מקרא
דברים פרק לב
(לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם כי לא כצורם של ישׂראל אליליהם של הגוים כי צורם של ישׂראל כאשר יחטאו מביא עליהם פורענות וכאשר פורסים ידיהם בתפילה עונה ומציל אותם, אבל אליליהם של הגוים עכו"ם אין בהם ממש [צורך] ועל אשר הרגזנו לפניו ולא חזרנו לעבודתו נעשו - וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים האויבים שלנו נעשו דיינים ושופטים עלינו[1]:
(לב) כִּי אמר זה על האומות כי שורשם רע ומר ואיך ימתקו הענבים, כי כיון שהגפן גפן סדום הלא הענבים יהיו ענבי רוש וגם היין חמת תנינים מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם כי מעשׂיהם של העם האלה דומים למעשׂי העם של סדום וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה ועצותיהם הרעות כעצותיהם של העם של עמורה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ מחשבותיהם הרעות כראשי נחשים שרפים[2] אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ משקה מר ראוי להם לפי מעשיהם פורענותם[3]:
(לג) חֲמַת תַּנִּינִם כמו מרירותם של תנינים יֵינָם כאשר הינם שיכורים מיין בעבור כן יהיה מריר כוס של תרעלה [קללות] שישתו ביום פורענותם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר וכמו ראשי פתנים כך המה אכזרים[4]:
(לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס הלא מעשיהם שהנם חושבים שהם כמוסים ומוסתרים עִמָּדִי לפני הם גלויים וידועים ולא שכחתי את מעשיהם חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי מעשיהם כולם גנוזים ושמורים לפני ליום הדין[5]:
(לה) לִי נָקָם לנקום נקמת ישראל מידם ולי – וְשִׁלֵּם לשלם להם כפעלם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כשתתמלא סאתם[6] כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם יום צרתם ואל יחשבו שהנקמה תהיה בזרעם[7] וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ ומהר יבאו העתידות להם[8]:
(לו) כִּי יָדִין יְקֹוָק עַמּוֹ יקח דין עמו מיד הרשעים[9] וְעַל מה שגזר לרעה על - עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה שהלך כוחם של ישראל כִּי אָזְלַת יָד ותִתחזק עליהם מכת שׂונא ותִנטל עזרה מידיהם וְאֶפֶס עָצוּר ויהיו מטולטלים וְעָזוּב ועזובים[10]:
(לח) אֲשֶׁר חֵלֶב ודם של זְבָחֵימוֹ בזמן שבית המקדש קים יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם והזכיר לשון רבים, יאכלו וישתו, לאלהימו שהוא לשון הרבים[13] יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה מגן ומסתור[14]:
(לט) אתם אומרים "אי אלוהימו" רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים אחרים עִמָּדִי ואין בלעדי שאתם מצרפים אחרים עמי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא בידי להמית ולהחיות, למחוץ ולרפאות, ואם המתי אותם, אני אחיים, ואם מחצתים אני ארפאם, וכשם שמחצתי אני מרפא, כך מה שאני ממית אני מחיה, מכאן לתחיית המתים מן התורה וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. כנגד שאמרתם - "יקומו ויעזרוכם", כלומר - אין מי שיכול לעזור אתכם, אני אעזור אותם, אבל אתכם אין מידי מציל[15]:
(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי ענין שבועה בכסאו, ואמר "אשא" כי כל נשבע נושא ידו ונוגע בחפץ אשר הוא נשבע בו[16] כמנהג בני אדם כדי להבין השומעים[17] וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם לעשות בכם נקמה, כי אתם סבורים שלא אוכל לעוזרם, אני חי לעולם ובידי לנקום נקמתם בעולם הזה, ולעולם הבא[18]:
נביא
מלכים ב פרק ח
(ז) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה:
(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת יְקֹוָק מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
(ט) וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ מכניע את עצמו לך כבן לאביו בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
(י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר לא לוֹ חָיֹה תִחְיֶה מן החולי הזה וְהִרְאַנִי יְקֹוָק כִּי מוֹת יָמוּת מסבה אחרת:
(יא) וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו כלומר אלישע העמיד את פניו והתאפק שלא לבכות וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ עד שלא יכל להתאפק וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים:
(יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ לשון ביקוע המעים וְהָרֹתֵיהֶם נשיהם ההרותתְּבַקֵּעַ:
(יג) וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הרי אני כמו הַכֶּלֶב שאין בי כח וממשלה לעשות כן כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי יקֹוָק אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(יד) וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה:
(טו) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר כמו כרית וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם קרים כי היה מתרעם בן הדד על התגברות החום ועשה זה כאילו להשקיט החום ההוא וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו: פ
(טז) וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ כלומר המליך את יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(יז) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שנה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(יח) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יט) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר ממשלה לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים:
(כ) בְּיָמָיו פָּשַׁע ומרד והשתחרר אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ ועד אז היה להם רק נציב ששמו עליהם מלכי יהודה:
(כא) וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה שם מקום בארץ אדום וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו אלו שסביבו וסמוכים לו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם ישראל לְאֹהָלָיו כי פחדו להמשיך להלחם:
(כב) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז באותו הזמן תִּפְשַׁע גם לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא:
כתובים
טוב שכל דבר לפי מעלתו, ועל המלך להיזהר שלא לשגות בזה
(ה) יש רעה ראיתי תחת השמש יש רעה שראיתי בעולם כשגגה שיצא מלפני השליט וגורם לזה השגיאות שעושה המלך: (ו) נתן הסכל במרומים רבים שפעמים שנותן אדם סכל בגדולה רבה ועשירים בשפל ישבו ועשירים וחשובים יושבים במקום שפל שלא לפי כבודם: (ז) ראיתי עבדים על סוסים וראיתי עבדים שפתאום נעשים אדונים ורוכבים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ:
החכמה מצילה מפגעים, וצריכה הכנה והכשרה
(ח) חפר גומץ בו יפול מי שחופר בור הוא בסכנה ליפול בו ופרץ גדר ישכנו נחש והפורץ גדר הוא בסכנה שיצא מחורי האבנים נחש ויישכנו: (ט) מסיע אבנים יעצב בהם העוקר אבנים הוא בסכנה שהם יזיקוהו ויגרמו לו עצבון בוקע עצים יסכן בם המבקע עצים הוא בסכנה שהם יזיקוהו ויסכנוהו: (י) אם קהה הברזל וכשם שאם נתקהה החוד של הגרזן הבוקע בעץ והוא לא פנים קלקל ולא חדדו את פניו וחילים יגבראז הפתרון להגביר בכח גדול את החידוד ויתרון הכשיר חכמה כך הפתרון להנצל מכל צרה, זה להכשיר ולהכין את החכמה: (יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון וכשם שהנחש ישוך כשאין מי שילחש לו וימנע אותו מזה, ואין יתרון לבעל הלשון אם אינו יודע ללחוש לנחש. כך אין יתרון לאדם אם לא הכשיר וחדד את חכמתו: (יב) דברי פי חכם חן דברים שחכם אומר נותנים לו חן ושפתות כסיל תבלענו ודברי הכסיל גורמים לו מיתה: (יג) תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה תחילת דברי הכסיל הוא טפשות, ומסיים בשטות. כלומר כל דבריו מתחילה ועד סוף גרועים: (יד) והסכל ירבה דברים – הסכל מדבר הרבה על מה שיעשה, במקום לעשות לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו וזה סכלות, שכן האדם אינו יודע מה יהיה, שמי יגיד לו מה יהיה אח"כ: (טו) עמל הכסילים תיגענו הכסילים גורמים לעצמם עמל המייגע אותם אשר לא ידע ללכת אל עיר כמו אדם שהולך לעיר, ואינו יודע הדרך:
משנת ההלכה
בין יום הכפורים לסוכות
א. נוהגין להשכים לבית הכנסת ביום שלאחר יום הכיפורים.
ב. ארבעה ימים שבין יוה"כ לסוכות, נוהגים בהם קצת שמחה. אין מתענים בהם אפילו תענית של ימי הזכרון לאב ואם, ואין אומרים 'תחנון'.
ג. וטעם שאנו נוהגים שמחה בימים אלה, לפי שהיו ימים של חנוכת המקדש בבית הראשון שבנה שלמה, וגם אנחנו עוסקין במצוות, בנין סוכה והכנת אתרוג ושאר המינים לכבוד אדון האדונים מקדש ישראל והזמנים.
ארבעה מינים מהודרים:
· מיוחדת היא מצוַת ארבעת המינים שבחג בענין זה שצריכים הידור והידורם הוא מעיקר המצוה.
· הרי שכתוב (שמות טו): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ ודרשו חכמים: 'התנאה לפניו במצוות'. כלומר כל דבר שבמצוה שעושים לשמו של הקדוש ברוך הוא, צריך להיות מן הנאה ומן המובחר, אף על פי כן חזרה תורה וכתבה במצוה זו פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג). ואמרו חכמים שהדר זה שנאמר כאן, לא לענין אתרוג בלבד נאמר, אלא על כל ארבעת המינים נאמר, שצריכים כולם להיות מהודרים והידורם הוא מעיקר מצוָתם.
'הדר' שבאתרוג.
א. כל שהוא נקי ביותר ואין בו כתמים כל שהם, חשוב מהודר ביותר.
ב. שיש בו בליטות ושקיעות הרבה ואינו חלק כלימון.
ג. שהעוקץ שבתחתיתו משוקע קצת ונכנס בבשר האתרוג.
ד. שתהא צורתו כצורת מגדל. היינו, רחב למטה בצד העוקץ ומתקצר והולך לצד הפיטם. שתהא השושנתא שעל הפיטם (כלומר כמו שושנה הרוכבת על הפיטם) שלמה מכל צדדיה וכל הפיטם מכוון באמצעו של האתרוג למעלה וכנגד העוקץ שלמטה.
'הדר' שבלולב
א. שיהיה לח וירוק מראשו לסופו בלי יבשות כלל.
ב. שיהיה יפה במבנהו ובגידולו, זקוף וישר כשרביט בלי עקמומיות וכפיפות כלל, לא לצדדים ולא לפנים או לאחור.
ג. שלא יהיה נקטם בראשו אפילו כלשהו.
ד. שהתיומת (כלומר כל עלה בלולב הרי הוא כפול משני עלים המופרדים מצד אחד ודבוקים בגבם מצד שני) העליונה והתיומות הסמוכות לה, לא יהיו פתוחות כלל (כלומר שהדבק המדביק את העלים לא יהיה פתוח כלל) אלא שלמות לגמרי עד חודן.
ה. שלא יהיו העלים פרודים זה מזה כלל אלא שוכבים זה על גבי זה ונראים כגוף אחד, ורק בשעת הנענועים בלבד הם מתפרדים.
ו. שחודו של הלולב יהא רק מתיומת אחת היוצאת משדרתו.
'הדר' שבהדסים
א. שיהו כל העלים לחים וירוקים, באין יבשות כלל.
ב. שיהו העלים משולשים בכל קן וקן, ולא יהיה אחד נמוך ואחד גבוה. ושיהיו הקנים סמוכים זה לזה, עד שראשי העלים מן הקן שלמטה יגיעו לעוקצי העלים מן הקן שעל גביו, וכן באורך של שלשה טפחים עד ראשו של ההדס.
ג. שלא יהיו העלים גדולים מדי ולא קטנים מדי אלא קרוב לשיעור של צפורן אגודל של אדם בינוני.
ד. שראשי העלים זקופים ושוכבים על הקנה לכסותו.
ה. שלא יהיה הקנה קטום בראשו כלל וגם העלים יהיו שלמים ולא קטומים בראשיהם.
ו. שלא יהיו ענבי ההדס מרובים מן העלים.
ז. שלא יהיו גדלים בהדס בדים קטנים בין העלים ברוב שיעור הדס, היינו ביותר מטפח ומחצה מארכו של ההדס.
ח. שיהיה ארוך קצת יותר משיעורו.
'הדר' שבערבות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה