מקרא
ויקרא פרק ט
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי למילואים והוא ר"ח ניסן[1] קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי סנהדרי יִשְׂרָאֵל עד אותו יום היה משה מקים ומפרק את המשכן בכל יום והיה משמש בכהונה ועתה הקים את המשכן ולא פרקו ויותר לא שימש על המזבח ככהן וקרא לאהרון ובניו להתחיל לשמש בכהונה[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת לכפר לו על מעשה העגל[3] וְאַיִל לְעֹלָה להזכיר לו עקידת יצחק[4] תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר רצה שיהיה אהרן המצווה בשם ה' והוא המקריב הקרבנות, לגדלו בעיני העם קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת כפרה על ע"ז[5] וְעֵגֶל לכפר להם על מעשה העגל[6] וָכֶבֶשׂ להזכיר להם עקידת יצחק[7] בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה:
(ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְקֹוָק וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק נִרְאָה אֲלֵיכֶם:
(ה) וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק תַּעֲשׂוּ העבירו יצר הרע מלבכם[8] שצוה שהם יעשו מעשה הכהן הגדול שמה שיעשה הכ"ג בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן. שהוא הלב אשר שם משכן כבוד ה' כמ"ש ושכנתי בתוכם. וכמו שזבחו כחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול כן יזבח כל איש כחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצה"ר על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת ה' שלהבת יה, עד שייחד כל כחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד[9] וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ לפי שכל שבעת ימי המלואים היה משה עובד, ובשמיני אמר משה לאהרן מעתה קרב אתה ועבוד[10] וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ ורק אחר כךוּבְעַד הָעָם כי לא יוכל אדם לכפר על אחד עד היותו טהור מכל חטא[11] וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:
(ח) וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ משלו היה וכן פר יום הכפורים[12]:
(ט) בני אהרן היו ארבעה ולכן רצו להשתתף בעבודה להתחנך, לכן קבלו דם החטאת בארבעה כל אחד כוס לבדו, ומכל כוס היה נותן מתנה אחת ובזה השירים ישפכו ליסוד (זבחים ל"ד), ולכל קרן הושיט לו אחד מבניו הכוס וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו שבאו אליו כל אחד בקרן אחד ולא באו אליו תיכף עם הדם[13] וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:
נביא
ישעיהו פרק מד
טז. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ חלק מהעץ, שרף בתוך האש, עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע ועל מקצת העצים, יצלה צלי בשר וישבע, אַף יָחֹם, וְיֹאמַר הֶאָח אף יחמם עצמו בעצים שמבעיר, ויאמר: "האח", (לשון שמחה), חַמּוֹתִי, רָאִיתִי אוּר ועוד ישמח בכך, שגם גופו נהנה מהאש, מהחום ומהאור שמאירה.
יז. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ ומה שנשאר מהעץ, יעשה לפסל, יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ, וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי, כִּי אֵלִי אָתָּה ישתחווה ויתפלל אליו, שיציל אותו מצרותיו.
יח. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ את הבל הפסילים, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם כי עיניהם וליבם, מכוסים בַּטִיחַ (היצר הרע), ואינם רואים ומבינים האמת.
יט. וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לא משיב הדבר אל ליבו, לשוב ולהתבונן בו, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר, חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל ואין בהם דעת ותבונה, להבין שהדבר ששימש אותו לשריפה, לאפות לחמו, ולצלות בשרו, משמש אותו לאלוהים ! וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד ומיתר העץ הנשאר, עושה פסל מתועב, ומשתחווה לענף עץ.
כ. רֹעֶה אֵפֶר הפסל, שסופו (אחר שישרף) אֵיפר, הוא הרועה ומדריך את העובד לו, לֵב הוּתַל הִטָּהוּ ליבו, הִיטל בו, והיטה אותו לעבוד אותו. וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי ולא יציל את נפשו כשיבין, שהלא ימיני יָצְרָה פסל זה, ושקר הוא.
כא. זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה אך אתה ישראל זכור דברים אלו, יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה הלא אתה נוצרת להיות לי עבד, יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי ישראל, אל תשכחני.
כב. מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ כמו עב, ענן החולף ונעלם, כך מחקתי פשעיכם וחטואתיכם, שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ שובו בתשובה, כי עתיד אני לגאול אתכם.
כג. רָנּוּ שָׁמַיִם כאילו גם השמים, ישמחו שמחה רבה, כִּי עָשָׂה יְקֹוָק גאולה לישראל, הָרִיעוּ תרועת שמחה, תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ מרכז כדור הארץ, (מעומק הארץ, תצא תרועת השמחה על גאולת ישראל), פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה פתחו ההרים פיכם - ברינה, יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ וכל עצי היער,
כִּי גָאַל יְקֹוָק יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר על שהתפאר שם ה', בגאולת עמו ישראל.
כד. כֹּה אָמַר יְקֹוָק גֹּאֲלֶךָ שגאל אותך, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן ושיצר אותך להיות לו לעם, משיצאת מבטן,(מאז שנהיית לעם), אָנֹכִי יְקֹוָק עֹשֶׂה כֹּל שכל הנעשה בעולם - אני עושה, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי אני לבדי נטיתי השמים, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי וממני היתה פריסת הארץ.
כה. מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים מבטל את האותות שנותנים חכמי העמים, החוזים בכוכבים, (בדים - הקוסמים, שדבריהם מלאים כזב ומרמה) וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל יעשה את דעת הקוסמים, כהוללים ומשוגעים. מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל
כו. מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים מקיים ומשלים (שנעשים דבריהם בשלימות), דבר עבדו ישעיהו, ושאר שליחיו הנביאים, הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב שתהיה מיושבת באנשים, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם וערי יהודה שיבנו, וחורבות הערים - יקים ויבנה.
כז. הָאֹמֵר לַצּוּלָה אומר לבבל, שנמשלה למצולה, (מקום מים רבים - ענין חוזק ומלאה בטובה) חֳרָבִי התייבשי, (שתאבד ממנה כל טובה, ע"י כורש) וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ ונהרות בבל (אנשי בבל) יתייבשו (יכרתו)
כח. הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי אומר על כורש, שהוא מלך שלי, שעושה רצוני, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם והוא ישלים את רצוני בחורבן בבל, ובשיבת ישראל, וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה שיצווה לבנות את ירושלים, וְהֵיכָל תִּוָּסֵד וליסד, את יסודות היכל ה' (ביהמ"ק)
כתובים
אסתר פרק ט
(כה) וּבְבֹאָהּ אסתר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בבוא אסתר לפני המלך להתחנן לו להעביר את מחשבת המן אָמַר עִם הַסֵּפֶר האגרות החדשות יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר על שהפך הקב"ה את כל המזלות ובמקום שחשב הוא לשלוט ביהודים נשלט הוא על ידיהם עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת על מגילת אסתר כולה הנקראת אגרת וּמָה רָאוּ מה ראו אחשורוש ויועציו שהשתמשו בכלי בית המקדש ומה ראו מרדכי ושאר הצדיקים שבאותו דור שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראה המן שהתקנא בכל היהודים ומה ראב אשורוש להביא את ספר הזכרונות עַל כָּכָה בגלל כך שאחשורוש חישב את שבעים שנות גלות בבל וראה שלא נגאלו ישראל עמד והוציא את כלי בית המקדש ועל ככה שעשה המן את עצמו ע"ז ראה מרדכי שלא לכרוע לו ועל ככה שמרדכי לא כרע התקנא המן ביהודים ועל כך שזימנה אסתר למשתה את המן ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם לכל הנ"ל לאחשורוש הגיע שהרג את ושתי למרדכי הגיע שהתרחש נס להמן הגיע שתלו אותו ואת בניו על העץ ולאחשורוש שאמר להביא את ספר הזכרונות הגיע לו שהתרחש מזה ליהודים נס:
(כז) קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם לשמור פורים כהלכתו וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם העתידים להתגייר וְלֹא יַעֲבוֹר שלא יעברו את יום חמישה עשר אדר באדר וגם אם חל פורים בשבת ואסור לקרוא בשבת לא ידחו ליום ראשון ששה עשר באדר אלא יקדימו ליום י"ד לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם בכתב אשורית וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה גם בשנה מעוברת יקראו באדר הסמוך לניסן כלומר אדר ב':
(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים ע"י קריאת המגילה וְנַעֲשִׂים ע"י משתה ושמחה ונתינת משלוח מנות ומתנות לאביונים וכנגד ארבע דברים שגזר המן תיקנו מצוות אלו גזר להשמיד שלא ישאר שום מצוה מהתורה לכן נתוספה עוד מצוה קריאת המגילה חשב לאבד את הגוף מן העולם לכן עושים משתה חשב להרוג ולהפרישד הנפש מהגוף עושים שמחה שהיא לנפש חשב ושללם לבוז נהפוך הוא וכל אחד שולח לחבירו מנות ומתנות לאביונים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה ישראלים ואפילו וּמִשְׁפָּחָה של כהנים מתאספים ביחד קוראים המגילה ואוכלים ושותים ושמחים ועדיף מעבודת הקרבנות ואפילו מתלמוד תורה מְדִינָה המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ביום חמשה עשר וּמְדִינָה המוקפת חומה מימות אחשורוש קוראים בי"ד וְעִיר שושן שקוראת בט"ו וָעִיר שאר עיירות שאינם מוקפות שקוראות בי"ד וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם קריאת המגילה לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: ס
(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי ברוח הקודש אֶת כָּל תֹּקֶף תוקפו של נס פורים לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית שבפעם הראשונה מרדכי כתב לבדו ועם ישראל נטש את קיום פורים לכן אסתר כתבה יחד עם מרדכי שדבריה של המלכה יתקיימו:
(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים ספרי המגילה אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם שאינם מעוררים את חמת האומות עלינו מכיון שעקר המגילה הנקמה בעמלק וֶאֱמֶת הרי היא כספר תורה תורת אמת ודיני כתיבתה כספר תורה וניתנת להדרש כספר תורה:
(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם זמנים הרבה תיקנו ט"ו לבני כרכים המוקפים י"ד לבני עיירות שאינם מוקפות ולבני כפרים שצריכים שיקרא להם אחד מבני העיר תיקנו במצבים מסוימים את י"א י"ב י"ג כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
(לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר: פ
משנת ההלכה
משלוח מנות
א. זריזין מקדימין למצוות לשלוח משלוח מנות בבוקר השכם מיד לאחר גמר התפילה כדי לקיים המצוה מדברי קבלה (מקור חיים לבעל החוו"י).
איסור מלאכה בפורים
ב. בגמ' מגילה [ה:] מבואר שאע"ג שרצו לתקן איסור עשיית מלאכה בפורים לא קיבלו עליהם כלל ישראל מנהג זה ומ"מ במקום שנהגו לאסור עשיית מלאכה אין להתיר והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם וכתב הרמ"א בשו"ע סי' תרצ"ו שבימינו נהגו בכל מקום שלא לעשות מלאכה.
ג. לכן אין לפתוח בתי עסק בפורים אמנם כתב במ"ב שם שמשא ומתן מותר לעשות מכיון ששמחה הוא לו וכן כל דבר שיש בו הפסד מותר ולכן פתיחת חנויות יש להתיר אמנם כתב בערוך השולחן (שם סעי' ב) "ומ"מ השם אורחותיו ימעט בישיבת החנות בפורים ויש יראי ד' שאין פותחין החנות בפורים וע"י אינו יהודי מותר לעשות מלאכה".
ד. איסור מלאכה אינו רק בפתיחת עסקים אלא כל מלאכה שאינה לצורך היום יש לנהוג בה איסור.
ה. כתבו האחרונים שאין להסתפר בפורים מלבד אם הוא לצורך מצוה או לכבוד היום ולכן התירו למי שמגלח זקנו להתגלח גם בפורים.
ו. וכן אין לגזוז צפרניים בפורים מלבד לצורך מצוה למשל אשה לטבילת מצוה. או אם צפרניו ארוכות וחושש לחציצה מחמת הלכלוך שמתאסף תחת צפרניו שאז הוא צורך סעודה.
ז. וכל זה הוא רק ביום הפורים שמחויב בו כמו למשל יום י"ד לבני הפרזים או יום ט"ו לבני הכרכים כלומר ירושלים אבל ביום שאינו מחוייב בו כמו למשל יום ט"ו לבני הפרזים או יום י"ד לבני ירושלים אין איסור כלל בעשיית מלאכה
ח. ובערים שנוהגים פורים יומיים מספק כטבריה, עכו, חיפה, צפת, חברון, וכדומה יש לנהוג איסור מלאכה בשני הימים.
מתנות לאביונים
א. ציונו חכמינו לתת שתי מתנות לשתי אביונים בפורים כלומר מתנה אחת לאביון ועוד מתנה לאביון אחר ושיעור המתנה צריך להיות כשיעור מתנה חשובה שיוכל העני לקנות מזון לסעודה שיש בה קבע.
ב. וא"כ לכתחילה בזמננו מן הראוי לתת מתנה שיש בה לכל הפחות 25 ₪ ושתי מתנות כאלו הרי הם 50 ₪ לכל הפחות אמנם יוצר ידי חובה גם בפחות מכך.
ג. ויכול גם לתת לעני דבר מאכל שיוכל להנות ממנו בפורים כגון סעודה חשובה אבל לא יתן לו בגדים או שאר דברים שאינו יכול להנות מהם בפורים.
ד. יש ליתן לעני שהוא בן חיוב פורים באותו יום ולכן בן פרזים לא ייתן לעני שהוא מהמוקפים ובן מוקפים לא יתן לעני שהוא בן פרזים וכן צריך שהנתינה תהיה לכתחילה ביום הפורים אמנם אם עשה שליח שייתן ביום הפורים עצמו או נתן לעני על מנת שלא ישתמש במתנה קודם הפורים יוצא ידי חובה.
ה. יתן מתנות לאביונים מוקדם ככל שיוכל .
ו. גם נשים חייבות אמנם כל זה דוקא אם יש לה כסף משלה כגון בחורה רווקה או אשה שיש לה חשבון בנק משלה אבל אשה נשואה שיש לה חשבון משותף עם בעלה מעיקר הדין אינה חייבת ויוצאת בשל בעלה אמנם כדאי להקפיד לתת גם עבור אשתו.
סעודת פורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה