מקרא
ויקרא פרק כה
(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:
(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה מה שיוציא השדה מעצמו תאכלו כלכם ככתוב בשנת השמטה[1] שתצאו השדה ללקוט ולאכול עם העניים והאביונים החיה והבהמה, לא שיהיה לכם עת קציר ובציר ותאספו לכם אל הבית ואל האוצרות כתבואת שאר השנים תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו[2]:
(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הזהירנו מהנות את חבירנו במקח וממכר כלומר שלא להפקיע ולמכור ללוקח ביותר משוויו המקובל בשוק והלוקח לא יקנה בפחות משוויו המקובל בשוק[4]:
(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ על האונאה בא להזהיר כשתמכור או תקנה קרקע, דע כמה שנים יש עד היובל, ולפי השנים ימכור המוכר ויקנה הקונה שהרי סופו להחזיר לו בשנת היובל, ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ויאכל ממנה תבואות הרבה צריך לקנותה לפי הזמן, וזהו שנאמר "במספר שני תבואות ימכר לך", לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו[5] ואע"ג שאין אונאה לקרקעות זהו לענין החזרי תשלומים שאינו אלא במטלטלים אבל הלאו נאמר על גם על קרקעות[6]:
(טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ תמכרנה ביוקר וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ תמעיט בדמיה[7] כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ שאם היו שנים כשני אליהו או שנת שדפון וירקון, אינו ממעט בחשבון הכסף אם בא לגאול. וכן שתי שנים שאמרו חכמים שצריך להניחה בידו, צריך שיהו שנים של תבואה[8]:
(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון, זה בגופו וזה בממונו והרי הוא אומר בהוניית דברים ויראת מאלהיך לפי שהדבר מסור ללב שיכול לומר לטובה נתכונתי וכיוצא, לפיכך נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות, אם לטובה אם לאונאה הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך והצועק על אונאת דברים נענה מיד ולכן אסור לומר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם[9] וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי מצות התלויות בארץ הנהוגות בשביעית וביובל וְאֶת מִשְׁפָּטַי כגון אל תונו איש את אחיו[10] תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:
(יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף לביתנו[11] אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:
נביא
הושע פרק יב
א. סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל -ישראל, היו סובבים אותי ברמאות כאילו שבים אלי, אך ליבם בל עימם, וִיהוּדָה עֹד רָד, עִם אֵל - אך מלכות יהודה, עוד מושלת בעם על פי ה', וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן - ומושלים בעם, מתוך נאמנות לאלוקים קדושים ( לה' ).
ב. אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ - אפרים רועה את הרוח, את הע"ז שהיא הבל, וְרֹדֵף קָדִים - את רוח קדים, ( עוסק כל היום בהבל הע"ז) כָּל הַיּוֹם, כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה - כל היום, מרבה לשקר ולשדוד, וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ, וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל - עושה ברית עם אשור, ומוביל למצרים שמן, כדי שיעזרו להם מאוייביהם.
ג. וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה - אחר שגם יהודה חטאו, יריב איתם ה', וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ - לזכור להענישם, על דרכיהם ומעשיהם הרעים.
ד. בַּבֶּטֶן, עָקַב אֶת אָחִיו - הלא עוד בבטן רבקה, אחז יעקב בעקב עשיו,( שהוא פלא, שעובר יתפוס בכוח בעקב אחיו שיצא מבטן אימו ) לאות, שיעקב ישלוט בעשיו, ומדוע ילכו לבקש את עזרת הגויים, וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים - ובכוחו של יעקב נלחם עם שרו של עשיו - ונהיה שר עליו וניצחו. לאות לבניו, שלא תשלוט בהם שום בריה כשיעשו רצון ה'.
ה. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ, וַיֻּכָל - נהיה שר על המלאך - וניצח אותו, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בכה המלאך והתחנן ליעקב שישלחו, בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ - גם בבית אל מצא ודיבר וברך את יעקב. ( ומדוע א"כ לא תבטחו בה', ותלכו לבקש עזרה ממצרים ומאשור )
ו. וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת - והלא ה' שולט בכל הצבאות, ( צבא השמים וצבא הארץ ), ה' זִכְרוֹ - ושם ה' נזכר כאדון הכל, ומדוע לא תבטחו בו ?!
ז. וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב - ואתה, אל ה' אלוקיך תשוב , חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד - שמור לעשות חסד ומשפט צדק, ותקוה תמיד לישועת ה'.
ח. כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה - אך אתה, כסוחר שבידו מאזני מרמה, לַעֲשֹׁק אָהֵב - לעשוק ולגזול אוהב.
ט. וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי - כל עושרי, בזכות כוחי הוא בא[12], כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא - ועוד יאמר ברשעו: כל עושרי שיגעתי עליו, לא ימצא בו כל עָווֹן וחטא.
י. וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - אני ה' שהוצאתי אתכם ממצרים, והשגחתי עליכם בדרך, עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד - עוד יבוא זמן שתצא מהגלות ואושיב אותך באהלים ואדאג לכל צרכיכם, כימים אשר יצאתם ממצרים.
יא. וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי - דברתי אליכם הרבה דברי חזון, ע"י הנביאים ששלחתי להוכיח אתכם, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה - דימו עבורכם, משלים רבים כדי שיתקבלו על לבכם.
יב. אִם גִּלְעָד אָוֶן - אם בא על גלעד שבר ורעה, אַךְ שָׁוְא הָיוּ - אין זה כי אם מפני ששָוְא ( ע"ז ) היו עובדים, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ - בגלגל, זבחו שְׁוָרִים לע"ז, גַּם מִזְבְּחוֹתָם, כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי - גם מזבחותם שבנו לע"ז, היו רבים, כגלי האבנים שבתלמי השדה ( שורות החרישה שבשדה ).
יג. וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם - ברח יעקב אבינו לארם, מפני עשיו אחיו, וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה - עבד אצל לבן בעבור רחל, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר - ובעבורה שמר על צאן לבן. ( ר"ל, שבעוני גדול הגיע יעקב אביכם ללבן, ויצא ברכוש גדול, ואיך תאמרו: "אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי...")
יד. וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וּבְנָבִיא נִשְׁמָר - ע"י משה הנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ושמר עליו בדרך, ואיך תכחשו בהשגחת ה', ותכעיסו אותו בע"ז ?!
טו. הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים - הכעיס אפרים את ה', בכעס רע ומר, וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ - דם הנקיים ששפכו אפרים, כאילו יתפשט עליהם לנקום בהם, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו - ואת החרפה שחרף כלפי ה', ישיב לו ה' גמולו בראשו.
כתובים
דברי הימים ב פרק ז
(טז) וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם ולא אשרה את שכינתי בשום מקום אחר וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים: (יז) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר: (יח) וַהֲקִימוֹתִי אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל: (יט) וְאִם תְּשׁוּבוּן אַתֶּם מוסב על כל עמ"י וַעֲזַבְתֶּם חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: (כ) וּנְתַשְׁתִּים אעקור אותם מֵעַל אַדְמָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנָי כתנאי ביני ובין בנ"י שאם הן לא ישמעו לי ואמאס בם וְאֶתְנֶנּוּ לְמָשָׁל שמחורבן הבית יביאו דוגמאות לחורבנות אחרים וְלִשְׁנִינָה שישננו את דברי החורבן בְּכָל הָעַמִּים: (כא) וְהַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הָיָה קודם החורבן שהיה עֶלְיוֹן במעלה ונפלא לעיני לְכָל עֹבֵר עָלָיו בפניו בזמן חורבנו יִשֹּׁם יתמה מלשון תמיהה על גודל החורבן וְאָמַר בַּמֶּה בעבור מה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה: (כב) וְאָמְרוּ המשיבים עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם עַל כֵּן הֵבִיא הקב"ה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: פ
דברי הימים ב פרק ח
(א) וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה השלים שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּיתוֹ שקודם בנה את בית ה' במשל 7 שנים ואח"כ את ביתו במשך 13 שנה: (ב) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה בארצו. במלכים הזכיר רק את הערים ששלמה נתן לחורם בגליל (20 ערים) וכאן מוזכר הערים שחורם נתן לשלמה בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם ואח"כ וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כדי להתחזק בהם: (ג) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה ונלחם עם חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק עָלֶיהָ וכבשה: (ד) וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת כי בזמן שהוא התעסק בבנין ביהמ"ק ובנין ביתו הוא לא נפנה לכך: (ה) וַיִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן עָרֵי מָצוֹר ערים חזקות כי הם היו עומדים על הגבול ולכך היו צריכים חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: (ו) וְאֶת בַּעֲלָת וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת מלבד ממה שבנה בלבוא חמת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ בנה אחרי שסיים את ביהמ"ק: (ז) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה: (ח) מִן בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא כִלּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס לבנות את כל הבניינים שנזכרו בפסוקים דלעיל עַד הַיּוֹם הַזֶּה היינו עד שנגמרו כל הבניינים: (ט) וּמִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ למלאכת הבניין אלא הגרים כִּי הֵמָּה אנשי ישראל הם אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: פ
משנת ההלכה
סימני עופות טהורים מן בתורה
א. עוף שידוע בודאי שאינו דורס יש ג' סימני טהרה[13] א), אצבע יתירה י"א[14] אצבע שאחורי האצבעות ויש אומרים שרצה לומר האצבע האמצעי הוא גדולה מהאחרים. ב), זפק[15]. ג), קורקבנו נקלף ביד כלומר שבכל קורקבן יש בתוכו כיס לבן ואם הוא נקלף ביד הרי הוא סימן טהרה. ואפילו אם אינו נקלף ביד כיון שהוא דבוק בחזקה אלא אם כן מניחו בשמש ואז נתרפה ונקלף ביד הרי זה כנקלף ביד. ואם אינו נקלף אלא בסכין לא הוי סימן וכיון שיש בו ג' סימני טהרה אלו[16] ויודע בודאי שאינו דורס מותר לאכלו שאין בכ"ד עופות טמאים כיוצא בו (חכמ"א שם סעי' ג ערוה"ש שם סעי' ד)
ב. אבל אם יש בו ג' סימנים הללו ואינו יודע אם דורס או לאו חוששים אנו שמא הוא טמא ולכן אסור לאכול אפילו על פי ג' סימנים הללו ואפילו אם רואה שאינו דורס עכשיו שמא ידרוס לאחר זמן (חכמ"א שם סעי' ד)
ג. ולפיכך אסור לאכול שום עוף אסור אלא אם כן יש עליו מסורת טהרה כלומר שהוא דבר פשוט באותו מקום שעוף זה טהור שכך מסרו להם אבותיהם וכיון שמסורת בידם שזה העוף טהור אפילו אין בו ג' סימנים הללו מותר ולכן אין צריך לבדוק אחר שום סימן (חכמ"א שם)
ד. ואם יש בו ג' סימנים הללו וגם מסורת אם אנו רואים שהוא דורס או שחולק את רגליו[17] אסור[18] שהרי ראינו שהמסורת היה בטעות (חכמ"א שם וכף החיים שם אות יא):
ה. ויש אומרים שכל עוף שיש לו ג' סימנים הנזכרים בגופו אף על גב שאינו יודע אם דורס, אם יש לו חרטום רחב וגם כף רגלו רחבה דהיינו שיש לו קרום בין אצבעותיו כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר אף בלא מסורת. (חכמ"א שם סעי' ה ו)
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] אבע"ז
[4] אלה המצוות ל"א רנ
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] אלה המצוות ל"ת רנא
[10] חזקוני
[11] רש"י
[12] כמו: "...כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶה" ; דברים ח' יז'.
[13] ורמוזים במילה צפו"ר שאות שניה מאצבע היא צ' ומזפק פ' ומדורס ו' ומקורקבן ר' (כף החיים שם אות ח בשם האר"י ז"ל והרשב"ץ במגן אבות ח"ג דף סג ע"ב)
[14] רש"י שם וכתב הר"ן (שם ד"ה ואצבע) ואף על פי שברוב העופות היא קרי לה יתירה לפי שאינה בסדרי חברותיה אבל אחרים אומרים שאי אפשר שתהיה זו אצבע יתירה דהא בגמרא (סא.) אמרינן דנשר אין לו אחד מסימני טהרה אלמא שאין לו אצבע יתירה ואם זו שאחורי הרגל היא אצבע יתירה היאך אפשר שלא תהא בנשר והלא עיקר דריסה באותו אצבע היא והנשר גדול שבדורסים לפיכך פירשו שהאצבע שלפניו גדולה ויתירה מחברותיה קרויה אצבע יתירה ואין אצבע זו בנשר שאין לו אלא שתי אצבעות שלפניו שהן שוין ואחת לאחריו עכ"ל:
[15] והוא הנקרא בלשון הכתוב "מוראה" והמאכל הולך מהוושט אל הזפק ושם מתרכך ומשם למערכת העיכול (ערוה"ש שם סעי' ד)
[16] ומן הדין אם אין לו סימני טומאה אפילו סימן טהרה אחד מועיל כדאיתא בחולין נט ע"א ועיין ערוה"ש שם מסעי' ז עד סעי' כ
[17] ואע"ג שבחכמ"א לא הזכיר חולק את רגליו אפשר שזהו בכלל דורס
[18] וצריך להחמיר את ג' השיטות דלעיל בפירוש דורס שכל שדורס באחד מאופנים אלו אסור אע"ג שיש מסורת וסימנים (כף החיים שם אות ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה