מקרא
ויקרא פרק כה
(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו שניזונו על ידי האדון עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר כדרך שמוכרין העבדים כנעניים בהכרזה בפרהסיא על אבן המקח לומר ולהכריז יש כאן עבד לימכר ולא בסימטא שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד כמו כן אין האדון יכול למכור עבד עברי לאחר ולא ליתנו לאחר במתנה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד דהיינו כעבד שנמכר לזה ולזה[1]:
(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך ואין חילוק בין מכרוהו בית דין או מוכר עצמו או אמה העבריה. ועבודת פרך יש בה שני עניינים אחד זו עבודה שאין לה קצבה לפיכך אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני וי"א שהאיסור הוא להעבידו בעבודה יותר מדאי ושלא כדרך שאר פועלים ולפיכך אסור לומר עשה במלאכה פלונית עד שאבא והוא מכוין שיהא שוהה כדי שירבה במלאכה יותר מדאי ויאמר לו לא היה לי פנאי לבא עד עתה ועל זה נאמר -[2] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:
(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם שאינם משבעה האומות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה[3] מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד[4] מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם החזיקו בהם לנחלה לצורך[5] לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ ובא למעט שאין לו רשות לשחררו[6] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: ס
(מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר והוא וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר לעבודה זרה שמצוה לעקרה מִשְׁפַּחַת גֵּר לעובד עבודה זרה[7]:
(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר כלומר אע"ג שמכר עצמו והביא עצמו למצב זה בכל זאת מיד גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ ולא תמתין ליובל[8] אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:
(מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ הקרוב הקרוב קודם אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ או יד הציבור משיגה לפדותו[9] וְנִגְאָל:
(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבוא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול ה', ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואף על פי כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו[10]מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ יחשוב כאלו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו[11]:
נביא
הקדמה לנביא יואל
בבמדבר רבה (פרשת נשא פרשה י) נאמר "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל זה שמואל למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפלתו" וכן ברות רבה (פרשה ד סימן ג) "והכתיב ובני שמואל שם הבכור יואל ושם משנהו אביה, רבנן אמרי מה זה רשע, אף זה רשע, ור' יהודה בר' סימון שנשתנו למעשה וזכו לרוח הקדש שנאמר (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל". וא"כ היה יואל בנו של שמואל הנביא והיה משבט לוי וקדם להושע אמנם כתב באבן עזרא "אין לנו דרך לדעת דורו ולפי הפשט איננו בן שמואל ודע כי כל נביא שיזכיר שם אביו היה נכבד ואם היה אבי אביו נכבד יזכיר שניה' כמו צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה עד שהגיע אל הנכבד שהוא חזקיה המלך"
ועיין בסדר הדורות בג' אלפים ק"צ מביא שיש אומרים שהיה בימי יהורם בן אחאב וכך כתב רש"י בתחילת יואל ובתענית ה. ובמלכים ב (ח, א) ועיי"ש בח"א למהרש"א. ויש אומרים בימי מנשה וברש"י (מגילה דף יד.) ד"ה נבואה כתב "יואל נחום חבקוק, בימי יאשיה". וכן מובא כאן ברד"ק.
נכתב לאחר הושע על אף שעל פי סדר הדורות עמוס היה אחר הושע בכל זאת הקדימוהו אנשי כנה"ג לפי שהוא המשך לנבואתו של הושע ואח"כ חזרו לסדר ונכתב עמוס
נבואתו של יואל נחלקת לשני חלקים בחלקה הראשון הוא מנבא על הארבה העתיד לבא על ארץ ישראל ואת החורבן הגדול שיהיה בארץ בעקבותיו ובאה הנבואה לעורר את העם לתשובה צום ותפילה ואת התשועה שתבוא לעם ישראל אחר שישובו מחטאם את מכת הארבה מתאר הנביא כמכה גדולה ביותר שתכלה את כל התבואה שבא"י והיו שם ארבעה מיני ארבה שבאו בזה אחר זה והחריבו את כל גידולי הארץ ומיד לאחריה לאחר ששב העם בתשובה מנבא הנביא על פריחתה של הארץ מחדש על תקופה זו מספרים לנו חז"ל (תענית ה.)
על מה שנאמר בנביא יואל "ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון" כלומר בחדש הראשון שהוא חודש ניסן מקשה הגמרא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אמר ליה כך אמר רבי יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה שנעשה בו נס דכתיב ביה (יואל א') יתר הגזם אכל הארבה וגו' אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה (גשם ראשון) באחד בניסן אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן הקריבו עומר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר (תהלים קכ"ו) הזרעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו' שהשור כשהלך לכיוון אחד לחרוש ומיד אחריו זרעו בחזרתו לעשות את התלם השני כבר גדלה תבואה מספיקה בשבילו לאכול וכשגדלו השבלים היו הם גדולים פי שתיים מהקנה הפוך ממה שבדרך כלל הקנה גדול פי שתיים או שלושה מהשבלים
כתובים
דברי הימים ב פרק י
(כב) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה: (כג) וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה שהיו חפצים לראות את פניו ו- לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ: (כד) וְהֵם מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כי זה לא כבוד לבוא לפני המלך בידים ריקות כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת בגדים נֵשֶׁק כלי מלחמה וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה שהיה המנהג שלהם לבוא פעם אחת בשנה: פ (כה) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת אורוות סוּסִים ובכל אורווה עמדו עשרה סוסים סה"כ ארבעים אלף סוסים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים ומקצתם הוא השאיר וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וחלקם נשארו וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם וכאן עבר על לא ירבה לו סוסים: (כו) וַיְהִי מוֹשֵׁל בְּכָל הַמְּלָכִים מִן הַנָּהָר שיוצא מעדן והכוונה היא לצד מזרח וְעַד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: (כז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים שהיו מונחים ברחובות העיר כמו אבנים ובגלל שהם היו כ"כ כבדים, לא היה שייך לגנבם וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר גדלו בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב: (כח) וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִםואנשי מצרים היו מוציאים סוסים מארצם עבור לִשְׁלֹמֹה וכן וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת: (כט) וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים בראשית ימיו וְהָאַחֲרוֹנִים ובאחריתם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי שנתנבא שמלכותו נקרעה ממנו ונתנה לירבעם וּבַחֲזוֹת יעדי יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וכל הספרים הללו אינם בנמצא בידינו: (ל) וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה גם אביו דוד מלך ארבעים שנה אך היו מחולקות לשבע שנים בחברון ו-33 בירושלים: (לא) וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
דברי הימים ב פרק י
בסוף ימיו של שלמה ולאחר שנשא נשים נכריות אמר הקב"ה לקרוע את מלכותו של שלמה לשתים לאחר מותו.
רחבעם בן שלמה היה בנו של שלמה מנעמה העמונית.
ירבעם בן נבט משבט אפרים היה ממונה מטעם שלמה על נחלת בית יוסף (להיות אחראי על המיסים וכדו') והוכיח את שלמה ברבים, ואף חלץ בפניו את תפיליו ובשל כך נאלץ לברוח למצרים.
אחרי ששלמה נפטר התכנסו כל ישראל להמליך את רחבעם בשכם וכשירבעם שמע שמת שלמה הוא חזר ממצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים ולא הסכים להקל את עול המיסים, וכך השבטים הצפוניים המליכו את ירבעם עליהם למלך.
(א) וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה שהיה בנחלת יוסף כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ: (ב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט ששלמה מת וְהוּא עדיין בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר כי בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם: (ג) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר: (ד) אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ כדי לכלכל את בני ביתו ואת כל סוסיו ולהחזיק את כל רכושו וְעַתָּה ומכיוון שאתה אינך באות דרגת חשיבות של אביך שאותו באו לראות מכל העולם אז אנא הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ שהרי אתה אינך צריך לכל החיל הזה: (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם: ס
משנת ההלכה
תרנגול הודו
שם מדעי Meleagris gallopavo באנגלית Turkey
מוצאו של עוף זה הוא מייבשת אמריקה ולפני גילוי אמריקה לא היה ידוע עליו ולאור זאת אפשר לדון ביחס למין זה על חידוש המסורה אמנם האחרונים שדנו בנושא סמכו על מסורות וגדולי תורה בהודו ובמקומות אחרים שאכלו עוף זה וכך נוהגים היום ברחבי העולם היהודי מלבד צאצאי השל"ה ומשפחות רוסיות מסוימות שהקפידו שלא לאכלו.
שלו
שם מדעי Coturnix coturnix באנגלית Quail
בתורה מוזכר השלו במפורש כעוף טהור (במדבר יא, לב) אך כדי להתירו צריכים אנו מסורת שאכן הנו השלו המוזכר בתורה
השלו מתועד כעוף המצוי בהמוניו במדבר סיני ונצוד שם על ידי הבדואים אמנם זה לבדו עדיין אינו מוכיח את המסורת עליו
מסורת על אכילתו מובאת על ידי בעל זבחי כהן וכן ישנם מסורות בעל פה מחכמי הספרדים בירושלים
בשנות השישים של המאה הקודמת, הופיע בשוק הישראלי זן מבוית של שליו שמקורו ביפן. למרות הדמיון הרב לשליו הבר התעוררה בעיית המסורת. לאחר דיונים מרובים פסקו הרב יוסף מונסה הרב שלמה גורן הרב יוסף קפאח והרב דוד נשר, פסק הלכה המתיר את השליו היפני. פסק ההלכה ניתן בהסתמך על עדותם של מספר רבנים, וביניהם עדותו של הרב נשר. אני מצרף את תשובת הרב נשר לשאלה שנשלחה מקבוצת יבנה (עקב ניסיון לגדל שליו במשק הילדים).
"לקבוצת יבנה, ה' שבט תשל"ג
בנידון שאלתכם במכתבכם מתאריך כ"ה טבת תשל"ג בקשר לכשרות השליו. בטח לא נעלם מכם ההלכה שאין לסמוך בעופות על סימני טהרה, אלא אך ורק על מסורת איש מפי איש. אך בקשר לשליו שהראיתם לפניי, הריני שמח להודיעכם, שיש בידי קבלה משלושה שוחטים בעלי הוראה, מוותיקי ירושלים תובב"א, שעוד לפני כיובל שנים שחטו הם בעצמם את העופות שהבאתם לפניהם. והעידו לפניי שגדולי תורה בירושלים אכלו מהם. וכדי לקיים קבלה זו, שחטתי לפניהם מספר עופות זכרים ונקבות, ואף כבר העברתי קבלה מסורת זו לשוחטים אחרים שבאו לפניי, למען יאכלו ענווים וישבעו ללא כל חשש בדבר המסור לנו מרבותינו הק' ז"ל".
פסיון מצוי
שם מדעי Phasianus colchicus באנגלית Pjeasant
בגמ' יומא עה ובתוספתא כלאים א ה"ז מבואר שהנו עוף טהור ותמונת עוף זה נמצא על רצפת בתי כנסת עתיקים
אמנם מבחינת המסורת יש בידינו עדות מהאחורנים על סוג זה של פסיון בלבד שיש עליו מסורת אבל על סוגי פסיון אחרים כגון הפסיון הזהוב פסיון סיני וכדומה המוגדרים על פי המדע כפסיונים מאותו זן אין לנו מסורת ואין להתירם באכילה ודעת ר' משה פיננשטין ז"ל בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן לד שגם את הפסיון המצוי אין להתיר וכתב וז"ל "ובפרט שיש הרבה עופות הדומים לעוף זה שצריך לזה דקדוק גדול שאין לסמוך על סתם אנשים ולא נחשב זה מסורת ואין לשוחטם. ואף אם היתה מסורת טובה היה מהראוי שלא להתירם שלא יטעו בעופות הדומים להם כדמשמע שם שהוא מנהג טוב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה