מקרא
ויקרא פרק כה
(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
(נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ דרך העבדים בשנים הראשונים אינם שוים כ"כ כי עדיין לא למד והרגיל במלאכה. וכן בשנים האחרונים יוזל שויו ע"י זקנה, ואם קנאו לשלשים שנה, ובא לפדות א"ע אחר חמש שנים שמאז שוה מאתים מבאר שאם עוד רבות בשנים א"צ ליתן רק מכסף מקנתו בזול. ואם בא לפדות א"ע בשנים האחרונים שמאז זל שויו, א"צ להשיב רק כפי שניו של עתה, שבימי הזקנה ירד מכסת ערכו[1]:
(נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ עכו"ם שנמכר לו עבד עברי ואפילו נמכר לעבודה זרה אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווין למנעו ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך ואין אנו נזקקין לכנוס לרשותו של עכו"ם ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה[2]:
(נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה בשנים הנותרות או בקרובים או הנזכרים ברחוקים וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל אבל אינו נגאל בשש הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ יציאתו גורמת לבניו חירות שלא ילמדו מחוקות הגוי[3]:
(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ולפיכך אין יכול לקנותם קניין עבדות שלא יצא ביובל[4] עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כו
(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם בעבור שנמכר לגוי הזהיר על עבודת כוכבים שלא ישמש אדוניו בפסל ולא יעבוד אדוניו בשבת ובזה יקנהו הנכרי[5] וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אבן משכית האמורה בתורה שאסור להשתחוות עליה, אע"פ שהוא משתחוה עליה לשם לוקה, שנאמר; (ויקרא פ' כ"ו פס' א') "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה". מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה'. ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה בין אם היתה האבן מצוירת ובין אם לאו חייב משום אבן משכית[6]:
(ב) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ קדושתי תיראו ולא תמכור עצמך לגוי שתחלל שם שמים שיעשה תועבות וחילול השם[7] אֲנִי יְקֹוָק: ס
סליק פרשת בהר
נביא
יואל פרק א
א. דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל:
ב. שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים, וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ - הקשיבו זקני ישראל וכל העם לשאלתי, הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם - האם היה כדבר הזה ( שישאל להלן ) בימיכם או בימי אבותיכם ?
ג. עָלֶיהָ - על גזירה זו, ( גזירת 4 מיני הארבה שבאו על הארץ ) לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ, וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר - מדור לדור ספרו עליהָ,
ד. יֶתֶר הַגָּזָם, אָכַל הָאַרְבֶּה - מה שיותיר הגזם ( מין ארבה ) מהתבואה - יאכל הארבה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה, אָכַל הַיָּלֶק - ומה שיותיר הארבה יאכל הילק, ( מין ארבה ), וְיֶתֶר הַיֶּלֶק, אָכַל הֶחָסִיל - ומה שיותיר הילק יאכל החסיל, ( מין ארבה ),
ה. הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ - התעוררו שכורים משנתכם - ובְכוּ כי לא תמצאו יין, וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן - תיללו כל שותי היין, עַל עָסִיס - על היין, כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם - שיכרת מפיכם, בגלל הארבה שיאכל את כל הגפנים.
ו. כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי - התאספות גדולה של ארבה, עלתה על הארץ, עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר - רבים מאוד, עד שאי אפשר לספור אותם, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה - שינֵי הארבה ישחיתו הכל, כשינֵי האריה, וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא, לוֹ - ושיניים טוחנות המכלות הכל, כמו השניים הטוחנות של האריה.
ז. שָׂם גַּפְנִי, לְשַׁמָּה - ישים הארבה את הגפנים, להיות שוממים מפירות, וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה - ואת התאנים שיכלו, כמו הקצף שעל פני המים שכלה במהירות, חָשׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ - אף את קליפת הגפנים, יקלף הארבה - והשליך, הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ - וע"כ הענפים ישארו לבנים ללא קליפה.
ח. אֱלִי - קוננו קינה, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ - כבתולה החוגרת שק, באבלה על בעל נעוריהָ.
ט. הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ מִבֵּית ה’ - יכרת מבית ה', מנחה ונסך, ( שהכל אכל הארבה ) אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה’ - לכן, אבלים הכהנים משרתי ה'.
י. שֻׁדַּד שָׂדֶה - תבואת השדה, תשדד ע"י הארבה, אָבְלָה אֲדָמָה - תשחת האדמה, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ, אֻמְלַל יִצְהָר - כי הארבה ישדוד את כל הדגן, יתייבש היין,(שלא יהיה יין), ויכרת השמן.
יא. הֹבִישׁוּ אִכָּרִים - ראוי לכם האכרים - להתבייש, הֵילִילוּ כֹּרְמִים - ראוי לכם העובדים בכרם - לילֵל, עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה - על החיטה והשעורה שתחסר ותֹּאבַד מהשדה, כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה - שתֹּאבַד מהשדה עבודת הקצירה. ( שלא יהיה מה לקצור )
יב. הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה - הגפן יָבְשָה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה - והתאנה נכרתה,
רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יָבֵשׁוּ - פירות הרימון, התמר, התפוח וכל עצי השדה יבשו ולא יתנו פירותיהם, כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם - תִּיבַש ותִּפָסק השמחה מבני האדם בארץ.
יג. חִגְרוּ וְסִפְדוּ הַכֹּהֲנִים - חגרו על מתניכם שקים, ועשו מספד הכהנים, הֵילִילוּ מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ - תיללו הכהנים המשרתים במזבח ה', בֹּאוּ לִינוּ בַשַּׂקִּים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי - תלונו בשקים, משרתי ה' שבמקדש,כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ - כי הארבה אכל התבואה כולה, ואין מנחה ויין לנסך בבית ה'.
יד. קַדְּשׁוּ צוֹם - הזמינו את העם לצום, קִרְאוּ עֲצָרָה - קראו לכל העם להתאסף,
אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל ה' - אספו הזקנים את כל העם, לזעוק אל ה' במקדש.
טו. אֲהָהּ לַיּוֹם, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' - אוי על יום הפורענות, שקרוב לבוא עלינו, וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא - כמו ביזת השודדים, יביא ה' בחוזק את הארבה לכלות את הכל.
כתובים
דברי הימים ב פרק י
(ו) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים יועצים לי לְהָשִׁיב לָעָם הַזֶּה דָּבָר: (ז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם תִּהְיֶה לְטוֹב אם תדבר ברכות ותהיה איש טוב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם ותרצה אותם בדברי פיוס וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים כי תוכל למלוך כי העם יהיה לצדך: (ח) אבל רחבעם לא מקשיב וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ כי הוא לא אהב את העצה שנתנו לו וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ מאז שהיו קטנים הָעֹמְדִים לְפָנָיו: (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ: (י) וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי שהאצבע הקטנה שלי עבה יותר ממתני אבי ואני חזק וחשוב יותר מאבי ויש לי צורך להרבות בסוסים ובתחזוקת הבית עוד יותר ממנו: (יא) וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵדומכיוון שאני צריך וזקוק להרבה יותר וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים רק כדי למלא את צרכיו וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים מין קוצים שזה המכאיב ביותר : ס (יב) וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי: (יג) וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים להקל על המיסים: (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעַקְרַבִּים ודיבר בגאוה ובגודל לבבו: (טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם שביקש ממנו להפחית את המיסים כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ היינו זה לא שהמלך לא הקשיב לעם מרוב סכלותו אלא שהקב"ה רצה לסבב שע"י כך תתפצל המלוכה ותקרע מזרעו של שלמה כ- אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שימלוך על ישראל: (טז) וְכָל יִשְׂרָאֵל כִּי כאשר שהם ראו ש- לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק שניתן לנו בעבור בְּדָוִיד שנהיה עבדים לזרעו אבל וְלֹא ניתן לנו נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי ולכן עכשיו אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל כל עמ"י יחזרו הביתה ואל תמליכו את רחבעם למלך ו- עַתָּה רחבעם רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד ובהנהגת ביתך תהיה כאחד העם ולא תעסוק במלוכה וַיֵּלֶךְ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו: ס (יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם: (יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס לחזור בו ולדבר דברים רכים אל בנ"י וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם מרוב פחדו שיהרגו אותו: ס (יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה עד שגלו מארצם: ס
משנת ההלכה
טווס שם מדעי Pavo cristatus באנגלית Peacock
בגמ' בב"ק נה. מוזכר הטווס כעוף כשר וכעוף שמתרבה מן הפסיוני דבר המתאים לטווס הידוע לנו במוסף הערוך ערך טווס מתואר הטווס שעוף אשר זנבו מלא עיניים מגוונים שונים וסתגום לע"ז מופיע השם פופי"א המקביל לשם הלטיני של הטווס שלנו Pfau ובאמת בפמ"ג שפ"ד (יו"ד פב, ח) מתיר את הטווס שלנו אמנם מביא וז"ל "ומ"מ העלה כיון דבפ' אלו טריפות אמרי' דוכיפת ופירש רש"י פווא"ן שאלבי"א וכיון דיש ב' מיני פווא"ן אין לאכול שום א' מהן" לעומת זאת בעל הזבחי כהן בודאות מתיר את אכילת הטוס שלנו אבל החיד"א במחזיק ברכה (יו"ד פב, ז) מעיד שבקושטא אין אוכלים אותו ובסלוניקי מחזיקים אותו לטמא ולסיכון נביא את מש"כ כנסת הגדולה, ליו"ד סימן פב, ס"ק לא וז"ל "נשאלתי על עוף שקורין פאוון בלעז והוא אותו העוף, שהנוצה של העוף היא מהודרת וגם יש לו בכרבלתו כמו ב' או ג' נוצות כמין ורדים וכל גופו הוא יפה עד מאד חוץ מרגליו שהן שחורות כעורב, אם הוא עוף טמא או טהור, לפי שנחלקו בה זוגא דרבנן. ונשאלתי להכריע ביניהם והשבתי שאם הפאוון הזה יש לו ד' סימני טהרה: אצבע יתרה וקרקבנו נקלף וזפק ואינו דורס או אפילו אין לו שום סימן, אלא שיש להם מסורת ממי שראוי לסמוך עליו, שמעמידין בפירוש על העוף הזה שהוא טהור בזה אין סימנים, שראוי לסמוך על סימנים או על המסורת, אבל אם אין כאן מסורת ואין כאן ד' סימנים... אין לאכלו... ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת, מי פתי יסור לאכול הפאוון .. ונמצא נכשל בדבר האיסור... והמנהג יוכיח שאין בקושטא עופות רבות הנקראים פאווניש ואין מי שאוכל אותו ואנשים חכמים וידועים העידו דבשאלוניקי מחזיקין אותו לעוף טמא..."
וא"כ להלכה מכיון שאין לנו מסורת פעילה אין להתיר את הטווס בימינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה