מקרא

(יב) וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה אפילו לא העריך נכון[1]:

(יג) וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל עֶרְכֶּךָ בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש (ת"כ) וכן במקדיש בית וכן במקדיש את השדה וכן בפדיון מעשר שני הבעלים מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם[2]:

(יד) וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ וכל נכסיו בכלל ביתו[3] קֹדֶשׁ לַיקֹוָק וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם:

(טו) וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ:

(טז) וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַיקֹוָק וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ כלומר הערך הוא לפי מה שיכולה השדה להניב בין אם השדה משובחת ובין אם לאו ולכן ערכה הוא מקום שאפשר לזרוע בו זֶרַע חֹמֶר הוא כור שהוא שלושים סאים שְׂעֹרִים והוא שטח של שבעים וחמש אלף אמה שהוא ברבוע מאתים שבעים וארבע אמות על מאתים שבעים וארבע אמות בקרוב על כל שטח כזה גזירת הכתוב שייתן - בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶףוערך זה הוא -[4]:

(יז) אִם מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל כלומר מתחילת היובל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ כערך הנקוב לעיל יָקוּם:

(יח) וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ או שבא לגאלה כמה שנים אחר היובל[5] וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת כפי חשבון. כיצד הרי קצב דמיה של ארבעים ותשע שנים חמשים שקל שהרי משנת היובל ערך זרע חומר שעורים חמישים. הרי שקל לכל שנה פלוס שקל לחלק לארבעים ותשע וחילקו חז"ל את השקל לארבעים ושמנה פנדיונין שהוא סוג מטבע הרי סלע ופונדיון לשנה אלא שחסר פונדיון אחד לכולן ואמרו רבותינו שאותו פונדיון קלבון לפרוטרוט כלומר יהיה תוספת כדי שייצא מדוייק והבא לגאול יתן סלע ופונדיון לכל שנה לשנים הנותרות עד שנת היובל[6] עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ:

(יט) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ כלומר הבעלים וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ:

(כ) וְאִם לֹא יִגְאַל בעליו אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם או אם מָכַר גיזבר ההקדש אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד אלא -[7]:

(כא) וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ כלומר מתחלקת לכהנים ביובל לכהנים של אותו משמר[8]:

נביא

פתיחה לספר עמוס

א

גדלותו

על גדלותו מבואר בגמ' מכות כד. אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר (דברים ל"ג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] (עמוס ז') חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב (עמוס ז') ניחם ה' על זאת [וגו']

בגמ' סוכה נב: מתואר הנביא עמוס כנסיך ...שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם ... ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו

במדרש תנחומא (פרשת שופטים סימן י) נאמר אמר ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיה והעמידן על שש... בא מיכה והעמידן על שלש... בא עמוס והעמידן על שתים ... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד)

באגדת בראשית (פרק יד) נאמר .... שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה, והאיך עמוס ראה אותי עומד, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו' (עמוס ט א), ישעיה ראה אותי יושב, שנאמר (ראיתי) [ואראה] את ה' יושב על כסא וגו' (ישעי' ו א), משה ראה אותי כגבור, שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). דניאל ראה אותי כזקן, שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי (דניאל ז ט), לכך נאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא),

במדרש תנחומא (פרשת שמות סימן י) נאמר ד"א ה' צדיק יבחן, אמר הוא בוחן הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה, שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות וגו' (תהלים עח עא), עמוס נבחן במרעה, ויקחני ה' מאחרי הצאן (עמוס ז טו), אף משה נבחן במרעה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'.

זמנו של עמוס

בפתיחתה של נבואת עמוס נאמר דברי עמוס אשר חזה בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש תקופה זו עולה גם מתוך ספר זכריה שהרעש הנזכר בכתוב זה נזכר גם בזכריה ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה המפרשים האחרונים עסקו הרבה בבעית קביעת זמן נבואותו של עמוס אך יש בידנו לקבוע את זמנו של עמוס ביחס לזמנם של שלשת הנביאים האחרים הושע ישעיהו ומיכה מסתבר שעמוס קדם למיכה ואף לישעיהו למיכה משום שהמלכים הנזכרים בראש ס' מיכה ויותם אחז יחזקיה מלכו לאחר המלכים הנזכרים בראש ס' עמוס עזיה ירבעם ולישעיהו משום שבנבואת ישעיהו נזכר פקח מלך ישראל ולא ירבעם בן יואש ואילו בנבואת עמוס נזכר ירבעם ולא פקח וירבעם מת כשלוש עשרה שנה לפני מלכותו של פקח יש עוד לברר עמוס והושע מי קדם למי ומסתבר שהושע הוסיף להינבא לאחר שפסקה נבואתו של עמוס הראיה לכך היא שהושע מדבר בנבואותיו על שומרה כעל ממלכה שתקפה סר וכוחה נחלש וזה מתאים לימים שבאו על שומרת לאחר מות ירבעם בן יואש ואילו עמוס מתאר בנבואותיו את מלכות שומרון בתקפה כמו שהיהת בימי ירבעם ועוד בראש נבואת עמוס נזכר רק עזיה ובראש נבואת הושע נזכרים ארבעה מלכים עזיה יותם אחז ויחזקיה

סדרו בתרי עשר

לפי הסדר של המסורה עמוס הוא השלישי בשנים עשר הנביאים ובא לאחר הושע ויואל מסתבר שבעלי המסורה הלכו בשיטת סדר עולם' בעניין סדר הזמנים של ארבעת הנביאים שנתנבאו באותו הפרק ולפיכך סידרו בראש שנים העשר את הושע ולאחר זה היה ראוי לסדר את עמוס אלא שהקדימו לו את יואל כנראה משום שהפרשה המסיימת את נבואת יואל משמשת כעין מסגרת לנבואות עמוס

השם עמוס

השם עמוס נגזר מהשורש עמ"ס במשקלו מצינו כמה שמות אמום כשן אמוץ אמון צדוק לא מצאנו במקרא עוד אדם ששמו עמוס אבל מצאנו אדם ששמו עמסיה עמסיה בן זכרי המתנדב לה' מראשי הצבא של יהושפט מלך יהודה פירושו של השם עמוס יש אומרים שהוא קיצור משם שמורכב עם שם הויה כגון עמסיה כמו צדוק מצדקיה או יהוצדק שם זה מביע תפילה או משאלה שה' יעמוס כלומר ישא את הילד הנולד כאומן הנושא את הילד ומספק לו צרכיו ואפשר שמביע בטחון בה' שהוא עוזרנו וסומכנו ובגמ' מבואר שהוא על שם שהיה עמוס בלשונו כלומר בעל דיבור כבד מגמגם

כתובים

דברי הימים ב פרק יג

(כא) וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת: ס (כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ בספר מדרש של הַנָּבִיא עִדּוֹ ששם היו נדרשים סיפורי ענייני המלכים: (כג) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ מהמלחמה עֶשֶׂר שָׁנִים: פ

דברי הימים ב פרק יד

(א) וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב בדברים שבין אדם למקום וְהַיָּשָׁר בדברים שבין אדם לחברו בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ב) וַיָּסַר אֶת ה- מִזְבְּחוֹת של אלהי הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת אלו הבתים שבהם היו נמצאים הבמות וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת שעשויות מאבן אחת ועליה לא מקריבים אלא שהיו מעמידים מצבות ואשרים אצל המזבחות וַיְגַדַּע וכרת אֶת הָאֲשֵׁרִים: (ג) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה ולא כמו עשרת השבטים שעברו אלהים אחרים: (ד) וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים ע"ז שהיו עובדים איתה את השמש וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו שבתחילת מלכותו הוא הוטרד ע"י: א. המתנגדים למלכותו כמו אחיו שהיה מתנגד בתחילה. ב. מורדים בתוך מלכותו שהיו מונעים ממנו לבנות ערים ומבצרים. ג. מלחמות מבחוץ: (ה) ומכל טרדותיו ותשקט הארץ וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ והיה לו זמן ופנאי לבנותם וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְקֹוָק לוֹ: (ו) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ בואו ונחזק את הערים הבצורות עכשיו לפני שהאוייבים נמצאים בזמן הרוגע והשקט ויש לנו את ההזדמנות הזו כי כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ומכיוון ש- דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ: פ (ז) וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה מגן מפני חרב וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף ס וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן מגן מפני קשת וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת שהיו דורכים את הקשת ברגל כדי למתחו ולירות למרחוק מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל: (ח) וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה: (ט) וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה מלשון צפיה לְמָרֵשָׁה בעמק המקיף והנראה אל העומד במרשה: (י) וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ אין הבדל אצלך הקב"ה בין לעזור למי שיש לו עם רב ובין מי שיש לו עם מועט ולכן עָזְרֵנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ ובבטחון שמך בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ שלא יגידו שאלוהיהם נצחו את הקב"ה: ס (יא) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה ללא מלחמה כלל וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: (יב) וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה מלשון חיים שלא נשאר להם חיות כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְקֹוָק וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד:

משנת ההלכה

תורים ויונים

בבית המקדש הוקרבו על גבי המזבח מכלל משפחת העופות רק תורים ובני יונה וא"כ כשרותם אינה מוטלת בספק ואינה צריכה מסורת

אך בכל זאת זיהויו של איזה עוף הוא באמת ממשפחת התורים ובני היונה ואינו ממשפחה אחרת צריך מסורת

המסורת שבידינו לגבי זיהוי היונה ברורה ומסודרת ומוזכרים כבר בחז"ל "יוני שובך יוני עליה" "תור" תסיל" אך ביחס ליוני הבר ישנם המעוררים ספיקות לדוגמא יוני בר עם רגליים שחורות ייתכן ואינם יונים שרגלים אדומות אפיינית ליונים וכן יוני בר שחורות היו שהקפידו וחששו וכך גם נהגו הספרדים בירושלים שלא לשחוט להלן מובאים מספר תורים ויונים שאין ספק בהיתר אכילתם

יונת הבית שם מדעי Columba domestica באנגלית Rock pigeon