מקרא
ויקרא פרק יד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא באותו היום אֶל הַכֹּהֵן ולא ישהה טהרתו:
(ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שאע"ג שנרפא הנגע אסור למצורע להכנס למחנה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ:
(ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר משל המצורע[1] שְׁתֵּי צִפֳּרִים ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר ויקח לכתחילה צפורי דרור חַיּוֹת שאינם טרפות ואינם מחוסרי איברים טְהֹרוֹת ולא מהאסורות באכילה[2] וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת לשון של צמר צבוע בשני שהוא צבע אדום[3] וְאֵזֹב:
(ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל גבי רביעית מַיִם חַיִּים שהיו שם מתחילה בכלי:
(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ ובנפרד ייקח וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב ויכרוך את האזוב ועץ הארז בשני[4] וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת[5]:
(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר על גב ידו של מצורע מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ בדיבור שיאמר טהור אתה[6] וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאינו מקום יישוב ומשם לא תשוב הציפור:
(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מיד, כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטב וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים שאסור בתשמיש המטה ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו[7]:
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מה שיצמח באותם שבעת ימים, ושני גילוחין עושה תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים ותגלחת שניה ביום השמיני לטהרה שנייה, ביום השמיני לטהרת צפרים[8]אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר:
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים אחד לעולה ואחד לאשם[9] וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לחטאת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות כמפורש להלן[10]:
(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בפתח העזרה שהרי אסור בכניסה לעזרה עד אחרי הבאת כפרתו ובבית המקדש היה זה בשער ניקנור[11]:
(יב) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לתוך העזרה כדי שיהיה - לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם את האשם ואת הלוג[12] תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת ככל חטאת כך דין הָאָשָׁם הוּא זה[13] לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ סחוס אמצעי שב - אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
נביא
ישעיהו פרק נד
א. רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה רָנִי (לשון רינה) ושבחי ירושלים את ה', שהיית כאשה עקרה שלא ילדה, (בזמן שגלו ממנה בני ציון) פִּצְחִי רִנָּה פתחי פיך ברינה לה', וְצַהֲלִי ותצהלי ותשמחי, על גאולת ישראל, לֹא חָלָה ירושלים, שזמן רב לא היה לה, חִיל ופחד לידה, (משום שהיתה כעקרה) כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה כי בזמן הגאולה, יהיו רבים בנייך, בני ציון השוממה, מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְקֹוָק מבנים של אשה, היושבת עם בעלה בשלווה,
ב. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ הרחיבי את מקום האהלים (בתי ירושלים), לרוֹב הבנים שישובו אליִיך, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ ואת היריעות של הבתים, הטי ותפרסי למרחוק, אַל תַּחְשׂכִי אל תחשכי במקום,הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ האריכי את מיתרי האהלים הגדולים (המחברים בין האוהל ליתדות), וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי וחזקי את היתדות, לאוהלים הגדולים.
ג. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי כי עוד תתחזקי ותתרחבי לימין ולשמאל, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ זרע ישראל, עוד יִרְשוּ ארצות הגויים, (שגם א"י כולה תתרחב) וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ ויֵשבו בערים שהיו שוממות.
ד. אַל תִּירְאִי, כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי, כִּי לֹא תַחְפִּירִי אל תפחדי ותתביישי להרים ראשך, שגלות זו - אחרונה היא, ולא כשאר גלויות שהיו, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי כי הבושה שהיתה בזמן נעוריך,(בגלויות קודמות) - תשכחי ולא ישובו, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד והבושה שהיתה לך כאשה אלמנה, לא תזכרי עוד בגאולתך.
ה. כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ כי ה', שהוא הבעלים שלך, אדון כל הצבאות הוא, וברצונו יעשה כל חפצו, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא והגואל אותך, הוא קְדוש ישראל, ששולט בכל הארץ, וברצונו יגאָלֵך.
ו. כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְקֹוָק כי דומה את לאשה עצובת רוח, שבעלה עזב אותה, (ולא כאלמנה או גרושה שלא תחזור לבעלה; כמו: "…אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ…" ; לעיל נ' א') וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ וכמו אשת נעורים, שגם אם תִּמָאֵס לזמן מה, ישיב אותה בעלה אליו.
ז. בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ הזמן שהיית עזובה מלפני, יחשב בעינייך לרגע קטן, כנגד גודל הרחמים בזמן קיבוץ בנייך,
ח. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְקֹוָק זמן ההסתר פנים יהיה נחשב בעינייך, כְּמעט קצף (כעס), וכרגע, כנגד החסד הנצחי, שאביא עלייך בזמן הרחמים.
ט. כִּי מֵי נֹחַ כמו השבועה, על מי המבול בזמן נח, זֹאת לִי כך אני נשבע, על זאת הגאולה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ שנשבעתי שלא יעבור עוד מבול על הארץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי, מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ כך אני נשבע, שלא אקצוף ולא אגער בך עוד - לעולם.
י. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ גם אם ההרים יזוזו ממקומם, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה והגבעות, יטו ויזוזו ממקומם, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ החסד שאעשה איתך לא יזוז ממקומו ולא יפסק, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט וברית השלום שכרתתי עמכם - לא תפול לעולם, אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְקֹוָק אמר ה', המרחם עליכם.
יא. עֲנִיָּה סֹעֲרָה ירושלים, דומה לעניה, שליבה סוער מרוב הצרות שעברו עליה, לֹא נֻחָמָה ועדיין לא התנחמה מצרותיהָ, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ הנה, בזמן גאולתך, אושיב ואניח אבני נופך (אבן יקרה) - ברצפתך, (עוד אתן בך, רוב יופי והדר) וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים ואבנה את יסודות העיר -באבני ספיר (אבן יקרה)
יב. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ אשים בחלונות, שמשות כַּדְכֹד (זכוכית, הצבועה במיני צבעים), וּשְׁעָרַיִךְ ואבני שערי העיר, לְאַבְנֵי אֶקְדָּח מאבנים הזוהרות כאש, (אקדח - מלשון קֹדְחֵי אֵשׁ, בְּעֵירָה של אש ; כמו: "... הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת..."; לעיל נ' יא') וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ ובכל גבול א"י, יהיו אבנים יקרות לרוב. (אבנים, שכולם חפצים בהם)
יג. וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְקֹוָק וכל בנ"י, ילמדו לדעת את ה', וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ וירבה השלום אצל בנייך.
יד. בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי בזכות הצדקה שתעשי, תהיי נכונה בגדולה לעולם, (תִּכּוֹנָנִי - תהיי עומדת בְּכּנֵך, בבסיסך, בחוזק ולעולם) רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי תהיי רחוקה, ולא תפחדי מעושק הגויים, וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ ותהיי רחוקה ומוגנת, מכל שוד ושבר.
טו. הֵן גּוֹר יָגוּר הנה, יבוא גוג ויתאסף עליכם למלחמה, אֶפֶס מֵאוֹתִי אולם, לא יבואו גויים אלו, במצוות ה' כדי להעניש את ישראל, (כמו סנחריב ונ"נ, אלא ה' עשה ש: "...יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ (על גוג) וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה..." ; יחזקאל לח' י', וכל זה, כדי לנקום בהם נקמת ישראל) מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל ומי שיבוא להתאסף עליכם למלחמה - יפול בארצכם.
כתובים
דברי הימים א פרק כח
(טז) וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת העשויות הַמַּעֲרֶכֶת ללחם הפנים לכל לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף שעמדו בעזרה להפשיט עליהם את הקרבנות ואפילו שלא נזכרו במלכים נזכרו הספר יחזקאל: (יז) ודוד מסר לו גם את תכנית ותבנית וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת יתדות שהיו עשויים מ- זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב סוג של כלי שרת שהיו מקנחים בהם את הדם בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר: (יח) וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק טהור בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הם היו הַכְּרֻבִים זָהָב שהיו דומים למעשה חיות המרכבה שהיו להם פני אדם ולכרובים היו פני תינוק והם היולְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק: (יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל שדוד נתן לשלמה את הכל מסודר בכתב אשר מיד ה' בידי שמואל הנביא כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית: (כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ כדי שתתקיים מלכותך וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא שתחשוב שלא תוכל לגמור את הכל וְאַל תֵּחָת כִּי יְקֹוָק אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת שתשלים את כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק: (כא) וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת שהיו מופקדים על בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ לעזרך בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה שנדבו את לבם החכמה להשכיל ולעשות את כל העבודה הנצרכת של הבנין וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם שיהיו נכונים לעשות לְכָל דְּבָרֶיךָ:
דברי הימים א פרק כט
(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי הוא רק אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים והוא יהיה טרוד מענייני הממלכה נַעַר וָרָךְ והוא לא רגיל העבודה ובטרחה מרובה כי הוא לא הורגל בכך וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה ואיך הוא יוכל לאסוף כ"כ הרבה כסף כדי לבנות את הבית הזה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיקֹוָק אֱלֹהִים ולכן אין מה להציע להקטין את הבית הזה וצריך לפארו כי הוא מיועד לכבודו של הקב"ה: (ב) והנה אני מה שהיה מוטל עלי עשיתי וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב הכנתי לכלי לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים שממלאים את הגומה במשבצת הזהבאַבְנֵי פוּךְ אבן יקרה בצבע כחול וְרִקְמָה יריעות מרוקמות בכל מני צבעים וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה חשובה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב: (ג) וְעוֹד בִּרְצוֹתִי ומכיוון שאני מרוצה וחפץ בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף וגם אותהנָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה בנוסף מִכָּל הֲכִינוֹתִי על כל מה שהכנתי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ: (ד) וזהו חשבון הסגולה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר הזהב הכי יקר ומשובח וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לבן הרבה לָטוּחַ לטייח ולמשוח את קִירוֹת הַבָּתִּים: (ה) לַזָּהָב לכלי ה- לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים וכל מה שנצרך מסור בידי בעלי המלאכה וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיקֹוָק היינו תתחילו במלאכה כבר עכשיו: (ו) וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ: (ז) וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ שם מטבע ידוע אצלם וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים: (ח) וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְקֹוָק עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי שהיה נגיד על האוצרות כמ"ש בפרק כ"ו: (ט) וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם לעוה"ב כי עיקר הכוונה הייתה ש- כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיקֹוָק וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה שתרמו בלב שלם כי זה עוזר להפיק את רצון ה': פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה