מקרא
דברים פרק ל
(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן זהו מה שנכתב לעיל ואת המות ואת הרע כי יאבדו הם ובניהם והונם לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וברכך ה' אלהיך בארץ[1]:
(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שהם עדים נצחיים[2] אם תעשו טובה יעידו - "ונתנה הארץ פריה", והשמים יתנו טלם וגשמיהם בעתם. ואם רע, "ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה", אפילו מה שמובילין לה[3] הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים היא התורה[4] לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ שתהיינה כל פעולותיך לשמו כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ כי הדבוק בו הוא סבת החיים הנצחיים לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה ומזה ימשך גם כן אורך ימיך לשבת על האדמה בחיי שעה אשר בם תזכה לחיי עד בעיון ובמעשה כאמרם ז"ל (אבות פ' בן זומא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין[5] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ
נביא
מלכים ב פרק ו
(א) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם בית המדרש אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ דחוק לנו:
(ב) נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם מהיער הסמוך לירדן אִישׁ קוֹרָה אֶחָת וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם מהקורות הללו מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וַיֹּאמֶר לֵכוּ:
(ג) וַיֹּאמֶר הָאֶחָד אל אלישע הוֹאֶל התרצה נָא וְלֵךְ אֶת עֲבָדֶיךָ כלומר בוא איתנו לשם וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ:
(ד) וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים:
(ה) וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת עם הַבַּרְזֶל הגרזן נָפַל אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל כלומר הוא אצלי בהשאלה ועלי לשלמו:
(ו) וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ חתך עץ במדה שיוכל להכנס בנקב הברזל ויהיה לו כמו יד וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל והנה היה המופת הזה שכאשר השליכו שמה נכנס בנקב הברזל ונתקיים בו הברזל:
(ז) וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ: פ
(ח) וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי נהיה חונים במקום מכוסה ונעלם, ולא רצה לגלות בפני כולם, וזהו בכדי לארוב על מלך ישראל:
(ט) וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים כלומר יורדים וחונים:
(י) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים והזהירה וְהִזְהִירוֹ לראות אם האמת עם איש האלוקים וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם כלומר פעמים רבות הזהירו הנביא ונמצא דבריו אמת:
(יא) וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה שסודותיו מתגלים וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ הולך אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ומגלה סודותינו:
(יב) וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ:
(יג) וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא הנביא אלישע וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן:
(יד) וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר:
(טו) וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה לשון איכה מורה שהיה יודע שיש בכח אלישע להנצל ושאל איך נעשה את ההצלה ובאיזה אופן:
סליק פרשת נצבים
כתובים
קהלת פרק ה'
(א) אל תבהל על פיך אל תמהר את הפה שלך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים ואל תמהר להוציא דיבור כשאתה מדבר עם ה' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ שה' רם ונישא עליך הרבה על כן יהיו דבריך מעטים לכן תדבר קצת וביישוב הדעת: (ב) כי בא החלום ברב ענין – כשם שהחלום מגיע עם הרבה ענינים מעורבים בו וקול כסיל ברב דברים כך קול הכסיל בהרבה דברים מעורבים בלא יישוב הדעת, ואין ראוי לדבר כך לפני ה': (ג) כאשר תדר נדר לאלהים כשתדור נדר להביא דבר לאלהים, כגון קרבן וכד' אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים אין רצון לה' בכסילים, ומי שמתחייב דברים שאינו יכול לעמוד בהם הוא כסיל את אשר תדר שלם: (ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם טוב יותר שלא תדור, משתדור ולא תשלם: (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אל תתן לפה שלך להביא על עצמך חטא ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא ולא תצטרך לטעון למלאך שבא להעניש אותך שאתה שוגג למה יקצף האלהים על קולך למה יכעס ה' על הקול שלך שנודר שקר וחבל את מעשה ידיך ויזיק לדברים שאתה עושה: (ו) כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי הערבוב בא בהרבה חלומות והבלים וכשאדם מדבר דברים הרבה כי את האלהים ירא אבל אתה ירא את האלהים, ותתנהג ביישוב הדעת, והזהר מערבוב: (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אם אתה רואה במדינה שעושקים את העניים וגוזלים ומטים את המשפט והצדק אל תתמה על החפץ אל תתמה וכי רצונו של ה' שיהיה כך, ותגיע מזה שלא להאמין בהשגחת ה'כי גבה מעל גבה שמר אלא היה סמוך ובטוח שה' שהוא עליון מאד שומר שהכל יהיה כרצונו וגבהים עליהם ועל אותם שנוהגים שלא כהוגן, הוא שולח מלאכים עליונים שיענישוהו. והכל נעשה כפי רצון ה', אלא שיש לו עת לכל חפץ, כאמור לעיל:
טוב לעמול מעט אבל לא לרצות מדי עושר
(ח) ויתרון ארץ בכל היא הוא יש יתרון לארץ בהכל, וטוב לעמול בעבודתה מלך לשדה נעבד שאפי' המלך זקוק לה שתוציא את פירותיה: (ט) אהב כסף לא ישבע כסף אבל לא יעמול יותר מדי, שאם הוא רדוף יותר מדי אחר כסף, לעולם לא ישבע כסף ומי אהב בהמון ומי שרוצה המון תבואה לא תבואה תמיד מרגיש שאין לו תבואה, כיון שלעולם לא ישבע גם זה הבל הכסף והתבואה, ואין לרדוף אחריהם יותר מדי: (י) ברבות הטובה רבו אוכליה כשיש לאדם הרבה נכסים, לא הוא לבד נהנה מהם, שאינו יכול ליהנות מהכל ומה כשרון לבעליה כי אם ראיתראות עיניו ואין טובה ותועלת לבעל הממון, כי אם מה שהוא רואה שיש לו הרבה ממון, אבל מחלק גדול מזה אין הוא נהנה בעצמו: (יא) מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל אדם שעבד מתוקה שנתו, בין אם אכל הרבה בין אם אכל מעט והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון אבל מי שאוכל יותר מדי, השובע כבר אינו מניח לו לישון:
ראוי לאדם ליהנות בעצמו מעמלו
(יב) יש רעה חולה – יש רעה גדולה מאד ראיתי תחת השמש – שראיתי בעולם עשר שמור לבעליו לרעתו – עשר שהסיבה שהוא שמור לבעליו זה בשביל רעתו, שהוא טורח בה ובסוף אינו נהנה ממנה: (יג) ואבד העשר ההוא בענין רע שהעושר אבד באיזה עסק רע והוליד בן ואין בידו מאומה ואותו עשיר הוליד בן, שאין לו מאומה במה לפרנסו: (יד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא כמו שיצא העשיר מבטן אמו ערום ללא כלום, כך יצא מן העולם ערום בלא כלום כמו כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו ומאומה הוא לא יקח מכל העמל שלו, שהוא יכול להוליך איתו בידו כשהוא יצא מן העולם: (טו) וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך כנגד אותו אופן שהוא בא לעולם, כך הוא ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח ומה הרווח שלו שעומל בשביל הבל וכלום: (טז) גם כל ימיו בחשך יאכל וכשהיה עשיר לא נהנה מעמלו, אלא כל ימיו היה עמל בממונו, והיה אוכל בלילה ומתוך קמצנות ודלות וכעס הרבה והיה כועס הרבה מתוך דאגה על ממונו וחליו וקצף וכן בגלל זה, היה לו חולי וקצף תמיד: (יז) הנה אשר ראיתי אני – לכן כך נראה לי טוב אשר יפה – טוב וזהו אשר יפה. לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו כי העמל שלו זהו חלקו שראוי שהוא יהנה ממנו: (יח) גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ונתן לו שליטה על רכושו שהוא זה שיהנה ממנו בסופו של דבר ולשאת את חלקו ולקחת בעצמו את חלקו ולשמח בעמלו מתת אלהים היא זה מתנה מאת ה': (יט) כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי לא הרבה אנשים זוכרים שימי חייהם ספורים, ולכן הם אוספים ממון בלי ליהנות ממנו כי האלהים מענה בשמחת לבו וה' הוא העונה לאדם ועושה שיהיה לבו שמח:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה