מקרא
במדבר פרק א
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני אחר היות הכבוד באהל מועד[1] בְּאֹהֶל מוֹעֵד כי מעת שהוקם המשכן ויקרא אליו השם מאהל מועד לא נדבר לו אלא משם והזכיר כאן במדבר סיני, להגיד שלא נסעו משם עד שנמנו, כי המנין השני היה בערבות מואב והדבור באהל מועד[2] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי חודש אייר[3] חדש אחד אחר הקמת המשכן, שנתקן המשכן להעמיד הכהנים על עבודתם, ועברו ימי המילואים ונסדרו הקרבנות, והזהיר עליהם על ענייני הטמאות, שלא יטמאו את המשכן; צוה למנות את החיילות שיחנו סביב למלך, ושראויין להלחם, וחילק [אותן] לארבעה דגלים, כדי שיחנו לארבע רוחות המשכן, כי כן דרך כבוד למלך ששריו ועבדיו מקיפין אותו, והוא באמצע[4] בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם כי משפחת האם אינה קרואה משפחה[5] בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כי היה אז כל אחד מאותו הדור נחשב בשמו המורה על צורתו האשיית, למעלתם, על דרך ואדעך בשם אבל דור באי הארץ, לא היו במעלה זו ולכן לא נמנו במספר שמות, ולא נזכרו זולתי ראשי המשפחות ומספר האישים. ועם זה הודיע שהיתה הכוונה שאותם האישים בעצמם יחיו ויירשו הארץ ולא יפקד מהם איש[6] כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם י"א על ידי נתינת מחצית השקל וי"א שמנה את ראשם ממש ונתנו מחצית השקל לכפרה[7]:
(ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לא אמר תספרו אותם כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם, לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי השקלים לְצִבְאֹתָם כי היו צבאות רבות ויש לכל שבט ושבט צבא גדול[8] אַתָּה וְאַהֲרֹן:
(ה) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן הנשיא[10] אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וכן אצל כלום אלו שמות הנשיאים:
(ז) לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:
(ח) לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
(ט) לִזְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
(י) לִבְנֵי יוֹסֵף אחר בני לאה בעבור כבוד רחל על השפחות והחל מאפרים על דרך יעקב אבינו והקדים אפרים ומנשה על בנימין כי הם במקום יוסף ואחר כן החל מדן שהוא בכור השפחות ואחריו אשר כי השם ידע שהוא יהיה ראש החונים על דגל דן ואחר כן גד כי הוא בכור שפחת לאה[12] לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד לִמְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:
(יא) לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי:
(יב) לְדָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(יג) לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(יד) לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל לקמן בדגלים כתיב בן רעואל ברי"ש, והכל אחד שידע אל ושם רעיונו ומחשבתו באל[13]:
(טו) לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(טז) אֵלֶּה קריאי קְרוּאֵי הָעֵדָה הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה[14] שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום[15] נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם כל אחד ראש על כל אלפי השבט כי יש שר לאלף[16]:
(יז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עמם אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה י"ב הנשיאים[17] אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת:
(יח) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי והתחיל לפקוד אותם אבל לא נשלם המנין ביום אחד[18] וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת הביאו כל העדה איש שקלו, ואמרו לפני משה והנשיאים, אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני שהוא לשבט ראובן וזולתו, ומשה נותן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד[19] וגם אמרו מתי נולדו כדי שיהיו -[20] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
(יט) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי לכך חזר ואמר (בפסוק יט) ויפקדם במדבר סיני, להודיע שהיה במקום ההוא המנין, לא ביום ההוא[21] והמנין השני בפ' פנחס היה בערבות מואב[22]: פ
(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן לפי שבנסיעות בסדר הדגלים היה יהודה ראשון, נותן טעם למה מנה ראובן תחילה, לפי שהיה - בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כֹּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(כב) לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: פ
(כד) לִבְנֵי גָד תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה גָד חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: פ
(כו) לִבְנֵי יְהוּדָה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: פ
(כח) לִבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(כט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(ל) לִבְנֵי זְבוּלֻן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה זְבוּלֻן שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לב) לִבְנֵי יוֹסֵף לִבְנֵי אֶפְרַיִם הקדים אפרים למנשה וייחס יוסף עליו, וכן למטה בדגלים (להלן ב יח כ), כי היה בעל דגל, והוא הבכור ואחיו משנהו כברכת יעקב (בראשית מח כ) ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה אבל במנין השני בפ' פינחס בערבות מואב הקדים מנשה, כי היו בעת ההיא בני מנשה הרבים ולקחו נחלתם תחלה, וכן בנשיאי הארץ הקדימו וייחס יוסף עליו (להלן לד כג) אבל במרגלים הקדים אפרים, אבל ייחס יוסף על מנשה, למטה יוסף למטה מנשה (להלן יג יא) והנראה אלי על דרך אגדה, כי בעבור הדבה שהביא יוסף על אחיו (בראשית לז ב) יחס עליו מוציא הדבה או שחלק כבוד לשניהם, והיה די לאפרים בכבוד נשיאו[23] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אֶפְרָיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(לד) לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לה) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם: פ
(לו) לִבְנֵי בִנְיָמִן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לז) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה בִנְיָמִן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(לח) לִבְנֵי דָן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(לט) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה דָן שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: פ
(מ) לִבְנֵי אָשֵׁר תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מא) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה אָשֵׁר אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פ
(מב) בְּנֵי נַפְתָּלִי בכולן אומר לבני לבד מנפתלי שהוא אומר בני לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים[24] תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:
(מג) פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה נַפְתָּלִי שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: פ
(מד) אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ אֶחָד המיוחד והחשוב שבבית אבותיו[25] לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ:
(מה) וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עד גיל ס'[26] ולא היו בהם חלושים או בעלי מומים שכולם היו ראויים לצבא:
(מו) וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(מז) וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם אע"פ שעדיין לא אמר הקב"ה למשה שלא לפקוד הלוים בתוך בני ישראל, הבין מעצמו שלא למנותן עמהם, מפני שנאמר לו ואתכם יהיו איש איש למטה (פסוק ד), שלכל מטה הנמנה יהיה נשיא אחד, ולמטה לוי לא הזכיר נשיא, הבין שלא היה הוא נמנה[27]: פ
נביא
עמוס פרק א
א. דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ - רועה צאן, מהעיר תקוע, אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ - שנתיים לפני הרעש שהיה כשנכנס עזיהו מלך יהודה להקטיר קטורת.
ב. וַיֹּאמַר, ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלַם יִתֵּן קוֹלו - ה' ישאג בקולו ממקום שכינתו בציון, להחריד על הפורענות העתידה לבוא, וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים - שישחתו מקום מגורי הרועים, ( משל, להיכלי הע"ז של המלכים ), וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל - מקום הטוב שבכרמל ( מקום שדות וכרמים ) - יִבַש ויחרב.
ג. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל דּוּשָׁם, בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד - והפשע הרביעי הוא, שדשו בחרוצות הברזל ( כְּלִי דישה, שבתחתיתו בליטות וחריצים מברזל ), את אנשי גלעד.
ד. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד - אש הפורענות תאכל את ארמונות ארם. ( חזאל ובן הדד, שמות מלכי ארם )
ה. וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק - אשבור את בריח שער העיר דמשק שבארם, לפני האוייב, (שתכבש העיר דמשק ) וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן - שֵם עיר גדולה בארם, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן - אכרות את המושל מבית עדן, המחזיק בממשלתו במקל המלוכה, וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר ה’ - יגלו אנשי ארם לעיר קירה שבארץ אשור.
ו. כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם,
עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה, לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם - שהסגירו אנשי עזה, את הנמלטים מישראל לאדום. ( שבזמן חורבן בית השני ע"י טיטוס, ברחו מישראל דרך ארץ פלשתים, ותפשום בני עזה ומסרום ביד האויב, וכל ישראל גלו מארצם איש לא נעדר )
ז. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:
ח. וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד - אכרית את יושבי העיר אשדוד, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן - אכרות את המושל מאשקלון, המחזיק בממשלתו במקל המלוכה, וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְרוֹן - אוסיף להשיב את ידי להכות את העיר עקרון, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים אָמַר ה’ אֱלוֹקִים - עד שיאבדו כל השארית מאנשי פלישתים.
ט. כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה',
וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם - שהסגירו אנשי צור, את הנמלטים מישראל לאדום. וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים -ולא זכרו אנשי צור את הברית שכרתו שלמה וחירם מלך צור. ( והיו קורין זה לזה אחי: " וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי...", מלכים א' ט', יג')
י. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ:
יא. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה', וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו - על שרדף בחרב אחר ישראל להכותו,( י"א על חורבן בית שני כמו שפרשנו לעיל, וי"א על עשיו שרדף אחר יעקב ) וְשִׁחֵת רַחֲמָיו - השחית וביטל, רחמי אח על אחיו, וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ - בכל זמן שעלה בידו טרף וכילה את יעקב, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח - ואת כעסו על יעקב, שמר לנצח בליבו.
יב. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה:
יג. כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן - על פשע ראשון שני ושלישי - יסלח ה',
וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - אך על הפשע הרביעי - לא אסלח, ואשיב להם גמולם בראשם, עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד, לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם - על שבקעו את בטנם של נשות גלעד, שלא יהיו יורשים שיערערו על כיבושם, וכך ירחיבו את גבולם.
יד. וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה - רבה, עיר הבירה של בני עמון - תוצת באש, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ - של רבה, בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה - בעת יבוא עליהם האוייב בתרועת מלחמה, בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה - ויבוא עליהם בגבורה, כְּרוח סופה.
טו. וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה, הוּא - מלכם, וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר ה':
כתובים
דברי הימים ב פרק טו
(יד) וַיִּשָּׁבְעוּ לַיקֹוָק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה בקול שמחה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: (טו) וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה שהשבועה לא הייתה בכפייה אלא כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ ולא מכיוון שהמלך צווה אותם וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם והקב"ה קיבל וַיָּנַח יְקֹוָק לָהֶם מִסָּבִיב: (טז) וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ ובאמת הייתה אם אביו אבל מכיוון שהיא גידלה אותו נקראה על שמו הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לָאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת והפסיקה לשכנע אנשים לעבוד עבודת אלילים וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ זהו הדמות של הע"ז שלה וַיָּדֶק טחן עד דק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן שאפר ע"ז אסור בהנאה: (יז) וְהַבָּמוֹתשהיו עשויות לשם שמים לֹא סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל ובאמת זה היה חטא כי מאז ששלמה בנה את הבית נאסרה ההקרבה בבמות רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל יָמָיו: (יח) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים: (יט) וּמִלְחָמָה בינו ובין מלך ישראל לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא:
דברי הימים ב פרק טז
(א) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ מאז שנחלקה המלכות בין יהודה לישראל והיא שנת השש עשרה[28] - לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה מגדל גבוה מול שערי ירושלים כדי להשליך אבנים על הנכנסים והבאים לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר: (ג) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי היינו תלך להלחם בו עבורי ודאג שהוא ייסוג: (ד) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי: (ה) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת אֶת מְלַאכְתּוֹ: ס (ו) וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת כָּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה ואלו היו מבצרים שנבנו במקומות חשובים מבחינה אסטרטגית: ס (ז) וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם שמכיוון שסמכת על עזרה חיצונית להלחם בבעשה מלך ישראל וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דע לך שאם היית סומך על הקב"ה היית גם כובש את חיל ארם ומכיוון שביקשת ממנו עזרה עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ: (ח) ממשיך חנני ובעצם למה פחדת הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים ששם היו שני מלכים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים והם היו צבא מאוד גדול לְהַרְבֵּה מְאֹד אבל אז מכיוון וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל יְקֹוָק אז נְתָנָם בְּיָדֶךָ: (ט) כִּי יְקֹוָק עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ שהקב"ה משגיח על הכל לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו לתת חיזוק למי שלבבו שלם עם הקב"ה אבל אתה נִסְכַּלְתָּ נהיית סכל בגלל עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת שעד עכשיו הקב"ה השקיט את הארץ בגלל הביטחון בו ועכשיו זה נגמר:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
א. חובה לפני כל חג ללמוד את הלכות החג קצת באיחור אנו נתחיל חזרה על הלכות יו"ט לקראת חג השבועות הבעל"ט.
ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב בין שאיסורה מן התורה ובין שאיסורה מדרבנן משום שבות, חוץ ממלאכת אוכל נפש כגון השחיטה והאפיה והבישול וההוצאה של אוכל נפש מרשות לרשות, וההבערה לבשל בהן האוכל נפש, שכל אלו מותרים אם הם לצורך אכילה, ו
ג. בכלל זה הותרו רק דברים המותרים לכל נפש למעט דברים שראויים רק למפונקים או חולים ואם עשה מלאכה האסורה מן התורה ביום טוב שלא לצורך לוקה (רמב"ם שם ה"ד, שו"ע או"ח תצה סעי' א ומ"ב שם ס"ק א חיי אדם כלל פ סעי' א)
ד. ואוכל נפש שהותר הוא רק בדבר שיפוג טעמו אפילו במקצת אם יעשה את המלאכה מבעוד יום[29] למשל אפיית לחם שאינו דומה לחם טרי שנאפה היום ללחם שנאפה מבעוד יום. אבל דבר שלא יפוג טעמו כלל אם יעשוהו בערב החג אסור מדרבנן לעשות מלאכתו כדרכו ביום טוב כדי שלא יעבור עליו כל היום במלאכות וימנע משמחת יו"ט (דעת הרמ"א שם[30])
ה. ואפילו אם רק יהיה שינוי במראה האוכל אם יעשהו מעיו"ט כגון ריסוק תפו"ע במגרדת שמראם משחיר אם שוהים הרי הם בכלל מפיגים טעם ומותר וכן אם בהכנת האוכל ישנה טירחא מרובה בעיו"ט כגון שכעת אין לו הכלים הנדרשים וביו"ט יהיה לו מותר להכינם ביו"ט והרי הם בכלל מפיגים טעמם[31].
ו. גם מאכילים שלא יפיגו טעמם ע"י אחסונם במקרר וכיו"ב. מותר להכינם ביו"ט כיון שמצד עצמם בלא איחסונם במקרר מפיגים טעם. (שמירת שבת כהלכתה ח"ג פ"ג הע' כח).
ז. אם לא עשו מערב י"ט מחמת שלא היה פנאי וכ"ש ששכח ולא עשה מעי"ט ויש בו צורך י"ט, מותר לעשותו ע"י שינוי (רמ"א שם חיי אדם כלל פ סעי' א) ואם לא עשאו מעיו"ט מפני איזה אונס מותר אפילו בלי שינוי. (מ"ב שם ס"ק י) ולכתחילה לא יסמוך על כך להניח ליו"ט לעשותו על ידי שינוי[32].
ח. דבר שדרך לעשותו בפעם אחת לימים רבים אסור לכו"ע לעשותו ביו"ט אם הוא דבר שטוב מאתמול ולא יפיג טעמו ובדיעבד ע"י שינוי מותר כנ"ל (מ"ב שם ס"ק ה)
[1] אבע"ז וכתב הרשב"ם "כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן כתיב בהן בהר סיני. אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שניה לא נאמר בהר סיני אבל במדבר סיני באהל מועד".
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] אבע"ז
[6] ספורנו
[7] עיין רמב"ן ומפרשים ריש פ' כי תשא
[8] רבינו בחיי
[9] רש"י
[10] ת"י
[11] חזקוני
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן לקמן
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] אבע"ז חזקוני
[17] רש"י
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רמב"ן
[22] חזקוני
[23] רמב"ן
[24] בעל הטורים ועיין בהעמק דבר שכתב "שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש. שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת. ואח"כ באו כל הנשיאים כל א' בתיבה שלו. ובוררים כל א' הפתקאות. וכל נשיא שמצא א' משבטו הי' מטיל בתיבתו. ואח"כ מנה מה שנתקבץ בתיבתו. מש"ה כתיב כולהו לבני. פי' זה הפתקא שייך לזה השבט. אבל בני נפתלי האחרון לא הי' נשיא שלו בורר כלל. אלא כל שבטו נשאר בתיבה הגדולה. מש"ה כתיב בני. כ"ז שמעתי. ומזה למדנו דעת האר"י ז"ל כמש"כ שיהו מונין שמות הכתובין בפתקאות ולא ע"י בקע לגולגולת".
[25] הכתב והקבלה
[26] ספורנו. מלבי"ם
[27] רמב"ן
[28] בסדר עולם המלחמה שהיתה לבעשא עם אסא היא היתה בשנת שש עשרה לאסא (כי לא חי בעשא עד ל"ו לאסא ומנין ל"ו שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד כי רחבעם מלך י"ז שנים ואביה בנו ג' שנים הרי נשלמו ל"ו שנים בי"ו לאסא ולפי שהיה שלמה חתן פרעה במספר ל"ו שנים כי בסוף ד' למלכותו נשאה ומלך מ' שנה לכן כהחשבון הזה נגזרה שתחלק מלכות בית דוד וראויה היתה לחזור בי"ו לאסא ועל שנשען על מלך ארם כמ"ש למטה לזה לא חזרה ומש"כ למלכות אסא ר"ל לתחלת המלכות אשר מלך בה אסא כי התחלת המלכות ההיא על שבט יהודה לבד היתה בימי רחבעם ומשם הוא ל"ו שנה.
[29] "דלישה ואפיה ושחיטה ובישול אם עשאן בעיו"ט יש בהם חסרון טעם שאין לחם שנילוש ונאפה היום כלחם שנילוש ונאפה מאתמול ולא תבשיל שנתבשל היום כתבשיל שנתבשל מאתמול ולא בשר שנשחט היום כבשר שנשחט מאתמול ולהכי לא גזרו בהם אבל דבר שאין בו קלקול טעם והפסד אם נעשה מאתמול אסור לעשותן ביו"ט וכתבו האחרונים דנקטינן למעשה כסברא זו". (מ"ב שם ס"ק ח)
[30] אמנם דעת מרן המחבר בשו"ע שמותר לעשות כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש אפילו אם היה אפשר לעשותה מאתמול.
[31] ולשון הרמב"ם שם ה"ה "ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון" ועיין הל' מועדים פ"א סעי' יד
[32] וכתב בבה"ל שם ד"ה "מיהו דבאמת לדעת מהרי"ל וא"ז סובר הד"מ דאינהו ס"ל אפילו שינוי לא מהני ולדעת הר"ן דהוא דעת המחבר וכמ"ש הגר"א אפילו שינוי לא בעי וזהו שכתב מתחלה הרמ"א "ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל, אם עשאו מערב יום טוב" היינו דעת א"ז ומהרי"ל דאפילו שינוי לא מהני ומה שכתב אח"כ מיהו אם לא עשאו מערב יו"ט שמותר ע"י שינוי ר"ל בדיעבד יש לסמוך אדעת הסמ"ג דמהני שינוי ולפ"ז אין להקל לכתחלה להניח על יו"ט ולעשות ע"י שינוי" ובמ"ב ס"ק י כתב "וכתב המ"א (וכן החיי אדם כלל פה סעי' ז) דאפילו לכתחלה מותר להמתין לעשותו ע"י שינוי ובספר בגדי ישע מפקפק ע"ז אכן אם אין לו שהות קודם יו"ט בודאי יש לסמוך על זה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה