מקרא
דברים פרק ל
(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ ישמעאל וְעַל שֹׂנְאֶיךָ עשיו[1] אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב בהגלות משיח צדקנו ואתה תעמוד בשובה ונחת שלא יוסיף להגלותך[2] וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם כי עיקר התשובה אינו אלא לאחוז ולתמוך דרך תורת משה[3]:
(ט) וְהוֹתִירְךָ יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת[4] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לטובה, שתצליח[5] בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ בהיותם במדבר[6]:
(י) כִּי שהרי[7] תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה שמי שמביט בתורה בשרירות לבו יאמר כי כתוב בה באופן אחר מהאמת, כי הרצון יטה לבבו לעקר דברי אלוקים חיים ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאותו וזדונו, לכן אמר כי תשוב אל ד' אלודיך בכל לבבך כו', שבלא שום נגיעה וחפץ תראה באר היטב מה שכתוב בתורה[8] כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת של תשובה שמקיימת ע"י קיום כל התורה[9] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת מוסתרת או דבר פלא שתאמר איני שייך בעשייתה[10] הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ שאין הקב"ה מצוה לכם דבר שאין אדם יכול לעשותו אלא אם כן עולה לשמים[11] וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל[12]:
(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך[13] כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך[14]: ס
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אם תרצה יהיו לך חיים ארוכים וטובים, שתהיה בריא וחזק, ויהיה לך עושר וכבוד ובנים ובני בנים וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע מעט ורעים יהיו ימיך. שתהיה באותן מיעוט ימים ידוע חולי ומכאוב, דל ורש ושכול, ועתה מפרש כיצד[15]:
(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו בדרכים המתוקנים לפני האלוקים[16] וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל[17]:
(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ ותטעה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:
מגילת קהלת
מפרש קהלת איך הלך בדרך התענוג,
(ד) הגדלתי מעשי עשיתי מעשים גדולים וחשובים בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים: (ה) עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי: (ו) עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים יער שצומח בו עצים: (ז) קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי היה לי גם בני שפחות שנולדו אצלי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם יותר הרבה מכל מי שהיה לפני בירושלים: (ח) כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות דברים שמלכים ומדינות סוגלים ואוצרים לעצמם עשיתי לי שרים ושרות הבאתי לי אנשים ונשים שישירו ליותענוגת בני האדם שדה ושדות סוגי מרכבות של נוי: (ט) וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם ועשיתי מעשים יותר גדולים ורבים מכל מי שהיה לפני בירושלים אף חכמתי עמדה ליוגם נשארה לי חכמתי, שאף אותה לא זנחתי: (י) וכל אשר שאלו עיני וכל מה שרצו עיני לא אצלתי מהם לא הבדלתי ומנעתי לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי השמחה היא היתה החלק היחיד שקבלתי מכל העמל שעמלתי: (יא) ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות אחר ששמחתי התבוננתי בכל מה שעשיתי ועמלתי והנה הכל הבל ורעות רוח וראיתי שהכל הבל כיון שאין השמחה שווה את העמל שעמלתי ואין יתרון תחת השמש אין יתרון לעמל בהם בעולם, שזה לא מביאו לידי רווח חשוב: (יב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות וכיון שהתאכזבתי מן השמחה, חזרתי ופניתי לחכמה ובאתי לראות במה יתרונה על ההוללות והטפשות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו כי ודאי הבדיקה שלי כמלך היא המעולה ביותר, כי מי יבוא אחר המלך לנסות את מה שהמלך כבר ניסה: (יג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וראיתי שאף שהחכמה מביאה מכאוב כמו שנאמר לעיל, עדיין היא עדיפה מן הסכלות, כיתרון האור מן החשך, שהאור והחכמה שניהם מראים את הדרך הנכונה לאדם: (יד) החכם עיניו בראשו החכם באמת יש לו עיניים שרואה את הדרך הטובה לו והכסיל בחשך הולך אבל הכסיל הוא כאדם ההולך בחושך שכאילו אין לו עיניים וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם אבל אז חזרתי וחשבתי שבין כך מקרה אחד יקרה לכולם, שכולם ימותו:
משנת ההלכה
דיני תנאי קים המצות
מצוות צריכות כוונה
א. הקורא ק"ש כדרך שאנו קורין בסדר תפילה וכן שאכל מצה בזמנה או תקע בראש השנה בסר התפילה בשופר או שנטל לולב לפני הלל אע"פ שלא כיון לצאת יצא. מכיון שמוכח לפי הענין שעשייתו הוא כדי לצאת שהרי לכן עשה מצוות אלו בזמנים אלו ואין סיבה לתלות שעשה המצוה בכלל סיבה אחרת או סתם ללא סיבה ואע"פ שלא כיון בפירוש.
ב. וזהו לענין בדיעבד אבל לכתחילה ודאי צריך ליזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה.
ג. אפילו למי שסובר מצות אין צריכות כוונה, זהו דוקא בסתם. אבל אם כיון בפירוש שלא לצאת בה, ודאי שאינו יוצא בעל כרחו.
ד. מחלוקת אם מצוות צריכות כונה הנ"ל היא רק כשמכוין לפעולה זו שהוא עושה רק שאינו מכוין לצאת בזה ידי המצוה כגון בתקיעת שופר שתוקע לשיר או להתלמד וכדומה בשאר המצות. אבל אם הוא מתעסק בעלמא וממילא עלה המצוה בידו כגון שנושף לתוך השופר ועלה תקיעה בידו וכה"ג בשאר המצות לכו"ע לא יצא. וצריך לחזור לעשות המצוה בברכה.
ה. וכן דוקא אם הוא יודע שהוא חייב עדיין במצוה זו שהוא עושה שייכת מחלוקת זו אבל אם הוא סבור שהוא פטור ממנה כגון שנטל לולב ביום א' של סוכות והוא סבור שהוא ערב סוכות או שסבור שלולב זה פסול הוא לכו"ע לא יצא. וצריך לחזור וליטול בברכה
ו. מצוה התלויה באכילה כגון כזית מצה בפסח וה"ה אכילת כזית בסוכה בלילה הראשונה דעת השו"ע לקמן בסימן תע"ה ס"ד שיצא בדיעבד אפילו אם לא כיון מכיון שסוף כל סוף נהנה גרונו מן המצוה ודעת חלק גדול מהפוסקים להחמיר בכך.
ז. י"א שבדבר שאין בו אלא אמירה לכו"ע צריכה כונה. כגון שמיעת מגילה או ברכת המזון.
ח. י"א שכל מצוה שאי אפשר להפטר ממנה צריכה כוונת העושה אותה משא"כ שחיטה וטבילה וכדומה שאפשר ליפטר ממנה שהרי יכול שלא לשחוט ולאכול ולא לטבול במקוה טהרה ולשמש וכדומה בהם אין צריך כוונה.
ט. לפיכך נט"י שחרית שאי אפשר בלי נטילה ולהתפלל י"ל שצריך כוונה. ונטילת ידים לסעודה מכיון שיכול שלא לאכול לחם אין צריך כונה, אמנם בדיעבד שאינו יכול לחזור וליטול יש לסמוך על הפוסקים שמצוות דרבנן אינם צריכות כונה.
י. אם קראוהו לתורה ולוקח טליתו או טלית הקהל לעלות לבימה שאז זמנו בהול ומסתמא אינו מכוין אז בלבישתו לקיים המ"ע של ציצית ממילא עובר בזה על המ"ע, אם לא כשמכוין לשם מצוה ואז יוכל לברך ג"כ. והעולם אינם נזהרין בזה[18]
[1] רבינו בחיי
[2] ספורנו
[3] רבינו בחיי
[4] ספורנו
[5] ת"י
[6] העמק דבר
[7] ת"א ת"י
[8] משך חכמה
[9] רמב"ן
[10] ת"י רש"י אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רבינו בחיי
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"א ת"י
[17] רבינו בחיי
[18] ואולי שטעמם דכיון שאין רוצה ללבוש אז את הטלית ואינו לובשו אלא מפני כבוד התורה לשעה קלה אין זה לבישה המחייבתו בציצית דומיא דמי שלובש להראות לקונה מידתו שפטור אז מציצית ועצה היעוצה לעשות כמו שכתב השערי אפרים במ"ב בסימן י"ד ס"ג בבה"ל עי"ש:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה