מקרא
דברים פרק לא
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הרשעים שב- הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ בזה שיתחתנו עם עובדי האלילים[1] אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם כמו שאיני רואה בצרתם הסתרת פנים הוא העדר השגחתו כי כל מי שאינו רואה דבר אין משגיח בו[2] וְהָיָה לֶאֱכֹל לביזה וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה איננו וידוי גמור כענין והתודו את עונם, אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם[3]:
(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול[4] עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם מצוה למשה ויהושע שיכתבו אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת שירת האזינו ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה וְלַמְּדָהּ משה שהוא העיקר[5] את הדברים הקשים ילמדם שיהיה מבואר להם[6] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם שידעו בגירסא לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כאילו השירה עונה לאשר יאמרו למה מצאתנו כל זאת[7]:
(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן ומתוך כך נתייהר, ולא רצה לקבל עול מצותי, אלא פנה אל האלילים אחרים למלאות תאותו, וגלה באשמתו, ואני בדין עשיתי[8] וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי והכעיסוני[9] וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:
(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד עבודה זרה, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם[10] אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:
(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כג) וַיְצַו הקב"ה[11] אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:
נביא
מלכים ב פרק ז
(יד) וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים כדי שלא לסכן חמישה וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ:
(טו) וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם בְּחָפְזָם וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ:
(טז) וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְקֹוָק:
(יז) וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר להיות שומר השער וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו:
(יח) וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן:
(יט) וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל:
(כ) וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת: ס
מלכים ב פרק ח
(א) וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא יְקֹוָק לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים:
(ב) וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים:
(ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ כי החזיקו בה אחרים, בהיותה בפלשתים:
(ד) וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:
(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:
(ו) וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה אשר גדל בה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה: פ
כתובים
קהלת פרק ז
(כו) ומוצא אני מר ממות אני רואה שיש דבר יותר מר מהמות, שהוא מרחיק אדם מן החכמה הרבה את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה וזאת אשה שלבה כמצודות ורשתות להפיל בני אדם בחטאאסורים ידיה וידיה הם כמו אזיקים, שכשאוחזת באדם אינו מסוגל להתנתק ממנה, וזה גורם להרבה רשע וכסילות בעולם טוב לפני האלהים ימלט ממנה מי שעושה את הטוב בעיני ה' ימלט ממנה וחוטא ילכד בה: (כז) ראה זה מצאתי ראו שמצאתי דבר זה הכתוב לעיל אמרה קהלת אמר שלמה. (כיון שקהלת זה כינוי, שייך להסב את זה ללשון נקבה) אחת לאחת למצא חשבון אחר שהתבוננתי הרבה וצרפתי ענין לענין בכדי להגיע לידי מחשבה נכונה: (כח) אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי וחפשתי אשה הגונה לגמרי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי אדם הגון וחכם מצאתי אחד מתוך אלף ואשה בכל אלה לא מצאתי אבל אשה הגונה וחכמה אפי' מתוך אלף לא מצאתי, וע"כ מעטים הזוכים לאשה כשרה ורק הטוב לפני ה': (כט) לבד ראה זה מצאתי ומלבד זאת ראה מה עוד מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישרשהאלהים עשה את האדם מתחילה ישר בלי רשע, וממילא החכמה היתה קרובה והמה בקשו חשבנות רבים בני האדם בקשו מחשבות ומזימות רבים של חטא וכסילות:
פרק ח'
(א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אשרי הוא מי שעל אף כל זאת הוא חכם ויודע פתרונו של ענין חכמת אדם תאיר פניו חכמה של אדם מאירה את פניו ועז פניו ישנא וחוזק פניו משתנה ומתרכך:
לשמור את מצוות ה', שהוא השולט ונותן לאיש כדרכיו
(ב) אני פי מלך שמור אני מזהיר לשמור את דבר האלהים שהוא המלך ועל דברת שבועת אלהים וליזהר לעשות מה שהאלהים משביעך לעשות: (ג) אל תבהל מפניו תלך אל תברח מפניו אל תעמד בדבר רע אל תעמוד ותעשה מעשה רע כי כל אשר יחפץ יעשה כי יכול האלהים לעשות כל אשר יחפוץ, ולא תוכל לברוח מפניו: (ד) באשר דבר מלך שלטון כי דבר ה' הוא השולט בעולם ומי יאמר לו מה תעשהואין מי שיאמר לו מה לעשות: (ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע השומר את ציוויו לא יקרה לו שום דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם והחכם צריך לזכור שלכל דבר יש עת ומשפט, שה' שופט על הטוב והרע: (ו) כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי לכל רצון של ה' יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו כי בני אדם עושים הרבה דברים רעים, וצריך להעניש על זה: (ז) כי איננו ידע מה שיהיה כי אדם לא יודע מה שיהיה איתו. ואינו יכול להיות בטוח שיהיה לו טוב, וצריך לשמור את המצוות בשביל זה כי כאשר יהיה מי יגיד לו כי כשיבוא הרעה מי יזהיר אותו קודם שהיא תגיע, ויוכל להיזהר ממנה: (ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח אין אדם ששליט ברוחו לכלוא את רוחו שלא תצא ממנו ואין שלטון ביום המות ואף המלך לא עוזר לו שלטונו ביום המוות ואין משלחת במלחמה ובמלחמה זו עם המוות, אין אפשרות לשלוח מישהו אחר במקום ולא ימלט רשע את בעליו וכל דברי רשע שעשה אדם בכדי למלט את עצמו, לא יעזרו לו:
פעמים שאין הדבר נראה שה' נותן שכר ומעניש, ולכן בני אדם עושים רע, אבל זה טעות, ואין הם יורדים לסוף דעת ה'
(ט) את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש התבוננתי במעשים הנעשים בעולם וראיתי את האמור בהמשך עת אשר שלט האדם באדם לרע לו בזמן שאדם שולט באדם אחר להרע לו: (י) ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וראיתי רשעים שבא עיתם ונקברים בכבוד וממקום קדוש יהלכו וגם בחייהם היו מכבדים אותם והיו מהלכים במקומות קדושים ככהנים וצדיקים וישתכחו בעיר אשר כן עשו ונשכח בעיר דברי הרשע שהם עשו גם זה הבל גם זה דבר רע: (יא) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה שבגלל שאין דבר העונש על מעשה הרעה מגיע מהר על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע לכן מלא מחשבת בני האדם לעשות רע: (יב) אשר חטא עשה רע מאת שיש חוטא שעושה רע מאה פעמים ומאריך לו וה' מאריך לו אף, ואינו מענישו. והוא סבור שנמחל לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו אבל אני יודע שרק ליראי האלהים יהיה טוב: (יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל ולרשע לא יהיה טוב, ולא יאריך ימים אלא כצל שחולף אשר איננו ירא מלפני אלהים: (יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ יש דבר רע שנעשה בעולם אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים שיש צדיקים שמגיע להם רע כאילו הם חטאו ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים ויש רשעים שמגיע להם טובה כאילו היו צדיקים אמרתי שגם זה הבל:
משנת ההלכה
עשרת ימי תשובה
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם 'ימי תשובה', או 'עשרת ימי תשובה', אף על פי שאינם אלא שבעה, לפי שהם רובם של עשרת הימים שנקבעו לתשובה, ימים אלה ידועים גם בשם 'בין כסה לעשור', בין ראש השנה הנקרא 'כסה' כמו שנאמר (תהלים פא): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", ובין יום הכיפורים הנקרא 'עשור', כמו שנאמר (ויקרא כג): "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא".
באהבת ה' את עמו כמידתו, כי חפץ חסד הוא, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, להטיב לו באחריתו, לכן ממתין הוא ומצפה לתשובת החוטאים. וברוב רחמיו קבע לנו ימים מיוחדים להיות קרוב אלינו לקבל תשובתנו מיד, כמו שנאמר (ישעיה נה) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: למדנו, שהקדוש ברוך הוא פעמים הוא מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. ומתי הוא מצוי וקרוב? בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ולכן, אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד.
דיני עשרת ימי תשובה
א. נהגו כל בית ישראל להרבות בימים אלה בתפילה ותחנונים, ובסליחות, ובימים אלו יש ענין גדול לומר הסליחות בהשכמה קודם עלות השחר, שאז הוא עת רצון ולכל הפחות אחר חצות הלילה. אמנם הסליחות מקובלות בכל עת ובכל זמן, רק שיזהר שלא להגיד מצאת הכוכבים עד חצות הלילה, אלא אם כן נאנס ואינו יכול בזמן אחר. ונזהרים בדקדוקי מצוות יותר מכל השנה.
ב. וראוי לאדם למעט בעסקיו בימים אלו, שהם כדוגמת חולו של מועד, וירבה בתורה ובצדקה. והחרדים לדבר ה' מדקדקים לפרוע חובותיהם ונדריהם קודם יום הכיפורים, שלא ימצא אחריהם קטרוג כלל.
ג. 'ונוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימין לקנות להם אתרוגים יפים ומהודרים' בעשרת ימי תשובה.
ד. מהראוי שיתנהג אדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות ובמדת חסידות, אף על פי שאינו נזהר בהם כל השנה, כי זקוקים אנו לרחמי הקב"ה שיתנהג עמנו בחסידותו בדין, וכמו שנאמר במדרש"אמר הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שהן מדקדקין על עצמן" וכו'.
ה. ולכן גם מי שאינו מקפיד כל כך על כשרויות מהודרות כל השנה ,עליו להקפיד יותר בזמנים אלו. וכן מי שאוכל חלב סתם כל השנה, וסומך על היתרים שונים, בימים אלו יהדר לאכול דוקא חלב ישראל, וכ"ש מי שסומך בענייני ממונות על היתרים, כגון בענייני רבית, מקח וממכר, וכיוצא באלו, יהדר בימים אלו להחמיר על עצמו ולא יחפש התרים, וטוב שיתנה שמה שנוהג בימים אלו הוא בלי נדר, ואינו מקבל דברים אלו עליו לכל השנה.
דיני התפילה בעשרת ימי תשובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה