מקרא
דברים פרק לא
(א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה מאהל מועד שהיה דר שם שנאמר והחונים לפני משכן ה' משה ואהרן ובניו. והלך לו אצל כל שבט ושבט להודיעם כי הוא מת ולא יפחדו אך יחזקו לבם בדברי יהושע[1] וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא כי זקנתי וגם - וַיקֹוָק אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה ואתם אין אתם מפסידין בכך כלום כמו שממשיך לומר כי[2] -:
(ג) יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ ועל ידו יודיעכם רצונו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך", וכתיב "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו"[3]:
(ד) וְעָשָׂה יְקֹוָק לָהֶם לאומות בארץ ישראל כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם:
(ה) וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם "לא תחיה כל נשמה", "לא תכרות להם ברית", ו"לא תתחתן בם", "מזבחותיהם תתוצו", "ואשריהם תגדעון", "מצבותם תשברו", "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא"[4]:
(ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ
(ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אתה מתמנה למנהיג לבוא אֶת עם[5] הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:
נביא
ישעיהו פרק נט
יא. נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ נשמיע כולנו, קול נהמה ויללה- כדובים ההומים ומייללים, וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה ונשמיע קול הגיה ויללה, כיונים, נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן נקוה, שה' יעשה המשפט בגויים, ואין משפט, לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ לישועת ה' - ורחוקה היא מלבוא,
יב. כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ, וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כי פשעינו רבים, והחטאים שעשינו מעידים כנגדנו, כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ ועדיין לא שבנו בתשובה, וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם ידועים לנו.
יג. פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיְקֹוָק אנו פושעים נגד ה', ומכחישים השגחתו בעולם, וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ נסוגים, והולכים מאחרי ה', דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה ומדברים, דברי עושק ושקר, הֹרוֹ מורים (מלשון הוראה) ולומדים, וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר ומוציאים מליבנו רק דברי שקר.
יד. וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט הזמן שיעשה ה' משפט בגויים, נסוג לאחור, וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד והצדקות שיעשה לנו ה', עומדות רחוק ומתמהמהת מלבוא, כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת ואין אמת ברחובותינו, אלא רק שקר, וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא ולכן, המשפטים הנכוחים והישרים על הגויים, לא יכולים לבוא מן השמים.
טו. וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת מידת האמת, חסרה בישראל, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל ומשוּלל (לא קיים) בישראל, אדם שסר מהרע, וַיַּרְא יְקֹוָק וכל זה, ראה ה', וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט והיה רע בעיניו, שאין משפט צדק בישראל.
טז. וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וכאשר ראה ה', שאין איש צדיק בישראל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ עמד בתמהון, שאין איש מבקש על הישועה, וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ זרוע ה' תושיע את ישראל, בלי זכות ותפילה, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ וברוב צדקתו, יִסָמֵך ויתחזק, לגאול את בנ"י לפנים משורת הדין.
יז. וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן הצדקה תהיה, לבוש השריון של ה', בנָקְמו את נקמת ישראל, ("כי אין איש...") וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וכובע של ישועה יחבוש, כשיגאל את ישראל, וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת והתלבושת שילבש, תהיה בגדי נקמה בגויים, וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה ויעטוף עצמו במעיל של נקמה בגויים.
יח. כְּעַל גְּמֻלוֹת כמו שלבש בגדי נקם על הגמול שגמל לאוייביו בעבר, (פרעה, סנחריב וכדו') כְּעַל יְשַׁלֵּם כך, ילבש בגדי נקמה לגמול לגויים על ששעבדו את ישראל בגלותם, חֵמָה לְצָרָיו, גְּמוּל לְאֹיְבָיו וישלם, כעס וגמול ראוי לאוייביו, לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם ואף לגויים, שבכל האיים הרחוקים, ישלם את הגמול הראוי להם.
יט. וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם יְקֹוָק, וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ ואחר נקמת ה', יפול פחד ה', בכל הגויים ממערב וממזרח, כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר כאשר יבוא גוג, הצר, (האויב), במהירות כמי הנהר, רוּחַ יְקֹוָק נֹסְסָה בו רוח ה', תבוא ותאכל אותו כמו סָס, תולעת[6], האוכלת את הצמר.
כ. וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל ומלך המשיח, יבוא לציון, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְקֹוָק ויבוא ויגאל, אף את בני יעקב השבים מפשעיהם.
כא. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְקֹוָק ואני ה', זאת הברית שכרתי עם בנ"י, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ דברי התורה והנבואות שנבאת לישראל, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְקֹוָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם שאף בגלות בנ"י, לא תשכח התורה לעולם מזרע ישראל.
ישעיהו פרק ס
א. קוּמִי ירושלים, אוֹרִי! כִּי בָא אוֹרֵךְ האירי ! כי בא האור עָלַיִך,(טובה ורוב שמחה), וּכְבוֹד יְקֹוָק עָלַיִךְ זָרָח כבוד ה' (שכינתו) זורח ומאיר עָלַיִך,
ב. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים הנה, צרות רבות (חושך וערפל) באות על המלכויות שבארץ, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְקֹוָק, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה אך עָלַיִך ירושלים, יזרח אור ה', ויֵרָאה עָלַיִך - כבודו.
ג. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וכל הגויים ילכו לאורם של ישראל, ויבקשו לדעת דרכי ה', (כמו שאמר: " וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ...וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" ; לעיל ב' ג') וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ ומלכי העמים, ילכו לאורך הזורח בך.
ד. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי הרימי ציון את עינייך וראי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ כל בָּנַיִך, נאספו מהגלות ובאו חזרה אליִך, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ בני ציון, מארצות רחוקות באים, וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה ואת בנות ירושלים, יביאו דרך כבוד, על צִידֵיהן, של שָֹרוֹת המלכים, שיהיו כאומנות של בנות ירושלים, (כמו: "וְהָיוּ מְלָכִים - אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם - מֵינִיקֹתַיִךְ..." ; לעיל מט' כג')
ה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ אז, כשתראי את שיבת הבנים, יאירו פניך באור של שמחה עצומה, וּפָחַד יבוא עליך פחד של תמהון גדול, כאדם, שבאה עליו טובה גדולה בפתע פתאום, וְרָחַב לְבָבֵךְ ואחר כן, יִרְחב ליבך, מגודל השמחה. כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ כי יהפך כל עושר המון כל הגויים - לבוא אליך, (שיתנו עושרם לישראל)
כתובים
פרק ו'
(א) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם ורעה גדולה היא לאדם: (ב) איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא חסר לעצמו כלום מכל מה שהוא מתאוה להשיג ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו ולא נותן לו ה' שליטה על ממונו שהוא יאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו אלא אדם זר יאכל ממונו זה הבל וחלי רע הואזה דבר הבל וצער כמו מחלה רעה: (ג) אם יוליד איש מאה וגם אם יוליד אותו איש מאה ילדים ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ויאריך ימים הרבה ונפשו לא תשבע מן הטובה אבל כיון שנפשו לא שבעה מהטובה שהיה לו, אלא איש נכרי וגם קבורה לא היתה לו והוא מת כעני, עד שאפי' לא קברוהו אמרתי טוב ממנו הנפל אמרתי שעדיף ממנו הנפל שמת במעי אמו: (ד) כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה כי הנפל מעולם לא ראה את האור והטובה אלא בא בהבל ומת בחשך, ואף אחד אינו מכירו ע"י החשך: (ה) גם שמש לא ראה ולא ידע וגם את השמש הוא מעולם לא ראה והכיר נחת לזה מזה יש יותר נחת לנפל מאותו אדם שכן הכיר את הטובה, אך לא נהנה ממנה: (ו) ואלו חיה אלף שנים פעמים ואף אם חי אלף שנים פעמיים (אלפיים שנה) וטובה לא ראה ולא זכה ליהנות מהטובה הלא אל מקום אחד הכל הולך כיון שבין כך גם הוא הולך לשוב לעפר, וכבר היה טוב לו שיקרה לו כך מתחילה, כיון שלא ראה טובה: (ז) כל עמל האדם לפיהו כל עמל האדם הוא בשביל להביא אוכל לפיו וגם הנפש לא תמלא וכי אינו ראוי שימלא נפשו מעמלו, ויהנה בזה בעצמו?! : (ח) כי מה יותר לחכם מן הכסיל איזה יתרון יש לחכם על הכסיל, אם גם החכם משאיר עמלו לאחרים מה לעני יודע להלך נגד החיים ומה חסרון יש לסכל כיון שגם הוא יודע לשמור עצמו בחיים ומתהלך יחד עם האנשים החיים: (ט) טוב מראה עינים מהלך נפש יש אנשים שטוב להם לראות בעיניהם את ממונם מאשר להנות בזה את נפשם גם זה הבל ורעות רוח ודבר זה הוא שטות והבל, שודאי עדיף ההנאה מהממון: (י) מה שהיה כבר נקרא שמו מה שהיה כבר מפורסם כפי שהוא ונודע אשר הוא אדם וידוע שהאדם אינו אלא אדם ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו ואינו יכול לדון עם האלהים שתקיף ממנו, ואלהים קבע שיש שנהנים מממונם ויש שאינם נהנים: (יא) כי יש דברים הרבה מרבים הבל יש הרבה דברים בעולם שאדם יגע בהן ואינם אלא מרבים לו הבל מה יתר לאדם ואין יתרון לאדם העוסק בהם: (יב) כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל כי מעטים היודעים מה טוב לאדם לעשות עם ממונו בחייו, והיודע יעשם בחייו המועטים שעוברים כצל וזה ליהנות בעצמו מעמלו אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש שהרי מי יגיד לאדם מי יקח את ממונו אחר שימות:
משנת ההלכה
סדר יום ראש השנה
פרק א
דיני ערב ראש השנה
א. בערב ראש השנה נוהגים להתענות עד מנחה גדולה כלומר עד מנחה שמתפללים אחר חצות ואומרים עננו במנחה ואח"כ טועמים משהו כדי לא להכנס לחג כשהוא מעונה. חוץ ממי שהוא חולה או חלש, שאינו מתענה.
ב. בזמנינו שהדורות חלושים יש מקום להקל שלא להתענות כדי שלא יגיע לביטול תורה, ותפילה. ולא יתעניה אלא מי שיודע שהוא אדם בריא והתענית לא תשפיע עליו לרעה.
ג. משכימים לומר סליחות בערב ראש השנה יותר משאר ימים כיון שמרבים בו בסליחות ואומרים נפילת אפים אף אם נמשכת אמירת הסליחות ביום. וכל שכן מי שאומר סליחות אחר חצות הלילה שאומר נפילת אפים. אבל אם התחילו לומר סליחות ביום אין אומרים נפילת אפים.
ד. אין אומרים בשחרית נפילת אפים, ולמנצח וכו' יענך וכו'. ואין תוקעים בו אחר התפילה. נהגו לעשות התרת נדרים אחר התפילה בערב ראש הנה ויש שנהגו לעשותו אחר הסליחות בערב ראש השנה וכן מנהג בני ספרד. (פרטי דיני התרת נדרים יבוארו בעז"ה בערב ר"ה).
ה. מכבסים רוחצים ומסתפרים וקוצצים צפרניים בער"ה (למי שלא עשה כן בערב שבת) להראות שאנו בטוחים בה' יתברך שבחסדו יצדיקנו במשפט. אך אין ללבוש בגדים חשובים במיוחד כדי להעלות על הלב שהוא יום הדין.
ו. ראוי להתגלח לפני חצות בער"ה, ואם לא הספיק רשאי לגלח עד מנחה.
ז. נוהגים לטבול במקוה בערב ראש השנה, אפילו אם אינו טמא, כדי טהר עצמו ליום הקדוש. ויקפיד לטבול רק משעה לפני חצות ואילך, ויש לטבול ג' פעמים.
ח. נוהגים להשכים קום בראש השנה ויש מקפידים לקום קודם הנץ החמה ויש שהידרו לקום קודם עלות השחר.
ט. יש שנהגו שאדם נשוי לובש קיטל ויש שנהגו שלא ללבוש.
י. נהגו להדר ולעמוד בעת שפותחים את ארון הקודש בשעת הפיוטים.
יא. בנוסח אבינו מלכנו יש לומר "מחה והעבר חטאתינו ופשעינו" ולא פשעינו וחטאתינו וכן "סלח ומחל" ולא מחל וסלח כיון שפשע גדול מחטא ומחילה גדולה מסליחה ומבקשים על הדבר הקל ראשון.
יב. יש לומר קרע רוע גזר בנשימה אחת בלא הפסק ומעיקר הדין יש לומר אבינו מלכינו חננו ועננו וכו' בלחש כיון שנתקן בלחש אמנם מנהג כמה מקומות לשיר אותו כל הציבור ביחד.
יג. יש לומר אבינו מלכנו בעמידה ופניו כלפי מזרח כאמירת שמונה עשרה.
יד. יש להאריך ולכוין בתפילות ראש השנה יותר משאר ימים ולבקש שיתגלה מלכות ה' בעולם ולקבל מלכותו בלב שלם.
טו. מי שיכול צריך להזהר שלא לישון ביום ראש השנה אמנם אם בגלל זה יתבטל הולך בטל כישן דמי ועדיף שיישן כדי שיהיה לו כחח התפלל וראוי להרבות באמירת תהילים בראש השנה ויש שנהגו לגמור כל ספר התהילים.
טז. אין להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני ואפילו דברים שאין בהם מלאכה ואפילו לערוך שולחן או להציע את המיטות או להדיח כלים וכיוצא באלו אסור.
יז. אין להדליק נרות יו"ט שני מבעוד יום אלא יש להמתין לכניסת הלילה ורבים נוהגים שאין הנשים מדליקות עד שהציבור חוזר מבית הכנסת.
יח. דיני יום השני כיון הראשון ונהגו להניח פרי חדש לפני המקדש כדי שתחול ברכת השהחיינו גם על הפרי וכדי לצאת מספק ברכות.
[1] חזקוני
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[4] שם
[5] ת"י אבע"ז
[6] כמו: "כִּי כַבֶּגֶד - יֹאכְלֵם עָשׁ (מין תולעת), וְכַצֶּמֶר - יֹאכְלֵם סָס (מין תולעת).." ; לעיל נא' ח'; וכמו:" וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה,וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס... (נוסס - תולעת), לעיל י' יח'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה