מקרא
דברים פרק לב
(כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא במי שאינו אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם בעבודה זרה שלהם ומידה כנגד מידה וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בעם שאינו עם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם כגון בני ברבריא ובני מרוטניא שהולכים ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני הקב"ה כמי שהולך ערום בשוק, והם מצירים לישראל, וכגון אלו הנוצריים[1]:
(כב) כִּי אֵשׁ קָדְחָה בערה בְאַפִּי בגלל כעסי עליהם וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית שתלהט עד שאול, שלא יוכלו להמלט אפילו בשאול מפני האש וַתֹּאכַל אֶרֶץ ישראל וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים ירושלים המיוסדת על ההרים שנאמר ירושלים הרים סביב לה[2]:
(כג) אַסְפֶּה אוסיף ואחבר עָלֵימוֹ עליהם רָעוֹת שמלבד שנענשו בקללת הארץ בשביל ע"ז. עוד נענשו על חרבן הארץ שגרמו בעונותיהם והקב"ה רוצה בישובה ועונש עבירה עבירה. נמצאה הוסיף הקב"ה על עונם[3]חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם שלא הניח חץ שלא ירה בהם, ויכלו הרעות, והם אינם כלים[4]:
(כד) מְזֵי רָעָב שדופי רעב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף גופם יחלה בחום לוהט וְקֶטֶב מְרִירִי מיתה חטופה הבאה על האדם כשאינו מוכן לה[5] וְשֶׁן בְּהֵמוֹת חיות רעות[6] אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ[7]:
(כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים מי שינסה לברוח להסתתר בחדרים תבוא עליו אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה:
(כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אפזרם בכל פינה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (מ"ב יז ו), הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים (במדבר יא לא), אתה גוזי (תהלים עא ו), כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון" אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם רומז על גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם - [8]:
(כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר אם לא שכעס אויב כנוס עליהם להשחיתם[9] פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ שינכרו את הצלחתם מידי הקב"ה ויתלו פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְקֹוָק פָּעַל כָּל זֹאת כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'[10]:
(כח) כִּי גוֹי אותם האויבים שמסרתי ישראל בידם אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה שאילו היו חכמים ישכילו זאת איכה ירדוף וגו':
(כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת איך נפלו ישראל בידם נגד הטבע בעונם יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם ובזה היו מבינים מה יהיה באחריתם ברוב פשעיהם[11]:
(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד מהם אֶלֶף מישראל וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:
(לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם כי לא כצורם של ישׂראל אליליהם של הגוים כי צורם של ישׂראל כאשר יחטאו מביא עליהם פורענות וכאשר פורסים ידיהם בתפילה עונה ומציל אותם, אבל אליליהם של הגוים עכו"ם אין בהם ממש [צורך] ועל אשר הרגזנו לפניו ולא חזרנו לעבודתו נעשו - וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים האויבים שלנו נעשו דיינים ושופטים עלינו[12]:
(לב) כִּי אמר זה על האומות כי שורשם רע ומר ואיך ימתקו הענבים, כי כיון שהגפן גפן סדום הלא הענבים יהיו ענבי רוש וגם היין חמת תנינים מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם כי מעשׂיהם של העם האלה דומים למעשׂי העם של סדום וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה ועצותיהם הרעות כעצותיהם של העם של עמורה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ מחשבותיהם הרעות כראשי נחשים שרפים[13] אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ משקה מר ראוי להם לפי מעשיהם פורענותם[14]:
(לג) חֲמַת תַּנִּינִם כמו מרירותם של תנינים יֵינָם כאשר הינם שיכורים מיין בעבור כן יהיה מריר כוס של תרעלה [קללות] שישתו ביום פורענותם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר וכמו ראשי פתנים כך המה אכזרים[15]:
(לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס הלא מעשיהם שהנם חושבים שהם כמוסים ומוסתרים עִמָּדִי לפני הם גלויים וידועים ולא שכחתי את מעשיהם חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי מעשיהם כולם גנוזים ושמורים לפני ליום הדין[16]:
מגילת קהלת
פרק ה
(ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם טוב יותר שלא תדור, משתדור ולא תשלם: (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן לפה שלך להביא על עצמך חטא ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ולא תצטרך לטעון למלאך שבא להעניש אותך שאתה שוגג למה יקצף האלהים על קולך למה יכעס ה' על הקול שלך שנודר שקר וחבל את מעשה ידיך ויזיק לדברים שאתה עושה: (ו) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי הערבוב בא בהרבה חלומות והבלים וכשאדם מדבר דברים הרבה כי את האלהים ירא אבל אתה ירא את האלהים, ותתנהג ביישוב הדעת, והזהר מערבוב: (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אם אתה רואה במדינה שעושקים את העניים וגוזלים ומטים את המשפט והצדק אל תתמה על החפץ אל תתמה וכי רצונו של ה' שיהיה כך, ותגיע מזה שלא להאמין בהשגחת ה' כי גבה מעל גבה שמר אלא היה סמוך ובטוח שה' שהוא עליון מאד שומר שהכל יהיה כרצונו וגבהים עליהם ועל אותם שנוהגים שלא כהוגן, הוא שולח מלאכים עליונים שיענישוהו. והכל נעשה כפי רצון ה', אלא שיש לו עת לכל חפץ, כאמור לעיל:
טוב לעמול מעט אבל לא לרצות מדי עושר
(ח) ויתרון ארץ בכל היא הוא יש יתרון לארץ בהכל, וטוב לעמול בעבודתה מלך לשדה נעבד שאפי' המלך זקוק לה שתוציא את פירותיה: (ט) אהב כסף לא ישבע כסף אבל לא יעמול יותר מדי, שאם הוא רדוף יותר מדי אחר כסף, לעולם לא ישבע כסף ומי אהב בהמון ומי שרוצה המון תבואה לא תבואה תמיד מרגיש שאין לו תבואה, כיון שלעולם לא ישבע גם זה הבל הכסף והתבואה, ואין לרדוף אחריהם יותר מדי: (י) ברבות הטובה רבו אוכליה כשיש לאדם הרבה נכסים, לא הוא לבד נהנה מהם, שאינו יכול ליהנות מהכל ומה כשרון לבעליה כי אם ראיתראות עיניו ואין טובה ותועלת לבעל הממון, כי אם מה שהוא רואה שיש לו הרבה ממון, אבל מחלק גדול מזה אין הוא נהנה בעצמו: (יא) מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל אדם שעבד מתוקה שנתו, בין אם אכל הרבה בין אם אכל מעט והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון אבל מי שאוכל יותר מדי, השובע כבר אינו מניח לו לישון:
ראוי לאדם ליהנות בעצמו מעמלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה