מקרא
ויקרא פרק יב
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ תתעבר[1] וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת לשון נדודה ומרוחקת מבעלה[2] דְּוֹתָהּ לשון דבר הזב מגופה. לשון אחר לשון מדוה וחולי שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואבריה כבדין עליה[3] ועוד יש מפרשים לשון צער[4] תִּטְמָא כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה ואפילו ילדה ולא יצא ממנה דם[5]:
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב ותמתין בִּדְמֵי טָהֳרָה אע"פ שרואה טהורה לבעלה ובכל זאת בְּכָל קֹדֶשׁ אפילו תרומה לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:
(ה) וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:
(ו) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
(ז) וְהִקְרִיבוֹ את הכבש ואת התור או בן היונה לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:
(ח) וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ כלומר אינו בהישג ידה דֵּי מספיק בשביל שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה: פ
ויקרא פרק יג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא[6] לֵאמֹר:
(ב) אָדָם[7] כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ מחלה שהיא שְׂאֵת לשון גובה. שאינה לבנה כל כך כבהרת[8] והוא מראה בעור של לובן שהוא כהה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו אוֹ סַפַּחַת כלומר הנספח לשאת או לבהרת והם לובן שכהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת והוא לובן שכהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה והיא תולדת השאת אוֹ בַהֶרֶת היא המראה המבריק ביותר לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא[9] אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִיםההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:
(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר וקיבלו חז"ל שצריך שיהיה שתי שערות בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן שהשער שהיה שחור קודם שנולד בו הנגע, לאחר שבא לו הנגע נהפך לבן, טמא הוא, שהשער שנתלבן סימן שנחלש הבשר ומת, שהנגע ממית את הבשר[10] וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק נראה עמוק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ בדיבור יאמר טמא הוא[11]:
נביא
ישעיהו פרק מט
א. שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק הקשיבו הגויים שבאיים, ומלכויות הרחוקות, יְקֹוָק מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מזמן שהייתי בבטן אמי, זימן אותי לנבואה, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי עוד שהייתי במעי אמי, קרא שמי ישעיהו, שמורה על הישועות שאנבא.
ב. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה שם נבואות הפורענות על הרשעים שבפי, כחרב חדה, נבואות חדות, ובלי פחד אנבא אותם, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי ויחביא אותי מפניהם, בצל ידו - כחרב שביד, וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר וכן נתן אותי, כמו חץ ברור, נקי וחד, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי ויסתיר אותי מפניהם, באשפת החיצים,
ג. וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה ומזומן אתה לשליחות, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר וישראל אתה, שאני מתפאר בהם מכל העמים.
ד. וַאֲנִי אָמַרְתִּי, לְרִיק יָגַעְתִּי ואני חשבתי שלריק אני מוכיח את ישראל, (שאינם שבים בתשובה), לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי כיליתי את כוחי, לריק ולהבל, אָכֵן אך באמת, מִשְׁפָּטִי אֶת יְקֹוָק וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי משפטי ופעולתי, הינם לפני ה', וגלוי לפניו שאני את שליחותי עשיתי, (אף שבנ"י לא שמעו אלי)
ה. וְעַתָּה אָמַר יְקֹוָק, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ ה' שיצר אותי עוד מבטן, להיות לו לעבד לנבא נבואותיו, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו להשיב אליו את בנ"י, וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף ולאסוף את ישראל לעבדו, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְקֹוָק ואז כשאעשה שליחותי, אהיה מכובד בעיני ה', (גם אם לא ישמעו לי) וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי והוא יהיה חוזקי כנגד הרשעים,
ו. וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב שליחות זו, להקים את בנ"י באמונת ה' ולהשיבם אלי, וישראל הנתונים במצור היצר הרע, להשיב אותם בתשובה, קלה היא בעיני שליחות זו, ועוד אתן לך שליחות גדולה מזו, וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם שתנבא על ישראל שיהיו לעתיד לבוא, אור לכל הגויים, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ ושתהיה ישועתי עד קצה הארץ.
ז. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה נֶפֶשׁ כה אמר ה' על בנ"י שכולם מבזים אותם, לִמְתָעֵב גּוֹי שכל הגויים מתעבים אותם, לְעֶבֶד מֹשְׁלִים לעם, שהוא עבד לגויים שמושלים עליו, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ מלכי העמים יראו את ישראל, ויקומו בפניהם, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ ושרים ישתחוו לפניו, לְמַעַן יְקֹוָק אֲשֶׁר נֶאֱמָן וכל זה יעשו לכבוד ה', שנאמן להבטחתו על גאולת ישראל, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ ולכבוד ה' שהוא קדוש ישראל, שבחר בישראל.
ח. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ בזמן שתעשו רצוני - אענה לתפילתכם, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ ובזמן שתבקשו ישועתי - אעזור לכם, וְאֶצָּרְךָ ואשמור עליכם, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם להיות לעם בריתי,לְהָקִים אֶרֶץ להקים את הארץ החרֵבָה, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת להנחיל לך הנחלות שהיו שוממות.
ט. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לאמר לבנ"י, שהם אסורים בגלות - צאו ממקומכם ושובו לארץ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ לישראל, שהיו מסתתרים מפחד האוייב - לכו בגלוי ובלא פחד, עַל דְּרָכִים יִרְעוּ ואף בדרככם לארץ, תרעו את צאנכם, (שלא כדרך הגולים בדרכים ובהרים) וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם ובכל המקומות הגבוהים, ירעו את בהמתם.
י. לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ לא יהיו רעבים וצמאים בדרך, וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ ולא יכה בהם בדרכם החום החזק והשמש, כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם כי ה' שמרחם עליהם - ינהיג וינהל אותם בדרכם, ויפתח להם נביעות מים להרוות צמאונם.
יא. וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ כל ההרים יהפכו לדרך ישרה, וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן והדרכים העמוקות - ארים ואיישר לפניהם.
יב. הִנֵּה אֵלֶּה מקצת מבנ"י השבים, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ ממקום רחוק במזרח, וְהִנֵּה אֵלֶּה ומקצת מבנ"י השבים, מִצָּפוֹן וּמִיָּם מהצפון וממערב, וְאֵלֶּה ומקצת מבנ"י השבים, מֵאֶרֶץ סִינִים מדרום.
יג. רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ שבחו את ה' ושמחו השמים והארץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה הרימו קולכם ברינה על גאולת ישראל, כִּי נִחַם יְקֹוָק עַמּוֹ, וַעֲנִיָּיו יְרַחֵם כשה' ינחם את עמו, וירחם על בנ"י העניים,
יד. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְקֹוָק, וַיְקֹוָק שְׁכֵחָנִי כבייכול, ציון מתאוננת, שמאורך הגלות, נראה כאילו ה' עזב ושכח אותה.
טו. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ האם אשה תשכח את העולל, התינוק שלה ?! מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ האם אשה תחדל מלרחם על בנה ?! גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וגם אם תהיה אשה, שתשכח את בנה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ אני ה', לעולם לא אשכח את ציון !
כתובים
דברי הימים א פרק כה
(ט) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לְאָסָף לְיוֹסֵף גְּדַלְיָהוּ הַשֵּׁנִי הוּא וְאֶחָיו וּבָנָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (י) הַשְּׁלִשִׁי זַכּוּר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יא) הָרְבִיעִי לַיִּצְרִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יב) הַחֲמִישִׁי נְתַנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יג) הַשִּׁשִּׁי בֻקִּיָּהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יד) הַשְּׁבִעִי יְשַׂרְאֵלָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (טו) הַשְּׁמִינִי יְשַׁעְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (טז) הַתְּשִׁיעִי מַתַּנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יז) הָעֲשִׂירִי שִׁמְעִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יח) עַשְׁתֵּי עָשָׂר עֲזַרְאֵל בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (יט) הַשְּׁנֵים עָשָׂר לַחֲשַׁבְיָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כ) לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּבָאֵל בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כא) לְאַרְבָּעָה עָשָׂר מַתִּתְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כב) לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לִירֵמוֹת בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כג) לְשִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֲנַנְיָהוּ בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כד) לְשִׁבְעָה עָשָׂר לְיָשְׁבְּקָשָׁה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כה) לִשְׁמוֹנָה עָשָׂר לַחֲנָנִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כו) לְתִשְׁעָה עָשָׂר לְמַלּוֹתִי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כז) לְעֶשְׂרִים לֶאֱלִיָּתָה בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כח) לְאֶחָד וְעֶשְׂרִים לְהוֹתִיר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (כט) לִשְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים לְגִדַּלְתִּי בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (ל) לִשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַחֲזִיאוֹת בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: (לא) לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים לְרוֹמַמְתִּי עָזֶר בָּנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר: פ
משנת ההלכה
נקיון לפסח
א. כל כלי החמץ צריך לכתחילה לנקותם עד שלא יישאר בהם חמץ בעין, אפילו אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ב. וכן תנורי אפייה, טוסטרים, מצנמים, מיקרוגל, מערבלים, וכל כיוצא באלו צריך לנקותם מחמץ בעין גם אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ג. אמנם אם מאחסן כלים אלו במקום שמור וסגור, ומוכרם במכירת חמץ אינו חייב לנקותם כלל.
ד. כל דבר שמוכר במכירת חמץ ואינו מנקהו צריך לאחסן אותו בארון סגור, ולכתחילה יסגור אותו באופן שאינו נפתח בקלות כדי שאם יבוא להשתמש בכלים או אוכלים שבתוכו ייזכר על ידי התעסקות בפתיחת הארון שפסח הוא ואסור להשתמש בכלים אלו. ומה שנהגו לשים שלט שכתוב עליו "מכור לגוי" או "חמץ" לכאורה אינו מספיק לכך ואפילו אם יסגור את הארון עם מעט סרט הדבקה לכאורה אינו מועיל לצורך תזכורת, אמנם כתבו האחרונים שמכיוון שייחד לכלים ואוכלים אלו מקום אם כן הרי הוא מסיח דעתו מהם ולכן אין אנו חוששים שיבא להשתמש בהם לפסח.
ה. כבר נתבאר לעיל שכל דבר שאינו ראוי לאכילת כלב אינו חייב בביעור ובדיקה. ולפיכך חומרי ניקוי ופרפומריה אינו חייב כלל לבערם וחומרי ניקוי יכול אף להשתמש בפסח וכמו שיבואר להלן. (בסבונים בשמים וכיו"ב יש חילוקי דינים ויבואר במקומו).
ו. וכן תרופות הניטלות בבליעה, משחות למיניהם, סירופים שטעמם מר מאד (למשל "אוקסיקוד" "אופטלגין" וכיו"ב). אינו חייב כלל לבערם אבל סירופים לילדים או למבוגרים שיש להם טעם טוב וכן כדורי לעיסה או ויטמינים ללעיסה צריך לבדוק אם יש ברכיביהם חמץ ובמידה ויש בהם חמץ צריך לבערם או להניחם עם שאר החמץ ולמכרם לגוי.
ז. אמנם אם אין בהם חמץ אלא רק רכיבי קטניות, אע"ג שלאשכנזים וחלק מקהילות הספרדים אסור להשתמש בפסח מ"מ אין צריך לבערם או למכרם רק כדי להניח אותם במקום שלא יישכח ויבא להשתמש בהם.
ח. חולה הזקוק לתרופה שיש בה רכיבי חמץ הראויים לאכילה ובהתייעצות עם רופא ברור לו שאין לתרופה זו תחליף הכשר לפסח צריך להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך האם מותר לו להשתמש בתרופה זו בפסח ובמידה וקיבל היתר עליו לאחסנה במקום מיוחד שלא תבוא במגע עם דברים אחרים.
ט. תחליפי חלב או דייסה ושאר רכיבי תזונה לתינוקות שיש בהם חמץ צריך לבערם או למוכרם כנ"ל אבל אם יש בהם קטניות ואין בהם מוצרי חמץ דינם כנ"ל.
י. וכן הדין לתוספי תזונה או משקאות לדיאטה וירידה במשקל וביחס לשימוש בהם בפסח יבואר הדבר להלן במקומו.
[1] ת"א רשב"ם
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] אבע"ז
[7] כתב הרשב"ם "כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחקותיהן וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר".
[8] רשב"ם
[9] אבע"ז
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה