מקרא
במדבר פרק ו
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא, וכאן צוה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם[1] והיא מצות עשה, כדאמרינן "כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה" אָמוֹר לָהֶם מלמד שהחזן צריך לומר להם אמרו ואין עובר בעשה עד שיאמר לו והוא אינו רוצה[2]: ס
(כד) יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק יברך השם אותך בבנים, בגוף, בחכמה, ובאורך ימים, ובגדולה. ובצאתך, ובבואך, ובעיר ובשדה, ובטנאך, ובמשארתך, ובשמחה, שיהא לבך שמח בחלקך וְיִשְׁמְרֶךָ שישמור אותך מכל רע[3] הברכה תוספת וריבוי טובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר כן למלך בשר ודם שיש כח בידו להעשיר את האדם אבל אין בו כח שיהא נשמר בידו[4]: ס
(כה) יָאֵר יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ כלומר שהכל יראו שעליך זורח ה' ולא שזהו הצלחת המזל. ומשמעות פניו. היינו השגחתו כעין לשון ופניתי אליכם. ויש שהוא מושגח מהקב"ה אבל אינו ניכר שאך השגחת ה' עליו. וא"כ ההשגחה שלא באורה. אבל כאשר הכל מכירים שהשגחת ה' היא מצלחתו נקרא יאר ה' פניו אליך. יהיה פניו אליך בהארה וִיחֻנֶּךָּ ויתן לך בקשתך[5] שקבלת התפלה ובקשה מיקרי חן וחסד[6]: ס
(כו) אם סובבו מעשים עד שהבדילו עונותיכם ביניכם ובין אלהיכם יִשָּׂא יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ הפך אעלים עיני מכם כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך[7] וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם אחר כל הברכות. מברכים בכלי המחזיק אותם. שבלי שלום אין נחת בשום ברכה[8]: ס
(כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם כאשר יזכירו את שמי עליהם אני אברכם לכולם, כהנים לוים ישראלים שהרי השם בכל פסוק ופסוק מהשלושה[9]: ס
במדבר פרק ז
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה כי ביום הראשון של המלואים קרא אליו מאהל מועד, ודבר אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני, שהם בדיני הקרבנות, וביום השמיני דבר לו כל הפרשיות שמתחלת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא, ב), שהם בדיני אסור והיתר, ויש בכולן ענין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר, וכשהשלים המצות שנצטוה משה לאמר לישראל, ויש בכולן עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן להגיד נדבת העם והנשיאים בקרבנם, שהיו מיום השמיני עד י"ט לחדש[10] לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן אחר ברכת כהנים כי כן היה כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם החלה חנוכת המזבח וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בשמן המשחה וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ בהזאת הדם בשבעת ימי המילואים וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים שעמדו על משה ועד אהרן כשמנו את ישראל שנאמר ואתכם יהיו וגו'[11]:
(ג) וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן לִפְנֵי יְקֹוָק שֵׁשׁ עֶגְלֹת חשבו הנשיאים, שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאד והביאו מעצמן עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות[12] צָב הוא מין ממיני השורים[13] המושכין את העגלות גדולות כבידות, שהולכים לאט מפני כובדם, כמו הצב השורץ שאין דרכו לרוץ[14] וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל מכל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ה) קַח מֵאִתָּם כי חשב משה שיהיה כל משא הלויים בכתף, כמו הענין במשא בני קהת[15] וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:
(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:
(ז) אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם לפי שעבודתם קלה היריעות והמסכים והקלעים ויתדות ומיתרי הקלעים[16]:
(ח) וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם שעבודתם כבדה הקרשים והבריחים והאדנים והעמודים ויתדות ומיתרי עמודי הקלעים[17] בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ משא דבר הקדושה הארון והשלחן וכו' עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:
(י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ כלומר הקדישו את קרבנות חנוכת במזבח וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אחר שהקדישו הקרבן הגישוהו לפני המזבח וכל אחד מהם הקריב כל מיני הקרבנות והם - עולה ומנחה חטאת ושלמים וקטורת - לחנך המזבח ומשרתיו בכל מיני הקרבנות, חוץ מן האשם כי החטאת והאשם תורה אחת להם. וסיפר קרבן כל אחד מהם לבדו, להורות שכל אחד מהם כיוון לכפר על פרטי חטאים שידע בשבטו, וזה בכל אחד מפרטי קרבנו לרצון להם לפני ה'. וסמך ונצב עליהם בעד שבטו, כענין המעמדות בקרבנות צבור[18]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם כדי לחלוק כבוד לנשיאים, שיהא לכל אחד יומו[19] יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח ולכך עשה שלמה חנכת הבית, דכתיב (דהי"ב ז ה) ויחנכו את בית האלהים המלך וכל העם וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה[20]: ס
(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה לא נקרא כאן נשיא כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון וכל האחרים נקראו נשיאים לפי שהשפילו עצמם והקריבו אחריו[21]:
(יג) וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק כמו קערה רק שדפנותיה דקים יותר[22] אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים גדיים[24] חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: פ
(יח) בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר:
(יט) הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(כ) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(כא) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(כב) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(כג) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר: פ
נביא
עמוס פרק ט
א. רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ - ראה במראה הנבואה, את כבוד ה' עומד ליד המזבח שבמקדש, וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר - ואמר למלאך להכות את המשקוף שמעל מזוזות ההיכל, (המשקוף נקרא כפתור, מפני שמקושט בכפתורים) וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים - ועל ידי כן ינועו בחזקה מזוזות ההיכל, וּבְצָעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם - יחתוך ויכרות את הכהנים, שהם ראשי העם, ( משל הכאת הכפתור שהוא ראש הפתח, מרמז שמואס בעבודת הכהנים שהם בראש העם ) וְאַחֲרִיתָם, בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג - ואת שאר העם - בחרב אהרוג. (אחרית ראשי העם, הכהנים, הם העם ) לֹא יָנוּס לָהֶם נָס, וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט - לא יהיה מהם, מי שינוס וינצל מהרעה.
ב. אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם - גם אם יחפרו באדמה, לנסות להמלט, משם תקח אותם יד ה', וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אוֹרִידֵם-ואף אם כבייכול, יעלו לשמים - משם אוריד אותם להכותם
ג. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים - ואם יתחבאו בהר הכרמל, אחפש ואקח אותם משם, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם - ואף אם יסתתרו בקרקע הים (בעומק הים), אצוה על הלויתן ויִשַּׁך אותם.
ד. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם - גם את אלו, שילכו בשבי ויגלו, אצוה על חרב האוייב ותהרוג אותם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה - אתן את עיני, לעשות עמהם רעה ולא טובה.
ה. וַה' אֱלוֹקִים הַצְּבָאוֹת - וה', שהוא האלוקים על כל הצבאות,( צבא השמים וצבא הארץ ) הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וַתָּמוֹג, וְאָבְלוּ כָּל יוֹשְׁבֵי בָהּ - שנוגע בארץ, מיד נְמֵסָה, ונכרתים כל היושבים בהּ, וְעָלְתָה כַיְאֹר כֻּלָּהּ - ומעלה מים על כל הארץ להשחיתה, כְּמֵי היאור העולים ומציפים את השדות, והמים, מעלים כל רֶפֶש וליכלוך על הארץ, (נמשל: שתבוא הפורענות על הרשעים ) וְשָׁקְעָה כִּיאֹר מִצְרָיִם- ואחר שישובו למקומם כְּמֵי היאור, יִשְקַע הָרֶפֶש, וישובו המים להיות צלולים, ( נמשל: שאחר הפורענות, תבוא הרְוָחָה לצדיקים )
ו. הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו - הלא ה', הוא הבונה בשמים הגלגלים זה למעלה מזה, וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ - והוא המקבץ את הבריות על הארץ, הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם - והוא הקורא למֵי הים המלוחים, לעלות למעלה ולִיצוֹר עננים, וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ - והוא השופך מהעננים מים מתוקים על הארץ להשקותה, ה’ שְׁמוֹ - אדון הכל שמו. (וכיצד תחשבו להמלט מפניו ).
ז. הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ - הלא כמו בני כוש שעבדים הם לאדוניהם, כך אתם בנ"י, קנויים לי ( לה' ) לעולם לעבדים, הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - הלא רק אתכם הוצאתי מארץ מצרים, להיות לי לעבדים. וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר - וכי את פלישתים שגלו מכפתור הוצאתי מגלותם ?! וַאֲרָם מִקִּיר - וכי את ארם שגלו לעיר קיר אוציא מגלותם ?!
ח. הִנֵּה עֵינֵי ה' אֱלוֹקִים בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה - הנה עיני ה' מתבוננות על מלכות אפרים הרשעה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה - וישמיד את מלכות אפרים מעל פני האדמה, אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה' - אך את המון העם לא אשמיד.( שרק המלכות תֹּאבַד )
ט. כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל - כי הנה מצוה וגוזר ה', גלות על בית ישראל, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה - וינועו בגלויות, כמו התבואה, שנעה בתוך הנפה, כשבוררים אותה מן העפר והליכלוך, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ - וכמו צרורות ( גושי ) האדמה הגדולים, שלא נופלים מן הנפה, כך הצדיקים לא יִכְלוּ בגלויות.
י. בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי - בחרב האוייב ימותו, כל החוטאים שבעמי, הָאֹמְרִים, לֹא תַגִּישׁ - אלו האומרים, שהרעה לא תיגש ותגיע עלינו, וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה - ולא תמהר ותבוא עלינו הרעה.
יא. בַּיּוֹם הַהוּא - ביום הגאולה, אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת - אקים את מלכות בית דוד, שתגן על העם, כסוכה המגינה על יושביהָ, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן - אקים את הגדר הפרוצה והשבורה, להגן על ישראל, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים - ואת ההריסות של מלכות בית דוד - אקים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם - ואבנה אותה בבנין מתוקן, כמו שהיתה מִימֵי עולם (בִּימֵי דוד).
יב. לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם, וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם - והמלכות תתוקן, באופן כזה, שישראל שנקרא שמי עליהם, יִרְשוּ את אלו שנשארו מאדום ומכל הגויים, להיות להם לעבדים, נְאֻם ה’, עֹשֶׂה זֹּאת - שיעשה זאת לישראל.
יג. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר - מרוב שֶׁפַע התבואה שיהיה, יארך זמן הקציר, עד זמן החרישה, (כך שהקוצר יפגוש את החורש בעבודתו ), וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע – ומרוב שֶׁפַע היבול, ימשך זמן דריכת הענבים, עד זמן משיכת והולכת הזרעים, לזריעה בשדות[25], וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס - מרוב הטובה שתבוא על ישראל, כאילו יִטַף על ההרים יין, מהגפנים הנטועים שם, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה - וכל הגבעות, כאילו יִמַּסוּ, מרוֹב החלב הנוטף מהבהמות הרועות עליהם.
יד. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל - אשיב לארץ, את ישראל שהיו שבויים בגלות, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת, וְיָשָׁבוּ - יִבְנוּ את הערים שהיו שוממות, ויֵשְבוּ בהם, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם - יטעו כרמים, וישתו מהם יין, וְעָשׂוּ גַנּוֹת - ויעשו גינות לזרוע בהם, וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם - ויאכלו את פירותיהן. ( ולא יהיה עוד יגיעם לריק, שיאכלוהו אויביהם )
טו. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם - אטע את ישראל, כאילן הנטוע שלא זז ממקומו, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם - ולא יֵעָזְבוּ עוד מאדמתם לגלות, אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ:
סליק ספר עמוס
כתובים
רות פרק א
(יג) ואז שואלת נעמי בתמיהה הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה לילדים אלו תצפו עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה בשבילם תהיו אסורות לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְקֹוָק ולא נשאר לי כלום:
(יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקה של פרישות וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ שכוונתה הייתה לטוב:
(טו) וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ אז גם את שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ:
(טז) וַתֹּאמֶר רוּת בבקשה אַל תִּפְגְּעִי בִי תפצירי בי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי ומכאן אמרו חז"ל שגר הבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים שאם בא לחזור בו יוזור שמתוך דברים של רות נלמד שנעמי אמרה לה שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת ורות ענתה באשר תלכי אלך. המשיכה נעמי ואמרה שאסור הייחוד עם זכר ועונה רות באשר תליני אליןץ המשיכה נעמי ואמרה אנו מובדלים משאר העמים ע"י תרי"ג מצוות, ענתה רות עמך עמי. המשיכה נעמי והוסיה שאסור לעבוד ע"ז, ענתה רות ואלהיך אלהי. נעמי: ארבע מיתות בי"ד נמסרו לנו. רות: באשר תמותי אמות. מסיימת נעמי ואומרת ששני קברים נמסרו לבי"ד אחד לסקילה ושרפה ואחד לחנק והרג וסיימה רות ואמרה ושם אקבר:
(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי כמו שבעלי מת וְכֹה יֹסִיף כִּי רק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
(יח) וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ ואמרו רז"ל מכאן שאין מרבין ומדקדקים על הגר:
(יט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם שמכיוון שכבר החליטה להתגייר, כבר השוותה לנעמי וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם מלשון הומיה כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן שכילם התאספו לקבור את אשתו של בועז שנפטרה באותו יום וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי בתמיה:
(כ) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד:
(כא) אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי בעושר ובבנים וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְקֹוָק ולכן לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיקֹוָק עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי:
(כב) וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים בקצירת העומר:
משנת ההלכה
א. ממלאה אשה קדרה בשר[26] אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וה"ה אם אינה צריכה רק לתבשיל או לרוטב בלבד ג"כ מותר שכל אלו משתבחים ע"י הוספת הבשר ומ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז (שו"ע ורמ"א סי' תקג סעי' א ומ"ב ס"ק ז)
ב. וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט. ואפילו כונתה לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ודוקא כשבכל קדרה היתה מבשלת מין בפני עצמו אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד וכן בכמה מינים דוקא קודם אכילה מותר, אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר: אוכל ממנה כזית, שהרי זה הערמה[27] (שם ומ"ב ס"ק י)
ג. ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף כשמבשלת בשר ודגים שאינה צריכה היום מפני שהתבשיל משתבח טעמו יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר (מ"ב שם ס"ק ה)
ד. בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל מוצאי יו"ט כשעומדת כבר הקדרה על האש כיון שאינו מוסיף שבח עי"ז בתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג (מ"ב שם ס"ק ה)
ה. ודוקא בזה שיש תועלת גם לצורך היום ע"י הריבוי אבל אסור לעשות חרעמזלא"ך או קרעפלא"ך וכיו"ב יותר ממה שצריך לבו ביום שאין אחד משביח מחבירו וצריך לטרוח בכל אחד ואחד בפני עצמו (שם ס"ק ח)
ו. ממלא אדם דוד של מים אף על פי שאינו צריך אלא לכוס אחת וצריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת. וטעם ההיתר מכוין שטרחא אחת היא ודוקא אם ממלא בפעם אחת אבל בפעמים רבות ע"י כלים אסור ומ"מ גם בממלא בפעם אחת[28] יזהר שלא יאמר בפיו שמבשל לצורך הלילה (שם סעי' ב ומ"ב וס"ק יד ס"ק טו)
ז. אם הדוד עומד כבר על גבי האש אסור להוסיף, אלא אם כן ישתמש בהם בחג שטרחא שלא לצורך הוא (שו"ע שם)
ח. מותר להשתמש ביו"ט בכל המיתקנים לחימום מים בין בשעה שהם מופעלים, ובין בשעה שאינם מופעלים מחמת שוסת החום הפסיק את פעולתם, וע"י הוצאת המים יחזרו ויפעלו[29]. ואפילו אם ע"י הוצאת מים יכנסו מים קרים תחתיהם מותר. ובלבד שלא ידליק בידים את גוף חימום (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ז)
ט. ואפילו אם מוציא מים שעה קלה לפני צאת החג מותר אע"ג שנכנסים מים אחרים תחתיהם ולא תהיה שהות לשתותם קודם צאת החג שמכיון שאי אפשר להוציא מים חמים אא"כ נכנסים אלו תחתיהם נחשב בישול זה כצורך אוכל נפש (שם הערה כב)
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] אבע"ז
[6] העמק דבר
[7] אבע"ז
[8] העמק דבר
[9] רבינו בחיי
[10] רמב"ן
[11] פי' הריב"א
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] חזקוני
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] ת"א
[24] ת"א
[25] כמו:"וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע...",
ויקרא כו' ה'.
ויקרא כו' ה'.
[26] היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט (מ"ב שם ס"ק ו) ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה (שם ס"ק ז)
[27] ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה (מ"ב שם ס"ק יב): ובשו"ע כתב מיהו אם עברה ובשלה, מותר לאכלו. ונחלקו בזה האחרונים יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדאיתא בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י (מ"ב שם ס"ק יג)
[28] ובדיעבד אינו נאסר בכך דמ"מ חד טרחא היה (שם ס"ק טו)
[29] דהוי גרמא דהבערה לצורך אוכל נפש וגם אינו פסיק רישא ודאית כיון שיש והטרמוסטאט נמצא במצב שבלא"ה היה מתחיל לפעול ואז הוצאת המים לא ישפיעו עליו כלל (שם הערה כג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה