מקרא
בראשית פרק ו
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת צאצאי נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים שהיה זכאי ושלם בצדקו וראוי לינצל מן המבול הָיָה בְּדֹרֹתָיו שאין בדורותיו לא צדיק ולא תמים זולתו[1] אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לומר שנביא היה[2]:
(י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים החזיר להזכירם פעם אחרת, מלבד מה שהוזכרו בסוף פרשת בראשית, לומר - שאינו כשאר אבותיו שהולידו בנים ובנות, וזה טעם שאמר "שלשה בנים", יזכיר מספרם, לומר כי אלה שלשה לבד היו תולדותיו ונצולו בזכותו[3] אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת יפת הוא הגדול, אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן, והזכירו אחר שם, כי כך סדר תולדותם שם וחם, ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם[4]:
(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ בגלל הדור ההוא שסטו מן הדרך הישרה - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס אנשים שחומסים וגוזלים[5]:
(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו, ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו[6] כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר כל האדם[7] אֶת דַּרְכּוֹ את זרעועַל הָאָרֶץ שהיו מוציאים זרע לבטלה וגם קלקלו זרעם על ידי ששימשו עם שאינם מינם[8]: ס
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס שלא נחתם גזר דין שלהם כי אם על הגזל שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך נביא, ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות[9] מִפְּנֵיהֶם בגלל מעשיהם[10] וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם ומשחית[11] אֶת הָאָרֶץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול[12]:
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר סוג של ארז וקל הוא על פני המים[13] קִנִּים מדורים מדורים לכל בעלי החיים[14] תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ תזפת אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר בזפת וצריך לומר שנצטננו המים סביבי התיבה, שאם לא כן היה נימוח[15]:
(טו) וְזֶה אלו המידות[16] אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:
(טז) צֹהַר חלון[17] תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה ואת הגג שלה תעשה בשיפוע מכל צדיו עד ש - וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה שהגג יסתיים באורך אמה, אבל רחבו לא היה אלא טפח[18] כדמות משלש וראשו חד וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים והפתח בצד האחד והיה עולה אליו בסלם[19] תַּחְתִּיִּם קומה תחתונה לזבל שְׁנִיִּם קומה שניה לבעלי החיים וּשְׁלִשִׁים קומה שלישית למגורי האדם תַּעֲשֶׂהָ:
(יז) אתה תשלים התיבה וַאֲנִי הִנְנִי תיכף מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לשון מפלה והפסד כמו כל נבלה[20] מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי הברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים אִתָּךְ בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך וּבָאתָ שתבא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים[21]:
(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם[22] שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת מעצמם ולא תצטרך לצוד אותם[23]:
(כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל מכל סוגי האוכלים השונים אֲשֶׁר יֵאָכֵל שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו[24] וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ עשה את התיבה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה אסף המאכל ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה[25]: ס
בראשית פרק ז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל אנשי[26] בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם[27]:
(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שעתידה להיות טהורה כשתנתן תורה לישראל ולימדו הקב"ה את סימני הטהרה[28] תִּקַּח לְךָ ה' יתברך אב הרחמן לא רצה לגזור שיבואו מעצמם לצורך קרבן להיות נשחטים אבל אמר תקח לך שבעה, שישתדל אחריהם ויטרח במצוה שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ שבעה זכרים וְאִשְׁתּוֹ שבעה נקבות[29] וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם הטהורים[30] שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה ובזמן ההוא כל בעלי החיים הטהורים היו ראויים להקרבה[31] והסיבה שתקח שבעה ולא שנים לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שכיון שמהטהורים בסוף יוקרב קרבן א"כ לא ישארו לקיום המין אבל עכשיו שתקח שבעה ישארו לקיום המין:
(ד) כִּי לְיָמִים עוֹד אני נותן לכם ארכה נוספת של - שִׁבְעָה ימים לחזור בתשובה ואם לא ישובו בשבוע זה - [32] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ פי' כאשר היה המבול. היה אז נח בן וגו' אבל עדיין לא סיפר הכתוב מהויות המבול[34]:
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:
(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ שבאו מכלם שנים זכר ונקבה מעצמם אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות, כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן טרח במצוה[35]:
נביא
יואל פרק א
טז. הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ, אֹכֶל נִכְרָת מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ - הלא מול עינינו יבוא הארבה ויאכל את התבואה, ולא נוכל להביא מנחות ונסך לבית ה', שִׂמְחָה וָגִיל - ומפני כך, תכרת מבית ה' שמחה וגיל.
יז. עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת, תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם - חביות היין,( "פרודות" ) העומדות תחת המגופות ( מגרפות, מגופה, הם מכסה החבית ) יעלו עובש, מפני שכלל לא יִפָּתְחוּ לשים בהם יין. נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת - מקום אוצרות התבואה, יהיו שוממים,נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת, כִּי הֹבִישׁ דָּגָן - יהרסו מחסני התבואה מחוסר שימוש, כי הדגן יתייבש ויכלה.
יח. מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר, כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם - מה מאוד נאנחה הבהמה, ועדרי הבקר מבולבלים מחוסר מִרְעֶה, גַּם עֶדְרֵי הַצֹּאן נֶאְשָׁמוּ - נעשו שממה.
יט. אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא, כִּי אֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת מִדְבָּר - אליך ה' אקרא, על הארבה שיאכל הכל, כאש האוכלת נאות המדבר, וְלֶהָבָה, לִהֲטָה כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה - וכלהבת אש השורפת את עצי השדה.
כ. גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדֶה, תַּעֲרוֹג אֵלֶיךָ - גם בהמות השדה כבייכול, יצעקו אליך, כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם - כי המים באפיקי הנחלים - יתייבשו, ( שבזמן הארבה תהיה עצירת גשמים ) וְאֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת הַמִּדְבָּר - יתייבש הדשא בנאות המדבר, כאילו אש אכלה אותם.
יואל פרק ב
א. תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי - תקעו והריעו בשופר בציון, לעורר את העם לשוב בתשובה, יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ - יחרדו כל יושבי הארץ, כִּי בָא יוֹם ה', כִּי קָרוֹב - כי יום הפורענות שיביא ה', קרוב לבוא.
ב. יוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל - המשיל את הצרה העתידה לבוא, לחושך, אפילה, ענן וערפל, כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים - כמו אור השחר המתפרש על כל ההרים, יעלה ויתפרס הארבה בארץ, עַם רַב וְעָצוּם, כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף, עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר - מעולם לא היה ולא יהיה בכל הדורות, ריבוי עצום כזה של ארבה[36].
יא. וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ - וה', השמיע קולו ע"י הנביאים להזהיר את העם לפני בא חילו הגדול, ( הארבה ) כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ - והזהירו שגדול מאוד, המחנה של עושי דבר ה', כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד - כי גדול ונורא מאוד יום הפורענות שיביא ה', וּמִי יְכִילֶנּוּ - ומי יוכל, להחזיק ולסבול פורענות זו.
יב. וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' - וגם עתה, אחר שנגזרה עליכם הגזירה, שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם - שובו אלי בכל לבבכם, וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד - צומו, תבכו, עשו מספד על מעשיכם הרעים, והכניעו לבבכם אל ה'.
יג. וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם - קרעו את לבבכם בכניעה לפני ה', ולא במעשים חיצוניים כקריעת הבגדים, וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם - בכל לבבכם, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה - ופעמים, מתחרט על הרעה שחשב לעשות.
יד. מִי יוֹדֵעַ, יָשׁוּב וְנִחָם - מי יודע, אולי ישוב ה' מכעסו, ויתחרט על הרעה שחשב לעשות, וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה - ואחר הארבה, ישאיר ה' ברכה ביבול, מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם - ותוכלו להביא מהיבול מנחה ונסך לה'.
טו. תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן -לעורר את העם לתשובה, קַדְּשׁוּ צוֹם - זמנו את העם לצום, קִרְאוּ עֲצָרָה - קראו לעם, להתאסף לתפילה וזעקה לה'.
טז. אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיוֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ - אספו את כל הקהל, את הילדים, התנוקות, החתן והכלה לצום ותפילה,
יז. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ - במקום עבודתם, יבכו הכהנים בתפילה ויאמרו: חוּסָה ה’ עַל עַמֶּךָ - רחם ה' על עמך, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה - ואל תתן את א"י, שתהיה בחורבנה לחרפה, לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם - שבחוזק הרעב יצאו ישראל מארצם, וימשלו בהם הגויים בארצותם, לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם - שיאמרו הגויים: איה ה' אלוקיהם, שהם חסרי כל.
יח. וַיְקַנֵּא ה’ לְאַרְצוֹ - אחר שיעשו תשובה, ינקום ה' נקמת ארצו שהיתה שממה, וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ - וירחם על עמו ישראל.
יט. וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ - יענה ה' לצועקים אליו ויאמר: הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר - הנה אני שולח לכם ברכה בדגן בתירוש וביצהר, וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ - ותשבעו ממנו, וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד, חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם - ולא תגלו עוד מארצכם, להיות לחרפה בארצות הגויים.
כ. וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם - ואת הארבה שבא מצפון - ארחיק מארצכם, וְהִדַּחְתִּיו, אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה - אדחה את הארבה אל ארץ רחוקה ושוממה, אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי - את תחילתו של נְחִיל הארבה, אדחה אל ים המלח שבמזרח הארץ, וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן - ואת סופו אדחה אל הים התיכון, וְעָלָה בָאְשׁוֹ, וְתַעַל צַחֲנָתוֹ - ואחר שימות הארבה, יעלה ריחו הרע באפי העוברים, כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת -שהגדיל לעשות רעה גדולה.
כא. אַל תִּירְאִי אֲדָמָה - אל תפחדו יושבי הארץ, גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת - גילו ושימחו, כי טובות גדולות יעשה ה' עמכם.
כב. אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי - אל תפחדו בהמות השדה, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר - כי הדשא שיָבַש בנאות המדבר, ישוב ויצמח, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ - ישוב העץ - ויתן פירות, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם - התאנה והגפן ישובו לתת את כוחם. ( פירות ).
כג. וּבְנֵי צִיּוֹן, גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה, לִצְדָקָה - כי נתן לכם ה' גשם ( מורה - גשם הראשון ), ברוב צדקה ובריבוי גדול, (ולא כפי הראוי לכם ע"פ מעשיכם) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן - שאף שבאותה שנה, גם הגשם הראשון וגם האחרון ( מלקוש - גשם אחרון ) ירד בחודש הראשון, בניסן, צמחה התבואה.
כד. וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר - יתמלאו הגרנות ברוב התבואה, וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר - וישובו היקבים להשמיע קול, בזרימת משקה היין והשמן בתוכם.
כה. וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם, חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם - מה שנחסר מהתבואה, מפני צְבא הארבה הגדול ששִלַחְתִּי בכם, אשלים ברוב ברכה שאביא עליכם.
כו. וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֵיכֶם - תאכלו ותשבעו, ותהללו את ה', אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא - שעשה עמכם ברכה מופלאה, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם - ולא יבואו עוד עמי לידי בושה, לִגְלוֹת מארצם מפני רעב.
כז. וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי - כשתבוא הברכה הרבה בארצכם, תדעו שה' שוכן בקרבכם ומשגיח עליכם, וַאֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד - מלבדי, וְלֹא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם:
משנת ההלכה
א. מנהג האריז"ל היה לקרא בס"ת בע"ש שמו"ת אחר התפלה דעיקר ההידור הוא בע"ש ולכתחילה טוב לטבול במקוה בערב שבת לאחר שעה חמישית, ואם אינו יכול ורוצה לטבול קודם, טוב שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום קודם שיטבול, ואחר חצות ישוב וירחץ פניו וידיו[37].
ב. אמנם מדברי הטור מבואר שכל השבוע מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה [וזהו עם הצבור כלומר כשמתחילין הצבור] וכן מבואר מדבריו דכשמשלים בע"ש אין זה מצוה מן המובחר וכ"כ המרדכי פ"ק דברכות. ומתבאר מדבריו שאין הידור להשלים קודם קריאת התורה רק קודם אכילה.
ג. ולהלכה למעשה מי שזהו לימוד המקרא שלו ילמד במשך השבוע שמו"ת כלומר שיקרא כל יום מעט ומי שבין כה לומד מקרא יעשה כמנהג האר"י ז"ל.
ד. ולדעת כולם מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת [וכתב בא"ז שם דחיישינן שמתוך ריבוי האכילה לא יקרא כלל] ואם לא השלים אותה קודם אכילה ישלים אותה אחר אכילה קודם המנחה אבל משם ואילך כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת מפני שכבר התחילו הצבור באחרת ולא מקרי עם הצבור
ה. אמנם בדיעבד מי שלא השלים בשבת ישלים עד ד' בשבת דזה מקרי אחר השבת כדאמרינן ספ"ז דגיטין [ע"ז.] וי"א עוד שיכול להשלים עד סוף השנה עד השלמת התורה בשמחת תורה ואז יקרא כל הסדרות אותן שלא קרא וקרא שנים מקרא ואחד תרגום וכן נראה מדברי רבותינו בעלי הש"ע והאחרונים וכן יש לנהוג.
ו. מי שזמנו דחוק מותר לו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת[38].
ז. בכל דבר צריך לומר תרגום אפילו פסוקי שמות כראובן ושמעון צריך תרגום[39] ובגמ' אמרו אפילו עטרות ודיבון ובזה יש יותר חידוש כמ"ש רבינו בחיי מפני שהתרגום הוא שמות של עבודת כוכבים והייתי אומר שיותר טוב לבלי להזכירן קמ"ל שבכל זאת יזכיר.
ח. וכן מחוייבים לבטא האזכרות של שמות הקודש כפי לשון התרגום ובלא זה לא יצא[40].
ט. חובת שמו"ת אינה אלא על פרשת השבוע שקוראים כל שבת כסדרה אך אין דין שמו"ת על פרשיות המועדים ר"ח וד' פרשיות ולכן אינו חייב לקרוא לפני ג' רגלים את פרשיותיהם שמו"ת[41].
[1] רמב"ן
[2] פי' הטור
[3] פי' הטור
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] ת"י רש"י רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] ת"א ת"י
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] רבינו בחיי
[14] ת"א רש"י
[15] פי' הטור
[16] אבע"ז
[17] ת"א רש"י ועיין בחזקוני "ולפי פשוטו צהר תעשה לתבה לשון יצהר פי' שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להאיר בה ולהכניס בה אורה שהרי לא שמשו המזלות להדיא כל ימי המבול".
[18] רש"י על פי הגור אריה
[19] אבע"ז
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] רש"י
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן חזקוני
[26] ת"א ת"י
[27] פי' הטור
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] רש"י
[31] ספורנו
[32] ת"י
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] רמב"ן
[36] ובמכת הארבה במצרים שנאמר בו: "וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם...לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן", היה רק ממין אחד וכאן מ - 4 מינים.
[37] שו"ת אור לציון חלק ב פרק מז - הלכות שבת
[38] שו"ת יביע אומר תוכן העניינים חלק ו' - אורח חיים
[39] ולא מפני התרגום שהרי גם בלשון התרגום השמות שוין ללשון המקרא אלא משום דצריך ג' פעמים
[40] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צח
[41] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן מ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה