מקרא
דברים פרק כח
(מא) בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי:
(מג) הַגֵּר תושב ערל אֲשֶׁר דר[2] בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה:
(מד) הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב:
(מה) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ אפילו במקום שתגלה לשם[3] עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:
(מו) וְהָיוּ בְךָ שמירת המצות והחקים לְאוֹת וּלְמוֹפֵת שהכל יהיה תלוי בשקידת התורה שהוא שמירת המצות והחקים[4] וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
(מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה, מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה[5]וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:
(מח) וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְקֹוָק בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ:
(מט) יִשָּׂא יְקֹוָק עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר ויבא עליך פתאום, ולא תבריח ותחביא מפניו כלום גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ ולא תוכל לחנן ולהתפשר עמו[6]:
(נ) גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן:
(נא) וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ:
(נב) וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת מלשון רידוי שיצור עד שיוכל לרדות בך[7] חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:
(נג) וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ:
(נד) הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ ומתוך כך הוא רחמן מאד[8] וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר האויב ולא הרג[9]:
(נה) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ:
(נו) הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ גם בכך שלא תאכיל וגם בכך שתאכל בניה[10] בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ הגדולים מתת להם מכל מה שתאכל[11]:
(נז) וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד תהיה צרת עין שלא תרצה להאכיל מהם[12] כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
(נח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(נט) וְהִפְלָא יְקֹוָק אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת שנאמנים בשליחותם, והכוונה לשוב להטיבך ולהחזירך למוטב[13] וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים:
(ס) וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ פחדת מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ:
(סא) גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְקֹוָק עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ:
(סב) וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יגרום לאויביכם לשוש[14] יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם ותעקרו[15] מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְקֹוָק בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם את אלו שעובדים אֱלֹהִים אֲחֵרִים בכך שתעלה להם מס[16] אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן:
(סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ לא תמצא רגיעה וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְקֹוָק לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז שכועס וחרד כל הזמן[17] וְכִלְיוֹן עֵינַיִם שמצפה לישועה ולא תבוא[18] וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ:
(סו) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים תלויים כלומר מוטלים בספק[19] לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:
(סז) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם תנסה למכור את עצמך[20] שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה: ס
(סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב תוכחות שבפרשת אם בחקותי שכתוב בסופן ביד משה בהר סיני. הוא הר חורב[21]: פ
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ז
מצוה בו יותר מבשלוחו
א. אע"ג שיש מחלקים שדין זה שייך רק במצוות שמוטלות על האדם וכדי לקיימם על ידי אחר צריך למנותו שליח ועל כך נאמר מצוה בו יותר מבשלוחו כגון קידושי אשה וכדומה, אבל מצוות שאינם מוטלות על האדם כגון שחיטה מעקה וכדומה שאינם צריכים מינוי שליחות לא נאמר דין מצוה בו יותר מבשלוחו, מכל מקום כתבו הפוסקים שדין זה שייך בכל המצוות.
ב. ולפיכך אם יכול עליו לשחוט, להכניס אורחים, או לעשות מעקה, אע"ג שהדבר אפשרי על ידי אחר ולא ייתן המצוה לאחרים.
ג. מצוה בו יותר מבשלוחו נאמר גם על הכנת המצוה והכשרה[22].
ד. ולפיכך צריך האדם להתעסק בעצמו בבניית הסוכה, אפיית המצות, הטבת נרות שבת וחנוכה, הכנת סעודות שבת וכדומה.
ה. אמנם בהכנת וקשירת ציצית אין דין מצוה בו יותר מבשלוחו אלא אם כן מכין וקושר את הציצית עכשיו. ואין שום מניעה מלקנות ציצית מוכנה מכיון שאין המצוה מתחילה אלא בזמן לבישה.
ו. מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים אסור לת"ח לבטל תורה כדי לעשותה בעצמו מלבד מצוה שהיא חובה המוטלת על גופו כגון הכנת מאכלי שבת שאז חייב לבטל אפילו שאפשר על ידי אחרים[23] .
ז. ולפיכך אין לבחור ישיבה או אברך כולל לבטל מתורתו כדי להתעסק בלויה בקבורת ניחום אבלים או ביקור חולים וכדומה אם יכול להעשות על ידי אחרים. אבל חייב לבטל תורתו ללוות גדול הדור שנפטר או לנחם אבלים שיש היכרות אישית איתם.
ח. יש שכתבו שאם משלם לשליח לעשות את המצוה אין בו דין מצוה בו יותר מבשלוחו מכיון שהרי הוא כשכירו ויד פועל כיד בעל הבית אמנם דעת רוב הפוסקים נראה שגם במצב זה יש דין מצוה בו יותר מבשלוחו[24].
[1] רמב"ן
[2] ת"א ת"י
[3] העמק דבר
[4] העמק דבר
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] חזקוני
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רשב"ם
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ת"י
[16] ת"א רש"י
[17] רש"י העמק דבר
[18] רש"י
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רש"י
[21] רשב"ם
[22] אמנם יש מהאחרונים שחילקו שרק במצוות שהכנתם נתפרשה בתורה כסוכה ומצה עיין העמק שלה מצוב קסט ועיין שד"ח ר"ה דברי חכמים סי' מג
[23] אמנם י"א שכבוד שבת חמירא ולכן חייב לעשותה בעצמו אבל שאר מצוות שאפשר על ידי אחרים אסור לבטל תורה לכך
[24] עייין שדי חמד ח"ה דברי חכמים סי' מד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה