מקרא
דברים פרק לא
(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול[1] עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם מצוה למשה ויהושע שיכתבו אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימהוְלַמְּדָהּ משה שהוא העיקר[2] את הדברים הקשים ילמדם שיהיה מבואר להם[3] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם שידעו בגירסא לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כאילו השירה עונה לאשר יאמרו למה מצאתנו כל זאת[4]:
(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן ומתוך כך נתייהר, ולא רצה לקבל עול מצותי, אלא פנה אל האלילים אחרים למלאות תאותו, וגלה באשמתו, ואני בדין עשיתי[5] וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי והכעיסוני[6] וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:
(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד עבודה זרה, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם[7] אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:
(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וַיְצַו הקב"ה[8] אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:
(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה אחרי שכתב השירה וילמדה את בני ישראל איש איש לשבטיהם שהביאם לפניו אל בית המדרש, כתבה בספר התורה וזהו - [9] לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:
(כה) אחרי שגמר לעשות כן אז וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:
(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגם את השירה כדי שתהיה מונחת עם התורה בארון וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד מתחלה כתב את התורה ויתנה אל הכהנים כאשר נאמר למעלה (פסוק ט), ולא אמר להם אנה יניחו אותה, ואחרי כן נצטוה בשירה הזאת, ויכתוב אותה וילמדה את בני ישראל בו ביום, והנה הוסיף אותה על התורה ויהי ככלות משה לכתוב הכל בספר התורה, אז צוה את הכהנים לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם, שיהיה מונח בארון מן הצד, כי מעתה לא יגעו בו כלל להוסיף או לגרוע זהו מה שנזכר בפסוק כד עד תמם[10]:
(כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק והייתם נענשים מיידית שזו היתה הנהגת הי"ת עם דור המדבר ובכל זאת חטאתם[11] וְאַף על אחת כמה וכמה[12] כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי תחטאו ששם אין העונש מיידי[13]:
(כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דברי שירת האזינו וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כמו שכתוב האזינו השמים וכו' ותשמע הארץ וגו'[14]:
(כט) כִּי יָדַעְתִּי שזמן רב[15] - אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן[16] בעבודה זרה וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ואל תאמרו אז שזהו בגלל מקרה אלא תיחסו הרעה אל מה שהשחתם ותתנו לב לשוב[17] כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בעבודה זרה שנעשית[18] בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:
(ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו עַד תֻּמָּם כי שם כתב איך הספיק להם צרכם במדבר, ובארץ ישראל, ואיך חטאו וגלו, ואיך עתידין ליגאל בימות המשיח: פ
חסלת פרשת וילך
מגילת קהלת
קהלת פרק ג
(יא) את הכל עשה יפה בעתו – וראיתי שהוא נתן להם מקום לטעות ולשכוח שלכל יש זמן, כי כל דבר בעתו נראה להם יפה וטוב גם את העלם נתן בלבם והוא נותן להם הרגשת תמידיות, כאילו כך יהיה לנצח מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף ואין האדם מתבונן בכך, שלפעמים יש לאלהים תוכנית יותר ארוכה מזאת, ופעמים עמלם הוא בשביל להשאירו לאחרים: (יב) ידעתי כי אין טוב בם ואני רואה שאין טוב לאדם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו לא לעמול יותר מדי בעניני העולם אלא לשמוח במה שיש לו, וליהנות מזה עוד בחייו: (יג) וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו ואדם שעושה כן שאוכל ושותה ושמח בעמלו, שאינו אוסף יותר מדי מתת אלהים היא מתנה היא מאת האלהים, וכמו שנאמר לעיל, שאינו נותנה אלא לטוב בעיניו: (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע ואני יודע שכל מה שהאלהים עושה כך תמיד יהיה, וא"א לשנות, וממילא כך הוא החק, שאין שמחה בעמל, אלא לטוב לפני האלהים והאלהים עשה שיראו מלפניו והאלהים עשה כן, כדי שייראו מלפניו: (טו) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה מה שהיה ודאי כבר היה, אבל גם החקים של העתיד כבר קבועים, כיון שא"א להוסיף או לגרוע בחוקים של ה' והאלהים יבקש את נרדף והאלהים יבקש את נרדף מיד רודפיו. ואם לרודף יש ממון, אי"ז אלא שיאסוף ויכנוס, ובסופו של דבר יותן לנרדף: (טז) ועוד ראיתי תחת השמש ועוד ראיתי בהתבונני בעולם בהתנהגות בני האדם מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע שפעמים דוקא במקום שצריך להיות משפט וצדק בבתי דינים ואצל המלכים וכד', שם יש רשע: (יז) אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים וראיתי שהשופט האמיתי הוא ה', שהוא ישפוט בין צדיק לבין רשע העושה את עצמו לצדיק כי עת לכל חפץ כי יש לה' זמן לכל דבר שהוא רוצה לעשות ועל כל המעשה שם ועל כל מעשי בני האדם יש אצל ה' זמן לתת להם כגמולם, ולהעביר ממון הרשע לצדיק: (יח) אמרתי אני בלבי חשבתי על דברת בני האדם על דבר בני האדם לברם האלהים שה' מוציאם מן העולם ולראות שהם בהמה המה להם ועי"ז נראה להם שהם כמו בהמות: (יט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה כי מה שקורה לאדם ומה שקורה לבהמה ומקרה אחד להם הרי אינו אלא מקרה אחד כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ונראה להם שרוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: (כ) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ובאמת הם צודקים לגבי האברים שכולם באו מן העפר וראויים לשוב לעפר: (כא) מי יודע אבל ראוי שידעו שיש דבר יוצא דופן, ואשרי היודע זאת רוח בני האדם העלה היא למעלהשרוח בני האדם היא העולה למעלה אל האלהים אשר נתנה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ ורק רוח הבהמה נפסדת, כאילו יורדת היא לארץ, יחד עם הגוף: (כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו אבל כיון שהגוף נפסד ראוי שאדם יהנה בעצמו מעמלו שהוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו ולא ישאירנו לאחרים, שמי יביא אותו לראות מה יהיה אחר שימות, אם יהנה מזה חכם או סכל:
משנת ההלכה
סליחות
א. המשכים לומר סליחות וכן האומר סליחות בבוקר אם ישן בלילה יטול ידיו ויברך על נטילת ידים אפילו אם הוא קודם אור היום. ואחר הסליחות כשיאור היום יטול ידיו ג' פעמים ככל נטילת ידים שחרית
ב. וצריך לברך ברכות התורה ויאמר אחר הברכה "יברכך" וגו' ו"אלו דברים" וכו' כנהוג.
ג. יש לומר את הסליחות במתון ובכונה, ואסור להזכיר י"ג מדות שלא בכונה, ולכן מן הראוי ללמוד את פירוש י"ג מידות קודם אמירת הסליחות.
ד. מה שיש שנהגו קצת לומר התחנונים שבסוף הסליחות במהירות (עננו וכו' עשה למען שמך וכו') יש לבטל מנהגם.
ה. אין להתחיל אשרי שקודם הסליחות אם אין שם עשרה, ואם אי אפשר להמתין עד שיתאספו עשרה יתחיל הסליחות מאשרי בלא אמירת החצי קדיש וכשיתאסף מנין יאמרו הצבור ג' פסוקים ואח"כ החצי קדיש אפילו באמצע הסליחות.
ו. אם יצאו חלק מהציבור באמצע הסליחות, אם בתחילה היו עשרה יכול לומר קדיש תתקבל בסוף הסליחות, אם נשארו שישה.
ז. בתחילת כל סליחה יש לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וכו', מלבד בסליחה המתחילה האחד משמותיו של הקב"ה.
ח. הפסוקים הנאמרים אחר י"ג מידות קודם כל סליחה הם עיקר הסליחות, ועליהם בנויה כל הסליחה שאחריה, ולכן אין לאומרם במרוצה, אלא בכונה וודאי שלא לדלגם.
ט. י"א את נוסח הוידוי ג' פעמים, אך לדעת האר"י ז"ל והגר"א ועוד אומרים את הוידוי רק פעם אחת.
י. מנהגינו לומר נפילת אפים, גם אם אומר את הסליחות בלילה אחר חצות.
יא. יש להזהר באמירת הסליחות שלא יהיה כדובר שקרים, כגון כשאומר "בזעקם בעוד ליל" וכו', אם אומר ביום הרי הוא כדובר שקרים, ולכן ישנה הנוסח למצב המתאים, כלומר יאמר "בזעקם אליך" או "בזעקם בבוקר" וכן כל כיו"ב.
[1] רבינו בחיי
[2] רמב"ן
[3] אבע"ז
[4] אבע"ז
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רש"י
[7] רבינו בחיי
[8] רש"י חזקוני פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] קול אליהו
[12] ת' יר'
[14] ספורנו
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] לא מצינו שהשחיתו ישראל כל ימי יהושע, שכן כתוב (יהושע כד, לא) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, אלא מכאן דרשו חז"ל שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, וכל זמן שהיה יהושע חי נראה לו למשה כאילו הוא חי. והשחתה זו היא עבודה זרה, וכן להכעיסו במעשה ידיכם ירמוז לעבודה זרה שבבית ראשון כי כן הודיענו הקב"ה בפירוש, והוא ידע זה ברוח הקודש. רבינו בחיי רש"י
[17] ספורנו
[18] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה