מקרא
(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה:
(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ המנגן על נבל ויודע את זמרתם של[2] כִּנּוֹר וְעוּגָב:
(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל ו - חֹרֵשׁ כל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כלומר מחדד ומצחצח כלי אומנות[3] וַאֲחוֹת נולדה ל - תּוּבַל קַיִן ושמה נַעֲמָה:
(כג) היה למך איש חכם מאד בכל מלאכת מחשבת, ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולמד את השני חכמת הנגון, ולמד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה והיו נשיו מתפחדות שלא יענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי אני לא הרגתי איש לפצעים ולא ילד לחבורות כאשר עשה קין, ולא יענישני השם, אבל ישמרני מן ההריגה יותר ממנו והזכיר כן לומר, כי לא בחרב וחנית יכול אדם להרוג בפצעים וחבורות, שימית במיתה רעה יותר מן החרב, ואין החרב גורם הרציחה, ואין על העושו חטא[4]:
(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה:
(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:
(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל גם לחולין התחילו לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק כלומר קראו לע"ז בשמו של ה'[5]: פ
בראשית פרק ה
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת יחוס וקורות[6] אָדָם המין האנושי בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ ונתן לו בחירה[7]:
(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ס
(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ אף כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם, אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו, שאמר בו (לעיל ה א) בדמות אלהים עשה אותו, פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:
(ד) וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ה) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לאו בצימצום ממש אלא אפי' יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן כולם[8] וַיָּמֹת: ס
(ו) וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ:
(ז) וַיְחִי שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(ח) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: ס
נביא
הושע פרק י
יא. וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה - לִמדתי (הרגלתי ) את אפרים לסבול עול מצוות, כעגלה שהרגילו אותה לחרוש בשדה, אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ - אך היא ( העגלה ) אוהבת רק את עבודת הדישה, ( שתוך כדי דיש, יכולה לאכול. נמשל: שרוצים רק לקבל השכר מבלי לשאת בעול המצוות ) וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ - ואני העברתי ידי על צווארה, וראיתי שטוב ושמן הוא, ומסוגל לקבל העול, ( עול תורה ), אַרְכִּיב אֶפְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה - לכן הרכבתי העול על אפרים, וגם על יהודה שיחרוש, יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב - ויכתשו בנ"י גושי האדמה, לכסות בהם את הזרעים.
יב. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה - זרעו בנ"י, צדקות איש לרעהו, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד - ואז, תקצרו רוב חסד שאשפיע עליכם. נִירוּ לָכֶם נִיר - אחר שתקצרו, שובו לחרוש עוד ( ניר - חרישה ) ולזרוע צדקות, (הוסיפו במעשים טובים )וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה' - ובכל זמן וזמן, בקשו לדעת את דרך ה', עַד יָבוֹא, וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם - עד שיבוא ה', וישליך עליכם צדקות רבות.
יג. חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם - אך אתם, חרשתם וזרעתם רשע, ולכן תקצרו עָוֶל ושקר, ( שאגמול עמכם רעות ), אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ - ופרי כחש ושקר ( פרי רע ) תאכלו, ( שאעניש אתכם ברעה ), כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ - הרעה, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ - ובגבורים הרבים שהיו לך - בָּטָחְתָּ.
יד. וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ - יקום בעמך, שאון, רעש האוייב כשיבוא עליך, וְכָל מִבְצָרֶיךָ, יוּשָּׁד - וכל המבצרים שבנית, ישדוד האוייב, כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל, בְּיוֹם מִלְחָמָה - כמו ששדד שלמן ( שם איש ) את בית ארבאל ביום שנלחם עימם, אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה - וביקע את בטנם של האמהות והבנים.
טו. כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית אֵל - וכל זה נגרם לכם מפני העגל שעבדתם בבית אל, מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם - ומפני הרעה הגדולה שבכל רעותיכם, ( עגלי הזהב שבבית אל ), בַּשַּׁחַר, נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל - וכבר בתחילת מלכותו של הושע בן אלה - נכרתה מלכותו.
הושע פרק יא
א. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ - כי עוד שהיו ישראל כנער, (בתחילת היותם לעם ) - אהבתי אותם, וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי - ועוד כשהיו במצרים קראתי להם: בני.
ב. קָרְאוּ לָהֶם - קראו להם הנביאים לשוב אל ה', כֵּן - כנגד קריאתם של הנביאים, הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם - הלכו בנ"י מפניהם ופנו לע"ז, לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ, וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן:
ג. וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו - ואני הרגלתי את אפרים, שהאוֹמֵן יקח אותם על זרועותיו ברחמים, ( האומן הוא משה רבנו, שהנהיג את ישראל בנחת ) וְלֹא יָדְעוּ, כִּי רְפָאתִים - ואינם שמים אל ליבם, שאני הוא שרפאתי והצלתי אותם מהצרות.
ד. בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה - משכתי את ישראל אלי, בחבלים רכים שמושך בהם אדם את בנו, וָאֶהְיֶה לָהֶם, כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם - הנהגתי אותם ברחמים, כמו החורש המרחם על הבהמה, ומרים מעל לחייהָ את העול, להקל ממנה המשא, וְאַט אֵלָיו, אוֹכִיל - הטתי להם את האוכל עד פיהם, ( נמשל: שה' הנהיג אותם ב רחמים ודאג לכל צרכם )
ה. לֹא יָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם - לא היו צריכים לשוב אל ארץ מצרים,( שהלא כבר אמרתי: לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ) וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ - ועל כורחם, נאלצו לתת מס למלך אשור, כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב - וכל זה, מפני שסרבו לשוב אלי.( שאם היו שבים אלי, לא היו צריכים לבקש את עזרת המצרים, ולא היו נותנים מס לאשור )
ו. וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו - תחול ( תיפול ותנוח עליהם ) החרב בערי ישראל, וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה - החרב, תאכל ותכלה את גיבוריו, מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם - מפני העיצות, שיעצו לבקש את עזרת הגויים, ולא לפנות אל ה'.
ז. וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי - ועמי, תלויים ומסופקים אם לשוב אלי אם לאו, וְאֶל עַל יִקְרָאֻהוּ - הנביאים קוראים להם לשוב אל על, אל ה' שהוא עליון על כל הארץ, יַחַד לֹא יְרוֹמֵם - וכולם יחד, אין בהם מי שמרומם ומגדל בליבו את ה'.
ח. אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם - אך ברוב רחמי, איך אוכל לתת אותך אפרים, ביד האוייב, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל - למסור אותך ביד האוייב, אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם - איך אתן אותך להפוך אותך כערים אדמה וצבויים, ( שנהפכו במהפכת סדום ) נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי - ברוב רחמים עליך, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי - כל רחמי יחד מתחממות ומתעוררות, מלהביא עליכם הרעה, ולרחם עליכם.
ט. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם - לא אעשה כפי חרון האף שבי, ולא אשוב להשחית את ישראל, כִּי אֵל אָנֹכִי - וכבר הבטחתי:"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם..." וְלֹא אִישׁ - ובידי לרחם ביותר, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר - וכבר הבטחתי שבקרבך אשרה את קדושת שכינתי, ולא בעיר אחרת.
י. אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ - בבא עת הגאולה, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג - כמו שכל החיות מתאספת לקול שאגת האריה, כך יתאספו כל ישראל לקול שאגת ה' בעת הגאולה, כִּי הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם - בזמן שאגת ה', ימהרו לשוב ארצה בנ"י שמעבר לים.
יא. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר - ימהרו לשוב ממצרים ומאשור, כציפור ויונה הממהרים לעוף, וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם ה' - וישבו בבטחה בבתיהם.
הושע פרק יב
א. סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל -ישראל, היו סובבים אותי ברמאות כאילו שבים אלי, אך ליבם בל עימם, וִיהוּדָה עֹד רָד, עִם אֵל - אך מלכות יהודה, עוד מושלת בעם על פי ה', וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן - ומושלים בעם, מתוך נאמנות לאלוקים קדושים ( לה' ).
ב. אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ - אפרים רועה את הרוח, את הע"ז שהיא הבל, וְרֹדֵף קָדִים - את רוח קדים, ( עוסק כל היום בהבל הע"ז) כָּל הַיּוֹם, כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה - כל היום, מרבה לשקר ולשדוד, וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ, וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל - עושה ברית עם אשור, ומוביל למצרים שמן, כדי שיעזרו להם מאוייביהם.
ג. וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה - אחר שגם יהודה חטאו, יריב איתם ה', וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ - לזכור להענישם, על דרכיהם ומעשיהם הרעים.
ד. בַּבֶּטֶן, עָקַב אֶת אָחִיו - הלא עוד בבטן רבקה, אחז יעקב בעקב עשיו,( שהוא פלא, שעובר יתפוס בכוח בעקב אחיו שיצא מבטן אימו ) לאות, שיעקב ישלוט בעשיו, ומדוע ילכו לבקש את עזרת הגויים, וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים - ובכוחו של יעקב נלחם עם שרו של עשיו - ונהיה שר עליו וניצחו. לאות לבניו, שלא תשלוט בהם שום בריה כשיעשו רצון ה'.
ה. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ, וַיֻּכָל - נהיה שר על המלאך - וניצח אותו, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ - בכה המלאך והתחנן ליעקב שישלחו, בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ, וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ - גם בבית אל מצא ודיבר וברך את יעקב. ( ומדוע א"כ לא תבטחו בה', ותלכו לבקש עזרה ממצרים ומאשור )
ו. וַה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת - והלא ה' שולט בכל הצבאות, ( צבא השמים וצבא הארץ ), ה' זִכְרוֹ - ושם ה' נזכר כאדון הכל, ומדוע לא תבטחו בו ?!
ז. וְאַתָּה בֵּאלֹהֶיךָ תָשׁוּב - ואתה, אל ה' אלוקיך תשוב , חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר, וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶיךָ תָּמִיד - שמור לעשות חסד ומשפט צדק, ותקוה תמיד לישועת ה'.
ח. כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה - אך אתה, כסוחר שבידו מאזני מרמה, לַעֲשֹׁק אָהֵב - לעשוק ולגזול אוהב.
ט. וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי - כל עושרי, בזכות כוחי הוא בא[9], כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא - ועוד יאמר ברשעו: כל עושרי שיגעתי עליו, לא ימצא בו כל עָווֹן וחטא.
י. וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - אני ה' שהוצאתי אתכם ממצרים, והשגחתי עליכם בדרך, עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד - עוד יבוא זמן שתצא מהגלות ואושיב אותך באהלים ואדאג לכל צרכיכם, כימים אשר יצאתם ממצרים.
יא. וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי - דברתי אליכם הרבה דברי חזון, ע"י הנביאים ששלחתי להוכיח אתכם, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה - דימו עבורכם, משלים רבים כדי שיתקבלו על לבכם.
יב. אִם גִּלְעָד אָוֶן - אם בא על גלעד שבר ורעה, אַךְ שָׁוְא הָיוּ - אין זה כי אם מפני ששָוְא ( ע"ז ) היו עובדים, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ - בגלגל, זבחו שְׁוָרִים לע"ז, גַּם מִזְבְּחוֹתָם, כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי - גם מזבחותם שבנו לע"ז, היו רבים, כגלי האבנים שבתלמי השדה ( שורות החרישה שבשדה ).
יג. וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם - ברח יעקב אבינו לארם, מפני עשיו אחיו, וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה - עבד אצל לבן בעבור רחל, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר - ובעבורה שמר על צאן לבן. ( ר"ל, שבעוני גדול הגיע יעקב אביכם ללבן, ויצא ברכוש גדול, ואיך תאמרו: "אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי...")
יד. וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וּבְנָבִיא נִשְׁמָר - ע"י משה הנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ושמר עליו בדרך, ואיך תכחשו בהשגחת ה', ותכעיסו אותו בע"ז ?!
טו. הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים - הכעיס אפרים את ה', בכעס רע ומר, וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ - דם הנקיים ששפכו אפרים, כאילו יתפשט עליהם לנקום בהם, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו - ואת החרפה שחרף כלפי ה', ישיב לו ה' גמולו בראשו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה