פרשת כי תצא יום ה'

מקרא

דברים פרק כד

(ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ ע"י עדים והתראה גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר והשתמש[1] בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת שלא לקצוץ ולהסיר את נגע הצרעת[2] לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם שלא תשא פני איש מפני גדולתו,שאפי' הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב[3] הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:

(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס

(י) כִּי תַשֶּׁה שיהיה לך חוב בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כל חוב אילו אינו חוב של הלואה אלא שכר שכער או הקפת חנות[4] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ לקחת ממנו משכון כדי שלא יבא לכדי בושה במה שאתה מחטט לו בביתו[5]:

(יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה:

(יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא ביחס לכלי זה שאין לו אלא אחד מאלו לֹא תִשְׁכַּב לישון בַּעֲבֹטוֹ כשהעבוט אצלך אלא -[6]:

(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אם כלי ללילה הוא מחזיר בשקיעה ואם כלי ליום הוא מחזיר בזריחה וכך בכל יום ויום  וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וחוזר וגובה  ממנו וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס

(יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר מבלי לשלם לו משכורתו עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:

(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אם שכיר יום הוא ישלם קודם השקיעה ואם שכיר לילה קודם הזריחה[7] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ שיקנה בו מזון להחיות נפשו וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס

(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל פי עדות בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל פי עדות אבות[8] אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ על פי שני עדים כשרים[9]: ס

(יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם דבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל אדם, אלא באילו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן[10] וְלֹא תַחֲבֹל תמשכן בֶּגֶד אַלְמָנָה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה[11]:

(יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס

(יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ בין אם שכחת לקצור ובין אם שכחת עומר קצור[12] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:

(כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ שלא יגמור ללקט את הזית ויניח פאה לאילן, וזהו שיניח ענפים שלא יחבוט אותם אלא יניח לעני למטה באילן כדי שלא יהא לו טורח לעלות[13] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: ס

(כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל לא תיקח את העוללות כלומר האשכולות שענביהם מפוזרים אבל אותם שגדילים בצורה שהאשכול רחב למעלה כאילו יש לו כתף ולמטה נראה כאילו נוטפים הענבים הם של בעל הבית[14] אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:

(כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס

דברים פרק כה

(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים ויתחייב מלקות כגון שחבל בו פחות משוה פרוטה או שקלל חבירו בשם או שמשכנו בכלי הנדרשים לאוכל נפש שבכל אלו יש לאו וחייב בהם מלקות וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם על פי שני עדים[15] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:

(ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת כמו בן מלקות כלומר שנתחייב מלקות[16] הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט ימתחנו על העמוד[17] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר:

(ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ: משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות

סעיף ה

הידור מצוה

       א.       אם אין לחברו כדי קיום המצוה ואם ייתן לו לא יוכל הוא עצמו לקיים את המצוה בהידור, כגון שיש לו שמן לשמונת ימי חנוכה בכל יום מוסיף והולך, ולחבירו אין כלל. עדיף שיתן לחבירו כל יום בשביל נר אחד אע"ג שגם הוא עצמו ידליק רק נר אחד.

        ב.        אף על פי שנאמר מצוה בו יותר מבשלוחו מכל מקום אם על ידי שליח המצוה תהיה מהודרת יותר יעשה על ידי שליח. ולפיכך הרוצה לכתוב ס"ת אפילו אם יודע לכתוב סת"ם. אם רואה שיהיה מהודר יותר על ידי סופר אחר עדיף שיתננו לו[18].

         ג.         אע"פ שמותר לאדם ליטול חפץ של חבירו שאינו מקפיד עליו במיוחד, כדי לקיים מצוה. מכיון שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו, זה רק בעיקר קיום המצוה אבל להידור מצוה אין אומרים כן, ואסור לו לקחת.

        ד.        י"א שאם ימתין יום או יומים[19] בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר[20] אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א שאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר[21], שזריזין מקדימין למצוות ו - "חביבה מצוה בשעתה" כמו שיבואר וכן משמעות רוב הפוסקים להלכה. (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)

       ה.       ולפיכך אם יש לו אפשרות לקנות תפילין או טלית עכשיו ואם ימתין יוכל לקנות מהודר יותר. יקנה עכשיו. וכן אם יש בידו תפילין ורוצה להתפלל ולקרוא ק"ש אבל אין לו טלית ואם ימתין יביאו לוו טלית יניח ויתפלל עכשיו  אפילו אם לא יעבור זמן תפילה וכן אם ציבור רוצה לקנות ס"ת ואם ימתינו יוכלו לקנות מהודר יותר יקנו עכשעיו ולא ימתינו.

---

[1] רש"י

[2] רש"י

[3] רשב"ם

[4] חיזקוני

[5] רבינו בחיי

[6] רמב"ן חזקוני

[7] חזקוני

[8] ת"א

[9] ת"י

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] חזקוני

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] משך חכמה

[14] רש"י

[15] רמב"ן

[16] חזקוני

[17] ספורנו

[18] עיין שו"ת שבט הלוי יו"ד סי' קלה והחיי אדם מסתפק בזה

[19] זהו ל' החיי"א שם וזה לשיטתו בנשמ"א שם אבל מתרוה"ד (סי' ל"ה) גופא משמע דאפי' עד י' ימים משהין ולא חיישי' שמא ימות

[20] בחיי"א דייק זה משו"ע או"ח סי' תכ"ו סעי' ב' דאין מברכין על הירח אלא  במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים משמע דמשום מובחר דבגדים נאים דוחים זריזין והמקור ממס' סופרים (לפי גירסתנו) כמש"כ בב"י שם

וברמ"א שם פסק ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא  קודם י' בחדש.  אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן ומקורו מתרוה"ד סי' ל"ה דהביא ראיה מפ' החולץ (ל"ט א') דאין משהין מצות יבום כדי שהאח הגדול שבמדה"י יחלוץ או ייבם למ"ד גדול עדיף או לאח הקטן למ"ד קטן עדיף אע"ג דהווה מצוה מן המובחר ומדנקטה הגמ' התם "עד שיבוא ממדינת הים" ובקטן "עד שיגדיל" משמע דבאותה מדינה משהין לצורך מצוה מן המובחר והטעם ע"כ דבאותה מדינה ליכא למיחש לביטול המצוה ולהכי כדי לקיים מן המובחר משהין המצוה אבל במדה"י שיש לחוש שלא יבוא לעולם ובקטן שעד שיגדיל שמא ימות ויש חשש שתיבטל המצוה בזה אין משהין לעשותה מן המובחר אבל בעבודת הגרשוני סי' י"ב דחה ראייתו דהפוסקים באהע"ז סי' קס"א גבי דין זה דיבום לא הזכירו ממדה"י וא"כ משמע דאף באותה מדינה אין משהין דאין משהין כדי לקיים מצוה מן המובחר וכן בקטן עד שיגדיל שייך אף ביש לו רק יום אחד להגדיל ואעפ"כ אין תולין אמנם עיי"ש בב"ח דביאר דהטור שלא הזכיר מדה"י אלא כתב מדינה אחרת דרצה לתת שיעור ומידה דמדה"י משמע דוקא מקום רחוק מאד ולא נמצא גבול לריחוק הזה לכן נתן גבול מדינה אחרת דהיינו שחלוקים הם בלשונם אבל באותה מדינה משהין לגדול ולפ"ז אין ראיה נגד התרוה"ד במה שלא הזכירו הפוסקים מדה"י אמנם מהנמק"י משמע (מובא בב"ח שם) דאפי' בחשש ביטול מצוה היינו משהין כדי לעשותה מן המובחר דכתב הטעם דאין ממתינין לגדול שיבוא ממדה"י "דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה" משמע דבלא עיגונא היינו משהין וכן עיין שו"ת פנ"י הנ"ל הע' ב' דמשמע נמי הכי  ועיין בשבו"י ח"א סי' ל"ד דדחה ראיית התרוה"ד מיבמות אבל הסכים לדינא מסברא ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח' דכתב בשם השבו"י ח"א סי' ל"ד דאם משהה לעשות מצוה מן המובחר "זה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" ולפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין מבואר ד"ז היטב דודאי אינו דרך פירוק עול מה שמשהה לעשותה מן במוחר כל שאין חשש שתיבטל המצוה ויבואר עוד לקמן

[21] כ"מ מספר חסידים סי' תתע"ח וז"ל "לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצות וכו' שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה כ"כ וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר וכו' אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כמו סופר אחר שלא יבוא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה כי ע"ז נאמר "חשתי ולא התמהתי לשמור מצותיך" וכן שם סוסי' רנ"ה וכן בסי' נ"ט (ושם משמע דהוא מדין מצוה הבאה לידך וכו' וכמ"נ דהוא משום דחייש למיתה ונ"מ ליכול לעשותה באותו היום מן המובחר דודאי לזה לא חייש למיתה ואין משום מצוה הבאה וכו' עיין אבנ"ז ת"כ ב' ואכמ"ל) וכ"מ מב"ש אהע"ז סי' קס"א ס"ק י' שהביא ממהר"י מינץ דכפה הקטן ליבם אע"ג דהגדול היה בעיר אחרת רחוקה רק ס' מיל דאין משהין המצוה ואע"ג דהכא ליכא למיחש דתיעקר המצוה דהא אינו במדינה אחרת (אמנם בחת"ס אהע"ז ח"ב סי' פ"א דחה זה דאפ' דברחוק ס' מילין חיש' שמא ימות היבם עד שישאלוהו אם רוצה ליבם או לאו ותיבטל המצוה ובמקום חשש שמא תיבטל המצוה ודאי לא משהינן וכתרוה"ד הנ"ל וקצת צ"ע דהא התרוה"ד לא חש שמא ימות בזמן קצר עכ"פ ז' ימים דהא משהינן עד י' בחודש משום מצוה מן המוחר ולא חיש' שמא ימות ותיבטל המצווה וצ"ע) וכ"מ במג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דביש לו תפילין מזומנים בידו לא ישהה עד שיביאו טלית אלא יניחם מיד דשיהוי מצוה לא משהינן אע"ג דכשיביאו טלית יעשה מן המובחר דטלית קודם משום תדיר וראייתו מפ' החולץ הנ"ל והביא ראיה גם ממנחות ע"ב א' דחביבה מצוה בשעתה ועיי"ש במחה"ש דפי' דראייתו מהא דמקריבין אברים ופדרים של תמיד של בין הערביים בשבת אע"ג דמצותו כל הלילה דחביבה מצוה בשעתה ואע"ג דודאי עדיף שלא לחלל שבת עליהם אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' דחה דאפ' דהמ"א איירי בכה"ג דאם ימתין לתפילין תיבטל המצוה וכגון שיעבור הזמן דק"ש דנחשב מצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש בתפילין