מקרא
במדבר פרק ד
(ט) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ שנותנים בהם את השמן והפתילות וְאֶת מַלְקָחֶיהָ כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ כמין כף קטנה שטוחה שפתוחה מלפניה[1] וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם:
(י) וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט כי אין לה בדים והוא כמו וישאוהו במוט[2]:
(יא) וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו:
(יב) וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת סכינים, קערות כוסות[3] אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ בתוך המשכן שהוא קדש והן כלי הקטרת שמשרתין בהם במזבח הפנימי[4] וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט:
(יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ יטלו את הדשן כלומר האפר מעל המזבח החיצון מזבח הנחושת וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינה שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר כלומר סיר (עירובין קד) של נחשת[5]:
(יד) וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֹּת שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחיצות אֶת הַמִּזְלָגֹת להפוך את הבשר שעל המזבח כדי שישרף מהר וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו:
(טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ הארון והמזבח וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ המנורה וכלי הקודש בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן שגמרו לכסות את הארון והכלים[6] יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(טז) וּפְקֻדַּת י"א שפירושו שהיה ממונה על השמן וכו' למסור לבני קהת שישאו אותם וי"א שפקודת פי' שהוא עצמו היה נושא אותם ואף על פי שהיה משקל גדול[7] אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו: ס
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(יח) אַל תַּכְרִיתוּ צוה הקב"ה לאהרן ולבניו להזהיר הלוים בני קהת ולשמור אותן שלא יבואו לידי כרת[8] אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם ולכן אל תניחו את המשאות באופן שיזכה בהם כל הקודם, כי בזה האופן יקרה שידחפו זה את זה ויחללו את הקודש, וזה יהיה סבה להכריתם, כמו שסיפרו ז"ל שקרה בתרומת הדשן[9]:
(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ ולא שיהיה כל הקודם זוכה, אבל ימתין כל אחד להיות מצווה ועושה:
(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ שלא יבאו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון, רק אחרי כן כאשר יכוסה יבאו לשאת אותו ויהיה "כבלע את הקדש", כאשר יוסר הבנין מעל הארון שהוא הקדש[10]: פ
סדר כיסוי כלי המשכן
על הארון כסו את הפרוכת, ועליו מכסה עור תחש ומלמעלה פרשו עליו בגד תכלת, והשולחן מכסין בבגד תכלת ועליו הכלים, ועליהם מכסים בבגד תולעת שני ועל בגד תולעת שני מכסין אותו בעור תחש, והמנורה מכסים אותה תחילה בבגד תכלת ועל התכלת עור תחש, ומזבח הזהב המיוחד לקטורת פורשין עליו בגד תכלת ועל הבגד עור תחש, ומזבח הנחושת שהוא מזבח העולה פורשים עליו בגד ארגמן שהוא אדום יותר מבגד שני כי שם זורקין הקרבנות, ועל הארגמן עור תחש. נמצאת למד שבכל הכלים בין שיהיה בהן תכלת או שני או ארגמן כולם מכוסין בעור תחש והוא המכסה העליון הנראה על כולן, חוץ מהארון שלא רצה הכתוב להעמידו במכסה עור תחש כשאר הכלים אלא שיהיה המכסה העליון תכלת כעצם השמים לטוהר[11]
סליק פרשת במדבר
נביא
עמוס פרק ה
טז. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת ה’ בְּכָל רְחֹבוֹת מִסְפֵּד - לכן, מפני שאינכם שבים אלי, בכל הרחובות יספידו מספד, וּבְכָל חוּצוֹת - בכל הרחובות ( שמחוץ הבתים) יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ - הוֹ הוֹ, הוא קול המספד, וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל - יקראו לאיכר העובד בשדה, לבוא מן השדה ולהתאבל על שעבודתו לשווא, ולא תצמח תבואתו, וּמִסְפֵּד, אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי - ואנשים יודעי נהי, ( יודעי נהי - היודעים לקונן, לצעוק ולילל ) יקראו להם לבוא להספיד.
יז. וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד - ובכל הכרמים יתאבלו ויעשו מספד על שאין בהם ענבים, כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ אָמַר ה' - כי ה' יעבור בתוכך להביא עליך את הרעה.
יח. הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' - שכאילו מתאוִים ליום הפורענות שיביא ה'[12], לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה', הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר - מדוע תִּתְאַווּ ליום זה, הלא יום של חושך הוא ולא של אור ?
יט. כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, וּפְגָעוֹ הַדֹּב - רעות היום ההוא, ירדפו אחריכם, כאדם הבורח מן האריה ופוגש בדֹב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ - וכאשר ינוס מן הדֹב, יִשָעֵן על קיר ביתו וישכנו נחש.
כ. הֲלֹא חשֶׁךְ יוֹם ה', וְלֹא אוֹר, וְאָפֵל, וְלֹא נֹגַהּ לוֹ - הלא יום הפורענות, הוא יום של חושך ואפילה, ולא יום של אור ונוֹגה ( אור ).
כא. שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם - שנאתי ומאסתי בקרבנות, שמביאים אתם בימי חג ומועד, וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם - ולא אריח בריח העוֹלֶה מקרבנותיכם, בימים שאתם נעצרים ומתכנסים לפָנַי.
כב. כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת, וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה- גם כשתעלו לפני עולות, ותביאו לפני מנחות, לא יהיו לרצון לפני, וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם - וקרבן שלמים מבהמות שמנות, לֹא אַבִּיט - לא אביט אליהם, ולא יהיו לרצון לפני.
כג. הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ - הסירו מלפני את המון השירים, ששרים הַלְוִים לפני, בזמן הקרבת הקרבנות, וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע - וכן את נגינת הנבלים בִּידֵי הַלְוִים - לא אשמע.
כד. וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט - המשפט והצדק שעזבתם[13], גַלוּ אותו, כְּמֵי מַעְיַן הנובעים ומתגלים בארץ, וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן - ואת הצדק שעזבתם, התמידו לקיים כְּמֵי נחל איתן. (שמימיו אינם פוסקים)
כה. הַזְּבָחִים וּמִנְחָה, הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל - האם במדבר הקרבתם לפני קרבנות ?! ( ואין הקרבת הקרבנות, תנאי להיות רצויים לפני )
כו. וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם, וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם, כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם - אך אתם מחזיקים בע"ז, וע"כ, תשאו אותם עמכם לגלות. (סִכּוּת, כִּיּוּן, כּוֹכַב- שמות ע"ז )
כז. וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק - תגלו רחוק יותר מדמשק שבארם, אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
כתובים
דברי הימים ב פרק יט
(ג) אֲבָל הקב"ה לא יעזוב אותך כי דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ שמגינים עליך כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים: (ד) וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם ולא הלך לבקר בבית אחאב ס וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם ומידי פעם היה יוצא אל העם וַיְשִׁיבֵם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: (ה) וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת שבערים הבצורות היו אנשים יותר עקשנים ולכן מינה שם שופטים תקיפים לְעִיר וָעִיר ולערים שלא בצורות שופטים פחות תקיפים: (ו) וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים היינו שתסתכלו במעשה המשפט כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּשתחשבו מדוע נעשה אותו מעשה בכוונה או שלא במתכווין וא"א לכחש ולומר לפניו כן היה הדעת נוטה כִּי לַיקֹוָק ורק הוא יודע אם זה נעשה בטעות או במכוון וה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט לדעת ולהבין את תעלומות הלב: (ז) וְעַתָּה ומכיוון שהכל ידוע לפני ה' יְהִי פַחַד יְקֹוָק עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כתורה וכמצוה כִּי אֵין עִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כי אין עניין להקב"ה לעוות את המשפט ולעשות עַוְלָה ולקחת וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד: (ח) וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל של בנ"י לְמִשְׁפַּט יְקֹוָק לשפוט את משפט ה' בדבר המצוות וְלָרִיב בנושאים שבין אדם לחבירו ולאחר שמינו שופטים בכל הארץ וַיָּשֻׁבוּ יהושפט ופמלייתו ל- יְרוּשָׁלִָם: (ט) וַיְצַו עֲלֵיהֶם על שופטי ירושלים לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן שתעשו את המשפט בְּיִרְאַת יְקֹוָק בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם: (י) וְכָל רִיב כל שאלה שתעלה בבתי הדין של הערים שיחלקו שם השופטים שלא ידעו את התשובה אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם ולא משנה אם זה בעניין בֵּין דָּם לְדָם אם דם רציחה היה במזיד או בשוגג בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה בנושאים שבין אדם לחבירו לְחֻקִּים אותם מצוות שהם בלי טעם וּלְמִשְׁפָּטִים בעניינים שבין אדם לחבירו וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם לעשות כמו מה שאתם אומרים וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיקֹוָק וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם אם לא הזהרתם אותם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ וזה לא משנה אם הם הקשיבו לכם או לא: (יא) וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ ייתכן שזה עזריה כֹהֵן והוא יהיה הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר יְקֹוָק ואת כל הדבר הקשה תביאו אליו וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר הַמֶּלֶךְ אותו ישאלו את כל מה שקשור לחוק ופקודת המלך וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם מזומנים לכל אשר תצוה אותם לכפות את הדין על העם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי יְקֹוָק עִם העם שעושה הַטּוֹב והישר בעיני ה': פ
דברי הימים ב פרק כ
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים זה עמלק ונקראו עמונים ששינו את לבושם והתערבו בעמון ובאו להלחם עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה: (ב) וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם הוא ים המלח מֵאֲרָם שבאו דרך ארם וְהִנָּם והם עכשיו נמצאים בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי: (ג) וַיִּרָא וַיִתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַיקֹוָק היינו ששם את בטחונו בהקב"ה וַיִּקְרָא צוֹם עַל כָּל יְהוּדָה: (ד) וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה מתושבי ירושלים לְבַקֵּשׁ מֵיְקֹוָק גַּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְקֹוָק: (ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְקֹוָק לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה: (ו) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב ואין מי שיעמוד מולך:
משנת ההלכה
דיני יו"ט
טוחן
א. הטוחן אע"ג שהוא באוכל נפש עצמו, אסור מדרבנן[14], לפי שדרך לטחון לימים הרבה. ומ"מ מותר לטחון ביו"ט לצורך החג אוכלים שהם גידולי קרקע שיתקלקלו אם יטחנם קודם לחג כגון בננות, תפוחי עץ, ובצלים, באופן שרגיל לטוחנם בימות החול דהיינו בננה בשיני מזלג תפוח עץ גם בפומפיה ובצל גם בסכין גדולה המיוחדת לכך וכל כיוצ"ב. וכן מותר לחתוך אותם דק דק כפי שרגיל לעשות בימות החול (שמירת שבת כהלכתה ח"א פ"ז סעי' ב)
ב. מותר להעביר ירקות מבושלים דרך מסננת כדי לרסקם וכן מותר לרסק תפוחי אדמה מבושלים לעשותם רסק תפוחי אדמה. (שמירת שבת כהלכתה שם)
ג. כל הנ"ל אינו מותר כי אם לצורך אותו היום אך לא מיו"ט לחבירו ואפילו בר"ה אסור מיו"ט לחבירו. (שם)
ד. אוכלים שהם גידולי קרקע שלא יתקלקלו אם יטחנם קודם לחג, אבל טעמם יפוג כגון תבלין, קפה, חזרת, וכיו"ב שמפיגין טעמם אם יטחנם מעיו"ט. צריך שינוי קצת[15] כגון שיטה המכתשת לצדדין או שידוך ויטחנם בקערה או אם טוחן בפומפיה[16] יחזיק את הפומפיה בכיוון ההפוך וכן אם דרכו לטחון על השולחן או צלחת יטחנם על פיסת נייר, או על גבי מפה. ומותר באופן זה כיון שאין דרך לטחון בכלי זה לימים הרבה[17]. (חיי אדם שם סעי' א שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ג)
ה. אוכלים שהם גידולי קרקע ואינם מפיגים טעמם כגון אגוזים ומלח[18] צריך לטוחנם מעיו"ט ואין לסמוך על מה שיוכל לטחנם ביו"ט ע"י שינוי. ובדיעבד שלא טחן מבעו"י מותר לטחון אותם ביו"ט אפילו בכלי המיוחד לכך[19] אם אינו כלי שרגילים לטחון בו לימים רבים[20] ויעשה ע"י שינוי כנ"ל. (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ד).
ו. אוכלין שאינם גידולי קרקע כבשר, דגים, ביצים, וגבינה. מותר לטוחנם לכתחילה בכלי המיוחד לכך ובלא כל שינוי אפילו אם אינם מפיגים טעם, ואפילו אם יכל לטחון מבעו"י. אמנם בדברים שרגילים לטוחנם במטחנה ראוי לטוחנם מבעו"י. אבל אם לא עשה כן מותר לטחון אותם במטחנת מטבח ידנית[21] ויעשה כן בשינוי כנ"ל אבל לא במטחנה גדולה שטוחנים בה לימים רבים. (שמירת שבת כהלכתה שם סעי' ו ז).
ז. וכמו כן אסור לטחון כל דבר ברחיים או מטחנה גדולה[22] שטוחנים בה לימים רבים, ואפילו ע"י שינוי. ואע"ג שמתקלקל אם יטחנו מעיו"ט. (מ"ב סי' תקד ס"ק יא ובה"ל ד"ה אין שוחקין ומ"ב ס"ק יט ושער הציון לב).
ח. טוב להמנע מטחינת קפה במטחנה המיוחדת לכך, (שם סעי' ז).
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] חזקוני
[4] רש"י
[5] רש"י
[6] רשב"ם
[7] רמב"ן
[8] רבינו בחיי
[9] ספורנו
[10] אבע"ז
[11] רבנו בחיי
[12] כמו שאמר ישעיהו: "הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה...", ישעיהו ה',יט'.
[13] כמו: "...וּצְדָקָה- לָאָרֶץ הִנִּיחוּ ", לעיל ה' ז'.
[14] ולרשב"א מדאורייתא כמבואר בל"ת שכג (חיי אדם כלל פג סעי' א)
[15] הטעם משום דיש פוסקין המחמירין ואומרים דגם בתבלין המפיגין טעם אין מותר לדוכן ביו"ט כדרכן אא"כ לא ידע מאתמול שיצטרך להם ביו"ט וחוששין אנו לדבריהם לכתחלה מיהו גם הם לא אמרו אלא בתבלין אבל בשום ובצל ושחליים לכו"ע אין לו לדוכם מעיו"ט אפילו ידע שיצטרך להם למחר שמפיגין טעמם לגמרי ומתקלקלים ויש שכתבו דלפי המנהג אין חילוק בין ידע מאתמול ללא ידע ובכל גווני אין נוהגים לדוך ביו"ט אא"כ ע"י איזה שינוי שמתוך כך יהיו העם זכורים שאסור לדוך רק מה שצריך לאותו היום אבל בחי' רע"א כתב שאין להחמיר בדברים המתקלקלים אף אחר המנהג (מ"ב סי' תקד ס"ק יא ויא ושער הציון ס"ק יח וס"ק לו) וכן משמע בחיי אדם שם סעי' א "אבל ראוי להורות דאפילו תבלין המפיגין טעם, ידוך ע"י שינוי קצת, שמתוך כך יהיה זכור שלא ידוך יותר ממה שצריך. וכ"ש אם ידע מאתמול שיצטרך לתבלין אלו" משמע שדברים המתקלקלים אין צריך להחמיר
[16] דאע"ג דכלי זה מיוחד למלאכה זו ודומה לרחיים של פלפלין, (שנתבאר לקמן שאסור אפילו ע"י שינוי) לא דמי, דהתם דומה לרחיים של חטים, משא"כ כלי זה דדומה למכתשת שכותשין בו תבלין (חיי אדם שם סעי' ג) כיון שאין טוחנים בו לימים רבים (מ"ב שם ס"ק יט)
[18] כגון מלח גסה שצריך כתישה ואיסור כתישה במלח אינו אלא במלח ים שהיא גסה מתחלתה משא"כ מלח שקורין שליני"ש שנעשה דק מתחלתו ואח"כ נתבשל ועושין ממנו פתיתין גדולים אין בו איסור כתישה מן הדין דאין טוחן אחר טוחן ורק מפני מראית העין יש שמחמירין בזה (מ"ב שם ס"ק ה) וכתוב בהגהות חכמת מנוח דאפשר הוא אותו המין הנקרא מאלפי"ן זאל"ץ המורגל בארץ רוסיא שהוא מלח המתבשל מן מי מעינות המלוחין ושופכין אותם בדפוסין ומתקרש ומתחבר והחיבור רך הוא ונידוך בקל ואינו קשה כגרעיני מלח של ים הנעשים בידי שמים עכ"ל (שער הציון שם ס"ק ה)
[19] כן הוא דעת כל הפוסקים דדוקא בריחיים אסור הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והמאירי והר"ן והתוס' והרא"ש והרבינו ירוחם והעיטור והשבלי בלקט ומובא שם בהג"ה שכן דעת ר' ישעיה וכן מצאתי באו"ז בהלכות שבת סימן ס' שכתב כן בשם ר"ת ור"י ותוס' ריב"א ומסיים שכן כתבו הצרפתים וכן עמא דבר לשחוק פלפלין ביו"ט כשאר כל התבלין במדוכות ונוהגין היתר גמור עכ"ל ותמיה לי על האחרונים שהביאו דעה שניה שלגבי הני הוא דעת יחידאה ושלא בריחיים הוא בודאי מלתא דרבנן ומפורש בתוספתא כותייהו וע"כ לענ"ד מצד הדין אין להחמיר וכ"כ הא"ר להקל (רק מצד המנהג כמו בשאר תבלין כמו שכתב הרמ"א לבסוף ובפרט היכא שידע מאתמול שיצטרך להם בודאי יש להחמיר כמו שכתבנו שם): (שער הציון שם ס"ק ג) וכ"כ בחיי"א שם סעי' א (וטוב לשחוק הפלפלין והכרכום במדוכה, ודוקא ע"י שינוי קצת, כיון שאינן מפיגין טעם כלל)
[20] וכ"כ בחיי"א שם סעי' א "לרשב"א שחיקת פלפלין וחרדל ברחיים שלהן, כיון שהוא כלי שדרך לטחון בו לימים הרבה, אסור מדאורייתא, ואסור אפי' ע"י שינוי"
[21] אך במחזיק ברכה כתב שראה במור וקציעה שברחיים של כל איש בביתו מותר וברחיים של חנוני אסור אפילו בוי"ט שני ובספר חסדי דוד כתב ג"כ שמותר אך המחמיר יתברך כמ"ש התו' בכל תבלין ע' שם (שערי תשובה סי' תקד ס"ק ג):
[22] משום דהו כעובדין דחול טפי ויש שכתבו משום דהוי עי"ז טוחן גמור דאסור ביו"ט לכו"ע וכדלעיל ל"ת שכג ואפילו רוצה לעשות שינוי כגון לטחון חדא חדא וכה"ג נמי אסור בריחיים. וה"ה לטחון קאוו"י בריחיים שלהן נמי אסור אלא יכתוש במכתשת (מ"ב סי' תקד ס"ק ט) ועיי"ש בבה"ל ד"ה ואין שוחקין שכתב והנה טעם של עובדין דחול כתבו הרשב"א בחידושיו ביצה י"ד אבל בחדושיו לשבת דף קמ"א כתב דהוי טוחן ודבריו נובעין שם מדברי הרמב"ן בחידושיו וכ"כ שם הריטב"א ובעבוה"ק כתב עוד יותר שזו היא טחינה גמורה וכ"כ הט"ז בשם ר"ת דהוי כטוחן חיטין ואם כן אפשר דלפ"ז להרשב"א שנוטה לומר דכל מלאכות שקודם לישה הוא מדאורייתא גם בזה הוא מדאורייתא וכו' וכן מצאתי להחיי"א שכתב דלהרשב"א הוא מדאורייתא וא"כ ה"ה לטוחן קאוו"י בריחיים שלהם שאיסור גמור הוא ואף אם יפיג טעם קצת כשיכתוש במכתשת ג"כ לא מהני דעכ"פ קודם לישה לא הותר מלאכה אלא דיש לחלק בזה ולומר דע"כ גם להרשב"א שאיסור תורה הוא מ"מ נמסר הדבר לידי חכמים והם לא אסרו רק במלאכה שדרך לעשותה הרבה בפעם אחת לימים רבים דאל"כ מאי נ"מ בין מכתשת לריחיים הלא גם כותש במכתשת חייב בשבת משום טוחן כמבואר ברמב"ם פ"ח דין ט"ו עי"ש ורק משום דבמכתשת דרך לכתוש רק ליומא וכ"כ הרשב"א להדיא בעבודת הקודש דאסרה תורה להני משום שנעשים לימים הרבה וא"כ אפשר לומר דגם בריחיים שאסרו היינו דוקא בכגון פלפלין או חרדל שמפני מרירותם בטחינת פ"א בריחיים מספיק לימים הרבה וכ"כ בריב"ש סי' קפ"ד דפלפלין וחרדל אסור בריחיים משום דדרך לטחון לימים רבים אבל בטחינת קאוו"י אם הריחיים קטן כנהוג אצל בע"ב בביתם ידוע שאין נכנס קאוו"י לתוך המטחן רק בכדי שיעור לפעם אחת או לשני פעמים אפשר דבזה לא גזרו חכמים וכן הביא באמת בשע"ת וכ"כ בבגדי ישע ובחיי"א כתב דעכ"פ ע"י עכו"ם מותר אפילו בריחיים רק שעכו"ם יטחון בשינוי קצת וכתב דאם נוטל התיבה הקטנה שמקבלת הקאוו"ע מהטחינה נקרא שינוי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה