שמסרו לנו אבותינו ושהם גופי תורה ככל שאר דברי המסורת שקבלנום איש מפי איש עד למשה מסיני.
יב. ועל שם שדברי המוסר ודרך ארץ והמעשה הטוב הנאמרים במסכת זו הם 'אבות' לכל דברי מוסר ודרך ארץ שאמרו חז"ל בכל מקום שהוא, וכולם תולדות של הכללים האמורים במסכת זו.
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ת"א
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] כמו: " בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה..." ; נחום ב' יא'.
[17] כמו:" תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹקֶיהָ..."; לקמן יד' א'.
[18] קורא לבית אל - בית און, כדרך גנאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה