מקרא
ויקרא פרק כה
(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית[1]:
(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת לאו במוכר, שלא ימכרנה לחלוטין לומר הריני מוכרה לך לעולמים גם אחרי היובל, ואע"פ שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר וכמו כן ללוקח, שלא יעשו ממכרם לצמיתות ואם אמרו כן יעברו בלאו הזה, ולא יועיל להם כי תחזור ביובל[2] כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ והוא ציוי על הבית דין שיוציאו הקרקע ביובל מיד המחזיקים בה[3]: ס
(כה) כִּי יָמוּךְ יהיה עני אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ ואינו יכול לגאול את קרקעו[4] וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו ממשפחתו[5] וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו ואין הלוקח יכול לעכב[6]:
(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:
(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ שיחשוב כמה שנים יש משמכרו לו עד היובל, וכמה עולים דמי המקח לכל שנה, וכמה עמדה בידו, והיתרה יחזיר לו[7] וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:
(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: ס
(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה בית בתוך עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון[8] וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים כלומר שנה תִּהְיֶה אפשרות ל -[9] גְאֻלָּתוֹ:
(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל אפילו בתוך השנה הראשונה[10]:
נביא
הושע פרק יג
א. כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת - בתחילה, קודם שחטא, היה אוחז בעמים רתת ורעדה משמעו של אפרים, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל - שהיה אפרים מנושא ומרומם בישראל, וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת - אך כיון שחטא והיה אשם בעבודת הבעל - נחשב כמת.
ב. וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא - ועד עתה ( אחר מלכות ירבעם בן נבט, והעגלים שעשה ) מוסיפים לחטוא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים - עשו להם מכספם, תבנית של ע"ז. מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה - הפסלים כולם, מעשה אומן הם, לָהֶם - לעובדי הע"ז, הֵם אֹמְרִים - יאמרו כהני הע"ז: זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן - אדם הזובח לע"ז, ינשק בפיו את העגלים ובכך יזכה לשכר רב.
ג. לָכֵן יִהְיוּ - עובדי הע"ז, כַּעֲנַן בֹּקֶר - יכלו מן העולם, כענן בוקר שהולך ונעלם במהרה, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ - וכמו הטל שנעלם בחום היום, כְּמֹץ, יְסֹעֵר מִגֹּרֶן - וכמו המוץ שרוח סערה תעיף אותו מהגורן,וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה - וכמו עשן היוצא מהארובה ונעלם.
ד. וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - ואני ה', אלוקיך שהוצאתיך מארץ מצרים, וֵאלֹהִים זוּלָתִי, לֹא תֵדָע - ולא היה לך לדעת - אלוקים אחרים, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי - שהלא אין מלבדי אלוקים שיושיע אותך.
ה. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר - אני ה', שידעתי לתת לך את כל צרכיך במדבר, בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת - בארץ מדבר. ( תלאובות - מקום שמתאווים בו לכל טובה )
ו. כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ - כאשר באו למקום מרעה, לא"י, שבעו ברוב טובה, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי - וכאשר שבעו, גבה ליבם ושכחו את ה'.
ז. וָאֱהִי לָהֶם - אהיה לישראל, כְּמוֹ שָׁחַל - כאריה הטורף טרף, כְּנָמֵר, עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר - וכמו נמר המביט בדרך, לטרוף טרף. ( אָשׁוּר, כמו: "אשורנו ולא עתה...", "בשרירות ליבם" וכדו' )
ח. אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל - כשאפגוש בהם להענישם, אהיה כמו דוב השכול מבניו, (שאכזרי הוא ביותר ) וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם - ובמר נפשו על בניו, קורע מטרפו את הגוף עד הלב הסגוּר תחת החזה, וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא - ואוכל אותם שם, כאריה האוכל במקום שטורף, חַיַּת הַשָּׂדֶה, תְּבַקְּעֵם - וְחַיַת השדה, תבקע את גופם.
ט. שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל - מעשיך הרעים, חיבלו והשחיתו אותך ישראל, כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ - כי בה' שעוזר לך - מרדת.
י. אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא - איֵה, היכן מלכך, וְיוֹשִׁיעֲךָ, בְּכָל עָרֶיךָ - ויושיע אותך, בכל הערים שבא עליהם האוייב, וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, תְּנָה לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים - והשופטים שבקשת מהם למנות לך מלך ושרים, היכן הם שיושיעו אותך מאוייביך.
יא. אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי - באפי, בכעסי נתתי לך מלך ע"פ בקשתך, וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי - ובכעסי אקח אותו ממך. (י"א, על שאול שמת במלחמה, וי"א נתתי - את שאול, ואקח - את צדקיהו שהיה המלך האחרון, וי"א במלכי ישראל: ירבעם והושע בן אלה )
יב. צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם - קשור ושמור בליבי עוון אפרים, צְפוּנָה חַטָּאתוֹ - וטמונה בליבי חטאתו להענישו.
יג. חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ - צרות קשות, כחבלי היולדת - יבואו עליו, הוּא בֵן לֹא חָכָם - להטיב את דרכו, כִּי עֵת לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים - כי בעת שיבואו עליו הרעות, כיולדת הסובלת את צירי הלידה על המשבר, לא יוכל לעמוד בתוקף הצרות.
יד. מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם - אם היו חכמים ומטיבים דרכם, הייתי מציל וגואל אותם ממות ומהשאול, אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת - אך כשמרשיעים, אהיה מדבר עליך שתמות, אֱהִי קָטָבְךָ, שְׁאוֹל - אהיה כורת אותך - לשאול, לקבר, נֹחַם, יִסָּתֵר מֵעֵינָי - הנוחם, יסתר מעיני. ( שלא אתחרט, על הרעה שתבוא עליך ).
טו. כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא - אפרים גדל והיה הפרי הטוב שבין השבטים,( כברכתו של יעקב:"ואולם אחיו הקטן...וזרעו יהיה מלא הגויים" ) יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה - אך אחר שחטא, רוח מדברית הבאה מצד מזרח, עולה מאת ה' על אפרים, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ - מקור המעיין של אפרים יִיבש, וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ - ויתיבשו מי המעיין, ( שיֵרֵד מגדולתו ) הוּא - מלך אשור, יִשְׁסֶה - יבזוז, אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה - את כל הכלים הנחמדים השמורים באוצרותיו.
כתובים
דברי הימים ב פרק ח
(י) וְאֵלֶּה שָׂרֵי הנציבים מספר השרים שהיו ממונים על הַנִּצָּבִים מן הגרים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם הָרֹדִים בָּעָם שנוגשים בעם עושי המלאכה ואלו היו מן החתי: (יא) וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד היא ציון לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי שהייתה מיוחדת לו לתשמיש בְּבֵית בקבוצת בתי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה כל העיר וכל הבתים אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְקֹוָק וכן אלו הסמוכים לה: פ (יב) אָז בסיום בנין הבית הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַיקֹוָק רק עַל מִזְבַּח יְקֹוָק מזבח הנחושת אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם היינו בעזרה, כי אז נאסרו להקריב על הבמות: (יג) וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת לה' כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת את כולם העלו על המזבח הזה: (יד) וַיַּעֲמֵד את מחלקות ומשמרות הכהנים כְּמִשְׁפַּט שקבע דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם כל משמר בזמנו לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת הדברי השיר נֶגֶד הַכֹּהֲנִים בזמן שהם יעבדו את עבודת הקרבנותלִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לשיר בכל יום את השיר הראוי לאותו יום וְהַשּׁוֹעֲרִים שומרי השערים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים שלכל שער ושער יהיה ממונה מיוחד: (טו) וְלֹא סָרוּ מ-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ אשר עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל דָּבָר העבודה שמינה אותם ולשמור על ה- וְלָאֹצָרוֹת: (טז) וַתִּכֹּן כָּל מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה היינו שהמלאכה הייתה נכונה מבלי מניעה עַד הַיּוֹם שנגמרה ו- מוּסַדהתייסד בֵּית יְקֹוָק וְעַד כְּלֹתוֹ שָׁלֵם בֵּית יְקֹוָק: ס (יז) אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה למלחמה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וכבשם: (יח) וַיִּשְׁלַח לוֹ חוּרָם בְּיַד עֲבָדָיו אוניות אֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם היינו שיודעים ללכת דרך הים וַיָּבֹאוּ עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה מקום ששם יש עפרות זהב וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: פ
דברי הימים ב פרק ט
(א) וּמַלְכַּת שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת כדי לראות האם זה אמת מה ששמעה על חכמתו ושאלה אותו דברים סתומים בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבוֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ דברים שהסתירה מכולם שמא יגונב לאזנו של שלמה: (ב) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ ענה לה על כל שאלותיה וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ שהוא לא ידע ולכן לא ענה לה: (ג) וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה: (ד) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ ברבורים ומיני מעדנים שהיו עולים על שולחנו לרוב וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו שכל אחד היה במקום הראוי לו ולא במקום חבירו ולא היה מחליף את תחום השירות שלו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם כל אחד לפי חשיבותו ולא היה לובש את אותם בגדים יום אחרי יום וּמַשְׁקָיו המשרתים הממונים להשקות את המסובים בסעודה וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ מדרגות שהוא בנה למטרת אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ כי היא הייתה בטוחה שאין עוד חכמה יותר מאשר החכמה שנמצאת בארצה כי ארצה נמצאת במזרח ושם היו בקיאין בחכמת המזלות: (ה) וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ: (ו) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ היינו ריבוי החכמות יָסַפְתָּ עַל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי ובאמת חכמתך גדולה לאין ערוך:
משנת ההלכה
א. במדינתנו אנו נוהגים כאותן הפוסקים שכל הסימנים שבעולם[11] אין מועילים להתיר אלא מה שנמסר לנו מאבותינו. ואין לאכול שום עוף שאין עליו מסורת ברורה שהנו עוף כשר. (חכמ"א שם סעי' ה ו)
ב. מי שהוא במקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת והלך למקום שיש להם מסורת יכול לאכול שם אפילו דעתו לחזור[12] וכן אם יצא ממקום שיש להם מסורת למקום שאין להם מסורת מותר גם כן לזה שבא ממקום ההיתר לאכלו שם (חכמ"א שם סעי' ז):
ג. אבל בני מקום זה שאין להם מסורת שנוהגים שלא לאכול עוף זה אינם יכולין לשנות מנהגם ולסמוך על אותו מקום שיש להם מסורת דשמא נהגו בו איסור מחמת סיג שהיה שכיח אצלם ממינים הטמאים (שם סעי' ח):
ד. אם בא לפנינו עוף שאין אנו מכירין אותו כלל לא שייך בו מנהגי מדינה אמנם אם ידוע בודאי שאוכלין אותו במקום אחד וידוע שאותו מקום אוכלין על פי תלמידי חכמים וותיקין מותר אבל אם אינו ידוע שאוכלין על פי ת"ח וותיקין או מקום חדש שנתישב בקרוב ואינם מצויים שם חכמים שראוי לסמוך עליהם ודאי שאין עדותן כלום שאולי הוא טעות בידם ואסור (חכמ"א שם סעי ט)
ה. העופות הנאכלים היום במסורת הם תרנגולים[13] למיניהם תורים יונים[14] ואווזים[15] בין גדולים[16] ובין קטנים בין לבנים ובין צבעוניים ואפילו תרנגולים נוצותיהם זקופים אם ידוע שאינם מין אחר ומולידים כתרנגולות שלנו מותרים (דרכי תשובה שם ס"ק ו ס"ק כד וס"ק לג)
ו. תרנגול הודו אל אף שהשל"ה אסרו ונהגו צאציו איסור מחמת זה כבר נהגו כל ישראל לאוכלו (נחל אשכול סי' כב אות י)
ז. אנקור [דרור הבית] המנהג לאוכלו[17]
ח. הטווס אין מסורת עליו להתירו ואין לאוכלו (כף החיים שם אות חי) וכן הפסיוני (שו"ת אג"מ יו"ד א סי' לד) והבלבל והסנונית וכן הזרזיר[18] (כף החיים שם אות יז כו כז)
ט. מה שהתחיל להתפשט מאד בתקופה האחרונה שמרכיבים זה על זה, מינים שונים של סוגי התרנגולים, כדי לשבח המין ולערב גנים שונים כדי לזכות בשבח ממון במכירת העופות. צריך להתעורר ולעמוד בהשגחה חמורה שלא להביא לשחיטת עופות רק ממקור שהוא בדוק מחשש תערובת של מינים שאין לנו עליהם מסורת, ושהאפרוחים גדלים רק ממין שהמסורה ברורה בלי פקפוק בין מצד הזכר ובין מצד הנקבה, (שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קיג)
[1] רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] מלבי"ם
[4] רש"י
[5] אבע"ז
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] משמע אפילו שיש לו ג' סימנים וכף רגלו רחבה וחרטומו רחב ועיין מנח"י ח"ה סי' לא
[12] ולא אמרינן דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם כיון דהם אינם אוסרים מחמת איסור אלא שאין להם מסורת ואין שייך בזה חומרי מקום שהלך לשם ואפילו אין דעתו לחזור דמה שהם אינם אוכלים הוא רק להעדר המסורת (חכמ"א שם)
[13] ומשמע שם שאם אין שום מסורת על מין זה אע"ג שהוא ממין התרנגול בעינן לבדוק בג' סימנים ואז מותר כיון שהוי ממין שיש עליו מסורת
[14] ובירושלים עיה"ק תובב"א נהגו שלא לאכול יוני בר שחורות
[15] ובזה יש אסורים ויש מותרים כגון אם יש להם חרטום שחור יש אוסרים ובכלל זה יש מינים שונים של ברווזים מותרים ויש שאסורים והכל אחר המנהג שבבגדאד היו אוכלים אותם שראשי חרטומהים שחורים ויש מקומות שנהגו לאוסרם (כף החיים שם אות כג) ואכמ"ל ועיין דרכי תשובה ס"ק ו ושו"ת הר צבי יו"ד סי' עה ומנח"י ח"ב סי' פה
[16] אמנם זה דוקא אם בכל אביריה גדולה או קטנה אבל אם אבר אחד גדול או משונה כגון שצווארה ארוך יותר משאר בני מין זה או ששונה במראה מהמין אין מועילים ג' הסימנים ובעינן מסורת על עוף זה
[17] עיין כף החיים אות כז ועיין ספר הכשרות פ"ט סעי' טז
[18] ועיין בספר "מזון כשר מן החי לרב י. מ. לוינגר פרטי המסורות במינים נוספים כדון השליו והשכוי והקיכלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה