מקרא
ויקרא פרק יא
(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר שאין המים במקוה מקבלין טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהן הטומאה ועוד יש לך ללמוד - יהיה טהור. הטובל בהם מטומאתו אמנם מים -[1] וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָאכלומר המים התלושים אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו[2]:
(לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ אשר ישרש בקרקע ללמד על זרעים טמאים שנזרעו והשרישו שהם טהורים[3] וכן בא ללמד שכל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה[4] טָהוֹר הוּא כי מכל האוכל אשר יאכל הנזכר למעלה הבשר והמאכלים הנזכרים, וכאן אמר שאף הזרעים כאשר יוציאו אותם לזריעה יטמאו בהכשר מים[5]:
(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו אפילו אחרי שהתייבשו המים[6] טָמֵא הוּא לָכֶם: ס
(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפי' נמצאת טריפה אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה לפי שאפי' אם נשחטה היא נבלה ומטמאה[7]יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(מ) וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(מא) וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל כלומר מכיון שאמר (פסוקים כט-ל) שאין בשרצים מטמאין אלא בח', בא לומר, אבל לענין אסור אכילה כולם אסורין[8]:
(מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם:
(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם תהיו סתומים וטמומים כאדם שאין בו דעת[9] בָּם:
(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי נאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים ומובדלים מן הטמאות וטהורים[10]:
(מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ זאת היא כונת וטעם אסורי מאכלות שהזכיר למעלה[11]:
(מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: פ
סליק פרשת שמיני
נביא
ישעיהו פרק מח
י. הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ ביסורים של עניות, וְלֹא בְכָסֶף אך לא כצורף כסף, ששם הכסף בחוזק האש לנקות הסיגים, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי אלא שמתי אתכם, בְּכּוּר של עניות, במקום כור הכסף הנצרף באש.
יא. לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה למעני בלבד אעשה היסורים בהארכת אף, כִּי אֵיךְ יֵחָל כי איך אוכל לכלותכם, ולחלל שמי בעמים, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן ולא אתן, שיפארו ויכבדו הגויים אלוהים אחרים, בנצחונם על ישראל.
יב. שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי יעקב, שאני קראתיו ישראל, אֲנִי הוּא אלוקים בהווה, אֲנִי רִאשׁוֹן בעבר, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן בעתיד.
יג. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ שמה את יסודות הארץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם העמיד השמים בטפח ידו הימנית, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו במאמר פי בלבד, עומדים שניהם יחד.
יד. הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ הקבצו בנ"י ושמעו, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה מי בכל הע"ז, יכול להגיד העתידות שאומַר לכם, יְקֹוָק אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים ה' אוהב את כורש שיעשה את חפץ ה' בבבל, ויכה בחוזק זרועו בכשדים.
טו. אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי על מפלת בבל, אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ קראתי והבאתי את כורש על בבל, והצליח דרכו במלחמתו איתם.
טז. קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת את דבר נבואה זו, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי הנבואה על מפלת סנחריב, שהיתה כבר, לא נאמרה בסתר, אלא בפרסום רב, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי מאז היות הנבואה בעולם, שם הייתי לקבל הנבואה, ונבאתי עליהָ בפניכם, וְעַתָּה יְקֹוָק אלוהים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ וכעת, נשלחתי ברוח הנבואה, לנבא על מפלת בבל,
יז. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאַלְךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מלמד אתכם ללכת בדרך טובה להועיל לכם שלא תגלו כלל, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ מלמד אתכם באיזו דרך ללכת,
יח. לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי לו הייתם מקשיבים למצוות ה', וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ היה לכם שלום רב כמי הנהר, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם והייתם מקבלים רוב צדקה - כגלי הים הרבים.
יט. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ זרע ישראל היה רב כחול הים, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעוֹתָיו וצאצאיך היו רבים, כדגים שבמעי הים (בתוככי הים) לֹא יִכָּרֵת לא היה נכרת עם ישראל, וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי ולא היה מושמד שם ישראל מלפני ה' ית'.
כ. צְאוּ מִבָּבֶל, בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה ועל אף שכבר גליתם, שמעו הנבואה על היציאה המהירה מבבל, ובקול גילה ושמחה, הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת דבר השיבה מגלות בבל, הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ פרסמו הנבואה עד קצה הארץ, אִמְרוּ: גָּאַל יְקֹוָק עַבְדּוֹ יַעֲקֹב:
כא. וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם ועוד דעו, שלא בצמא תלכו במקומות היבשים ממים, מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ יוציא לכם מים מהסלע, וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם יבקע הסלע ויצאו ממנו מים.
כב. אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְקֹוָק לָרְשָׁעִים אך לבבלים לא יהיה שלום !
כתובים
דברי הימים א פרק כד
(טז) לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים: (יז) לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים: (יח) לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים: פ (יט) אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְקֹוָק כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פ ועתה מביא את שמות משמרות הלויים (כ) וְלִבְנֵי לֵוִי הַנּוֹתָרִים לִבְנֵי עַמְרָם שׁוּבָאֵל לִבְנֵי שׁוּבָאֵל יֶחְדְּיָהוּ: (כא) לִרְחַבְיָהוּ לִבְנֵי רְחַבְיָהוּ הָרֹאשׁ יִשִּׁיָּה: (כב) לַיִּצְהָרִי שְׁלֹמוֹת לִבְנֵי שְׁלֹמוֹת יָחַת: (כג) וּבְנָי יְרִיָּהוּ אֲמַרְיָהוּ הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי יְקַמְעָם הָרְבִיעִי: (כד) בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה לִבְנֵי מִיכָה שמור שָׁמִיר: (כה) אֲחִי מִיכָה יִשִּׁיָּה לִבְנֵי יִשִּׁיָּה זְכַרְיָהוּ: (כו) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי יַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ: (כז) בְּנֵי מְרָרִי לְיַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי: (כח) לְמַחְלִי אֶלְעָזָר וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים: (כט) לְקִישׁ בְּנֵי קִישׁ יְרַחְמְאֵל: (ל) וּבְנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירִימוֹת אֵלֶּה בְּנֵי הַלְוִיִּם לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם: (לא) וַיַּפִּילוּ גַם הֵם גּוֹרָלוֹת מי ישמש ראשון לְעֻמַּת כמו אֲחֵיהֶם בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אָבוֹת הָרֹאשׁ לְעֻמַּת אָחִיו הַקָּטָן: ס
דברי הימים א פרק כה
(א) וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה שעבודתם היתה בכלי שיר לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הנביאים הַנִּבְּאִים שהיו מתנבאים ברוח הקודש בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם: (ב) לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד אָסָף הַנִּבָּא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ: (ג) לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ שִׁשָּׁה שלמדו לנגן בכינור עַל יְדֵי אֲבִיהֶם יְדוּתוּן בַּכִּנּוֹר הַנִּבָּא שהיה מתנבא ברוח הקודש עַל הֹדוֹת וְהַלֵּל לַיקֹוָק: ס (ד) לְהֵימָן בְּנֵי הֵימָן בֻּקִּיָּהוּ מַתַּנְיָהוּ עֻזִּיאֵל שְׁבוּאֵל וִירִימוֹת חֲנַנְיָה חֲנָנִי אֱלִיאָתָה גִדַּלְתִּי וְרֹמַמְתִּי עֶזֶר זהו שם אחדיָשְׁבְּקָשָׁה מַלּוֹתִי הוֹתִיר מַחֲזִיאוֹת: (ה) כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ שהיה מתנבא למלך בדבר בדבר ה' בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן המלכות וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ: (ו) כָּל אֵלֶּה עַל יְדֵי אֲבִיהֶם השכילו להשתמש ולנגן בַּשִּׁיר בֵּית יְקֹוָק בִּמְצִלְתַּיִם נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת לַעֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים בזמן הקרבת הקורבנות בשירים והילולים שתוקנו ע"י עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ ס אָסָף וִידוּתוּן וְהֵימָן כמו שמובא בספר תהילים: (ז) וַיְהִי מִסְפָּרָם של ראשי המשמרות הנזכרים עם חבריהם עִם אֲחֵיהֶם מְלֻמְּדֵי שִׁיר לַיקֹוָק כָּל הַמֵּבִין בדבר השיר מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה ולא חישב את כל מי שהיה מבין בתורת השיר כי היו למעלה מארבעת אלפים: (ח) וַיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת מִשְׁמֶרֶת לְעֻמַּת משמרת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל מֵבִין גדול בחכמת השיר עִם תַּלְמִיד ברמה של מתחילים: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה