מקרא
דברים פרק כח
(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ שלא תצטרך לרדוף אחר הברכה, שהיא עצמה תבוא אחריך ותשיג אותך[1] כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שיהא משאך ומתנך בעיר מצליח וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שתצליח בזריעה ונטיעה ועבודות בשדה[2]:
(ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ צאצאיך וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ ולדות בקרך וְעַשְׁתְּרוֹת עדרי[3] צֹאנֶךָ:
(ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ סלים שיהיו מלאים פירות וּמִשְׁאַרְתֶּךָ הכלי שנונתים בו הבצק שתהיה ברכה בעיסה[4]:
(ז) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:
(ח) יְצַו יְקֹוָק אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ט) יְקִימְךָ יְקֹוָק לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָך בפרשת יתרו (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש[6] כִּי כאשר תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
(י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְקֹוָק נִקְרָא עָלֶיךָ שימלא משאלותיך. בהראותו כי אתם עמו[7]. ומדרשו שיראו תפילין של ראש[8] וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:
(יא) וְהוֹתִרְךָ יְקֹוָק לְטוֹבָה שתהיה הצלחתך יתרה מהצלחת שאר המצליחים בהם[9], ואם תהיה רעה בארץ ורעב מארה אתה תשאר לטובה[10] בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
(יב) יִפְתַּח יְקֹוָק לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב שמשם בא כל טובו של עולם, חיות לאדם, לבהמה, לעופות, לדגים ולזרע ולאילנות ולעשבים ולכל טוב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ בזמן שצריכין, כי גשמים בזמן שאינם צריכין, דבר קשה ומשא לעולם[11] וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה:
(יג) וּנְתָנְךָ יְקֹוָק לְרֹאשׁ לכל העמים וְלֹא לְזָנָב לאחד מכל הגוים כי יתכן שיהיה לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו[12] וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת:
(יד) וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לא ישנו את מצות האל ית' בפרט ענין המשפט. ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה כ"ש כשיעשו זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו ומרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע. ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבארה סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו [13] לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם: ס
(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה האמורות לקמן וְהִשִּׂיגוּךָ:
(טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה כמו שבברוך אמר לשון שפע והצלחה כך בארור לשון חסרון והפסד[14]:
(יז) אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ:
(יח) אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ:
(יט) אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ לבתי תיאטרון וקרקסים כדי לבטל תורה או ללעוג מהתורה וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ לסחורה כיון שאינכם שומעים בקול ה'[15]:
(כ) יְשַׁלַּח יְקֹוָק בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה קללה של מחסור והפסד בעיסקיכם אֶת הַמְּהוּמָה חסרון הסדר שמוסיף ההפסד וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת הוא הפסד ע"י אנשים רעים. ומכונה בשם מגערת באשר זה מביא לידי גערה ושועת בעלי נכסים למשרתיהם בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ כלומר השמדת עסקיך אבל אינו נאבד לגמרי וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר שתאבד את מעותיך בלי שהוי מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי תגיע למעללים רעים בשביל שעזבתני בעסק התורה[16]:
משנת ההלכה
זריזין מקדימין
שיהוי מצוה
א. מי שיש לו בשעת הלל לולב ואתרוג שכשר לצאת בהם ורוצה להמתין שעה או שתים עד שיביאו לו אתרוג מהודר יותר י"א דלא ישהה המצוה ויברך עכשיו[17] וי"א שימתין עד שיביאו לו המהודר[18]
ב. י"א שראוי להקדים המצוה ואפי' אם ימתין אזי יעשה ברב עם, מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (חיי"א שם סעי' ו'[19]) וי"א שימתין כדי לעשותה ברוב עם אם אין חשש שתיבטל ממנו המצוה וכן נהגו (בה"ל[20] סי' תכ"ו סעי' ב' ד"ה אלא)
ג. במקום שיש טירחא דציבורא אם יקדימו המצוה צריך לדחותה לזמן שבו לא יהיה טורח הצבור[21] (תקפ"ד מ"ב ס"ק י"א)
ד. מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יוה"כ ואפי' אם הוא ערב שבת[22] אבל בערב שבת אחר חצות אסור (רמ"א או"ח תרכ"ה וא"א שם ס"ק ב')
ה. אם אינו יכול לתקן הסוכה מיד בעצמו יש להסתפק אם עדיף שיעשה שליח לתקנה או שימתין לעשותה בעצמו[23] (א"א שם)
ו. ראוי לנשים לברך ברכת הגומל אחר הלידה מוקדם ככל האפשר[24] ואפי' בלילה ובלבד שיהיו נוכחים עשרה. אבל גברים צריכים להמתין עד לזמן קריאת התורה[25] (צי"א חי"ג סי' י"ז)
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[3] ת"א
[4] רשב"ם
[5] ת"י
[6] רמב"ן
[7] רשב"ם
[8] ת"י
[9] ספורנו
[10] אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רמב"ן
[13] אמנם התוכחות עד יולך ה' אותך ואת מלכך היו בבית שני בימי אנטיוכס וזולתו עד שצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וגלה אחד מהם במצות פומפיא"ו לרומ"ה ומשם והלאה עד ונסחתם היו עד חרבן הבית על יד רומיים ומשם והלאה הם תוכחות בגלות נמשכות אליו. והתחיל בתוכחות באמרו אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום וזה בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם והוסג אחור משפט. וכן אחר שאמר יולך ה' אותך ואת מלכך שהוא החלק השני חזר ואמר כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צוך כלומר אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרי' זולתו אשר לא כתורתו כמו שספרו ז"ל (גטין) שלא היו תורמין ולא מעשרין והוצרכו לתקון יוחנן כ"ג ולגזור על הדמאי והיו נועלי' דלת בפני לוין מפני השמטה והוצרך הלל לתקן פרוזבול ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע. ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבאר' סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו ספורנו
[14] חזקוני
[15] ת"י
[16] העמק דבר
[17] דזריזין עדיף ממצוה מן המובחר לדעת הספר חסידים הנ"ל וכן בשדד"ח הנ"ל תלה דין זה במח' הנ"ל
[18] שו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ד מובא בשע"ת תרנ"א ס"ק ז' וז"ל שם "דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" והוא כדעת התרוה"ד הנ"ל וכמש"כ בתשובה שם
[19] וכן בשע"ת סי' רכ"ט ס"ק ג' ובקיצור שו"ע סי' ס' סעי' ז' גבי ברכת החמה דעדיף לומר מיד בנץ מלאומרו מאוחר יותר ברוב עם וכן שם בקיצור שו"ע סי' צ"ז סעי' ט' דעדיף לקדש הלבנה מיד ולא להמתין על ברוב עם דזריזין דוחה לברוב עם וכ"כ בשו"ת זבחי צדק לר"ע סומך או"ח סי' ל"ו וכן עיין שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו דהביא שיש שסברי דבעי' לעשות פדיון הבן ביום דוקא "לחבובי מצוה ולהדרה לעשותה בפומבי ובפרהסיא ביום ולא באישון לילה ואפלה" והוא חלק עליהם דהסעודה באמת יעשו ביום ופדיון הבן בלילה דלמה ישהו המצוה בשביל זה משמע דעדיף הקדמת המצוה מלעשותה ברוב עם [וצ"ע דמצינו דברוב עם עדיף ממצוה מן המובחר כדמשמע במג"א תכ"ו ס"ק ו' דעדיף ברוב עם אע"ג דהוא בתענית וכן שם ס"ק י"ג דעדיף ברוב עם במוצ"ש מלקדש לאחר ז' ימים. אמנם אפ' לחלק דברוב עם הוא עצמו מצוה מן המובחר כמש"כ בבה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור ולהכי אין שייך לומר דיבטל מובחר זה מפני מובחר אחר אבל זריזות אינו מעלה בעצם המצוה אלא דאם אינו עושהו מיד אינו נקרא זריז וכמש"כ במ"ב סי' רל"ה ס"ק כ"ז ולהכי אפשר דמצוה מן המובחר עדיף וכדלעיל אמנם לפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין משמע דאף זריזות הוא חסרון במעשה המצוה ואינו מן המובחר ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח]
[20] דכתב דימתין עד י' ימים כדי לקדש הלבנה בג' אנשים או בי' משום דמרויח ברוב עם ועיין סי' צ' במ"ב ס"ק כ"ח ועיי"ש סי' רכ"ט ס"ק ח' דבאמת לא הזכיר דעדיף לברך ברכת החמה מיד בנץ אע"ג שאינו ברוב עם ובשעה"צ שם ס"ק א' ציין לחת"ס או"ח סי' נ"ו וז"ל "וע"כ נ"ל אעפ"י שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' ק"א, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה" ומתבאר שם דטעמו אינו משום זריזין אלא משום דעיקר הברכה הוא תחלת היום הא לא"ה ברוב עם עדיף מזריזין וצ"ע למה עדיף ברוב עם מזריזין או להיפך ואינו תלוי בדין מצוה מן המובחר אי עדיף או לאו דהא ברוב עם נמי משום חבוב המצוה הוא כמש"כ בה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור וכ"מ בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' הנ"ל הע' כ'
[21] דאע"ג דעיקר מילה בר"ה הוא בין קרה"ת לתקיעת שופר, במקום שמלים בבית ויש טירחא דצבורא ללכת לבית ולחזור לתקיעת שופר ימולו אחר שיצאו מביהכנ"ס ואע"ג דמבטלים זריזים
[22] ועיין אבנ"ז או"ח תנ"ט אות ב' דפי' ד"לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ ומכל מקום מעיקר הדין יש לפוטרו משום עוסק במצות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה" וזהו עפ"י מש"כ שם סי' ת"כ או"ק ב' "דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין דכולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים"
[23] וכן בע"ש אחר חצות ויכול לעשותה ע"י עכו"ם אפ' דעדיף כדי שלא ישהה המצוה או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו עדיף טפי ועיין שד"ח שם סוף כלל א' דהרב פתח הדביר פשיטא ליה דעדיף לעשותה בעצמו מאוחר יותר משיעשנה ע"י שליח דמצוה מן המובחר עדיף וא"כ תליא במח' ספר חסידים ותרוה"ד הנ"ל ועיי"ש שהביא נ"מ נמי במי שיכול לעשות צרכי שבת ע"י שליח אבל אינו יכול לעשות הסוכה ע"י שליח הי עדיף סוכה עדיף משום זריזין או שבת עדיף וימתין עם הסוכה דהכנת צרכי שבת הווה מצוה בו יותר מבשלוחו והווה נמי תדיר מסוכה ועיי"ש מה שפלפל בזה
[24] עיין חת"ס או"ח סי' נ"א מה שדן לגבי ברכת הגומל בלילה ושם העלה דעשרה ודאי בעי ואי איכא עשרה שורת הדין דיברך מוקדם ככל האפשר ואף בלילה "אמנם רק כיון דהוא דבר התמוה לעולם ונגד המנהג ראוי להודיע להם דאינו אלא הוראת שעה" ועיין בשו"ת צי"א חי"ג סי' י"ז דכונתו לא לשנות ממנהג שנהגו לברך אחר קריה"ת וזה שייך רק בגברים ששייך בהם קריה"ת אבל בנשים לא שייך שינוי מנהגא בזה ויברכו בלילהאמנם קצת צ"ע דמלשונו שם משמע דיכולות לברך בלילה ולפי דברי החת"ס משמע דחייבות לברך בלילה מדין זריזין אמנם אפ' דהוא חייש לדיעות דהגומל כנגד קרבן תודה שאינו אלא ביום וא"כ שייך זה גם לנשים ולהכי רק כתב שמותר ולא שחייבות
[25] עיין שו"ת תורה לשמה סי' ר"ח בשוחט שמוטל עליו ברכת כיסוי הדם וברכת אשר יצר או אפי' ברכה אחת מעין ג' דעדיף להקדים כיסוי הדם משום דזריזין מקדימין למצוה וצריך לכסות מיד ואע"ג דאשר יצר או מעין ג' תדירין עכ"פ כיסוי הווה מ"ע דאו' ועוד דהשחיטה קדם לאכילה או לבית הכסא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה