פרשת כי תבוא יום ב'

מקרא

דברים פרק כז

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה בצווי ה'[1] וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כי אחרי שהשלים משה דבריו צוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות, כי כל עם הולך בעצת זקניו אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ולא "אנחנו", כי עיקר הדיבור למשה, והזקנים ירימו קולם לאמר לעם שמעו והאזינו ועשו[2] הַיּוֹם:

(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מתוך הירדן, ואבנים אלו היו לאות ולזכרון לנס הירדן. וצוה לכתוב עליהן כל התורה, והיו שתים עשרה וְשַׂדְתָּ אֹתָם להשכיב הסיד בין שורה לשורה כדי לחברן זו לזו כענין בנין שאר אבנים[3] בַּשִּׂיד אף על פי שהגיר חזק מן השיד, אמר שיד לפי שהוא מגין יותר מפני הגשמים למען יעמדו ימים רבים[4]:

(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת דעת האבע"ז בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות כמו שכתוב בספרי המצוות ודעת הרמב"ן שמצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה[5] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל קבע להם מקום להיות מונחות שם[6] וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד אחר שתבנה את המזבח[7]:

(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:

(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ יתכן שהכוונה שאף הכבש שהוא אצל המזבח והוא עם המזבח ג"כ יהיה מאבנים שלמות, וזה שאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח, דייק מה שהוא עם המזבח[8]וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם בהר עיבל דוקא. מכיון שאחר שנצטוו להעמיד המזבח והקרבה דווקא שם. ממילא הקרבה במקום אחר היא כמו חוץ לירושלים בבית הבחירה[9] וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ על שתכנס או עמו לברית בהר גריזים ובהר עיבל[10]:

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב כתב חקוק ומפורש שנקרא בלשון אחת לשון הקודש ומתורגם בשבעים לשונות[11] שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם - יוכל להבין וללמוד[12] וסדר המצוה כך הוא והקמות לך אבנים גדולות הם שתים עשרה שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואחר כך פרט. ואמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה, השתים עשרה שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל, ושדת אותם אחר שתבנה שם מזבח, ואז וכתבת על האבנים הנזכרים את כל דברי התורה הזאת באר היטב[13]: ס

(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת צייר במחשבתך[14] וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם התבונן היטב במה שנצטוינו לכתוב על האבנים בשבעים לשון בשביל אומות העולם. אשר היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך. לאנשי חילו של הקב"ה להכיר מלכותו ית' לכל העולם לאמר ביחוד לישראל[15] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס

(יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

(יב) אֵלֶּה השבטים ש-[16] יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ הברכה היא ההיפך ממה שמוזכר כאן בקללה כלומר קודם שאמרו ארור האיש אמרו ברוך האיש ועל זה ענו הלוים ארור האיש[17] אֶת הָעָם כלומר אלו עונין אמן אבל הלוים הופכין פניהם בשעת ברכה להר גרזים וכשמקללים פונים להר עיבל[18] עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:

(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:

(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם על מה שאמרו קודם את הברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסיכה וכן כולם ואז -[19] וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם כך שנו חז"ל במסכת סוטה (לה ע"ב), ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וישראלים מזה ומזה, שנאמר (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ארור האיש אשר יעשה וגו', אלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות, ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח ושדוהו בשיד וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת בשבעים לשון, שנאמר באר היטב, ונטלו האבנים ובאו ולנו במקומן, עד כאן במשנה[20]: ס

(טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ אׁמַן ומה אלהות יוכל להיות בהם אם המה מעשה ידי חרש[21] וְשָׂם בַּסָּתֶר הזכיר בכאן אחת עשרה עבירות בעבור שיוכל האדם ודרך הוא לעשותן בסתר[22] שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכתוב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלהינו הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקב"ה אבל הנגלו' לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת מלקות סקילה. שריפה. הרג. וחנק[23] וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: ס

(טז) אָרוּר מַקְלֶה מקלל ומזלזל בכבוד[24] אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יז) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ שמשנה את גבול קרקעו של חבירו ומרחיקו[25] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יח) אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בין עור ממש בין עור במצוות שמאכילו דבר איסור[26] בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(יט) אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כ) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה כי מקלה את כבודו[27] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כג) אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ חמותו ואפילו אחר מיתת חמיו[28] וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ וכולל גם המכה רעהו בלשון הרע שאומר עליו[29] בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כה) אָרוּר דיין או עד ש -[30] לֹקֵחַ שֹׁחַד וכן אדם שמעלים עין מהריגת האחר תמורת שוחד[31] לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: ס

(כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם שלא יקיים ויודה שראוי לעשות את כולם ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש אלא תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו או יכפור האחת מהן והוא החשוד לדבר אחד הנה הוא ארור וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה[32]: פ

משנת ההלכה

דיני תנאי קיום המצוות

סעיף ו

זריזים מקדימים למצוות

       א.       י"א שאם ימתין יום או יומים בעשיית המצוה יוכל לעשותה מן המובחר עדיף לעשותה מן המובחר אם אין חשש שתיבטל המצוה (תרוה"ד סי' ל"ה) וי"א דאעפ"כ לא ימתין אלא יעשה מיד אפי' שאינו מן המובחר (בחיי"א שם סוסעי' א' בשם ספר חסידים)

        ב.        ולפיכך אע"ג שעיטוף בציצית קודם לתפילין אם תפילין מזומנים בידו  ואין לו ציצית, אין צריך להמתין[33] על הציצית, אלא מניח תפילין מיד (רמ"א או"ח סי' כ"ה סעי' א')

         ג.         מצווה להקדים לקרוא ק"ש של שחרית במהרה כל מה שיוכל[34] אבל לא יקרא אותה משום זה ביחידות או בלא תפילין (סי' נ"ח סעי' ב' ובמ"ב שם)

        ד.        הנוסע בדרכים וצריך להתפלל שחרית ואינו יכול לעמוד ולהתפלל י"א שנכון להמתין עד שיגיע למחוז חפצו כדי לקיים מצוה מן המובחר[35] ולהתפלל בעמידה במקום שלא יבלבלו אותו עוברי דרכים או בני ביתו, ובלבד שלא יעבור בגלל זה זמן תפילה. וכן משמע דעת האחרונים הלכה למעשה. (שו"ע הגר"ז סי' צ"ד סעי' ה') וי"א שלא ימתין אלא יתפלל מיד כשיכול[36]

       ה.       אע"ג שכל היום כשר למילה מצוה למול בבוקר בבוקר מיד שזריזין מקדימים (יו"ד רס"ב סעי' א') וי"א שבשבת ימול מיד אחר שחרית (קודם מוסף) משום זריזין (שו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ט)

         ו.         ראוי לדחות לעשות ברית מילה אפי' אחר חצות כדי לעשותה בעשרה[37] כל שאין לחוש שמא לא תיעשה היום אבל לדחות הברית כדי שתיעשה הסעודה בעשרה אסור (מנח"י ח"ח סי' צ') ועכ"פ אין לדחות עשיית הברית כדי שיבואו כל הקרובים והמוזמנים[38] (שד"ח מע' ז' כלל ג')

---

[1] אבע"ז

[2] רמב"ן

[3] חזקוני

[4] רבינו בחיי

[5] רמב"ן רבינו בחיי

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] רבינו בחיי

[8] משך חכמה

[9] העמק דבר

[10] ספורנו

[11] ת"י

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] רבינו בחיי

[14] ספורנו

[15] העמק דבר

[16] ת"י

[17] רבינו בחיי

[18] רשב"ם

[19] אבע"ז

[20] ת"י רבינו בחיי

[21] מלבי"ם

[22] רבינו בחיי

[23] רשב"ם

[24] ת"א ת"י

[25] ת"א ת"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רמב"ן

[28] ת"א ת"י העמק דבר

[29] ת"י

[30] אבע"ז

[31] העמק דבר

[32] רמב"ן

[33] מדברי המג"א שם ס"ק ב' משמע דהוא מדין דזריזין דוחה מצוה מן המובחר, אמנם במ"ב שם ס"ק ז' הביא דברי המג"א כפשוטו וכ"מ מפמ"ג שם דכתב דכן הדין בכל תדיר ושאינו תדיר דאם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין ולא חילק בזה כלל וכ"מ להדיא בשו"ע הרב שם וא"כ פסקו דלא כהתרה"ד וא"כ לתרה"ד היה עדיף להמתין אמנם בשד"ח כללים מע' ז' כלל א' ד"ה והרב שבות יעקב כתב דהכא אינו ענין כלל למח' הנ"ל דהכא ציצית קודם משום תדיר ואינו ענין למצוה מן המובחר וכיון שאין הציצית לפנינו ודאי אין להשהות המצוה ואין כאן כלל גירעון במצות התפילין ואף התרוה"ד יודה אבל הבה"ל שם סעי' ו' ד"ה פגע מוכח להדיא דס"ל דדין זה תלוי במח' הנ"ל דהוכיח שם מהמג"א הנ"ל דאנן לא ס"ל כתרוה"ד ומשמע דכך גם פסק להילכתא וצל"ב.

[34] ומכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד זמן ק"ש וכו' (מ"ב שם ס"ק י"א) [ולכאו' תליא במח' הנ"ל דאי זריזין עדיף ממצוה מן המובחר א"כ עדיף ביחידי או בלא תפילין וכשו"ע הרב על מי שנמצא בדרך וצע"ג ואולי גבי תפילין כיון דהווה עדות שקר וכו' להכי ימתין דעדיפא ממצוה מן המובחר עיין סי' מ"ו במ"ב ל"ג וכן ביחידי אפ' דכיון דהוא מעלה דמצוה אחרת דהיינו שמונ"ע א"כ אין לו להעדיף זריזות דמצוה אחת על פני מובחר דאחרת דרק באותה מצוה אמרי' הכי]

[35] דהיינו להתפלל בעמידה שבדרך אינו מחויב וכבסי' צ"ד שם ושם כתב דדוקא אם לא יעבור זמן תפילה וכשיגיע למחוז חפצו יהיה לו מקום מיווחד שלא יבלבלוהו בני ביתו

[36] כ"מ בשד"ח מע' ז' כלל א' ד"ה ובשו"ע הרב וכו' דתליא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל וא"כ לספר חסידים עדיף טפי זריזין ממצוה מן המובחר ולהכי יתפלל מיד אמנם יש להסתפק אף לספר חסידים האם ראוי להמתין אם יודע כשיגיע למחוז חפצו שימצא מנין בעשרה וכן שייך ספק זה גבי ק"ש של ערבית האם ימתין למנין שמתפלל באיחור או יקרא מיד בצה"כ דלפי מש"כ בחת"ס או"ח נ"א אפשר דבעשרה הוא מדין המצוה ולא רק מדין מצוה מן המובחר ולהכי ראוי להמתין וצ"ע

[37] שם הביא ראיה מל' הטור יו"ד סי' רס"ה בשם רב צמח גאון וכן הביא ממהר"ם שיק ומשמע דהוא משום דס"ל דעדיף מצוה מן המובחר מזריזין וכדמשמע ל' המהר"ם שיק שם וא"כ לכאו' תליא לדינא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל אמנם לפי מש"כ החת"ס או"ח נ"א גבי ברכת הגומל דעדיף להמתין לברכו בעשרה כיון דהווה מדין הברכה אפשר דה"ה הכא וכדאיתא בפרקי דר"א (פי"ט), והביאו בליקוטי מהרי"ל (ריש ה' מילה) "דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל פחות מעשרה, וה"נ העידו העשרה שהכניס בנו בבריתו של אאע"ה" עכ"ל המהרי"ל וא"כ אפשר דהווה יותר מדין מצוה מן המובחר ולהכי צריך להמתין ועיין או"ח תקנ"ט סעי' ז' ומ"ב ס"ק כ"ו בתשעה באב אם יש תינוק למול י"א דמלין אותו אחר הקינות דזריזין מקדימין וי"א דמלין אותו אחר חצות והמנהג כסברא ראשונה ולכאו' תליא במח' התרוה"ד וספר חסידים ועכ"פ צ"ע אמאי לא ימולו מיד בבוקר לספר חסידים דאע"ג דאינו בשמחה הא זריזין עדיף ממצוה מן המובחר ומ"ש מקידוש לבנה קודם תשעה באב ועיין בבאהגר"א שם דכתב דכל מצוה שקיבלו וכו' ולכן אין מלין בהספד ואפ' דטעם זה הוא דין במעשה המצוה ולא בדין מצוה מן המובחר ועכ"פ קשה מ"ש מקידוש לבנה ועיין שד"ח מע' בין המצרים סי' ב' אות י"ד דהספרדים ס"ל אחר חצות וצ"ע דהמחבר הביא דיעה ראשונה בסתם ודיעה שניה ביש ממתינים וצ"ע

[38] דזריזין מקדימין עדיף מברוב עם ושם סתם וכתב "עד שיתקבצו המוזמנים" אבל אם אין לו עשרה לא ביאר מה דינו ואפ' דיודה להמנח"י