מקרא
(כה) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ:
(כו) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(כז) וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת: פ
(כח) וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וחשבון זה עולה בכיוון אלף חמישים ושש שנה שמאדם ועד נח. ואדם חי תשע מאות ושלושים שנה אם כן לא ראהו נח אבל ראהו למך אביו, ואדם נפטר כשהיה למך בן חמישים ושש שנה[1]:
(כט) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ והתפלל לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ שאינם מצליחים[2] וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק שהרי נאמר לאדם ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך ושנות אדם כלו לתולדות נח וחשב בלבו מה שקלקל זה יתקן זה[3]:
(ל) וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
(לא) וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:
(לב) וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:
בראשית פרק ו
(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה והתאפשר רבוי זה כיון ש- וּבָנוֹת הרבה[4] יֻלְּדוּ לָהֶם:
(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים בני השרים והשופטים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם ממשפחות הפחותות[5] כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים באונס מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ גם מן הנשואות[6]:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן מלשון נדן - תיק החרב רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם שהגוף תיק וכלי לנפש, ועל כן יאמר הכתוב רוחי שהיא הנפש השכלית שנתתי מרוחי לא יעשה תיק באדם לעולם, כלומר לא יתקיים בו לעולם לפי שאינו ראוי לאותו הרוח בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ כעוף וכבהמה וכחיה, כי רוחי שנתתי בו הוא השכל והם נמשכים אחר הבשר והתאוות לא אחר השכל וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כלומר מפני זה אאריך להם אפי ואקבע להם מאה ועשרים שנה שישובו בתשובה ואם אינם חוזרים בתשובה יאבדו במבול[7]:
(ד) הַנְּפִלִים הענקים הגבורים[8] הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן שכעס עליהם הקב"ה כדכתיב לא ידון רוחי באדם וגו' לא נכנעו עד אֲשֶׁר המשיכו ו -[9] יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: פ
(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
(ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ דבר תורה כלשון בני אדם והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי[10]:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:
סליק פרשת בראשית
נביא
הקדמה לנביא יואל
בבמדבר רבה (פרשת נשא פרשה י) נאמר "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל זה שמואל למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפלתו" וכן ברות רבה (פרשה ד סימן ג) "והכתיב ובני שמואל שם הבכור יואל ושם משנהו אביה, רבנן אמרי מה זה רשע, אף זה רשע, ור' יהודה בר' סימון שנשתנו למעשה וזכו לרוח הקדש שנאמר (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל". וא"כ היה יואל בנו של שמואל הנביא והיה משבט לוי וקדם להושע אמנם כתב באבן עזרא "אין לנו דרך לדעת דורו ולפי הפשט איננו בן שמואל ודע כי כל נביא שיזכיר שם אביו היה נכבד ואם היה אבי אביו נכבד יזכיר שניה' כמו צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה עד שהגיע אל הנכבד שהוא חזקיה המלך"
ועיין בסדר הדורות בג' אלפים ק"צ מביא שיש אומרים שהיה בימי יהורם בן אחאב וכך כתב רש"י בתחילת יואל ובתענית ה. ובמלכים ב (ח, א) ועיי"ש בח"א למהרש"א. ויש אומרים בימי מנשה וברש"י (מגילה דף יד.) ד"ה נבואה כתב "יואל נחום חבקוק, בימי יאשיה". וכן מובא כאן ברד"ק.
נכתב לאחר הושע על אף שעל פי סדר הדורות עמוס היה אחר הושע בכל זאת הקדימוהו אנשי כנה"ג לפי שהוא המשך לנבואתו של הושע ואח"כ חזרו לסדר ונכתב עמוס
נבואתו של יואל נחלקת לשני חלקים בחלקה הראשון הוא מנבא על הארבה העתיד לבא על ארץ ישראל ואת החורבן הגדול שיהיה בארץ בעקבותיו ובאה הנבואה לעורר את העם לתשובה צום ותפילה ואת התשועה שתבוא לעם ישראל אחר שישובו מחטאם את מכת הארבה מתאר הנביא כמכה גדולה ביותר שתכלה את כל התבואה שבא"י והיו שם ארבעה מיני ארבה שבאו בזה אחר זה והחריבו את כל גידולי הארץ ומיד לאחריה לאחר ששב העם בתשובה מנבא הנביא על פריחתה של הארץ מחדש על תקופה זו מספרים לנו חז"ל (תענית ה.)
על מה שנאמר בנביא יואל "ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון" כלומר בחדש הראשון שהוא חודש ניסן מקשה הגמרא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אמר ליה כך אמר רבי יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה שנעשה בו נס דכתיב ביה (יואל א') יתר הגזם אכל הארבה וגו' אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה (גשם ראשון) באחד בניסן אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן הקריבו עומר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר (תהלים קכ"ו) הזרעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע וגו' שהשור כשהלך לכיוון אחד לחרוש ומיד אחריו זרעו בחזרתו לעשות את התלם השני כבר גדלה תבואה מספיקה בשבילו לאכול וכשגדלו השבלים היו הם גדולים פי שתיים מהקנה הפוך ממה שבדרך כלל הקנה גדול פי שתיים או שלושה מהשבלים
יואל פרק א
א. דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל:
ב. שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים, וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ - הקשיבו זקני ישראל וכל העם לשאלתי, הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם - האם היה כדבר הזה ( שישאל להלן ) בימיכם או בימי אבותיכם ?
ג. עָלֶיהָ - על גזירה זו, ( גזירת 4 מיני הארבה שבאו על הארץ ) לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ, וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר - מדור לדור ספרו עליהָ,
ד. יֶתֶר הַגָּזָם, אָכַל הָאַרְבֶּה - מה שיותיר הגזם ( מין ארבה ) מהתבואה - יאכל הארבה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה, אָכַל הַיָּלֶק - ומה שיותיר הארבה יאכל הילק, ( מין ארבה ), וְיֶתֶר הַיֶּלֶק, אָכַל הֶחָסִיל - ומה שיותיר הילק יאכל החסיל, ( מין ארבה ),
ה. הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ - התעוררו שכורים משנתכם - ובְכוּ כי לא תמצאו יין, וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן - תיללו כל שותי היין, עַל עָסִיס - על היין, כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם - שיכרת מפיכם, בגלל הארבה שיאכל את כל הגפנים.
ו. כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי - התאספות גדולה של ארבה, עלתה על הארץ, עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר - רבים מאוד, עד שאי אפשר לספור אותם, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה - שינֵי הארבה ישחיתו הכל, כשינֵי האריה, וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא, לוֹ - ושיניים טוחנות המכלות הכל, כמו השניים הטוחנות של האריה.
ז. שָׂם גַּפְנִי, לְשַׁמָּה - ישים הארבה את הגפנים, להיות שוממים מפירות, וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה - ואת התאנים שיכלו, כמו הקצף שעל פני המים שכלה במהירות, חָשׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ - אף את קליפת הגפנים, יקלף הארבה - והשליך, הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ - וע"כ הענפים ישארו לבנים ללא קליפה.
ח. אֱלִי - קוננו קינה, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ - כבתולה החוגרת שק, באבלה על בעל נעוריהָ.
ט. הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ מִבֵּית ה’ - יכרת מבית ה', מנחה ונסך, ( שהכל אכל הארבה ) אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה’ - לכן, אבלים הכהנים משרתי ה'.
י. שֻׁדַּד שָׂדֶה - תבואת השדה, תשדד ע"י הארבה, אָבְלָה אֲדָמָה - תשחת האדמה, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ, אֻמְלַל יִצְהָר - כי הארבה ישדוד את כל הדגן, יתייבש היין,(שלא יהיה יין), ויכרת השמן.
יא. הֹבִישׁוּ אִכָּרִים - ראוי לכם האכרים - להתבייש, הֵילִילוּ כֹּרְמִים - ראוי לכם העובדים בכרם - לילֵל, עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה - על החיטה והשעורה שתחסר ותֹּאבַד מהשדה, כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה - שתֹּאבַד מהשדה עבודת הקצירה. ( שלא יהיה מה לקצור )
יב. הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה - הגפן יָבְשָה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה - והתאנה נכרתה,
רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יָבֵשׁוּ - פירות הרימון, התמר, התפוח וכל עצי השדה יבשו ולא יתנו פירותיהם, כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם - תִּיבַש ותִּפָסק השמחה מבני האדם בארץ.
יג. חִגְרוּ וְסִפְדוּ הַכֹּהֲנִים - חגרו על מתניכם שקים, ועשו מספד הכהנים, הֵילִילוּ מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ - תיללו הכהנים המשרתים במזבח ה', בֹּאוּ לִינוּ בַשַּׂקִּים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי - תלונו בשקים, משרתי ה' שבמקדש, כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ - כי הארבה אכל התבואה כולה, ואין מנחה ויין לנסך בבית ה'.
יד. קַדְּשׁוּ צוֹם - הזמינו את העם לצום, קִרְאוּ עֲצָרָה - קראו לכל העם להתאסף,
אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל ה' - אספו הזקנים את כל העם, לזעוק אל ה' במקדש.
טו. אֲהָהּ לַיּוֹם, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' - אוי על יום הפורענות, שקרוב לבוא עלינו, וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא - כמו ביזת השודדים, יביא ה' בחוזק את הארבה לכלות את הכל.
משנת ההלכה
דיני שנים מקרא ואחד תרגום
א. יש מי שאומר שלכתחילה הקריאה שמו"ת היא באופן זה לקרא כל פרשה כלומר פתוחה או סתומה ב' פעמים ואח"כ התרגום[13]. ודעת הערוה"ש שכך נראה מצד הסברא שהרי כל פרשה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ביחד ובין פרשה לפרשה היה הפסק (כדאיתא בת"כ ריש ויקרא מה היו ההפסקות משמשות כדי ליתן ריוח למשה להתבונן בכל פרשה ופרשה)
ב. ויש שכתבו לקרות כל פסוק שני פעמים ואח"כ התרגום[14] וכך נהג האריז"ל[15] ובסוף הסדרה יקרא הפסוק גם אחר התרגום כדי לסיים בתורה
ג. ויש שקורין כל הסדרה ואח"כ פעם שני ואח"כ התרגום[16]
ד. ולפיכך להלכה אין קפידא ויכול לעשות כמו שירצה ואפשר שגם יכול לעשות פעמים כך ופעמים כך[17] אך טוב לקרוא כל יום מימות השבוע פרשה אחת עם תרגום ופירש"י אם אפשר וכן נהגו הרבה גדולים, ולסיים הפרשה בערש"ק או לכה"פ לפני סעודת הבוקר ולענין סדר הקריאה אין לנו הכרעה דרוב העולם קוראין פסוק ב' פעמים ואח"כ תרגום ולא כל פרשה ופרשה ואח"כ תרגום, אבל גם דרך זה מובחר לכתחילה.
ה. לכתחילה יש לקרא בסדר שמו"ת דוקא, ולפיכך לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום בבית ואח"כ יקרא בפיו עם הבעל קורא אך בדיעבד יוצא בכל סדר שעושה גם אם קרא התרגום באמצע אולם כ"ז לפי הפשט, אבל לפי הקבלה כבר כתב השל"ה שהסדר הוא שמו"ת, וכן כתוב בשער הכוונות על מנהג האר"י[18]
ו. יש מי שכתב שיש איסור להפסיק בדיבור בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום אמנם רבים הפוסקים שחלקו על דעה זו[19] וראיה שאותם שקורין פרשה בכל יום הלא מפסיקין הרבה ולכן אין לזה מקום מדינא. אך חסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף[20].
ז. כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ז סימן לג "ומאז שמעתי מעדות נאמנה במי שהי' ביחד עם רבינו החפץ חיים זי"ע באחד מערי פולין כשנסע עוד בעצמו למכור את ספריו הק' - שראה איך החפץ חיים מעביר הסדרא פסוק פסוק ועל כל פסוק תרגום פירש"י, וכן רמב"ן - ולא הפסיק בדיבור עד שסיים כולי' שבחי' דמרא".
[1] רבינו בחיי
[2] ת"י
[3] חזקוני
[4] העמק דבר
[5] חזקוני
[6] רמב"ן
[7] רבינו בחיי
[8] ת"א פי' ר' יוסף בכור שור
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] ת"י
[12] רמב"ן
[13] אך לפ"ז יש להסתפק כשיש פרשה באמצע פסוק כמו בפנחס ויהי אחר המגפה ובוישלח ויהיו בני יעקב שנים עשר ובדברים מאילת ומעציון גבר מה יעשה אם יעמוד שם ויחזור הפרשה הלא היא באמצע פסוק ומ"מ נראה שיעשה כן ואי משום כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן הא כאן פסקיה משה וכן בעשרת הדברות בלא תרצח וגו' שיש פרשה ע"ש:
[14] וראיה לזה מלשון הגמ' שנים מקרא ואחד תרגום לשון זכר ופרשה היא לשון נקבה ופסוק לשון זכר אך י"ל דאאדם קאי דהאדם יאמר שני פעמים מקרא ואחד תרגום
[15] ואמנם על פי דברי רבינו האר"י יש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כל פסוק עם תרגומו בפני עצמו, ולא להניח התרגום עד סיום הפרשה כולה, וכן דעת רבינו אברהם בר יצחק אב"ד נרבונה בספר האשכול (הלכות שני וחמישי סימן ב), מכל מקום אין זה מעכב להלכה, וכמבואר בתשובת מהר"י מברונא (סימן קג). וכן כתב בספר שני לוחות הברית. וחסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד פסוק פסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, וכמו שכתב בספר עולת שבת (סימן רפה סק"ב), ובאליה רבה (שם). וכן כתב בבאר היטב. ורק אם רצונם לשתות מים לצמאם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחילה וסוף, וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן כג). וע' בשו"ת שואל ונשאל חלק ד' (סי' כג). ודו"ק. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
[16] . וכן משמע קצת מלשון רש"י בברכות שם ומלשון הגמ' שאומר רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשייתא דכולי שתא במעלי יומא דכפורי וכו' והכוונה היא לכל הסדרות ואח"כ אומר סבר לאקדומינהו ופירש"י [ד"ה לאקדומינהו] לסדר כל הפרשיות בשבת אחת ע"ש הרי שקרא להסדרה פרשה וכן מבואר מדברי אור זרוע הגדול [סי' י"ב] וז"ל סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולי שתא ר"ח גריס לפרשייתא דכלה הן ד' פרשיות שקורין באלול וד' פרשיות שקורין באדר וכו' עכ"ל הרי שקרא להסדרה פרשה
[17] ויש מי שכתב דאם בקי בטעמים יקרא בס"ת ויטבול אחר הקריאה ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [מג"א שם] וזהו ממדת חסידות ולהקוראים אותה כולה בע"ש
[18] שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן יח
[19] ותמיה לומר כן דבלא ברכה מה שייך הפסק כמ"ש התוס' בברכות [י"ד ד"ה ימים] לעניין הלל ואי משום שאין להפסיק בלימוד התורה למילי דעלמא דא"כ אין זה שייך לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום ומסתמא מפסיק לדבר שצריך
[20] שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה