מקרא
דברים פרק לג
(ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה הדיבור הזה ישא כל אחד מבני לוי לישראל, ויאמר להם כך העתקנו מפי משה, ירושה בידינו לנו, שאנחנו[1] קְהִלַּת יַעֲקֹב:
(ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן לשון ראיה, על שם שראו בסיני כבוד השכינה עין בעין, ושם התאספו ראשי עם יחד שבטי ישראל לקבל אלהותו ומלכותו[2] מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם בהר סיני יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שהיה השם למלך על ישראל בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל, שכולנו יחד קבלנו מלכותו עלינו לדור ודור, ואנחנו חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים וזו המצוה הוא דבור אנכי, והיא קבלת מלכות שמים[3]:
(ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים וִיהִי מְתָיו מלשון מנין כלומר ויהי פקודיו מִסְפָּר במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם (שם לה כב) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר[4]: ס
(ז) וְזֹאת לִיהוּדָה יחד המדה הזאת ליהודה בעבור כי להם המלחמה, וממנו המלכות לעולם, והיא העזר מצריו[5] ומבקש ומתפלל גם על ארץ יהודה אשר בתוכה נחלת שמעון מפוזרת שלא ימותו במלחמה כי יחדיו היו יוצאים למלחמה[6] וַיֹּאמַר שְׁמַע יְקֹוָק קוֹל יְהוּדָה כשיצעק אליך במלחמה, שנאמר "ויזעק יהושפט וה' עזרו, ויסיתם אלהים ממנו"[7] וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ לשלום, שלא ינצל טרף מידו כשיטרוף באומות וישלול שלל. וכן הוא אומר "כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר יקרא עליו מלא רועים, מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה" יָדָיו רָב לוֹ שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו, ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, הוא שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם, והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה אתה היה ידיו נלחם בעדו ותהיה ג"כ רב לו ונוקם נקמתו וג"כ עזר מצריו כשילחמו עליו[8]: ס
מגילת קהלת
(ה) טוב לשמע גערת חכם עדיף לשמוע גערה מאדם חכם, שמכון אותך לדרך הנכונה מאיש שמע שיר כסילים מלשמוע את השיר והשמחה של הכסילים, ואינו נותן ליבו לדרך הראויה: (ו) כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל כי כמו קולות הקוצים הנשרפים תחת סיר הבישול, כך נשמע שחוק הכסיל, שאין לו שליטה על צחוקו וגם זה הבל שחוק הכסיל הוא הבל והכעס והתוכחה טובים לחכם, שכן בקלות יכול לאבד את חכמתו: (ז) כי העשק יהולל חכם שהרדיפה אחר העושק מערבבת את חכמתו של החכם ויאבד את לב מתנה ומתנת שוחד מאבדת את החכמה של הלב: (ח) טוב אחרית דבר מראשיתו טוב הדבר כשהוא מגיע לידי סיום, יותר מתחילתו קודם שהגיע לתכליתו טוב ארך רוח מגבה רוח טוב ארך רוח שיש לו סבלנות לחכות ולראות את סיום הדבר, ואינו נחפז מיד להנאות המידיות. מבעל גאוה שמיד כועס שאין הענין כפי שהוא רוצה, ואין לו סבלנות לחכות לסיום: (ט) אל תבהל ברוחך לכעוס– אל תהיה נחפז לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח כי הכעס נמצא באופן תמידי אצל הכסילים:
אין להתלונן על הרעה
(י) אל תאמר מה היה אל תקנטר ותשאל מה קרה ולמה הדבר הוא כך שהימים הראשנים היו טובים מאלה שפעם היה לך יותר טובה, ועכשיו פתאום אין לך כי לא מחכמה שאלת על זה כי אין זה מחכמה להתלונן ולקנטר לפני ה' בשאלה זו: (יא) טובה חכמה עם נחלה אמנם באמת טובה חכמה כשיש יחד עמה נחלה ונכסים ויתר לראי השמש ויתרון הוא לאנשים שבעולם. ("רואי השמש" הוא ביטוי דומה ל"תחת השמש", כלומר, מי שנמצא בעולם) : (יב) כי בצל החכמה בצל הכסף כי כשם שהחכמה מגינה ומצילה על האדם, כך הכסף מגן ומצל על האדםויתרון דעת החכמה תחיה בעליה אלא שיש יתרון לדעת יותר מן העשירות, והחכמה מחיה את בעליה יותר מן העשירות: (יג) ראה את מעשה האלהים אבל עדיין אין לבוא אל ה' בקנטור, אלא תתבונן במעשיו ותשלים איתם כי מי יוכל לתקן את אשר עותו כי מי הוא שיכול לתקן דבר שה' החליט לעותו: (יד) ביום טובה היה בטוב ביום שה' נותן לך טובה תהנה מטובה זו וביום רעה ראה וביום שה' נותן לך רעה תתבונן גם את זה לעמת זה עשה האלהים שאת הטובה והרעה עשה ה' כנגד מעשיו של האדם, כפי הראוי לו על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומהועל כן לא ימצא האדם להרהר אחרי ה' מאומה:
משנת ההלכה
עשרת ימי תשובה
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם 'ימי תשובה', או 'עשרת ימי תשובה', אף על פי שאינם אלא שבעה, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה, ימים אלה ידועים גם בשם 'בין כסה לעשור', בין ראש השנה הנקרא 'כסה' כמו שנאמר (תהלים פא): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", ובין יום הכיפורים הנקרא 'עשור', כמו שנאמר (ויקרא כג): "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא".
באהבת ה' את עמו כמידתו, כי חפץ חסד הוא, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, להטיב לו באחריתו, לכן ממתין הוא ומצפה לתשובת החוטאים. וברוב רחמיו קבע לנו ימים מיוחדים להיות קרוב אלינו לקבל תשובתנו מיד, כמו שנאמר (ישעיה נה) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: למדנו, שהקדוש ברוך הוא פעמים הוא מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. ומתי הוא מצוי וקרוב? בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ולכן, אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד.
דיני עשרת ימי תשובה
א. נהגו כל בית ישראל להרבות בימים אלה בתפילה ותחנונים, ובסליחות, ובימים אלו יש ענין גדול לומר הסליחות בהשכמה קודם עלות השחר, שאז הוא עת רצון ולכל הפחות אחר חצות הלילה. אמנם הסליחות מקובלות בכל עת ובכל זמן, רק שיזהר שלא להגיד מצאת הכוכבים עד חצות הלילה, אלא אם כן נאנס ואינו יכול בזמן אחר. ונזהרים בדקדוקי מצוות יותר מכל השנה.
ב. וראוי לאדם למעט בעסקיו בימים אלו, שהם כדוגמת חולו של מועד, וירבה בתורה ובצדקה. והחרדים לדבר ה' מדקדקים לפרוע חובותיהם ונדריהם קודם יום הכיפורים, שלא ימצא אחריהם קטרוג כלל.
ג. 'ונוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימין לקנות להם אתרוגים יפים ומהודרים' בעשרת ימי תשובה.
ד. מהראוי שיתנהג אדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות ובמדת חסידות, אף על פי שאינו נזהר בהם כל השנה, כי זקוקים אנו לרחמי הקב"ה שיתנהג עמנו בחסידותו בדין, וכמו שנאמר במדרש"אמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שהן מדקדקין על עצמן" וכו'.
ה. ולכן גם מי שאינו מקפיד כל כך על כשרויות מהודרות כל השנה, עליו להקפיד יותר בזמנים אלו. וכן מי שאוכל חלב סתם כל השנה, וסומך על היתרים שונים, בימים אלו יהדר לאכול דוקא חלב ישראל, וכ"ש מי שסומך בענייני ממונות על היתרים, כגון בענייני רבית, מקח וממכר, וכיוצא באלו, יהדר בימים אלו להחמיר על עצמו ולא יחפש התרים, וטוב שיתנה שמה שנוהג בימים אלו הוא בלי נדר, ואינו מקבל דברים אלו עליו לכל השנה.
דיני התפילה בעשרת ימי תשובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה